מערכת COL
|
יום י"ז חשוון ה׳תשס״ה
01.11.2004
חולה שיש בו סכנה - בירורי המנהג
בני בן שנה קיבל חום גבוה (38.7) בשבת קודש, הוא שוכב במיטה ובוכה, כמעט שאינו אוכל ואינו שותה, כשאני או אשתי מנסים לתת לו לבלוע משהו הוא טועם טיפה ואחר כך מסרב לקבל יותר, ע"כ הסיפור.
מה עושים? מותר לנסוע לבית חולים, או להתקשר לפחות לרופא שיבוא הביתה, ומה אם זה קורה ביום ראשון של ראש השנה שחל להיות ביום חמישי - שיש שלשה ימים רצופים? במילים אחרות, מהו הגדר המדוייק של חולה שנמצא בסכנה? חשוב מאד לדעת מראש את דעת ההלכה, כיון שבשבת אי"א להתקשר לרב, לכן אי אפשר לשאול לרב, ואנחנו חייבים להיות הרבנים במצב כזה, ואם כבר, מה עדיף לנסוע במונית או ברכב שלי, או באמבולנס.
נשמח לפרסם את תשובות הגולשים. ניתן לשלוח תגובות באמצעות מערכת התגובות שבאתר. באם יש לכם שאלות וענינים נוספים לבירור - אתם מוזמנים לשלוח אותם באמצעות האיימל האדום, ואנו נפרסם אי"ה, באתר.
(אילוסטרציה)
לכתבה זו התפרסמו 14 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
14 תגובות
1.
הערות למדור
י"ז חשוון ה׳תשס״ה
1. היכן אפשר לראות את ]סק ההלכה באתר?
2. כדאי לקרא למדור הירורי הלכה ומנהג כי הרבה ענינים הם הלכתיים ולאו דווקא מנהג
2. כדאי לקרא למדור הירורי הלכה ומנהג כי הרבה ענינים הם הלכתיים ולאו דווקא מנהג
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
3.
בירור עיניין
י"ז חשוון ה׳תשס״ה
זה מאוד מוזר לפנות לדעת הקהל בעינייני הלכה מדוע לא מפרסמים את פסק ההלכה אולי כדאי להעלות פורום של רבנים בעיניין היות שהשאלות באמת מצויות בכל בית
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
4.
למספר 2 פתחתי הספר
י"ז חשוון ה׳תשס״ה
פתחתי הספר ולמדתי בעיון רב סימן שכ"ח, שכ"ט, ש"ל, ואפילו הלכות מילה של"א, ולא מצאתי מבואר ההגדרה של חולה שיש בו סכנה, ולא מצאתי תשובה למקרה שכתוב למעלה, בבקשה תלמד אותנו התשובה, כי דברים שזה למעשה, ואין כאן מקום להחמיר.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
5.
38.7
כ' חשוון ה׳תשס״ה
איזה מספר הוא לפי המספרים האמריקאיים? 104?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
6.
מספרים רפואיים
כ' חשוון ה׳תשס״ה
באיזה מספר הוא נקרא מסוכן ש"הצלה" לוקחים לבית חולים?
עד איזה מספר אין דואגים (לפי ערך)?
באיזה מספרים דואגים?
והאם המספרים שונים בתינוק מבמבוגר?
והאם שונה תינוק מתינוק, בין בחוזק הגוף ובין במספר חודשיו?
עד איזה מספר אין דואגים (לפי ערך)?
באיזה מספרים דואגים?
והאם המספרים שונים בתינוק מבמבוגר?
והאם שונה תינוק מתינוק, בין בחוזק הגוף ובין במספר חודשיו?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
7.
זקן כתינוק
כ' חשוון ה׳תשס״ה
האם דין הזקן כדין התינוק?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
8.
בין הבוכה לאינו בוכה
כ' חשוון ה׳תשס״ה
האם הבוכה מראה שהוא "חי" ולכן יש להחמיר?
