מערכת COL | יום ו' אדר א ה׳תשע״ד 06.02.2014

הורה, מתי דיברת עם המורה בפעם האחרונה? ● בנימין ליפקין

לבי על ההורים שהקשר בינם לבין מחנכי ומחנכות בניהם ובנותיהם מסתכם במפגש החצי שנתי עם גיליון ההערכה הזוכה לשם הנצחי 'תעודה'. אם זוהי תכיפות המפגש הבלתי אמצעי בין ההורים לבין המחנכים, ואולי גם נוכחות כזו או אחרת באסיפות ההורים – זוהי, בראש ובראשונה, תעודת עניות להורים עצמם ● בנימין ליפקין בטורו השבועי ב-COL ● טור חובה לכל הורה!  מתי דיברת עם המורה בפעם האחרונה?
הורה, מתי דיברת עם המורה בפעם האחרונה? ● בנימין ליפקין
למצולמים אין קשר לכתבה)

בנימין ליפקין

בבתים רבים התקבלו ביום שישי האחרון תעודות הציונים של הילדים, לרגל סיום מחצית א' של שנת הלימודים. הציונים המתנוססים ליד המקצועות השונים, לצד ההערות המילוליות, הזדקרו לנגד עיני ההורים והפגישו אותם עם תמונת המצב הלימודית וההתנהגותית המדויקת של בניהם ובנותיהם במחצית השנה האחרונה.

לבי על ההורים שהקשר בינם לבין מחנכי ומחנכות בניהם ובנותיהם מסתכם במפגש החצי שנתי עם גיליון ההערכה הזוכה לשם הנצחי 'תעודה'. אם זוהי תכיפות המפגש הבלתי אמצעי בין ההורים לבין המחנכים, ואולי גם נוכחות כזו או אחרת באסיפות ההורים – זוהי, בראש ובראשונה, תעודת עניות להורים עצמם.

אם הרבי הרש"ב קבע, והרבי מצטט זאת ב'היום יום', כי כשם שמצווה על כל יהודי להניח תפילין כן מצווה עליו לחשוב חצי שעה ביום על חינוך הילדים – יש כלים מעשיים שבאמצעותם ניתן להגשים את המטלה הזו ולהופכה לריאלית, מעשית ותועלתית עבור הילדים והמחנכים עצמם.

מעת לעת, אני מקבל מהמחנכים של ילדיי שיחיו תשבחות על הקשר התכוף שביני לבינם, אם באמצעות מילוי פעיל (ולא כיציאה ידי חובה של שרבוט כמה מילים), תכוף וקבוע של דף הקשר השבועי ואם באמצעות שיחות יזומות מצדי חדשות לבקרים.

לא אחת אני עצמי מתפלא ושואל את אותם מורים המביעים בפניי את התפעלותם: וכי יתכן אחרת? והם מנידים ראשיהם ואומרים לי בשפה זו או אחרת, תתפלא, אבל אצל לא מעטים זה אחרת לחלוטין. יש מהם שאינם רואים או אינם ממלאים כלל את דף הקשר, יש שאינם יוצרים כל קשר וגם כשאנו מבקשים לשוחח עמם לא תמיד עולה הדבר יפה.

אני שומע ורואה את הדברים ותמה לעצמי: מישהו באמת חושב שעצם רישום הילד במוסד חינוכי זה או אחר, בין בתלמוד תורה, בין בבית הספר, בין בישיבה ובין בתיכון, פוטר אותו מללוות ולהיות ערני לחלוטין למצבו הרוחני, לימודי, התקדמותי, חסידי של הילד?

הצו של תורתנו הקדושה מצווה "ולמדתם אותם את בניכם" – לא השתנה מעולם. הפסיקה של חז"ל לפיה "חייב אדם ללמד בנו תורה" – אף היא לא השנתה. החובה הזו קיימת ונותרה כזו. בימי קדם, היא היתה נהוגה בפועל ולחלופין היה האב, שריחיים על צווארו ועל כתפיו מוטל עול פרנסת הבית, שוכר לבנו מלמד שהוא היה מלמדו תורה.

שוו בנפשכם מצב כזה שבו מדי יום יושבים הילדים באחד מחדרי הבית ולומדים תורה, משנה, גמרא מאת המלמד שנשכר לשם כך על ידי אביהם ואילו הוא עצמו – האב – מעולם לא מחליף מילה עם המלמד. לא מבקש לשמוע מפיו כיצד מתקדם הילד הגדול, באיזה שלב נמצא הילד הקטן יותר, במה מתקשה הילד האמצעי וכדומה. האם ניתן להעלות על הדעת מציאות כזו שבה אין בין המלמד השכיר לבין האב שמשלם את שכרו כל שיג ושיח?

מה, אם כן, ההבדל בין המלמד הפרטי בעיירה לבין המורה והמחנך בתלמוד התורה? האם רק מפני שזהו מוסד עם עוד בעלי מקצועותם ותפקידים ניתן לקבל בהבנה סוג של ניתוק טוטלי בין ההורים לבין המחנכים? איזה מסר זה אמור לשדר לילד עצמו וכיצד זה עלול להשפיע עליו ועל קידומו, בהווה ובכל העתיד שלפניו?

אודה ולא אבוש: לא הייתי נדרש לסוגיה אלמנטרית זו אלמלא אוזניי שמעו מפי מחנכים שונים כי תמונת המצב בכל הקשור לקשר המתבקש לבין ההורים בכי רע.

אני מאחל לכל הורה מלוא חופניים נחת יהודית חסידותית ואני תקווה שדווקא משום שהדברים נשמעים לא מפי מחנך דגול אלא מפי הורה מן השורה, הם ימצאו להם אוזניים קשובות.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.