מערכת COL | יום י"ג חשוון ה׳תשע״ד 17.10.2013

הרב בלוי בראיון ל-COL: "מנהגי חב"ד - רק מה שקבעו רבותינו"

תגיות: טוביה בלוי
לרגל הוצאת ספרו החדש 'על מנהגים ומקורותיהם', העניק מחבר הרב טוביה בלוי שיחה מיוחדת למרכז התקשורת החב"די - COL ● "כל מנהג חב"ד, נקבע אך ורק על-ידי רבותינו נשיאי חב"ד. ויותר מכך", אומר הרב בלוי, "רק כאשר רבותינו אומרים הוראה ברורה" ● וגם, בלעדי: המבוא המרתק לספר החדש על מנהגים ומקורותיהם
הרב בלוי בראיון ל-COL:
הרב טוביה בלוי (צילום: עזרא לנדא, באדיבות 'בקהילה')

חיים ברון

אחרי עמל של שנים רבות, הרב טוביה בלוי, מחשובי רבני חב"ד בירושלים, השיק השבוע את ספרו החדש 'על מנהגים ומקורותיהם'.

בספר, 224 עמודים, עיונים ומסקנות על שורה של מנהגים הנהוגים בין אנ"ש או שיש להנהיגם. הנחת היסוד של הספר, המנומקת ומוכחת בהרחבה רבה בגוף הספר, היא ש"מנהגי חב"ד" הם רק אלה שנקבעו על-ידי רבותינו הקדושים, נשיאי חב"ד.

בשיחה מיוחדת ל-COL, מספר המחבר הרב טוביה בלוי על הספר החדש. "מיותר לדבר", אומר הרב בלוי בפתח השיחה, "על חשיבות מנהגי חב"ד ועד כמה חשוב להקפיד עליהם, בפרט בתוך אנ"ש, אבל לא רק. הפצת מנהגי חב"ד גם לציבור הלא חב"די - זה וזה חלק מהפצת המעיינות.

"באותה מידה שצריכים להיפץ דברי חסידות; מאמרים ושיחות של הרבי, כן יש עניין להפיץ את מנהגי חב"ד שיסודותם בהררי קודש".

"המנהג שייך לרבי בלבד"

הרב בלוי מספר מה הביא אותו לכתוב את הספר, עליו יגע שנים רבות: "מנהג חב"ד - ואני מוכיח זאת בהרחבה בספר - זה רק מה שקבעו רבותינו נשיאנו. כמו שלא יעלה על הדעת שמישהו יגיד מאמרי חסידות משלו, כך אותו דבר בענייני מנהגי חב"ד, לא יעלה על הדעת שמישהו יקבע מהו מנהג חב"ד.

"כל מנהג חב"ד, נקבע אך ורק על-ידי רבותינו, נשיאי חב"ד. ויותר מכך", מדגיש הרב בלוי, "רק כאשר רבותינו אומרים הוראה ברורה".


שער הספר החדש

הרב בלוי מדגיש "הוראה ברורה", ולא בכדי. הוא מעלה את נושא ה"מנהגים" שפשטו להם בריכוזי אנ"ש, על סמך עדות ראייה כזו או אחרת.

"יש לא מעט בעיות בקשר ל'מישהו ראה'", הוא אומר, "גם אם מישהו ראה, לא בטוח שהוא ראה במאת האחוזים, ועל כך צריכים מאוד להיזהר. גם, אם נצא מנקודת הנחה שהוא אכן ראה במאת האחוזים את הרבי מקיים הנהגה מסויימת - זה שייך לרבי בלבד, ולא אלינו החסידים - כל עוד המנהג לא נכתב או נאמר לנו בצורה ברורה".

בעידן של היום יש וידאו, שם ניתן לראות הנהגות שונות, אנו מעירים. "אז אני שב וחוזר - מנהג של הרבי, לא מהווה הוראה לכלל החסידים. זה מנהג עבור הרבי בלבד. אומרים בשם הרבנית חיה-מושקא שאמרה לאחד החסידים 'שקודם כל יחקו את הרבי בתעניות ואחרי זה שיחקו אותו בדברים אחרים... והמסר מובן".

הרב בלוי מציין כי הדברים מקבלים משנה תוקף להנהגות ש"נתגלו" אחרי ג' תמוז תשנ"ד. "לא חשוב מי אומר מה, מנהגי חב"ד הם רק מה שנכתב לנו במפורש", הוא חוזר ומדגיש.

