מערכת COL
|
יום כ"ד ניסן ה׳תשע״ד
24.04.2014
כשהרבי הפציר ביהודי להישאר ליום הולדתו ● בנימין ליפקין
בפעם הבאה שהכוכב התורן מבית הכנסת ניגש אלינו ומבקש להסב את תשומת לבנו להגיג שעלה בדעתו ההזויה, שלא לדבר על עזרה שהוא מבקש, בין אם מקורה במצוקה של ממש ובין אם זו גחמה נטולת היגיון – ניזכר נא ביחס האישי והמיוחד שהקרין הרבי כלפי אותו יהודי ● בנימין ליפקין בטור ברוח ימי ספירת העומר כשהרבי הפציר ביהודי
תמונה נדירה של הרבי בסיום 'כוס של ברכה' (באדיבות: JEM)
בנימין ליפקין
אך תמו ימי חג הפסח, נשטפנו אל תוכה של אווירת ימי ספירת העומר. שוב נקראים אנו לעורר ולהתעורר בחיזוק אהבת רעים ואהבת ישראל בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין כל מי שזולתנו.
כבר אמרו פעם משפיעים, על משקל דבריו הנודעים של הבעל שם טוב, לפיהם יהודי מצווה לאהוב גם את מי שלא ראה מימיו - כי באותה מידה חלה מצוות אהבת ישראל גם על אלו שאנו אכן מכירים מקרוב, פוגשים תכופות ולאו דווקא מחבבים.
כמו תמיד, משתדלים אנו ללכת בדרכו הקדושה של הרבי ולצעוד בעקבותיו. אין בדורנו ולא בדורות הקודמים לנו מי שהיווה דמות מופת של אהבת ישראל כמו הרבי. אין מי שלא נתקל בכך. אין מי שלא מודה בכך.
לא מכבר פורסם מענה-קודש מיוחד של הרבי שכל כולו אהבת ישראל מדהימה ומאלפת. את המענה כתב הרבי בי"ז באדר שני תשל"ג לגאון תמהוני שהתהלך באותם ימים בחוצות 770. הלה כתב לרבי כי הגיע למסקנה כי רצון ה', רח"ל, הוא שילך לכומר וימיר דתו.
לא קשה לדמיין ולשער איזה יחס היה מקבל אדם כזה לנוכח הודעה כזו בכל מקום אחר. היה יכול להיות ליחס כזה גם צידוק עקרוני. "אנן בשופטני לא עסקינן", אמרו חז"ל. לא כן אצל הרבי, רועם של ישראל, שאהב כל נשמה יהודית באשר היא.
כזה הוא המענה המאלף והבלתי שגרתי של הרבי אל אותו יהודי (בפענוח ראשי התיבות): "אינו נכון כלל וכלל ובודאי אשר אין זה רצון השם. וישאר כאן על כל פנים עד לאחר תשרי הבא עלינו לטובה – באופן שנוכל לחוג ביחד כל ג' הרגלים (וכן יום הולדתי) – כולל שמחת תורה – וינצל הזמן ללימוד התורה ועיון בה בחיות ועד שיוכל להחיות גם אחרים. והשם יצליחו – כי זהו רצון השם. אזכיר על הציון".
בשפת בני אנוש, הרבי מפציר באותו יהודי, שהבריות מן הסתם היו מתרחקות ממנו ועושות הכל כדי לא להיקלע למפגש מעיק ודוחה עמו, שיישאר עמו במחיצתו לשלושת הרגלים הקרובים, "וכן יום הולדתי". עצם הביטוי הזה מעורר רטט. אין זה סוד שהרבי שלל מלא מעט חסידים כוונה להגיע לחצרות קודשנו דווקא לי"א ניסן. דווקא מיהודי זה, בגילוי קירבה אישית שאין שני לו, מבקש הרבי להישאר במקום בנוקבו במילים "יום הולדתי". מדהים.
לא זו אף זו: כשהגיע הלה להתוועדות של שבת פרשת פרה, הקדיש לו הרבי שיחה מיוחדת.
יש בדברים המאלפים הללו מסר מוחשי לכל אחד מעמנו, המבקש לקיים, הלכה למעשה, "נלכה באורחותיו". הרבי, בעצם מילותיו הקדושות במענה זה ובהליכותיו בקודש על כל צעד ושעל, לימד אותנו כי אפשר וצריך לגלות אהבה בלתי מוגבלת, בלתי מסויגת וחסרת כל עכבות כלפי כל יהודי, מתוך אכפתיות וערבות אישית לגורלו ולמעמדו.