או הפוך, שהשקט מראה שמשהו מאוד לא בסדר?
או שרק אם שינה מדרך התנהגותו הרגילה?
או הפוך, שהשקט מראה שמשהו מאוד לא בסדר?
או שרק אם שינה מדרך התנהגותו הרגילה?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
9.
שונה בת מבן?
כ' חשוון ה׳תשס״ה
שונה זקנה מזקן?
או שבחום שניהם שוים?
או שבחום שניהם שוים?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
10.
זמן
כ' חשוון ה׳תשס״ה
כמה שעות מחכים בדרך כלל לפני שפונים לרופא? כשלא מרגישים טוב?
אם קורה בליל שבת - יש לחכות עד מוצ"ש (כשיש רופא שכן, השאלה)?
אם בדרך כלל מחכים זמן מסוים ויש את הזמן הזה עד מוצ"ש - אז אין שאלה כמובן, ואותו דבר לג' ימים.
אם קורה בליל שבת - יש לחכות עד מוצ"ש (כשיש רופא שכן, השאלה)?
אם בדרך כלל מחכים זמן מסוים ויש את הזמן הזה עד מוצ"ש - אז אין שאלה כמובן, ואותו דבר לג' ימים.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
11.
הרופא תמיד מוכן לבוא
כ' חשוון ה׳תשס״ה
תמיד קוראים לרופא ראשון והוא הוא המחליט אם לנסוע לבית חולים.
לא?
כמובן שאם אין רופא בהישג יד אז נוסעים לבית חולים בלי לשאול.
לא?
כמובן שאם אין רופא בהישג יד אז נוסעים לבית חולים בלי לשאול.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
12.
דאגה בלב אישה...
כ' חשוון ה׳תשס״ה
מהו הדבר הכי טוב נגד חום? וחום גבוה?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
13.
למעשה
כ"ג חשוון ה׳תשס״ה
לפי מה שנוהגים בביתי (בית חב"ד עם אבא שהוא פוסק הלכה)
מותר לצורך תינוק להגיד לגוי שיעשה מלאכה עבורו. אפי' לא צריך לחכות לכלל סכנה. אפשר להגיד לגוי להתקשר לרופא, לקנות תרופה, לעשות אדים וכו'
מותר לצורך תינוק להגיד לגוי שיעשה מלאכה עבורו. אפי' לא צריך לחכות לכלל סכנה. אפשר להגיד לגוי להתקשר לרופא, לקנות תרופה, לעשות אדים וכו'
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
14.
פסק הלכה לע
כ"ד חשוון ה׳תשס״ה
ב"ה
הגדרת חולה שיש בו סכנה כדי לחלל עליו שבת ויום טוב.
כל חולה שאנו מודאגים על עתידו, ועוזבים כל הדברים האחרים שמעסיק אותנו, ומתקשרים עם רופא, וכ"ש וק"ו באם אנו חושבים שצריכים להביא אותו לבית הרפואה = למיון, הרי הוא בגדר ספק באם יש בחולי שלו סכנה, וחייבים לטפל בו בשבת וביום טוב כאילו היינו מטפלים בו ביום חול.
והביאור כדלהלן:
ראיתי חשיבות מיוחד לענות על שאילה זו יותר מאשר לשאילות אחירות, כיון שעל הלכה זו נאמר בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סימן שכ"ח -דין חולה בשבת- סעיף ב' "מי שיש לו חולי של סכנה מצוה לחלל עליו את השבת והזריז הרי זה משובח והשואל הרי זה שופך דמים והנשאל הרי זה מגונה שהיה לו לדרוש ברבים שמותר ואפילו ספק נפשות דוחה את השבת שנאמר אשר יעשה האדם וחי בהם מה תלמוד לומר וחי בהם כלומר ראה שיהא חי ודאי בעשיית המצות ולא שיבא על ידי כך לידי ספק סכנה".
והנה נעיין בדברי חכמינו ז"ל מה הם הגדירו "חולה".
