מערכת COL
|
יום כ"ב אייר ה׳תשע״ד
22.05.2014
עוד ארבעים יום: את אחיי אנוכי מבקש ● בנימין ליפקין
ארבעים יום בדיוק נותרו ליום ג' תמוז תשע"ד. ארבעים ימים בלבד לקראת מלאות עשרים שנה ליום ההילולא. עשרים השנים הללו החלו בחושך כפול ומכופל, שקיעת השמש בצהרים. יתומים היינו ואין אב ● יום מלאות עשרים לג' תמוז יכול, צריך וחייב להיות מנוף אדיר להפצת המעיינות ולקירוב יהודים לרבי ולתורתו ● כדרכם של חסידי חב"ד, האמונים על משנתו הצרופה של הרבי, שומה עלינו לנצל כל אפיק, כל צינור וכל אמצעי כדי לגייסם ולרתקם למטרת הקודש טורו השבועי של בנימין ליפקין
(תמונת הרבי באדיבות JEM)
בנימין ליפקין
ארבעים יום בדיוק נותרו ליום ג' תמוז תשע"ד. ארבעים ימים בלבד לקראת מלאות עשרים שנה ליום ההילולא.
עשרים השנים הללו החלו בחושך כפול ומכופל, שקיעת השמש בצהרים. יתומים היינו ואין אב. שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ליובאוויטש בימי אורה ותפארתה. כל מי שחווה את אותם רגעים איומים ונוראים חווה במו עיניו ועל בשרו את הרגעים הקשים ביותר שיכול אדם להעלות על דעתו ועל רגשי לבבו.
אי אפשר לשכוח לרגע את אותה שבועת קודש מצמררת שנשמעה (מפי הרב שלמה קונין, מראשי השלוחים), בציון הקדוש רגע לאחר סתימת הגולל: "רבי, בשם חבריי השלוחים, הנני מבטיח, הנני נשבע, שנמשיך את עבודת השליחות, נשמור על המוסדות של הרבי, נפתח ונרחיב אותם".
מתוך אפלת הלילה, ברוח מופלאה שאין איש בעולם שיכול להעניק לה מקור הגיוני, רציונלי, התפתחה תנופת שיא אדירה שאין ולא היה לה כל אח ורע. המילים היחידות שמעניקות לה הסבר אלו מילות הזוהר המופיעות באיגרתו המפורסמת של רבנו הזקן ומקבלות שימוש תדיר בשיחותיו הקדושות של הרבי, לאחר יו"ד שבט תש"י: יתיר מבחיוהי.
כל מי שאמון על שיחותיו הקדושות של הרבי וה'שטורעם' שחולל הרבי במו פיו הקדוש לקראת כל תאריך וציון דרך כזה או דומה לזה, אינו יכול להישאר אדיש לנוכח התאריך המתקרב.
נוקבות עד חדרי בטן מילותיו המאלפות של משפיע ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית, הגה"ח רבי שניאור זלמן גופין, אשר ממנו ישקו העדרים בכל השנים האחרונות בהפצת המעיינות בקנה מידה חסר כל תקדים. בראיון מאלף שהוא מעניק השבוע לכפר חב"ד מיטיב ר' זלמן להאיר לכל תמים ולכל אברך את מהות הטלטלה שאמורה לפקוד אותו לקראת בוא היום הגדול והקדוש.
לא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני ואין אני מבקש, אף לא להיות כיהודה ועוד לקרא לגדולי המשפיעים בדברי ההתעוררות שמפיהם, באשר לחובה ולזכות החלוֹת על כל אחד ואחת. את אחיי אנוכי מבקש, בכל הקשור לשליחות שבהשגחה פרטית מסורה בידינו, להביא את דבר הרבי ודבר מעייניה הזכים של חסידות חב"ד לכל אשר בשם ישראל יכונה.
