משה בן-חיים

התקשורת החרדית סערה השבוע בעקבות מילים מבחילות ששודרו השבוע בגלי-צה"ל. כזכור, כפי שדיווחנו, במהלך תוכנית ששודרה בתחנה ועסקה בנושאי צמחוניות, אמר אחד המשתתפים: "אני מבחינתי באמת הייתי אוכל בעלי אדם, בעלי אדם, בכיף כי חיות לא בא לפגוע. אנשים שהכי הייתי רוצה לדלל את האוכלוסייה שלהם זה החרדים, אבל בטח יש להם את הטעם הכי מגעיל, זה בטח נורא דלוח".

משתתף נוסף הוסיף: "כי זה כשר. כשר זה הכי מגעיל, מסעדות כשרות אילו מסעדות דוחות".

אישי-ציבור רבים הגיבו בחריפות ובגלי-צה"ל נאלצו להתנצל. האם מדובר בסך הכל ב"הומור" או במילים מסיתות? פנינו למספר עיתונאים חב"דיים בכדי לשמוע את דעותיהם המחכימות.

בין מלחמה לבכיינות

בעקבות גלי הסתה בכלי התקשורת, ובולט במיוחד התבטאות של שדרן בגל"צ "לדלל את החרדים", ועוד. האם צריך לגנות את הדברים - ואגב כך אולי להעצימם, או עדיף להתעלם?

יוסי אליטוב, עורך 'משפחה' וחבר מועצת הרשות השניה: "צריך להבחין בין מלחמה תקיפה ומכובדת על דברים מסויימים, לבין בכיינות שמשדרת חולשה ומעצימה את התופעות האלה. איני סבור שאם 'אכלו לי, שתו לי', אפשר להשיג מכך משהו. בפרט במדינה שנותנים כבוד לחזקים, ומחלישים את החלשים. מצד שני, כשנחצים קווים אדומים, אין להתפשר, וצריך לגבות מחיר ממסיתים.

"לדוגמה, באחד העיתונים הגדולים פורסמה כתבה בגנות הציבור החרדי, תחת הכותרת: 'ויפרו וישרצו במאוד מאוד'. התייחסות כמו לבעלי חיים בספארי ונמוך מזה. העובדה שלא נגבה מחיר מהעיתון - מביאה לעוד הסתה ולעוד פגיעה.

"בהרבה מובנים הקונפליקט אצלנו - של מיעוט חרדי מול רוב חילוני, דומה לקונפליקט של יהודים בעולם מול אנטישמיות. האם עצם התגובה יוצרת ומעצימה אירוע, או שאין להתייחס.  לכן, את ההתייחסות צריך לבחור בקפידה, ולעשות זאת במקצועיות. כשצריך, לא לוותר, וללכת עד נקודת הקיצון. עד תביעה משפטית, פרסום שם המסית והפסקת עבודתו".


בין מלחמה לבכיינות. אליטוב

בנימין ליפקין, עורכו של עיתון 'המבשר' ובעל הטור הפופולרי בבימה זו, 'לבנימין אמר': "התעלמות תביא ההיפך הגמור. זה יראה מאוד לא טוב, שהמגזר היחיד שאפשר להסית נגדו, ולהכפיש אותו וזה יעבור בשתיקה, זה הציבור החרדי. זה עלול להזמין עוד הסתה.  צריך בהחלט למחות בתוקף, ולחשוף את פרצופם של אלו שתמיד נזעקים לטפל במהגרים, בבני מיעוטים, אך על הציבור החרדי הם מסיתים ככל העולה על רוחם.

"אותו שיח לילי בגל"צ עבר כמעט בשקט בתקשורת. אם השיח היה באותם ביטויים על מגזר אחר כלשהו, היו נעים אמות הסיפים".

