שאלה: מה משמעותו של 'היתר המכירה' בשביעית?

תשובה: 'היתר המכירה' מבוסס על השיטה, שקרקע של גוי פטורה מהשבתה בשביעית. לפיכך יש בעלי שדות המוכרים את אדמתם לגוי למשך שנת השמיטה, ובכך ניתנת להם אפשרות לבצע עבודות מסויימות בשמיטה.

פוסקי ההלכה דנו בכמה וכמה שאלות: האם גידולים בשדה של גוי קדושים בקדושת שביעית? האם מותר למכור קרקע לגוי בארץ ישראל? האם מותר למכור לזמן קצוב? האם יש ממש במכירה? (הלכתית וחוקית). היו שסמכו להקל – כהוראת שעה – מפני שלדעת הרבה פוסקים שביעית בזמן הזה היא מדרבנן.

גם המתירים לא התירו לעשות מלאכות דאורייתא (בעיקר: חרישה, שתילה וזריעה וזמירת כרם) אלא על-ידי גוי, ורק מלאכות דרבנן התירו על-ידי יהודי. כמו-כן, ההיתר נתקן בשדות שפרנסת בעליהם תלויה בחקלאות ולא בגינות נוי וכדומה.

חז"ל קראו על שומרי שביעית כהלכתה "גיבורי כוח עושי דברו" (תהילים קג). ואכן, חקלאים רבים שומרי מצוות הוכיחו שאפשר לשמור שמיטה כהלכתה בלי לסמוך על ההיתר. הם עברו לגידולים רב-שנתיים או לגידולים בעציצים מנותקים, גיוונו את הענפים ואת העיסוקים, הציבור סייע בידם, ובעיקר ראו את עזרת ה'.

הרבי מליובאוויטש הציע שגם שומרי שמיטה למהדרין, בעלי עצי פרי, ישתתפו במכירת הקרקע, מכיוון שבמקצת המלאכות הנעשות אצלם זקוקים גם לצירוף היתר זה.

מקורות: ראה "לאור ההלכה" עמ' קיב ואילך. 'שביעית במהלך הזמנים', בקובץ "השמיטה לאור המקורות", עמ' 191. "לקראת שמיטה ממלכתית" פרק א, וש"נ. אג"ק (הרבי מליובאוויטש) ד,תטו. טו,רצז. לקוטי שיחות לו, 298.