הרב אלי וולף

הרב לוי וילימובסקי פגש בי והגיש לי מעטפה שחורה מהודרת. אני פותח את המעטפה ופוגש בה אלבום תמונות מפואר ממבני מוסדות החינוך במגדל העמק, הזמנה מרשימה ל'דינר' חגיגי שיתקיים בקרוב בהאנגר 11 בנמל תל אביב, ור' לוי שואל-קובע-מצהיר: אתה מגיע!  והוא מוסיף ואומר - ר' לוי לבייב הוא אורח הכבוד, הרב בערל לאזאר יהיה, גם מנדי ג'רופי יהיה שם, ואפילו אברהם פריד...

אני מרפרף בין דפי האלבום, אני מתאר במחשבתי את מראה הדינר בהאנגר 11. זרי פרחים, תאורה צבעונית סובבת בגובה התקרה, מצלמת-רחף מקרינה את דמותם של הנואמים על קירות האולם, אולם חשוך המואר בנרות המוצבות בגביעי נברשות משרות הוד, ואני עומד ותמה, אני חושב לעצמי: הזו "מגדל העמק"?

בסמוך לכל כסא תוצב כנראה חוברת עבת כרס המסקרת את העבר וההווה של ישיבת תומכי תמימים במגדל העמק במהלך שלושים ושש השנים, תפריט המנות שיוגשו במהלך הערב יספרו על "פום דה קולור" ועל "דואט גלידה בשחור-לבן". תזמורת רבת כלים ומלצרים מעונבים יסתובבו כל העת, ואני חושב לעצמי: הזו "מגדל העמק"?

בשבילי "מגדל העמק" - זה "זאל לימודים" קטן הממוקם בחנות ירקות קטנה וסדוקה, כשלצד ארון הספרים של הזאל ישנה גומחה המהווה כניסה לחדר נוחיות.  בשבילי, ובשביל עוד כמה מחברי, "מגדל העמק" - זו פנימייה המתפרסת על ארבע דירות שכורות במבנה קטן הממוקם בשכונת מצוקה.  בשבילנו "מגדל העמק" - זה חדר אוכל דולף, אשר נמצא בחלקו האחורי של ה"זאל", בו יושבים כעשרים תמימים על ספסלים שלא צורה ולא הדר להם, שלושה או ארבעה שולחנות עץ, לחם פרוס וצלחת עם זיתים ומלפפון חמוץ בכל שולחן.

בא ר' לוי ומספר לי על האנגר 11 בנמל תל אביב, אולם של הדר ופאר, דינר עם נגידים ורבנים, פירוטכניקה ובעלי מנגנים, סרטי וידאו וקטעי מולטימדיה, אלבום תמונות של מבנים מפוארים ורחבי ידיים -  ואני מנסה לחבר את זה עם הישיבה שם, במעלה רחוב העצמאות, כשילדי משפחת קראדי משחקים בפתח הזאל – ואיני מוצא את הקשר בין השניים, ואני עומד ותוהה:   הזו מגדל העמק?

אני נזכר כי אחרי כינוס השלוחים של שנת תשמ"ט, הרב גולדברג חזר מארה"ב כשבאמתחתו מכשיר פאקס, מן הסתם היה זה מכשיר הפאקס הראשון במגדל העמק. בין הבחורים עברה אז ההלצה כי ברגע שיכנסו זאת לתקע החשמל, "הפקק הראשי" של העיר יפול... התאספנו כולנו בביתו של הרב גולדברג, שם, בבית הקטן מול ישיבת מגדל אור. בחרדת קודש הכניסו את מכשיר הפקס לשקע החשמל - שנייה ושתיים של מתח עברו, הפקק העירוני לא נפל, אבל עשן קל החל לעלות ממנוע הפקס, ריח של גומי חרוך עלה באוויר. המכשיר נדם...

ואילו כעת, אני מחזיק בידי אלבום המספר על מבנים ממוזגים ומזמינים, אולמות וחדרי ספח, כיתות וחדרי פנימיה מאובזרים, דינר בהאנגר 11 המאובזר במיטב הטכנולוגיות, מערכות חיווט וניווט מהמתקדמות בארץ - 

הזו מגדל העמק?