אליעזר שולמן עורך משנה ב'משפחה': "בעיקרון צריך לגנות בכל תוקף. מי כמונו יודעים ש'תעמולה אינה חוזרת ריקם'. מדברים לעיתים על הציבור החרדי כלא לגיטימי. חייבים להעמיד את אלה במקום, ואסור לשתוק.

"הרי זה שדיבר והסית הוא מדבר מהרהורי ליבו, והלכי רוח ממה ששומע בסביבתו. ולכן זה חמור מאוד, ואין להתייחס לכך בביטול. מאידך, צריך לבחון כל דבר לגופו".

אריה ארליך סגן עורך 'משפחה': "אני לא מאמין גדול בשיטת ה'התקרבנות', משום שאני חושב שברוב המקרים היא לא  משיגה את מטרותיה. מאוד קל לשקוע בנהי ובכי מבוקר ועד ערב. מאוד קל, ואפילו מפתה, לזעוק חמס על ההסתה, להצביע עד כמה היא חמורה ולנהל מלחמת חורמה נגד האחראים לה. אבל אני חושב שזו בריחה מהתמודדות אמיתית עם שורשי הבעיה.

"ראיתי את הפעילים החביבים שהתייצבו בפתח אולפני גלי צה"ל וחילקו צלחות קנידל'ך לעוברים ולשבים, לאות מחאה על הבדיחה התפלה והאומללה שהושמעה בתחנה הצבאית בערב יום העצמאות. זה נחמד, אפילו חינני. אחר כך הלכה מישהו והגישה תלונה רשמית במשטרת רמת גן, ובמקביל התחרו חברי הכנסת המסורים בינם לבין עצמם - מי יתביית יותר על הטלפון של ירון דקל, מפקד גל"צ. 

"חלק מהפעולות האלה בוודאי חשובות - אבל מדובר, במקרה הטוב, בכיבוי של שריפה מקומית. הבעיה רחבה הרבה יותר, וההתבטאות האיומה הזו, שלא היתה נאמרת נגד אף קבוצה אתנית אחרת במדינת ישראל - אינה אלא סימפטום,  המעיד על בעיה עמוקה הרבה יותר.


מימין: ארליך וליפקין

"אם הגענו למצב שבו בשידורים החגיגיים של ערב יום העצמאות מתבטא חבר פאנל באופן כל כך ירוד על קבוצה במדינת ישראל - אז אולי זה מעיד על בעיה עמוקה יותר - כזו שלא תיפתר בשיגור צלחות קנידל'ך לאולפני הרדיו. לדעתי, צריכה להתבצע חשיבה יסודית - היכן נכשלנו בשיווק הנכון של כל מה שטוב ויפה בציבור החרדי? איפה הכשל התדמיתי?

"ישנן מספר תשובות לשאלה הזו. אני חושב שהמרכזית שבהן, היא המערכת הפוליטית החרדית. הפוליטיקה החרדית - לצד מעלותיה - עושה שירות תדמיתי רע לציבור החרדי - כציבור וכיחידים. תופעה כמו מפלגת 'יש עתיד' - שמיקדה חלקים נרחבים ביותר בקמפיין הבחירות שלה בהשחרת פני החרדים, לא צומחת בחלל ריק. מישהו עשה את העבודה קודם.

"קל לכלי התקשורת להיתלות במלחמת התקציבים של המפלגות החרדיות ולהציג אותן כסחטנות סקטוריאלית וכשוד הקופה הציבורית - גם אם אין בכך טיפת אמת. המציאות התקשורתית והפוליטית בישראל מלמדת שרייטינג זול על גבו של המגזר המושמץ ביותר במדינה הוא מוצר נפוץ בהישג יד. המציאות הזו נולדה כתוצאה ממשהו.

