מנהגי חב"ד לחג-הפורים

מוצאי שבת קודש: נשארים בבגדי שבת. לפני שלוקחים את המגילה לבית-הכנסת יש לזכור לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

אין (להבדיל ו)לאכול קודם קריאת המגילה. אדם חלש מותר [להבדיל] ולטעום פירות וכדומה, ומיני מזונות עד כביצה, וחולה מותר אפילו לאכול סעודה ממש, אך יבקש מאדם אחר שיזכירנו לשמוע מגילה אחר-כך.

אָבֵל (רח"ל) תוך 'שבעה' הולך לבית-הכנסת להתפלל ערבית ולשמוע קריאת המגילה. אם אין בעל-קורא מובהק כמוהו, יקרא הוא את המגילה לפני הציבור וגם יברך. ואין לו לראות מיני שמחה22. פורים נחשב כשבת לעניין אבלות, היינו שנחשב במניין שבעה, ונוהג רק אבלות שבצנעא. האבל נועל נעליו ואינו יושב על הקרקע. לעניין משלוח-מנות ראה להלן.

תפילת ערבית. אין מפסיקים לפני שמונה-עשרה כדי להכריז 'ועל הניסים'. מי ששכח לאומרו, ונזכר קודם שהזכיר "הא-ל ישועתנו...", יאמרנו במקום שנזכר, ויחזור ויאמר על הסדר "ועל כולם...". אך אם נזכר לאחר שאמר "הא-ל ישועתנו", יאמרנו במקום שנזכר ולא יחזור ל"ועל כולם". מי שנזכר אחר שאמר שם 'ה'' של החתימה - אינו חוזר, אך יאמרנו ב"אלוקי נצור".

לאחר שמונה-עשרה, אומרים קדיש-תתקבל.

קריאת המגילה.

מי שטרם נתן 'מחצית השקל' כנהוג, יתננה עתה לפני קריאת המגילה.

"במגילה שכתב אדמו"ר מהר"ש נ"ע: א) לא כל העמודים מתחילים בתיבת 'המלך'. ב) עשרת בני המן אינם בעמוד בפני עצמו.

"אין מקום לשמיעת קריאת מגילה וכו' על-ידי [רמקול], טלפון ורדיו וכיוצא-בהם [=גם לא בשידור חי] – כי אין זה קול אדם כלל".

קריאת המגילה: הרבי היה שומע את המגילה מעומד. בשעת הקריאה עומדים מימינו ומשמאלו של הבעל-קורא. הבעל-קורא ו"גם השומעים את המגילה, כופלים אותה כאיגרת33, והכפילה היא לשלושה חלקים". הרבי היה מברך את הברכות לפניה ולאחריה עם הבעל-קורא, הן בלילה והן ביום. הקפיד שהמגילה תישאר 'כאיגרת' עד סיום הקריאה.

הבעל-קורא יכוון להוציא ידי-חובה את כל השומעים והם יכוונו לצאת. אסור להפסיק עד לאחר ברכת "הרב את ריבנו".

מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, יקרא זאת מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה – יקרא מיד בעצמו (עדיף מתוך חומש או מגילה מנוקדת, כדי שלא יטעה) עד מקום שהקורא אוחז בו, כדי שלא יצטרך לחפש קריאה אחרת כשרה החל מתיבה זו ואילך.

"מכים 'המן' כמה פעמים במשך הקריאה, במקום שנזכר 'המן' בתואר כלשהו: 'האגגי', 'הרע' וכיוצא בזה".

בקריאת המגילה קוראים כשתי המסורות: "להרוג ולאבד / ולהרוג ולאבד" (ח,יא); "ואיש לא עמד בפניהם / ואיש לא עמד לפניהם" (ט,ב).

נוהגים לומר ארבעה פסוקים בקול רם: 'איש יהודי' (ב,א), 'ומרדכי יצא' (ח,טו), 'ליהודים' (ח,טז), 'כי מרדכי' (י,ג). והבעל-קורא חוזר וקורא אותם. עשרת בני המן צריך לקרוא בנשימה אחת, מהמילים 'חמש מאות איש' (ט,ו) עד לאחר תיבת 'עשרת' (ט,י). הציבור קורא אותם תחילה, והתינוקות מכין אז [ולא כשהבעל-קורא קורא אותם!] כמו בהזכרת המן.

"מנענעים את המגילה באמירת 'האיגרת הזאת' (ט,כו) ו'איגרת הפורים הזאת השנית' (ט,כט)".

אחר הקריאה מברך "הרב את ריבנו". אסור להפסיק בדיבור עד שיסיים הש"ץ את הברכה.

"נוסח 'שושנת יעקב': 'ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים'".

אחר-כך כורכים הש"ץ והציבור את המגילה (וכן ביום). ואתה קדוש. הש"ץ אומר קדיש (יהא-שלמא). עלינו. קדיש-יתום. אל תירא. אך צדיקים.