בשולחן ערוך אבן העזר סימן קמ"א סעיף ס"ח שליח שהביא גט, אין חוששין שמא בטלו הבעל או שמא מסר מודעא, ונתנו לה לאשה בחזקה שהוא חי, אפילו הניחו זקן או חולה. (וי"א דוקא חולה בידי שמים, אבל הוכה ונעשה טריפה, דינו כגוסס) (הגהות אלפסי). אבל אם הניחו גוסס, לא יתננו לה, שרוב גוססים למיתה; ואם נתנו לה, הרי זו ספק מגורשת. ויש מי שאומר דהא דאמרינן בזקן, דוקא בפחות מבן שמונים (או יותר ממאה, אבל מבן שמונים) (טור בשם הרמ"ה) עד בן מאה, דינו כגוסס. ומקור הלכה זו נלמד ממה שכתב הבית יוסף שם אות ס"ח ד"ה השולח גט ומ"ש ובחזקת שהוא קיים. משנה פרק כל הגט (כ"ח.) המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים. ובגמרא אמר רבה לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב חולים לחיים אבל זקן שהגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססין למיתה לא.
רואים ברור שגדר 'חולה' זה שרובם חיים, וזה שהוא במצב שהסכנה כל כך גדול שרובן אינם חיים גדרו 'גוסס' דהיינו הוא כבר נימצא בתהליך של גמר החיים, ועובר להיפך החיים. אבל החולה רובם מקבלים רפואה ומתחזקים, אבל עדיין נשאר השאילה האם הגדר של 'חולה שיש בו סכנה' הוא אותו הדבר של סתם 'חולה' ?
הנה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סימן ש"ל -דיני יולדת בשבת- סעיף א' יולדת היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה. עד כאן לשונו הטהוא. וברור לנו שרוב יולדות לחיים, מכל מקום היא ניכנסת בגדר של 'חולה שיש בו סכנה'.
אם כן חשוב ביותר לפרש ההגדרה !
לדעתי הפירוש בהלכה זו:
כל מי שצריך לעשות לו טיפול לרפאתו או שחייב לקחת תרופות לרפואתו, ואם לא יקח התרופות או ימנע מהטיפול יש חשש גדול שהמחלה יתגבר עליו, וינוח על משכבו בקבר עד שיחיו המתים. ואם יטפלו כמו שצריך, קרוב לודאי שיתרפא, ויחיה עוד הרבה שנים, זהו הנקרא 'חולה שיש בו סכנה'.
ואין הכוונה שצריך בירור גמור שיש סכנה לאדם באם לא יטפלו בו כראוי, אלא ונהפוך הוא, כל זמן שלא ברור לנו שאין סכנה כלל במניעת הטיפול או במניעת התרופות, הרי הוא בכל ספק באם יש בו סכנה, כי כך נאמר בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סימן שכ"ח -דין חולה בשבת- סעיף ב " ..... ואפילו ספק נפשות דוחה את השבת שנאמר אשר יעשה האדם וחי בהם מה תלמוד לומר וחי בהם כלומר ראה שיהא חי ודאי בעשיית המצות ולא שיבא על ידי כך לידי ספק סכנה". ועוד יותר בכל התורה הולכין אחר ספק ספיקא [שדינו כרוב, והולכין אחר הרוב אפילו בדיני נפשות (ואפילו אתחזק איסורא)] אבל בהלכה זו הכללים הם אחרים לגמרי, כמו שכתב אדמו"ר הזקן בסימן שכ"ט סעיף ב' "אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ...... " ושם בסעיף ג' "מי שנפלה עליו מפולת ספק עודנו חי ספק כבר מת ספק הוא שם ספק אינו שם אפילו אם תמצי לומר שהוא שם ספק ישראל ספק נכרי מפקחין עליו אע"פ שיש בו כמה ספיקות שהרי אמרה תורה וחי בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל ע"י שמירת המצות ..... " שגם אם יש כמה ספקות לומר שאין צריך לחלל השבת, מכל מקום מחללים השבת, שלא יבא למיתת ישראל בשום אופן, לכן חוששים אפילו לכמה ספיקות, והכל כדי לשמור על חיי של כל אחד ואחת מישראל. בלי סיכון כלל.