"אז ישראל הקורא הנבון - מה הפתרון? להכריז על ביטול המפלגות החרדיות? אני חושב שעדיין מוקדם לקרוא לביטול המפלגות החרדיות. משום שהן מנהלות מאבקים חיוניים, באמת. אי אפשר לזלזל במאבק לשמירה על כבשת הרש של קצבאות הילדים, או בתקציבים שבלעדיהם תלמודי התורה, הישיבות והכוללים יתקשו לשרוד. אי אפשר לזלזל במפלגות העומדות על משמר הצביון היהודי של המדינה - וראינו כיצד הקואליציה הנוכחית רומסת את כל הקדוש והיקר לכל שומר מצוות באשר הוא. אז סגירת המפלגות החרדיות יורדת, לעת עתה, מהפרק.

"מצד שני, הגיע הזמן לחשוב על קונספט חדש. הרי יש אינספור דמויות מופת בציבור החרדי - כאלה ששומעים אלף ואחת פעמים ביום את המשפט - "לו כל החרדים היו כמוך"... יש הרבה אנשים כמו, למשל, הרב גרוסמן והרב פירר ועוד רבים, שגורמים בפעילותם קידוש שם שמים בתפוצה נרחבת ומרשימה.  אז לא השכלנו לייצא את הדמויות הללו החוצה ולהפוך אותם לפרזנטורים של המגזר החרדי. למה שלא נצא החוצה ונאמר - 'היי, אחינו החילונים, יש לנו חדשות בשבילכם: יש לנו עוד כמה הרב גרוסמנים והרב פיררים להכיר לכם'?!

"במקום זה, מי שעומד בסופו של יום בפרונט אלה חברי כנסת, שחלקם דואגים לטעון השכם והערב שהמציאות במדינת ישראל מזכירה להם תקופות אפלות בהיסטוריה. אז גם אם אתה נזכר בתקופות האפלות ההן - אולי הגיע הזמן שאת התובנה החשובה הזו תשמור לעצמך, כי הניסיון מלמד שהצופה או המאזין החילוני מתקשה להשתכנע שמדינת ישראל היא גרסה מודרנית של האינקוויזיציה או של הקג"ב. אבל גם ללא הביטויים הללו - במציאות התקשורתית הנוכחית, לצערי הרב, חבר כנסת חרדי הוא חשוד מיידי.

"היחס אליו הוא מלכתחילה עוין ושלילי, יחס שכאילו מכריז בחשדנות: 'מה עוד באת לקחת מאיתנו?' זה עצוב לי מאוד ואני מקווה שיום אחד זה ישתנה - אבל זו המציאות כרגע וצריך להכיר בה.

"צריך לפעול לייצא את האנשים שיודעים להתחבר ללבבות, וגם אם לא תמיד הכושר הרטורי שלהם מושלם - הם משדרים כנות ונועם". 

בין ציבור לציבור

כיצד ניתן לייצג ציבור שיש בו כ"כ הרבה גוונים? הרי יש גם כאלה שעושים 'מחאה' ביום הזיכרון?

בנימין ליפקין: "בסופו של יום בדברים המהותיים כולנו מאוחדים. ראינו זאת בעצרת המיליון שכולם התאחדו וזעקו יחד ה' הוא האלוקים! כל ציבור יש בו גוונים שונים, אך בדברים הנוגעים לקודשי ישראל – כולנו מאוחדים.

"יש ניסיון דמגוגי להציג את הקיצוניים בציבור החרדי כמייצגים. אך כל מי שיש שכל בקודקודו מבין שזה לא כך. אלו שתוקפים את הציבור החרדי מתכוונים לכולם, ולכן על כולם יחד להתאחד נגד ההסתה".

אריה ארליך: "נגעת בנקודה כאובה. יש גורמים שוליים שמתפרנסים - ציבורית וכלכלית - מלעשות חילול השם. כמה שיותר רע לדמותו של היהודי שומר המצוות בארץ - ככה יותר טוב להם. זו בעיה שאיננה ברת פתרון - אבל אני חושב שרוב הציבור הכללי, וגם התקשורת, יודעים לעשות את ההבחנה, ולהבין שהקומץ הקולני הזה מייצג בקושי את עצמו".