יום מלאות עשרים לג' תמוז יכול, צריך וחייב להיות מנוף אדיר להפצת המעיינות ולקירוב יהודים לרבי ולתורתו. כך בדיוק התייחס הרבי לכל ציון דרך דומה במרוצת שנות הנשיאות. כזו הייתה התכונה, בניצוחו הקדוש של הרבי, לשנת השלושים ליו"ד שבט. כזו הייתה היערכות השיא לשנת השבעים לי"א ניסן, כשבהוראתו הקדושה של הרבי קמו וגם ניצבו ע"א מוסדות. וכהנה רבות.
כדרכם של חסידי חב"ד, האמונים על משנתו הצרופה של הרבי, שומה עלינו לנצל כל אפיק, כל צינור וכל אמצעי כדי לגייסם ולרתקם למטרת הקודש. בדיוק כשם שנעשה אך זה עתה לקראת תנופת תהלוכות ל"ג בעומר שאכן שברה את כל השיאים בכל המובנים, תוך ניצול האפקטים החדשים והמעודכנים ביותר, לרבות אימוץ סמלים שהפכו לתג מזהה וריתקו אליהם המונים – בדיוק כך וביתר שאת יש לנקוט לקראת ג' תמוז.
בואו ונחזיק טובה ליוזמה הברוכה, הכנה והברוכה של קבוצת אברכים, המגובה בידי אנשי תקשורת חב"דיים, למקד את תשומת הלב המקסימלית באמצעות לוגו שיצורף לכל דיווח תקשורתי, כל יוזמה וכל אירוע לקראת בוא היום הגדול והקדוש. היוזמה הזו מתכתבת עם אמצעי הדור ופעלוליו המחייבים חשיבה אחרת, קריאייטיבית ולוכדת את העין. כל מי שבקי בעולמה של התקשורת החדשה שקרמה עוד וגידים בחודשים ובשנים האחרונות מודע היטב לכוח המְדַבֵּק של יוזמה כזו ולאפקט הדומינו שהיא יוצרת.
אל נא נְרַפֶּה את ידי העושים במלאכה. את כל הדברים החכמים והמתחכמים אנו יודעים ומכירים. כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות. אפשר לשבת וללהג מבוקר עד לילה מה נכון יותר לעשות וכיצד נכון יותר לא לעשות. אין לי ספק שגם את 'צמידי' ה'מתחברים' שנפוצו על פני כל הארץ הווירטואלית לקראת ל"ג בעומר, יכולים היו גאונים מקוריים לשבת ולתקוף משלל נימוקים ווריאציות. לא זו העת ואין זו הדרך. אנן פועלי דיממא.
איש את רעהו נעזור, לאחיו נאמר חזק ונישא עינינו לשמים בזעקה: ברכנו אבינו – כולנו כאחד! ריבונו של עולם, עד מתי!
ארבעים יום בדיוק נותרו ליום ג' תמוז תשע"ד. ארבעים ימים בלבד לקראת מלאות עשרים שנה ליום ההילולא.
עשרים השנים הללו החלו בחושך כפול ומכופל, שקיעת השמש בצהרים. יתומים היינו ואין אב. שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ליובאוויטש בימי אורה ותפארתה. כל מי שחווה את אותם רגעים איומים ונוראים חווה במו עיניו ועל בשרו את הרגעים הקשים ביותר שיכול אדם להעלות על דעתו ועל רגשי לבבו.
אי אפשר לשכוח לרגע את אותה שבועת קודש מצמררת שנשמעה (מפי הרב שלמה קונין, מראשי השלוחים), בציון הקדוש רגע לאחר סתימת הגולל: "רבי, בשם חבריי השלוחים, הנני מבטיח, הנני נשבע, שנמשיך את עבודת השליחות, נשמור על המוסדות של הרבי, נפתח ונרחיב אותם".
מתוך אפלת הלילה, ברוח מופלאה שאין איש בעולם שיכול להעניק לה מקור הגיוני, רציונלי, התפתחה תנופת שיא אדירה שאין ולא היה לה כל אח ורע. המילים היחידות שמעניקות לה הסבר אלו מילות הזוהר המופיעות באיגרתו המפורסמת של רבנו הזקן ומקבלות שימוש תדיר בשיחותיו הקדושות של הרבי, לאחר יו"ד שבט תש"י: יתיר מבחיוהי.
