"תמונת הרבי בהופעה מעורבת?!"

בטורו השבועי בעיתון 'משפחה', תוקף העיתונאי יוסי אליטוב את תופעת 'ההופעות החסידיות' המעורבות ואת הקרנת תמונותיו של הרבי על המסכים. "אך המתסיס מכל, היה בכך ששמו הקדוש של האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע נישא באווירה של ירושלים שזוהם, כאשר לקהל שבחצר בריכת הסולטן נדמה כביכול והתיר למאן דהו לשיר בערבוביה מוחלטת כפי ששררה שם, ללא כל גדרי הצניעות" קטעים מהטור

צילום אילוסטרציה: ארכיון

חיים ברון

בטורו השבועי ב'משפחה', תוקף העיתונאי יוסי אליטוב את תופעת 'ההופעות החסידיות' המעורבות ואת שרבוב תמונת הרבי.

"בעבר, עסקו רבים וטובים לא מעט במאבק ובניסיון של גדולי תורה ופוסקי הלכה להביע עמדה נחרצת לגבי מופעים שיש בהם מן התערובת ואשר לא נשמרים בהם כללי ההפרדה הבסיסיים הקבועים בהלכה. במקומם של פוסקי ההלכה לא נעמוד, מי אנו ומה אנו", פותח אליטוב את טורו.

"אולם צורם ומעציב לב לראות, שהשולחן-ערוך שנכתב לפני מאות שנים - ומה שנכתב בו לא ניתן לשינוי, יהא האדם גדול ככל שיהא - מושם למרמס. לא חשוב מי הוא ענק הזמר החסידי וכמה שמו הולך לפני מסוף העולם ועד סופו - אין כל ספק: שירה וריקודים בתערובת מלאה, כשנמצאים יחד על מרחב אחד אנשים (ממחננו!) לצד נשים, בערבוביה - הוא היפך ההלכה. צורם עוד יותר הדבר, כשהוא מתרחש לרגליהן של חומות ירושלים האבלות, בריקודים וכלי שיר שנאסרו בירושלים בכל אופן שהוא".

"אך המתסיס מכל", כותב אליטוב ותוקף את הקרנת תמונת הרבי על המסכים - כביכול בכדי לתת 'הכשר' לסגנון ההופעה.

"בכך, שמו הקדוש של האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע נישא באווירה של ירושלים שזוהם, כאשר לקהל שבחצר בריכת הסולטן נדמה כביכול והתיר למאן דהו לשיר בערבוביה מוחלטת כפי ששררה שם, ללא כל גדרי הצניעות.

"אגב, אם מדובר היה ב'תאונה' אחת, דיינו. השמש היתה עוברת עלינו, שוקעת בתהום השכחה. אלא שהלכו להם זמרי דורנו ואימצו לעצמם תרבות שלמה של שירה ארצישראלית, משוררים מִשְעָרים שונים, שינקו מבורות נשברים ומייצאים את השירים הללו לתוך תוכי תנוכי אוזני בני ובנות ישראל הטהורים. אמת, זכו אלו להיות זמרירי שיר ואמונה כל כך ערבים - ולמה להם לשאוב להם ולחצוב בורות נשברים במסווה יהודי. איככה סניגור נעשה קטיגור?"

אליטוב מביא בטורו עדות של המזכיר הרב יהודה-לייב גרונר שסיפר על ארגון חרדי שהזמין זמר חסידי בתנאי שיפרידו בין הגברים והנשים. המענה היה: "התערובות - איסור ודאי, הגרעון - ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי". וכן עשו. ובאותה שנה היה להם מספר גדול יותר של משתתפים.

ציטוט נוסף שמביא אליטוב: בספר 'דבר מלך' (הוצאת 'ופרצת' תשנ"ט עמ' 127), נדפס מענה דומה של הרבי למוסד ששאל אם מותר לו לערוך 'דינר' בישיבה מעורבת, כדי שלא לדחות תורמים מסוימים: "למה ידחו חס ושלום ודאי דיראת שמים (ודכל הנוכחים שי') - מפני ספק דממון (ודאחדים שי')?!" סוף ציטוט.

עוד כותב אליטוב: "נדמה, שהאדמו"ר בשנות הנהגתו היה ללוחם הגדול ביותר בתופעות מעין אלו. הייתה זו מלחמה לא פשוטה, במיוחד בקרב יהודי ארצות הברית של אותם ימים. האווירה השולטת הייתה כי סעיפי ההלכה בנושאים אלו ניתנים למקצה שיפורים ושיפוצים. נדרש מאמץ לא מבוטל בכדי לעקור את התופעות הללו, מאמץ שמוכיח את עצמו עד עצם היום הזה".

והוא מסיים: "לא באנו להטיף או להעיר. רק את הכאב היושב בחדרי לבבנו, המסנו קמעא בשורות אלו".

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

0 תגובות

נצפה באתר

עוד באתר