יוסי אליטוב: "בספר 'תולדות יעקב יוסף' של אחד מגדולי תלמידי הבעש"ט הקדוש, מוסבר כך: כתוב על הפסוק 'מה טובו אוהליך יעקב', שרש"י אומר ש'לא היו פתחיהם מכוונים זה כנגד זה'. מביא שם בשם הבעש"ט, שהכוונה לתלמידי חכמים ששומרים את פתח פיהם שלא יהיה אחד מול השני. שעוסקים בתורה ובבירור הלכה, הם לומדים מאמיתה של תורה, ואחד שרואה שהשני צודק, הוא מבטל דעתו. ומוסיף, שרוב האסונות ל"ע על היהודים בגלות הם, מכך שתלמידי חכמים מדברים אחד בגנות חברו. עמי הארצות שומעים, ומעבירים לאומות העולם. אומות העולם חוזרים על הלשון הרע הזה, ודברי אומות העולם מביאים קטרוג על עם ישראל וגזירות קשות.

"לחברה החרדית יש אחריות גדולה בדימוי שלה. מלחמות היהודים, ומחלוקות בין חוגים כאלה ואחרים, מספקים חרבות בידי שונאינו שיבאישו את ריחנו בחוץ. צריך לשים לב לנקודה חשובה: מקור ההסתה נובעת מחולשה פנימית הקיימת אצלנו.


אליעזר שולמן

"בקום המדינה, הייתה התמודדות אידיאולוגית. כיום, אנו מתמודדים עם אנשים שפוחדים. אין להם יכולת להכיל את החינוך שלנו, שלמות המשפחה, הערבות ההדדית, עזרה לחלש. את כל הטוב שה' מעניק למקיים מצוותיו.

מה הדרך שלהם להתמודד? הפחד גורם. החלשים מפחדים מהחזקים. במספרים אנו חלשים, אך החוסן שלנו הוא מן המפורסמות. את הפחד והתסכול מפנים למקום של הסתה. אני לא מדבר על גרעין קטן של שונאי הדת, אלא יותר לרוב הדומם, שפוחד איך תיראה המדינה כשהם יהיו מיעוט".

אליעזר שולמן: "כמו שיש בציבור החילוני כאלו שמחפשים פרסום ורייטינג, לצערי יש גם כאלה בציבור שלנו. יש  שעושים דווקא בכדי להתפרסם, ולא בגלל שרוממות ה' בגרונם".

חב"ד בהסברה

מה התפקיד של חב"ד בנושא ההסברה?

אריה ארליך: "אוהו, אני חושב שיותר מכל חוג אחר ביהדות החרדית. חב"ד, אולי בניגוד לאחרים, מצוידת בארגז כלים יעיל ומקצועי, שמידת יעילותו הוכחה כבר לאורך ההיסטוריה. ארגז הכלים הזה חשוב מאוד למערכה הזו. חב"ד צריכה לפעול בדיוק איך שהרבי לימד אותנו, שאת החושך מגרשים באמצעות העלאת אור, הרביית טוב והצגת פניה המאירות והטובות של היהדות. אני חושב שחב"ד יודעת להתמודד עם הבעיה יותר טוב מרבים אחרים.

"אבל יש בעיה, ואנסה לנסח אותה בזהירות: "הבוקר פגש אותי במקווה חבר מבית הכנסת חב"ד שבו אני מתפלל - ואמר לי: אני מרגיש חיבור לנפתלי בנט - הרבה יותר מאשר לליצמן ולגפני. קשה לי להתווכח איתו לגבי בנט, ועוד יותר קשה לי לגרום לו להרגיש חיבור לליצמן ולגפני - מה גם שאין לי עניין לעשות נפשות לצמד העסקנים הדגולים הנ"ל - אבל האברך הנחמד ההוא בעצם העמיד לי מראה על המציאות שקיימת בקרב חלקים מחסידי חב"ד: לא כל חסידי חב"ד מרגישים שהם חלק אינטגרלי מהחברה החרדית.