הקורא מגילה לנשים (בלבד) – מברכות לעצמן (מעומד). ואם לאו – יברך הקורא.

הרמ"א פסק שאין לברך אחר קריאת המגילה אלא בציבור (אבל האדמו"ר (לבדו) מברך על קריאת המגילה גם ביחיד לפניה ולאחריה, הן בלילה והן ביום).

הבדלה בבית – כרגיל.

"גם בלילה ישמח, וירבה קצת בסעודה", ויאמר 'ועל הניסים' בברכת-המזון.

השוכח 'ועל הניסים' בברכת המזון, ונזכר לאחר שאמר "ועל הכל ה' אלוקינו" יסיים "אנחנו מודים לך", יאמרנו שם, וכשיסיים "לשמך הגדול" ימשיך "ומברכים אותך...", וכן בהמשך. אם נזכר אחר שאמר "על הארץ הטובה אשר נתן לך", יאמרנו שם, ויחזור על הפסוק "ואכלת...", כדי שתהא "מעין חתימה סמוך לחתימה", שהיא ברכת הארץ, ואם כבר אמר "ה'" של החתימה – אינו חוזר, אך כשיגיע לפני "הרחמן הוא יזכנו", יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי...".

שחרית:

בשעת הדחק, ניתן לקרוא את המגילה החל מעלות השחר.

בשמונה-עשרה – ועל הניסים. אין אומרים תחנון ו'א-ל ארך אפיים'. חצי קדיש.

קוראים לשלושה עולים בפרשת בשלח "ויבוא עמלק" (שמות יז,ח-טז), שלושה פסוקים לכל אחד. 'זכר עמלק' – קוראים זֶכֶר ואחר כך זֵכֶר. מי שלא שמע פרשת זכור יכוון בקריאה זו לצאת ידי חובת זכירת עמלק. מי שלא נתן עדיין לצדקה 'מחצית השקל' נותן זאת עכשיו.

ברית מילה: רגילים למול לאחר קריאת המגילה.

"גם שמיעת וקריאת המגילה – בתפילין דרש"י".

קוראים את המגילה בשלוש ברכות, כולל "שהחיינו", כמו אמש (עיין לעיל). בברכת שהחיינו יכוונו גם על מצוות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים וסעודת פורים.

לאחר קריאת המגילה מברכים 'הרב את ריבנו', ואומרים: 'שושנת יעקב'. 'אשרי'. 'ובא לציון'. קדיש שלם. ואחר-כך מחזירים את ספר-התורה להיכל. ואומרים 'בית יעקב', עד גמירא.

שמחת פורים – חובתה לשמוח כל היום, ככתוב "ימי משתה ושמחה".

במשך יום הפורים היה הרבי משתדל לאכול 'אוזן המן' ממולא פרג, לקיים מנהג ישראל בזה.

זמן קיום מצוות היום – עד השקיעה. ובדיעבד (קריאת המגילה בלא ברכה) עד צאת-הכוכבים.

משלוח-מנות – חייב לשלוח שתי מנות מדברי-מאכל או משקאות לאדם אחד, איש לרעהו ואישה לרעותה. אין שולחים מנות לאָבֵל (רח"ל) תוך שלושים, ולאָבֵל (רח"ל) על הוריו תוך שנים-עשר חודש. האָבֵל עצמו, אפילו תוך שבעה, חייב במשלוח מנות, אך לא ישלח אלא מאכלים ולא מגדנות.

מתנות-לאביונים – חייב לתת לשני עניים פרוטה לכל אחד, ואפילו איש לאישה רשאי. והמרבה לשלוח מנות לרעיו וצדקה לאביונים – משובח, ומוטב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, ודומה לשכינה שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

הרבי נהג לקיים 'משלוח מנות' לשלושה אנשים (מאכל ומשקה).

יש אומרים שמשלוח-מנות צריך להיות על-ידי שליח.

מנהג ישראל לשתף גם את הקטנים בכל ענייני הפורים [וגם 'קטני קטנים' יכולים לתת 'מתנות לאביונים' לקופת צדקה], ואדרבה – בעניינים מסוימים, כמו בהכאת המן ב'רעשנים' ובשאר דרכים, עיקר ה'רעש' נעשה על-ידי הקטנים, עם כל התמימות, החיות וההתלהבות האופייניות להם, וכן בנוגע למנהג "ללבוש פרצופים (=מסכות) בפורים" שנעשה בעיקר על-ידי הקטנים.

כדאי לערוך 'כינוסי ילדים' ביום הפורים עצמו, ובאותו מעמד יקיימו הילדים 'משלוח מנות' ו'מתנות לאביונים'.

בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש 'עטרה', ותבוא עליהם ברכה.