כל מי שאמון על שיחותיו הקדושות של הרבי וה'שטורעם' שחולל הרבי במו פיו הקדוש לקראת כל תאריך וציון דרך כזה או דומה לזה, אינו יכול להישאר אדיש לנוכח התאריך המתקרב.
נוקבות עד חדרי בטן מילותיו המאלפות של משפיע ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית, הגה"ח רבי שניאור זלמן גופין, אשר ממנו ישקו העדרים בכל השנים האחרונות בהפצת המעיינות בקנה מידה חסר כל תקדים. בראיון מאלף שהוא מעניק השבוע לכפר חב"ד מיטיב ר' זלמן להאיר לכל תמים ולכל אברך את מהות הטלטלה שאמורה לפקוד אותו לקראת בוא היום הגדול והקדוש.
לא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני ואין אני מבקש, אף לא להיות כיהודה ועוד לקרא לגדולי המשפיעים בדברי ההתעוררות שמפיהם, באשר לחובה ולזכות החלוֹת על כל אחד ואחת. את אחיי אנוכי מבקש, בכל הקשור לשליחות שבהשגחה פרטית מסורה בידינו, להביא את דבר הרבי ודבר מעייניה הזכים של חסידות חב"ד לכל אשר בשם ישראל יכונה.
יום מלאות עשרים לג' תמוז יכול, צריך וחייב להיות מנוף אדיר להפצת המעיינות ולקירוב יהודים לרבי ולתורתו. כך בדיוק התייחס הרבי לכל ציון דרך דומה במרוצת שנות הנשיאות. כזו הייתה התכונה, בניצוחו הקדוש של הרבי, לשנת השלושים ליו"ד שבט. כזו הייתה היערכות השיא לשנת השבעים לי"א ניסן, כשבהוראתו הקדושה של הרבי קמו וגם ניצבו ע"א מוסדות. וכהנה רבות.
כדרכם של חסידי חב"ד, האמונים על משנתו הצרופה של הרבי, שומה עלינו לנצל כל אפיק, כל צינור וכל אמצעי כדי לגייסם ולרתקם למטרת הקודש. בדיוק כשם שנעשה אך זה עתה לקראת תנופת תהלוכות ל"ג בעומר שאכן שברה את כל השיאים בכל המובנים, תוך ניצול האפקטים החדשים והמעודכנים ביותר, לרבות אימוץ סמלים שהפכו לתג מזהה וריתקו אליהם המונים – בדיוק כך וביתר שאת יש לנקוט לקראת ג' תמוז.
בואו ונחזיק טובה ליוזמה הברוכה, הכנה והברוכה של קבוצת אברכים, המגובה בידי אנשי תקשורת חב"דיים, למקד את תשומת הלב המקסימלית באמצעות לוגו שיצורף לכל דיווח תקשורתי, כל יוזמה וכל אירוע לקראת בוא היום הגדול והקדוש. היוזמה הזו מתכתבת עם אמצעי הדור ופעלוליו המחייבים חשיבה אחרת, קריאייטיבית ולוכדת את העין. כל מי שבקי בעולמה של התקשורת החדשה שקרמה עוד וגידים בחודשים ובשנים האחרונות מודע היטב לכוח המְדַבֵּק של יוזמה כזו ולאפקט הדומינו שהיא יוצרת.
אל נא נְרַפֶּה את ידי העושים במלאכה. את כל הדברים החכמים והמתחכמים אנו יודעים ומכירים. כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות. אפשר לשבת וללהג מבוקר עד לילה מה נכון יותר לעשות וכיצד נכון יותר לא לעשות. אין לי ספק שגם את 'צמידי' ה'מתחברים' שנפוצו על פני כל הארץ הווירטואלית לקראת ל"ג בעומר, יכולים היו גאונים מקוריים לשבת ולתקוף משלל נימוקים ווריאציות. לא זו העת ואין זו הדרך. אנן פועלי דיממא.
איש את רעהו נעזור, לאחיו נאמר חזק ונישא עינינו לשמים בזעקה: ברכנו אבינו – כולנו כאחד! ריבונו של עולם, עד מתי!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