"ייתכן שזו הסיבה לכך שהשיסוי הבין-מגזרי אינו מטריד את מנוחתם של רבים מחסידי חב"ד. חב"דניקים רבים יאמרו לך - יש ציבור חרדי, יש ציבור דתי-לאומי - ויש ציבור חב"די. אז חרדים חביבים, יצרתם מתיחות חברתית? גרמתם לעצמכם תדמית שלילית? תתמודדו עם זה לבד. שכל אחד יתמודד עם הצרות שלו. אנחנו לא חלק מהסיפור.

"אז קודם כל - אני חושב שהתזה הזאת משרתת את האויבים הוותיקים של חב"ד, שניסו כל השנים להוציא את חב"ד מהציבור החרדי. אז נכון שלא מפיהם אנו חיים, והדרך המוצקה והאיתנה של חסידות חב"ד איננה זקוקה לאישורו של איש - אבל האמירות הללו משחקות לידיהם. אני לא בטוח שזו תוצאה שהיינו רוצים לראות אותה מתקיימת. 

"אבל יש כאן נקודה עמוקה יותר. גם אם מישהו מאוד ירצה - אי אפשר לנתק בין היהדות לחרדיוּת. בעיניו של הישראלי המצוי, הציבור החרדי מייצג את היהדות האותנטית - לטוב ולרע. החרדים הם היהדות - משום שהם שומרי פך השמן שממשיכים מסורת יהודית עתיקה בת אלפי שנים ולומדים את התורה שניתנה בסיני, בדיוק כמו אבותינו ואבות אבותינו. אז לא רק החברה החרדית כקולקטיב עומדת כאן על כף המאזניים - אלא התדמית של היהדות כולה. ולכן אני מתקשה להבין חבדניק שאומר 'שלום עלי נפשי'. כולנו יודעים עד כמה היה חשוב לרבי שהיהדות תוצג באור הנכון והחיובי, ושייגרם קידוש שם שמים ולא ההיפך.

"מעבר לכך, מדובר בלחם והחלב של מאות אלפי ילדי ישראל - שנעשק מהם בגלל מפלגות שמתפרנסות משיסוי וביזוי אנטי חרדי. מדובר בחינוך של ילדי ישראל, ובהמשך קיומם של היכלי תורה - ונדמה לי שהגזרות אינן מבחינות בין חסידי חב"ד למי שאינם כאלה. כך שהבידול הזה אינו יעיל, אינו פרקטי ואינו מוצדק.

"חסידי חב"ד צריכים להשתמש בארגז הכלים המיוחד שהרבי העניק לנו, ולפעול יחד עם שאר החרדים להציג את היהדות החרדית באור החיובי והנכון. אני לא רואה הצדקה להימלטות מהמאבק הזה.

"לפני שבוע קראתי מאמר משכנע ורהוט של הרב מנחם ברוד ב'שיחת השבוע', על היחס הממשלתי והתקשורתי לחברה החרדית. עמדתי נפעם: מה שלא עשו אלף אמירות חריפות והיקשים לאירופה של שנות השלושים - עשו 350 מילים רכות, כנות ומשכנעות של הרב מנחם ברוד. עורך 'משפחה', עמיתי ר' יוסי אליטוב, ציטט את המאמר כולו בטורו האישי, הפותח מדי שבוע את גיליון החדשות של 'משפחה', וקבע שמדובר באחד המאמרים הרהוטים ביותר שנכתבו אי פעם על יחסי חרדים-חילונים.