אז בפעם הבאה שהכוכב התורן מבית הכנסת ניגש אלינו ומבקש להסב את תשומת לבנו להגיג שעלה בדעתו ההזויה, שלא לדבר על עזרה שהוא מבקש, בין אם מקורה במצוקה של ממש ובין אם זו גחמה נטולת היגיון – ניזכר נא ביחס האישי והמיוחד שהקרין הרבי כלפי אותו יהודי, אז, באדר שני תשל"ג, ונשתדל להתחקות וליישם זאת גם היום, בשלהי ניסן תשע"ד.
אך תמו ימי חג הפסח, נשטפנו אל תוכה של אווירת ימי ספירת העומר. שוב נקראים אנו לעורר ולהתעורר בחיזוק אהבת רעים ואהבת ישראל בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין כל מי שזולתנו.
כבר אמרו פעם משפיעים, על משקל דבריו הנודעים של הבעל שם טוב, לפיהם יהודי מצווה לאהוב גם את מי שלא ראה מימיו - כי באותה מידה חלה מצוות אהבת ישראל גם על אלו שאנו אכן מכירים מקרוב, פוגשים תכופות ולאו דווקא מחבבים.
כמו תמיד, משתדלים אנו ללכת בדרכו הקדושה של הרבי ולצעוד בעקבותיו. אין בדורנו ולא בדורות הקודמים לנו מי שהיווה דמות מופת של אהבת ישראל כמו הרבי. אין מי שלא נתקל בכך. אין מי שלא מודה בכך.
לא מכבר פורסם מענה-קודש מיוחד של הרבי שכל כולו אהבת ישראל מדהימה ומאלפת. את המענה כתב הרבי בי"ז באדר שני תשל"ג לגאון תמהוני שהתהלך באותם ימים בחוצות 770. הלה כתב לרבי כי הגיע למסקנה כי רצון ה', רח"ל, הוא שילך לכומר וימיר דתו.
לא קשה לדמיין ולשער איזה יחס היה מקבל אדם כזה לנוכח הודעה כזו בכל מקום אחר. היה יכול להיות ליחס כזה גם צידוק עקרוני. "אנן בשופטני לא עסקינן", אמרו חז"ל. לא כן אצל הרבי, רועם של ישראל, שאהב כל נשמה יהודית באשר היא.
כזה הוא המענה המאלף והבלתי שגרתי של הרבי אל אותו יהודי (בפענוח ראשי התיבות): "אינו נכון כלל וכלל ובודאי אשר אין זה רצון השם. וישאר כאן על כל פנים עד לאחר תשרי הבא עלינו לטובה – באופן שנוכל לחוג ביחד כל ג' הרגלים (וכן יום הולדתי) – כולל שמחת תורה – וינצל הזמן ללימוד התורה ועיון בה בחיות ועד שיוכל להחיות גם אחרים. והשם יצליחו – כי זהו רצון השם. אזכיר על הציון".
בשפת בני אנוש, הרבי מפציר באותו יהודי, שהבריות מן הסתם היו מתרחקות ממנו ועושות הכל כדי לא להיקלע למפגש מעיק ודוחה עמו, שיישאר עמו במחיצתו לשלושת הרגלים הקרובים, "וכן יום הולדתי". עצם הביטוי הזה מעורר רטט. אין זה סוד שהרבי שלל מלא מעט חסידים כוונה להגיע לחצרות קודשנו דווקא לי"א ניסן. דווקא מיהודי זה, בגילוי קירבה אישית שאין שני לו, מבקש הרבי להישאר במקום בנוקבו במילים "יום הולדתי". מדהים.
לא זו אף זו: כשהגיע הלה להתוועדות של שבת פרשת פרה, הקדיש לו הרבי שיחה מיוחדת.
יש בדברים המאלפים הללו מסר מוחשי לכל אחד מעמנו, המבקש לקיים, הלכה למעשה, "נלכה באורחותיו". הרבי, בעצם מילותיו הקדושות במענה זה ובהליכותיו בקודש על כל צעד ושעל, לימד אותנו כי אפשר וצריך לגלות אהבה בלתי מוגבלת, בלתי מסויגת וחסרת כל עכבות כלפי כל יהודי, מתוך אכפתיות וערבות אישית לגורלו ולמעמדו.
אז בפעם הבאה שהכוכב התורן מבית הכנסת ניגש אלינו ומבקש להסב את תשומת לבנו להגיג שעלה בדעתו ההזויה, שלא לדבר על עזרה שהוא מבקש, בין אם מקורה במצוקה של ממש ובין אם זו גחמה נטולת היגיון – ניזכר נא ביחס האישי והמיוחד שהקרין הרבי כלפי אותו יהודי, אז, באדר שני תשל"ג, ונשתדל להתחקות וליישם זאת גם היום, בשלהי ניסן תשע"ד.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
