









למה חשוב להתפלל במניין? ● יום יום עם הרבי, ח' סיון

ח' בסיון – אסרו חג שבועות
תשכ"ט – יום ראשון
כותב הרה"ח ר' זלמן יפה ביומנו:
למחרת חג השבועות, ח' סיון, התקיים כנהוג כינוס תורה מ-4:00 אחר הצהרים ועד 10:30. הרבי לא נוכח בכינוסי תורה, ונאמו בפני הקהל ראשי ישיבות ועוד נואמים נכבדים.
בדרך כלל מכבדים אותי לדבר, והשנה נאמתי במשך עשר דקות. אני העלתי זכרונות מבחורי הישיבה בשנת תשי"ט, כאשר היה רק את בית הכנסת הקטן למעלה שהיה קטן
מידי. היום, לאחר עשר שנים, אפילו בית הכנסת הענק קטן מידי.
סיפרתי כיצד הבחורים ההם עוסקים בהפצת תורת חב"ד ופועלים עבור יהדות ברחבי תבל. ביניהם נמצאים בני הרב אברהם יפה, חתני הרב שמואל לו, הרבנים נחמן סודאק ופייביש וואגעל. זה מרתק.
סיפרתי להם כיצד ביקשתי מהרבי לא להיות "צרות חסיד" (חסיד שרק כותב לרבי כשיש לו צרה). חפצתי לכתוב לרבי כל כמה שבועות ולהודיע בשורות טובות.
סיפרתי להם משל על אנשים שגרים במקור הנהר שלא מודעים לברכות ותועלת שהנהר הזה מעניק לאורך אלפי קילומטרים עד לים. אפשר להקיש את הדברים לרבי: כאן בברוקלין התלמידים לא תמיד מודעים לזה שבמרחק של אלפי קילומטר ה"נהר" זורם גדול וחזק מאי פעם, מביא ברכות אין ספור לאלפי אנשים ובני משפחותיהם.
* * *
ליל יחידות עד שעה 3:30 לפנות בוקר.
שאלה: לכאורה, מדוע צריכים להתפלל בציבור, הרי אז מוגבלים לאופן תפילת הציבור, מה-שאין-כן כשמתפללים ביחידות אפשר להתבודד ולהתבונן - ללא מגבלה - וכו'?
תשובה: יהודי תפקידו להיות משפיע אך לשם כך הוא צריך גם להיות מושפע [= מקבל]. כאשר הוא מתפלל בציבור הוא מקבל השפעה מעוד יהודים עמם (ובמחיצתם) הוא מתפלל, מה-שאין-כן כשהוא מתפלל ביחידות הרי אין לו [= השפעה] יותר ממה שהוא יכול לתת לעצמו.
להתבודד בחדר מיוחד אין זה עילוי ומעלה ואדרבה, מצינו בין העונשים הכי חמורים עונש הכי חמור הוא... הכנסת אדם לתא-בידוד [= צינוק] והמעלה היא שאף בשעה שנמצאים עם עוד יהודים הרי הוא עצמו יהיה שם במעמד של התבודדות.
* *
אחד סיפר שביחידות [בערב זה] אמר לכ׳׳ק אד״ש שלזוגתו תחי׳ ישנן קושיות על הנהגת השי״ת עמה וכו'. וסיפר לו כ״ק אד״ש, שבהיות כ״ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע בפילדלפיה, נכנס אליו אחד ואמר שמזה שיש לו קושיות על השי״ת חסר אצלו בקיום המצות בפועל, ואמר לו כ״ק אדמו"ר הריי"צ: גם לי יש קושיות... וסיים כ״ק אד"ש: תאמר לה שגם לי ישנן קושיות.
תשכ"ט: מיומנו של המזכיר הרב יהודה לייב גרונר ותרגום מיומנו של ר' זלמן יפה.