'יחידות' מיוחדת

למעלה ממאה וחמישים מכתבים זכה הרבי בלוי לקבל מהרבי, חלקם עוסקים במנהגי חב"ד. שבעה מכתבים נדירים - העוסקים במנהגים חב"ד - הוא מפרסם בספר החדש שיצא-לאור השבוע, המעורר עניין בקהילות אנ"ש בארץ ובעולם.  

הרב בלוי חושף 'יחידות' אצל הרבי, במהלכה שמע התייחסות ברורה בנושא למנהגי חב"ד.

"לפני חמישים ואחת שנים זכיתי להקים בית-כנסת בשכונת פאג"י סנהדריה בירושלים. זמן קצר לאחר ההקמה, כתבתי מכתב לרבי, לאחר שחשבתי לתלות בלוח בית-הכנסת רשימה של מנהגים שראיתי בבית-חיינו - 770. לא זכיתי למענה מהרבי. מדובר היה בדבר נדיר, שכן תמיד זכיתי למענה מפורט.

"כעבור תקופה, נכנסתי ל'יחידות' אצל הרבי. בפתח ה'יחידות', הרבי אמר לי שלא ענה לי על המכתב שכתבי, משום שיש שלושה מקורות למנהגי חב"ד: לנו 'לוח היום-יום', 'ליקוטי המנהגים' (היה זה לפני צאתו לאור של 'ספר המנהגים'. ח"ב) ולוח 'כולל חב"ד'.

"הרבי סיפר שמתי שהכין לדפוס את המחזור הראשון של חב"ד שהופיע באמריקה, ביקש ממנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ להכניס פיוט מסויים למחזור (לפי הערכתי, מציין הרבי בלוי, מדובר בפיוט 'אומץ אדירי').


הרב בלוי (נואם)

"הרבי סיפר לי שאמר-שאל את אדמו"ר הריי"צ 'שמעתי שבליובאוויטש לא נהגו להגיד את הפיוט', ואדמו"ר הריי"צ השיב: 'אבא לא התערב בענייני הגבאות בבית-הכנסת'. הרבי למעשה אמר לי שמה שרואים בבית-הכנסת לא הופך את זה למנהג חב"ד".

ספר ייחודי זה, מצטרף לשני ספרים נוספים שהוציא-לאור הרב בלוי: 'כללי רש"י' - ספר שהרבי הורה לרב בלוי להוציא-לאור, ו'נר למשיחי' - עיונים והערות על התניא. 

באדיבות הרב בלוי, אנו מתכבדים להגיש את המבוא המרתק לספר החדש.

בין מנהג להלכה

״מנהג״ ו״הלכה״ - שני שמות, שני מושגים, המרכיבים למעשה את אורח חייו של היהודי, בכל תחום מתחומי החיים ובכל שעה משעות היממה. עם זאת, לא ברורה כל כך ההבחנה בין שני המושגים הללו. לכאורה, השוני בין משמעויותיהם מבחינה לשונית - גם מבהיר את ההבחנה ביניהם: ״הלכה״ - קביעה נחרצת ממקורה האלוקי המחייבת ללא סייג, ״דבר ה׳ זו הלכה״, ואילו ״מנהג״ הוא מה שנהגו ונוהגים יהודים על פי הבנתם הם. בלקסיקון החסידי: ״ממעלה למטה״ מול ״ממטה למעלה״, אולי כדוגמת ההבחנה בין ״תורה״ ל״תפילה״.

ברם, בדיקה קלה, ואפילו שטחית, תגלה לנו שאין הבחנה זו מדויקת כלל וכלל והיא רחוקה מן המשמעות הנכונה של הדברים כשלעצמם.

הרי מי שפותח ״שולחן ערוך״, שהוא הוא ספר ההלכה הקלאסי של כל יהודי, כך שביחס לכל סעיף שבו שגורה ההגדרה ״פסק דין״ (״כך נפסק בשו״ע״, ״השו״ע פוסק״, ״זו הלכה הפסוקה בשו״ע״, וכו׳ וכו׳) - רואה לפניו מיד, בכל נושא שנתקל בו, את המילים ״נהגו״ ״נוהגים״ ״וכן המנהג״(במיוחד בדברי הרמ״א, אך גם בדברי ״המחבר״). ברור, אם כן, שההלכה והמנהג חופפים.

יתר על כן: רבים מגדולי ישראל במשך הדורות, ובכללם - אולי אף ביתר הדגשה - רבותינו הקדושים נשיאי חב״ד זי״ע, התבטאו במילים נשגבות ביותר על ערכם ומשקלם וקדושתם של מנהגי ישראל.

אנו למדים מזה (ובגוף הספר תבוא התייחסות מפורטת לכך) שמנהגי ישראל אינם, חלילה, יצירה של בשר ודם. מקורם נעלה ביותר בסולם הקדושה האלוקית, ועלינו להתייחס אליהם לא פחות מאשר לדבר ה׳ זו הלכה.