מי שלא שמע מגילה כל היום, יקראו עבורו גם אחר השקיעה, אך אפילו אם חלק מהמגילה יצא אחרי השקיעה, לא יברכו.

משתה ושמחה:

תפילת מנחה מוקדמת, ואחר-כך הסעודה. יש להתחיל את הסעודה ביום [ועל-כל-פנים יש לאכול כזית לפני השקיעה]. ואם נמשכה בלילה, מכיוון שהתחילו ביום, אומרים 'ועל הניסים' בברכת המזון.

גם בני ירושלים צריכים להרבות היום קצת במשתה ושמחה.

"טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה", רק מעט – כדי שלא יימשך בלימודו וישכח לקיים מצוות סעודת פורים.

"שמחת פורים גדולה הרבה משמחת יום-טוב".

נוהגים לאכול 'קרעפכין' (=כיסונים ממולאים בבשר) בסעודת פורים.

"בנוגע להתוועדויות במשך המעת-לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד'עד דלא ידע', אבל עם הגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים, ועל-דרך זה בנוגע לכל בני-ישראל, כמדובר כמה פעמים שצריך להיות על-פי ההגבלות דתורת החסידות, ואין צורך להאריך בזה, כיוון שהדברים ידועים ומפורסמים, וגם בדפוס".

הגזרה הידועה אודות ההגבלה בשתיית משקה – בתוקפה עומדת (לכאורה) גם בפורים. אבל היו פעמים שכ"ק אדמו"ר ביקש בהתוועדות דפורים או דשבת-קודש שלאחריו, שעל-כל-פנים אחד המסובים יקיים 'עד דלא ידע' כפשוטו ו'יוציא' בזה ידי חובה את כל הציבור.

"יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחוץ לארץ והן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארצנו הקדושה, על דבר ההשתדלות שכל ענייני הפורים יהיו באופן ד'ברוב עם הדרת מלך'... בנוגע ל'משתה ושמחה' – אף שכל אחד ואחד חוגג סעודת פורים בביתו, עם בני משפחתו... הרי יכולים להוסיף בשמחת פורים 'ברוב עם' לאחרי הסעודה בביתו עם בני משפחתו".

בבית-חיינו, לאחר הסעודה של כל אחד בביתו, מתוועדים שוב בלילה, מכיוון שגם ב'עד דלא ידע' יש דרגות זו למעלה מזו, ויש להתייגע כדי להגיע ל'לא ידע' באופן נעלה יותר.

"פורים-תורה" איננו עניין של ליצנות ח"ו כטעות העולם, אלא שבמקום לדייק ולהתייגע על עומקם של דברים, מתעכבים על עניין שטחי יותר, עניין הקשור ומביא לידי הוספה בשמחה, אבל בכל אופן הרי זה עניין של "תורה", ככל ענייני התורה.

בהתוועדות פורים, נהג הרבי לעשות מגבית עבור 'קופת רבינו'.

לקראת סיום ההתוועדות נהג כ"ק אדמו"ר להזכיר אודות ההכנות למבצע פסח, כולל לדאוג למעות-חיטין, מזון ולבוש, כיוון שמיום הפורים עצמו מתחילים "שלושים יום לפני החג".

נוהגים לנגן 'האָפ קאָזאַק'.

יום שני,
ט"ו באדר שני, שושן פורים

בירושלים עיה"ק הוא יום פורים, ונוהג כאמור אתמול בערי הפרזות.

בעיר חיפה קוראים את המגילה גם בט"ו, כי היא ספק מוקפת חומה.

בערי הפרזות: אין אומרים תחנון ואסורים בהספד ובתענית. מרבים קצת במשתה ושמחה.

בערי הפרזות (ומחר גם בירושלים) יש להוסיף היום בשמחה רבה מזו של יום הפורים עצמו; ביום ט"ז – שמחה גדולה יותר, וכן בכל יום ויום מימי החודש, עד שביום האחרון דחודש אדר צריכה להיות שמחה מופלגת ביותר.

גם לאחר ימי הפורים שייך לעורר על 'מבצע פורים', מפני שתכליתם של ימי הפורים היא שההתעוררות של "קיימו מה שקיבלו כבר" תבוא לידי ביטוי גם אחר-כך, ואז מתחיל מבצע פורים האמיתי. ופעם אמר הרבי סיבה אחרת, לסייע לאלה שנזקקו ללוות כדי שיוכלו לחוג את הפורים כהלכתו – לפרוע את חובותיהם, וגם זה חלק מ'מבצע פורים'

בימים שאחרי פורים השמחה גדולה יותר, בגלל שבהם ניתוסף גם עניין הגאולה "מסמך גאולה לגאולה", גאולת פורים לגאולת פסח.

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

0 תגובות

נצפה באתר

עוד באתר