לכן הסיכום מכל הנזכר לעיל הוא:
כל חולה שאנו מודאגים על עתידו, ועוזבים כל הדברים האחרים שמעסיק אותנו, ומתקשרים עם רופא, וכ"ש וק"ו באם אנו חושבים שצריכים להביא אותו לבית הרפואה = למיון, הרי הוא בגדר ספק באם יש בחולי שלו סכנה, וחייבים לטפל בו בשבת וביום טוב כאילו היינו מטפלים בו ביום חול.
ואחרי זה נוכל להבין הלכה שנאמר בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סימן שכ"ח סעיף י"ג "חולה שיש בו סכנה שאמדוהו ביום שבת שצריך לעשות לו רפואה ידועה שיש בה מלאכת חילול שבת ח' ימים אין אומרים נמתין עד הלילה ונמצא שלא נחלל עליו אלא שבת אחת אלא יעשו מיד אע"פ שמחללין עליו ב' שבתות שאף שבודאי לא ימות היום שהרי אמדוהו שיתקיים ח' ימים מכל מקום יש לחוש שמא ימות לאחר הח' ימים אם לא יתחילו לעשות לו הרפואה מיד אבל במקום שאפשר לעשות לו הרפואה מיד בלי חילול שבת אלא שיצטרכו לשהות שעה מועטת לא יחללו כדי לעשותה תיכף ומיד בלי שום שהוי כלל אם הוא בענין שאין חשש סכנה כלל בשהוי מועט זה לפי שהשבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ולא הותרה לגמרי וכל שאפשר להצילו בלא חילול שבת אינה נדחית בשבילו ....... " דהיינו שאין סכנה היום לחיים של החולה, אלא הרופא אמר שהוא צריך לשתות אנטיביוטיקא [תרופה] לעשר יום, ונכון שיש סכנה לחולה באם לא יתנו לו תרופה כלל, אבל באם יחכו יום אחד עד שיתחילו לתת לו התרופה, לא יקרה לו כלום, ויחיה, כמו שאמרנו רוב חולים לחיים, אבל כיון שבלי תרופה נשקפת ספק סכנה לחייו, מחללים השבת כדי לתת לו התרופה היום ולא דוחים עד לאחר מוצאי שבת, רק באם צריכים לחכות רק כמה שעות עד מוצאי שבת, ואין שום ספק של ספק סכנה בזמן מועט כזה שדוחים התרופה, כלשון לעיל "שאין חשש סכנה כלל בשהוי מועט" אז נחכה עד מוצאי שבת.
חשוב מאד שידעו שלפני 70 שנה שעוד לא נתגלה לרופאים האנטיביוטיקא ופענעסילין, היה המציאות שחמישים אחוז מהתינוקות שנולדו לא הגיעו לגיל עשר, אלא הלכו לעולמם לפני כן, ובעיקר שנתיים הראשונים של התינוק הם הכי מסוכנים, כל מה שהיום נותן הרופא אנטיביוטיקא הרי אז נתן רק תה עם לימון והמחלות התגברו על הילדים החלשים ונפלו, ילד שקיבל חום והיה לו מוגלא בגרון או כאב אזניים ההורים היו כבר חצי מיואשים, לא היה בכוחם להציל אותו. והיום זה לא רציני כלל נותנים לו קצת תרופות פלאים ותוך יום החום יורד והמחלה נעלמת, לכן אף על פי שהיום יש תרופה לחולי, מכל מקום כיון שבלי תרופה החולה נמצא בסכנה גדולה, לכן חייבים לחלל בשבילו שבת ויום טוב.