***
לאור האמור חוזרת ונשאלת השאלה: מה השוני בין ״הלכה״ ל״מנהג״?
מענה: על שני סוגים של פעולות ומעשים (או - הימנעות מפעולה ומעשה) משתמשת הספרות התורנית במושג כגון ״נהגו״ או ״נוהגים״:

א. כאשר בעניין מסוים נמצאת לפנינו מחלוקת בין פוסקים אודות פסק הלכה (ברור לנו שאלו ואלו דברי אלוקים חיים), לגביו בא הפוסק המכריע וקובע: ״יש לנהוג כדעה זו״. במקרה זה המשמעות המתחייבת של ״לנהוג״ היא - ״לעשות״.

ב. כאשר מלבד ההלכה המחייבת יש מקום לעשות לפנים משורת הדין, לקיום חומרה יתירה מן המחוייב (בהימנעות מפעולה כלשהי) או הידור נוסף על המתחייב(בנקיטת פעולה נוספת) - באה הסמכות התורנית ואומרת: במקרה זה יש אכן לנהוג כפי התוספת, אם ב״קום ועשה״ אם ב״שב ואל תעשה״.

כפי שמתבקש מן ההגדרות האמורות - ברור לנו שתנאי עיקרי ובסיסי ליצירתו ולקיומו של ״מנהג״ היא - שהדבר ייקבע על ידי בעל סמכות תורנית גבוהה מאוד, בעל ״כתפיים רחבות״, בין אם מדובר בהכרעה בין שני פוסקים ובין אם מדובר בהפיכת ״לפנים משורת הדין״ ל״שורת הדין״. לגבי שני סוגי הקביעות רבות האחריות האמורות - ״לא כל הרוצה ליטול את השם ייטול״.

זו הסיבה שבדרך כלל - עד לדורות האחרונים - המושג ״מנהג״ היה צמוד לשם מקום: ״נהגו במדינותינו״, ״מנהג ספרד״, או ״מנהג אשכנז״, או ״מנהג תימן״, או ״מנהג ירושלים״ וכו׳ - שכן היה מקובל בישראל שלכל ציבור במקום כלשהו יש ״מרא דאתרא״, שפירושו: ״בעל המקום״ - ותמיד היה זה מי שהיה ראוי לאיצטלא זו בגאונותו ובקדושתו, שלא לדבר על כך שיראתו קדמה לחכמתו הגדולה - והוא זה שקבע ״כזה ראה וקדש״.

מכאן המושג ההלכתי המקובל על כל שלומי אמוני ישראל לדורותיהם, על פי דברי חז״ל, כי ״באתריה דמר״ יש לנהוג ״כמר״.

בעשרות השנים האחרונות חרגו המושגים ״מקום״ - ביחס ל״מקום שנהגו״ - ו״אתרא״ - ביחס ל״מרא דאתרא״ - ממשמעותם הגיאוגרפית הטהורה, ואת מקומם תפס המושג ״עדה״ או ״קהילה״, וכיו״ב.

שינוי המשמעות האמור מבטא למעשה אותו עקרון ממש, לאמור: מורה דרכם של בני ציבור מסויים בתורה ובעבודת ה׳ שלהם הוא זה, כמובן מאליו וכפשוט, הקובע ומכריע עבורם בשני התחומים של ״מנהג״,

כפי שהוא קובע להם את דרכם בכל דבר אחר.

***

מיותר לומר שלעדת חסידי חב״ד לדורותיהם - קובעים שבעת נשיאינו הקדושים לדורותיהם זי״ע - הם ורק הם - את ״מנהגיהם״. אנו אף מאמינים שלמנהגי חב״ד אלה יש ייחודיות עילאית נשגבה ביותר, כשם שאנו מאמינים בנשגבותה ועילאיותה של תורת חסידות חב״ד.

מכאן מובנת החשיבות העליונה לבדיקת מקורה של כל הנהגה המוצגת כ״מנהג חב״ד״, ולהשגת מטרה זו נועד ספר זה.

יהי רצון שספר זה יתרום לחיזוק קיום והפצת המנהגים הקדושים של חסידות חב״ד כרצון קודשם של רבותינו הקדושים זי״ע - ובדורנו כ״ק אדמו״ר זי״ע - שלאורם ניסע ונלך, והפצת מעיינות טהורים אלה תזרז ותחיש ותמהר את הגאולה השלמה תיכף ומיד ובקרוב ממש, כי כלו כל הקצים וכבר בא מועד.

הוסף תגובה
0 תגובות
פופולרי באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.