"מהיום כולנו מנדי ברוד". הרב ברוד

"אז מהיום כולנו מנדי ברוד. הגיע הזמן שמנדי ברוד ישכפל את עצמו. לצדו של הרב ברוד עומד הרב מוני אנדר - שבדרכו הייחודית מחולל מהפכה אמיתית, בשיטת אחד על אחד, ביחסם של אנשי תקשורת בכירים לציבור שומרי המצוות בארץ. אני לא יודע אם מותר לספר הכל - אבל אני אומר לך: הוא עושה עבודה נהדרת. 
 
בנימין ליפקין: במקום שהיה בו חילול השם הרבי הגיב בעצמו. באופן כללי דרכו של הרבי היתה להוסיף אור, ומעט אור דוחה הרבה חושך. כך גם אנו צריכים לעשות כיום".

יוסי אליטוב: "התפיסה שלי בנושא נגזרת מדרכו של הרבי. היה בשנות הכפי"ם מאמר עיתונות בארה"ב, שתקף את תלמידי ליובאוויטש. הרבי הלך עם הכותב 'עד הסוף', דרש שינקטו נגדו בהליכים משפטיים בכדי להעמיד אותו במקומו, כדי שהדרך הזו לא תתפשט הלאה.

"מאידך, בכל המקרים של בורות גרידא, הרבי נקט בשיטה של 'מעט אור דוחה הרבה חושך'. בחיוך, בקירוב, בבחינת 'ימין מקרבת ושמאל דוחה'. כלומר בעיקר לקרב. לא כמו היום, שיש רק 'שמאל דוחה'".

מה דרכי הפעולה המומלצות מול הסתה?

אריה ארליך: "אני לא נאיבי. אי אפשר לפתור את הבעיה בשיטת זבנג וגמרנו. שיסוי נגד חרדים היה תמיד מטבע פוליטי עובר לסוחר, ואני קובע בצער רב שהוא כנראה יישאר כזה, לפחות בשנים הקרובות. זו עסקה שמשתלמת לכלי התקשורת ולפוליטיקאים כאחד. אבל אם כל אחד יתרום את חלקו וירגיש שהוא מייצג את הציבור החרדי כולו - אולי יום אחד יימאס לפוליטיקאים לשסות ולתקשורת להסית".

יוסי אליטוב: "לצערנו הנציגים בכנסת לא עוזרים להם ללמוד 'להכיל' את הציבור החרדי. במקום למשל שהרב פירר והרב גרוסמן יהיו 'הפנים' של הציבור החרדי, הסגנון המאיים, התוקפנות וחוסר הכבוד, מביאים לדעה אחרת, ולא משקפת נכונה.

"צריך לשים את הפוקוס על הגיבורים הנכונים, אלו שיכולים להיות היצואנים. הרי איך אפשר לכעוס על אלו שלא מבינים מהו הערך של לימוד תורה? כמה משאבים הפנו לחינוך והסברה מהו לימוד תורה? צריך לאתר את מוקדי ההסתה ולהילחם נגדה בכל הכוח".

אליעזר שולמן: "אף אחד לא שונא אותנו כי הוא אוייב שלנו. יש אנשים שאנו מהווים עבורם מודל לקנאה, כשהם רואים את ההבדלים ברמת הערכיות וכדומה. בנוסף לדוגמא אישית על כל אחד מוטלת חובה להגיב בכל פעם ששומע דבר הסתה או הכפשה, בשביל למנוע הישנות של דברים כאלו". 

להוסיף אור  

האם לדעתך יש מקום להקמת 'גוף הסברה חרדי' כמו שהציעו בעבר?

בנימין ליפקין: "מרכז ההסברה שדובר עליו רבות יכול היה להועיל אילו הוקם. וחבל מאוד שלא. אך בכל אופן, אף אחד לפתור את עצמו מפעולה. על כל אחד לעזור בכישרונותיו, בקשריו, ואף בדוגמה אישית שהוא מראה מסביב.