הערה חשובה:
הורים שיש באחריות שלהם ילדים, חשוב שידעו עזרה ראשונה, וקצת איך לטפל בחולים עד שמגיעים לרופא או למיון. אני מכיר בהורה שרק בדרך נס לא איבד הבן שלהם, בגלל שלא ידעו איך להנשים אותו ברגע שהפסיק לנשום. אנחנו חייבים לקבל עזרה מהבורא לגדל ולחנך הילדים שלנו, והוא נתן בנו כוח ויכולת ללמוד ולדעת בכל החכמות, לכן לדעתי לגדל משפחה חשוב ידיעה בסיסית בעזרה ראשונה וטיפול בחולה עד שנצליח להשיג עזרה מרופא. והבורא ישמור אותנו מכל צרה ומחלה, ויגן עלינו ועל כל משפחתינו בכל הזמנים.
הרב יוסף יצחק פייגעלשטאק
מו"ץ בק"ק בוענאס איירעס
ארגענטינא
הגדרת חולה שיש בו סכנה כדי לחלל עליו שבת ויום טוב.
כל חולה שאנו מודאגים על עתידו, ועוזבים כל הדברים האחרים שמעסיק אותנו, ומתקשרים עם רופא, וכ"ש וק"ו באם אנו חושבים שצריכים להביא אותו לבית הרפואה = למיון, הרי הוא בגדר ספק באם יש בחולי שלו סכנה, וחייבים לטפל בו בשבת וביום טוב כאילו היינו מטפלים בו ביום חול.
והביאור כדלהלן:
ראיתי חשיבות מיוחד לענות על שאילה זו יותר מאשר לשאילות אחירות, כיון שעל הלכה זו נאמר בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סימן שכ"ח -דין חולה בשבת- סעיף ב' "מי שיש לו חולי של סכנה מצוה לחלל עליו את השבת והזריז הרי זה משובח והשואל הרי זה שופך דמים והנשאל הרי זה מגונה שהיה לו לדרוש ברבים שמותר ואפילו ספק נפשות דוחה את השבת שנאמר אשר יעשה האדם וחי בהם מה תלמוד לומר וחי בהם כלומר ראה שיהא חי ודאי בעשיית המצות ולא שיבא על ידי כך לידי ספק סכנה".
והנה נעיין בדברי חכמינו ז"ל מה הם הגדירו "חולה".
בשולחן ערוך אבן העזר סימן קמ"א סעיף ס"ח שליח שהביא גט, אין חוששין שמא בטלו הבעל או שמא מסר מודעא, ונתנו לה לאשה בחזקה שהוא חי, אפילו הניחו זקן או חולה. (וי"א דוקא חולה בידי שמים, אבל הוכה ונעשה טריפה, דינו כגוסס) (הגהות אלפסי). אבל אם הניחו גוסס, לא יתננו לה, שרוב גוססים למיתה; ואם נתנו לה, הרי זו ספק מגורשת. ויש מי שאומר דהא דאמרינן בזקן, דוקא בפחות מבן שמונים (או יותר ממאה, אבל מבן שמונים) (טור בשם הרמ"ה) עד בן מאה, דינו כגוסס. ומקור הלכה זו נלמד ממה שכתב הבית יוסף שם אות ס"ח ד"ה השולח גט ומ"ש ובחזקת שהוא קיים. משנה פרק כל הגט (כ"ח.) המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים. ובגמרא אמר רבה לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב חולים לחיים אבל זקן שהגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססין למיתה לא.
רואים ברור שגדר 'חולה' זה שרובם חיים, וזה שהוא במצב שהסכנה כל כך גדול שרובן אינם חיים גדרו 'גוסס' דהיינו הוא כבר נימצא בתהליך של גמר החיים, ועובר להיפך החיים. אבל החולה רובם מקבלים רפואה ומתחזקים, אבל עדיין נשאר השאילה האם הגדר של 'חולה שיש בו סכנה' הוא אותו הדבר של סתם 'חולה' ?