הישיבה שזכיתי ללמוד בה פרק זמן לא ארוך, במהלך מספר חודשים בשנת תשמ"ט, הקרינה לא פחות מאשר "עמק", ואילו האנגר 11 על שלל המערכות שלו - מקרין משהו שאולי שייך יותר לעולם של "מגדל". או שמא נאמר אחרת, האנגר 11 שבנמל תל אביב, שלאורך השנה עוסק ביום-יום, או שמא לילה-לילה, בנושאים שהתואר הראוי להם הוא "עמק",  ואילו הישיבה שזכינו לקיים בה כפשוטו וכמשמעו את מאמר המשנה "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל", מקום בו בחורים התעלו בלימוד נגלה ודא"ח, בבחינת "אף תורתי עמדה לי – תורה שלמדתי באף, היא שעמדה לי",  מקום בו תמימים התוועדו עם צוות הישיבה שעות ארוכות, שם למדו הם פרק ב"התקשרות לרבי מהי"  – היא זו המבטאת יותר מכל את התואר "מגדל". ואני מנסה לחבר בין ה"מגדל" לבין ה"עמק", ואיני מוצא את החיבור.

נזכר אני באחת ההתוועדויות בישיבה עם הרב גולדברג, אני זוכר  אותו מבאר בטוב טעם את שיחתו של הרבי לשבת שמיני בחלק י"ב בלקוטי שיחות, בה הוא דן במה התבטא חטאם של בני אהרן.  האם העובדה שהורו הלכה בפני משה רבם, או שמא חטאם היה משום ששתויי יין נכנסו למקדש, והעובדה שהם נענשו על כך, למרות שהציווי על איסור שתיית יין נאמר רק אחרי מיתתם, משום שכדברי רש"י "משל לבן בית" - נדרש מהם להיות "בן בית", כזה המכיר ויודע את אורחות בית המלך גם מבלי שיצוו עליו ויגדירו לו כיצד מתנהגים.  משיחה זו השליך הרב גולדברג על מהותו ותפקידו של "התמים" בישיבה -  על התמים להיות גם חייל נאמן, כזה המסור לרבי מכל וכל, לעבדו מתוך ביטול מוחלט, "לא להורות הלכה בפני רבו", שלא תהיה לך כל מציאות בפני הרבי. ומאידך נדרש ממנו להיות בן, לאהוב את הרבי כבן האוהב את אביו, להיות "בן בית", כזה שחי, נושם, אוהב את אביו בכל לבו. תלמידי התמימים בפרט, וחסיד בכלל, צריכים לחבר את שני תנועות הנפש לאחד - את הביטול המוחלט, יחד עם הלב הפעיל החם והאוהב.  גם כשהוא בביטול, גם כשהוא בבחינת "עמק", עליו להיות בשיא אהבתו לרבי, להיות בבחינת "מגדל". 

אני נזכר בשיחה שקיימתי פעם עם אחד מבוגרי הישיבה במגדל העמק - והוא אמר לי כך: "שכל ורגש - הינם שני עולמות נפרדים. השכל הוא עולם קר ומיושב, רגש הוא עולם חם וסוער.  "צוות ההנהלה בישיבה במגדל העמק, הרב גולדברג, הרב גורביץ, הרב הענדל, הרב סגל – הם ממזגים ואחדים בתוכם את כל סוגי העולמות. הניתוח השכלי הדק בשיעוריו של הרב גולדברג, ההתוועדויות והשיעורים החמים ספוגי הלחלוחית של הרב גורביץ, עולם ההלכה הבהיר של הרב הענדל, עולם אהבת ישראל שאין דומה לה של הרב סגל". מגדל העמק זו ישיבה של שילוב ואיחוד ניגודים. קורותיה של הישיבה במגדל העמק היא בבחינת "ראשית מצער", היא התחילה עם קשיי בראשית גדולים מאוד, הקשיים עדיין מלווים אותה עד היום, והראיה שגם כיום זקוקים ל'דינר', אבל הברכות שהרבי הרעיף עליה באתערותא דלעילא, עוד מראשיתה, הם אלו שמלווים אותה מאז ועד היום, הם אלו שמביאים אותה לכדי "ישגה מאוד" בגשמיות - היא היתה "עמק", אבל ברוחניות, הודות לברכות והכוחות שהרבי יצק לה בכלי רחבים - היא היתה ועודנה "מגדל". 

ואז הבנתי שזו היא "מגדל העמק". 

היא שילוב נדיר, זו גם עמק וגם מגדל, אין בה חלק שהוא מגדל לבד או עמק לבד, כל כולה "מגדל העמק". שילוב של האנגר 11 יחד עם רחוב העצמאות, ישיבה של לחם וזיתים בחדר אוכל דולף לצד "פום דה קולור" המוגש בידי מלצרים מעונבים, ישיבה של בנינים מפוארים לצד חנות מכולת קטנה וסדוקה, שילוב של שכל ושל רגש, ישיבה של פאקס לא פעיל לצד אולמות מוארים וממוזגים, שילוב של תמימים שהם "חיילים" ויחד עם זאת כל אחד מהם הוא "בן בית", קשיי בראשית וקשיים כל העת יחד עם ברכות ואתערותא דלעילא מצד הרבי - לאורך כל הדרך.  או בשני מילים - "מגדל העמק".