אליעזר שולמן: "אין ספק שמרכז הסברה של הציבור החרדי זהו רעיון מצויין. יש בציבור החרדי אנשים מצויינים שיכולים לדברר אותו כהלכה, וחבל מאוד שזה לא הוקם עד היום. אתן דוגמא את איש התקשורת יוסי אליטוב, שיכול לעשות זאת בצורה מצויינת, אך בפועל לא משתמשים בו מספיק. או לדוגמה נוספת: הרב מנחם ברוד. אם היה פעיל בכזה מרכז הסברה, היה יכול לפעול דברים נפלאים.

"עדיין הדבר לא פותר את הפרט. אדם חרדי שהולך עם זקן ופיאות, וכובע וחליפה. זה אומר שאתה שייך לזה. גם זה שומר עליך, ויש לך אחריות כללית, שאתה מייצג ציבור מוטל עליך  לקדש שם שמיים, אתה לא פרט, אתה קבוצה. השאיפה של כולנו ששם שמים יתקדש עלינו".

אריה ארליך: אני מפקפק ביוזמה הזו - גם במישור הפרקטי וגם במישור הריאלי. קשה להקים גוף רשמי, שכולם יתלכדו סביבו, יסכימו למינויים שיבוצעו בו ויתאחדו סביב הרעיונות שלו. המפלגות החרדיות בקושי צולחות את מערכות הבחירות, בגלל המלחמות של משרדי הפרסום סביב תקציב הפרסום, אז תתאר לך מה יקרה כשיוקם גוף שיעבוד מסביב לשעון. הרעיון עולה מדי שנה-שנתיים - ובינתיים הוא מעולם לא התחיל לקרום עור וגידים. אנחנו רחוקים מהמצב האידיאלי הזה.

"אז מה הפתרון? קודם כל, כל אחד יכול להקים ארגון פרטי, אין מניעה מכך. אנו עדים לאחרונה לפעילותה של קבוצת בחורים חביבים המכנים את עצמם בשם 'פרויקט דוסים', ופעילים באופן מרשים ומעורר התפעלות במרחב הדיגיטלי והאינטרנטי. הם עובדים בהתנדבות, ודואגים לתת מענה לכל גל נוסף של הסתה ולתחזק קשר עם רבבות גולשים דרך הצגה נכונה וחיובית של היהדות.


ליפקין ואליטוב

"כולנו מכירים את 'יהדותון' - המיזם הנפלא והפופולארי של הרב ביסטריצקי, שהפך ללהיט חם ברשתות ובמרחב הדיגיטלי. ועוד אינספור יוזמות פרטיות של אנשים טובים - מחב"ד ומחוצה לה - שאינם ממתינים שמישהו יקים גוף הסברה רשמי.

"ואתה יודע מה? אני חושב שבעצם, כל אחד מאיתנו הוא גוף הסברה מהלך. המלאכה מוטלת על כל אחד מאיתנו - משום שאם נמתין שגוף ציבורי ממוסד יעשה את המלאכה - יש לי תחושה שנצטרך להמתין עוד 66 שנה"...

יוסי אליטוב: "בסופו של דבר כל חרדי הוא שגריר, ובמעשיו האישיים הוא גוזר את גורל כולם. חרדי שעומד ברחוב ומתנהג כבן תורה, התנהגות שמכבדת את בניו של הקב"ה, זו התנהגות שמפרקת את בסיסי השנאה.  אם נסביר לילדינו כמה משמעות יש לכל מילה ולכל מעשה, הדברים ישפיעו על התוצאה".

"לדוגמה מימינו: מה היכולת המיוחדת של הרב גרוסמן? יש הרי עוד רבנים שיודעים ללמוד תורה? בגלל שהולך בדרך של הפצת אור, וקירוב, ולכן הצלחתו הרבה. כל אחד צריך ללמוד מכך כיצד להתנהג בבחינת 'ימין מקרבת ושמאל דוחה'".