הנה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סימן ש"ל -דיני יולדת בשבת- סעיף א' יולדת היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה. עד כאן לשונו הטהוא. וברור לנו שרוב יולדות לחיים, מכל מקום היא ניכנסת בגדר של 'חולה שיש בו סכנה'.
אם כן חשוב ביותר לפרש ההגדרה !
לדעתי הפירוש בהלכה זו:
כל מי שצריך לעשות לו טיפול לרפאתו או שחייב לקחת תרופות לרפואתו, ואם לא יקח התרופות או ימנע מהטיפול יש חשש גדול שהמחלה יתגבר עליו, וינוח על משכבו בקבר עד שיחיו המתים. ואם יטפלו כמו שצריך, קרוב לודאי שיתרפא, ויחיה עוד הרבה שנים, זהו הנקרא 'חולה שיש בו סכנה'.
ואין הכוונה שצריך בירור גמור שיש סכנה לאדם באם לא יטפלו בו כראוי, אלא ונהפוך הוא, כל זמן שלא ברור לנו שאין סכנה כלל במניעת הטיפול או במניעת התרופות, הרי הוא בכל ספק באם יש בו סכנה, כי כך נאמר בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סימן שכ"ח -דין חולה בשבת- סעיף ב " ..... ואפילו ספק נפשות דוחה את השבת שנאמר אשר יעשה האדם וחי בהם מה תלמוד לומר וחי בהם כלומר ראה שיהא חי ודאי בעשיית המצות ולא שיבא על ידי כך לידי ספק סכנה". ועוד יותר בכל התורה הולכין אחר ספק ספיקא [שדינו כרוב, והולכין אחר הרוב אפילו בדיני נפשות (ואפילו אתחזק איסורא)] אבל בהלכה זו הכללים הם אחרים לגמרי, כמו שכתב אדמו"ר הזקן בסימן שכ"ט סעיף ב' "אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ...... " ושם בסעיף ג' "מי שנפלה עליו מפולת ספק עודנו חי ספק כבר מת ספק הוא שם ספק אינו שם אפילו אם תמצי לומר שהוא שם ספק ישראל ספק נכרי מפקחין עליו אע"פ שיש בו כמה ספיקות שהרי אמרה תורה וחי בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל ע"י שמירת המצות ..... " שגם אם יש כמה ספקות לומר שאין צריך לחלל השבת, מכל מקום מחללים השבת, שלא יבא למיתת ישראל בשום אופן, לכן חוששים אפילו לכמה ספיקות, והכל כדי לשמור על חיי של כל אחד ואחת מישראל. בלי סיכון כלל.
לכן הסיכום מכל הנזכר לעיל הוא:
כל חולה שאנו מודאגים על עתידו, ועוזבים כל הדברים האחרים שמעסיק אותנו, ומתקשרים עם רופא, וכ"ש וק"ו באם אנו חושבים שצריכים להביא אותו לבית הרפואה = למיון, הרי הוא בגדר ספק באם יש בחולי שלו סכנה, וחייבים לטפל בו בשבת וביום טוב כאילו היינו מטפלים בו ביום חול.
ואחרי זה נוכל להבין הלכה שנאמר בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סימן שכ"ח סעיף י"ג "חולה שיש בו סכנה שאמדוהו ביום שבת שצריך לעשות לו רפואה ידועה שיש בה מלאכת חילול שבת ח' ימים אין אומרים נמתין עד הלילה ונמצא שלא נחלל עליו אלא שבת אחת אלא יעשו מיד אע"פ שמחללין עליו ב' שבתות שאף שבודאי לא ימות היום שהרי אמדוהו שיתקיים ח' ימים מכל מקום יש לחוש שמא ימות לאחר הח' ימים אם לא יתחילו לעשות לו הרפואה מיד אבל במקום שאפשר לעשות לו הרפואה מיד בלי חילול שבת אלא שיצטרכו לשהות שעה מועטת לא יחללו כדי לעשותה תיכף ומיד בלי שום שהוי כלל אם הוא בענין שאין חשש סכנה כלל בשהוי מועט זה לפי שהשבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ולא הותרה לגמרי וכל שאפשר להצילו בלא חילול שבת אינה נדחית בשבילו ....... " דהיינו שאין סכנה היום לחיים של החולה, אלא הרופא אמר שהוא צריך לשתות אנטיביוטיקא [תרופה] לעשר יום, ונכון שיש סכנה לחולה באם לא יתנו לו תרופה כלל, אבל באם יחכו יום אחד עד שיתחילו לתת לו התרופה, לא יקרה לו כלום, ויחיה, כמו שאמרנו רוב חולים לחיים, אבל כיון שבלי תרופה נשקפת ספק סכנה לחייו, מחללים השבת כדי לתת לו התרופה היום ולא דוחים עד לאחר מוצאי שבת, רק באם צריכים לחכות רק כמה שעות עד מוצאי שבת, ואין שום ספק של ספק סכנה בזמן מועט כזה שדוחים התרופה, כלשון לעיל "שאין חשש סכנה כלל בשהוי מועט" אז נחכה עד מוצאי שבת.
חשוב מאד שידעו שלפני 70 שנה שעוד לא נתגלה לרופאים האנטיביוטיקא ופענעסילין, היה המציאות שחמישים אחוז מהתינוקות שנולדו לא הגיעו לגיל עשר, אלא הלכו לעולמם לפני כן, ובעיקר שנתיים הראשונים של התינוק הם הכי מסוכנים, כל מה שהיום נותן הרופא אנטיביוטיקא הרי אז נתן רק תה עם לימון והמחלות התגברו על הילדים החלשים ונפלו, ילד שקיבל חום והיה לו מוגלא בגרון או כאב אזניים ההורים היו כבר חצי מיואשים, לא היה בכוחם להציל אותו. והיום זה לא רציני כלל נותנים לו קצת תרופות פלאים ותוך יום החום יורד והמחלה נעלמת, לכן אף על פי שהיום יש תרופה לחולי, מכל מקום כיון שבלי תרופה החולה נמצא בסכנה גדולה, לכן חייבים לחלל בשבילו שבת ויום טוב.
הערה חשובה:
הורים שיש באחריות שלהם ילדים, חשוב שידעו עזרה ראשונה, וקצת איך לטפל בחולים עד שמגיעים לרופא או למיון. אני מכיר בהורה שרק בדרך נס לא איבד הבן שלהם, בגלל שלא ידעו איך להנשים אותו ברגע שהפסיק לנשום. אנחנו חייבים לקבל עזרה מהבורא לגדל ולחנך הילדים שלנו, והוא נתן בנו כוח ויכולת ללמוד ולדעת בכל החכמות, לכן לדעתי לגדל משפחה חשוב ידיעה בסיסית בעזרה ראשונה וטיפול בחולה עד שנצליח להשיג עזרה מרופא. והבורא ישמור אותנו מכל צרה ומחלה, ויגן עלינו ועל כל משפחתינו בכל הזמנים.
הרב יוסף יצחק פייגעלשטאק
מו"ץ בק"ק בוענאס איירעס
ארגענטינא
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
15.
ל-col
כ"ז חשוון ה׳תשס״ה
ישר כוח להרב יוסף יצחק פייגעלשטאק
מו"ץ בק"ק בוענאס איירעס
ארגענטינא, על התגובה הנפלאה, נתוח ההגדרה של חולה שיש בו סכנה, והפסק הלכה.
אחד השלוחים דרום אמריקה
מו"ץ בק"ק בוענאס איירעס
ארגענטינא, על התגובה הנפלאה, נתוח ההגדרה של חולה שיש בו סכנה, והפסק הלכה.
אחד השלוחים דרום אמריקה
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
