ערב ראש השנה:

* התרת נדרים עושים בערב ראש השנה קודם חצות ובמעמד עשרה (נוספים מלבדו). מי שיכול להשיג עשרה רק לאחר חצות היום – עדיף שיעשה קודם חצות ובשלושה אנשים שיענו לו .
* אם יש במנין אנשים שקשה להם לקרוא ולענות "הכול יהיו מותרים" וכו', יש להקפיד שיענו למתיר הנדר שלושה מתוך המנין והשאר רק יהיו נוכחים ויקשיבו לאמירתו .
* הרוצים ללכת בחג מחוץ לתחום צריכים לשים ערוב תחומין ובזה קונים שביתה לשני ימי ראש השנה. בשנה זו שחל שבת אחר ראש השנה, הרוצים ללכת בשבת חוץ לתחום צריכים לשים ערוב תחומין עבור שבת כבר בערב החג וצריך שהערוב יהיה קיים במקומו בעת כניסת השבת . אי אפשר לשים בחג עצמו ערוב תחומין עבור שבת (גם למי שעשה ע"ת ).
* הנוהגים להדליק 'תשובה ליכט' ב'שבת שובה', בשנה זו שחל ראש השנה סמוך לשבת אינם יכולים להדליק נר זה בערב שבת ואפילו אם עשו עירוב תבשילין , ולכן יקחו נר גדול וידליקו אותו מערב ראש השנה.

עירוב תבשילין:
* עושים 'עירוב תבשילין' ועל ידי כך יכולים להכין את צורכי השבת ביום השני של החג . דבר זה הוא חובה על כל בעל הבית לעשות בעצמו ולקחת דווקא מתבשיליו, ובערוב זה פוטר בעל הבית את כל בני ביתו האוכלים על שולחנו  וכן פוטר את האורחים או בניו ובנותיו הגדולים המתארחים אצלו שגם הם יכולים להכין צורכי שבת בתבשיליו שיאכלו מהם בחג .
* יכול אדם למנות את אשתו או שליח שיערבו עבורו ובתנאי שייקחו מתבשיליו, וכן אם לא יהיה בבית בחג צריך למנות אשתו או שליח לערב (ואינו יכול לערב עליהם במקום שבו הוא נמצא) ואם לא מינה אותם קודם החג עליה לשאול רב.
* אישה שאין לה בעל צריכה לערב מתבשיליה או שתאמר לבנה או ביתה מעל גיל מצוות לערב מתבשיליה ובשעת הדחק אם אינה יודעת לערב ואין לה אפשרות אחרת יכולה - לסמוך על עירוב אחרים שמערבים לכל אנשי העיר .
* הדלקת נרות אף היא מלאכה לצורך שבת ומותרת רק אם עשו עירוב תבשילין, אורחים המדליקים נרות בבית המארח יכולים להדליק נרות כיוון שנפטרים בעירוב המארח אך אם ישנים בבית אחר ומדליקים שם נרות ורק אוכלים בבית המארח – צריכים לעשות עירוב תבשילין כדי שיוכלו להדליק נרות, ואם לא עירבו – יבקשו מאחר שעירב להדליק את הנרות והם רק יברכו .
* לוקחים לחם לפחות בשיעור כביצה (=56 גרם) וכדאי שיהיה לחם שלם (כלחמניה או מצה) הראוי להצטרף ללחם משנה וכן תבשיל חשוב כבשר או דג לפחות בשיעור כזית (=27 גרם).
* אופן עשיית העירוב למנהגנו הוא, שכל אחד מערב גם לכל אנשי העיר (כמו 'גדול העיר'). בעל הבית לוקח את העירוב בידו ואומר "אני מזכה לכל מי שרוצה לזכות ולסמוך על עירוב זה" ונותן את העירוב לאחר, והאחר מגביה את העירוב טפח ובהגבהה זו זוכה בעירוב בשביל כל אנשי העיר, ואז חוזר המערב ולוקח ממנו את העירוב ומברך ברכת העירוב ואחר כך אומר "בדין יהא" וכו' כפי שכתוב בסידור .
* האחר המגביה את העירוב כדי לזכות אותו לאחרים צריך להיות אדם זר או בנו הגדול הנשוי אישה או חתנו ובדיעבד או כשאין מישהו אחר יכול לזכות גם על ידי אשתו ועל ידי בנו ובתו הגדולים שאוכלים על שולחנו .
* אם לא עירב במזיד או שהתעצל הרי זה פושע ואינו יכול להכין צורכי השבת בחג בשום אופן  וודאי שאי אפשר לכתחילה לא לערב מתוך מחשבה לצאת ידי חובה בעירוב אחר ואפילו שאותו אחד התכוון במפורש לערב גם עליו . ורק מי שאינו יודע לערב או ששכח או שלא היה לו פנאי לערב – יכול לסמוך על עירוב 'גדול העיר'.
* זמן עשיית העירוב לכתחילה הוא בערב יום טוב עצמו עד לפני בין השמשות. אם לא הספיק עד בין השמשות יכול לערב בבין השמשות של כניסת החג  אך אי אפשר לערב בראש השנה לאחר צאת הכוכבים .
* צריך להחזיק את העירוב שיהיה קיים כל החג עד לאחר שיגמור את מלאכות הבישול לשבת ולכן יש להקפיד להכניס את התבשיל למקרר שלא יתקלקל עד לכניסת השבת וכן יש להקפיד שלא יאכלוהו בטעות. אם נאבד או נאכל או התקלקל התבשיל קודם שהכין צרכי שבת - אפשר לבשל ולהכין צורכי החג ולסמוך על העירוב של 'גדול העיר' .
* מי שטעה ועירב רק בפת בלי תבשיל ונודע לו לאחר שנכנס החג אין עירובו עירוב אך יכול לסמוך על עירוב 'גדול העיר' (מה שאין כן אם עירב רק בתבשיל שאז עירובו הוא טוב ויכול גם לאפות על סמך עירובו).

הדלקת נרות:
* לכתחילה יש להדליק בעת כניסת החג, ומברכים אחר ההדלקה כמו בכל שבת . מברכים 'להדליק נר של יום הזיכרון'  ושהחיינו. אם טעתה ובירכה להדליק נר של יום טוב' – יצאה ידי חובה . שכחה לברך ברכת שהחיינו – יוצאת ידי חובה בברכת הבעל בקידוש ואינה מברכת בעצמה .
* המעוניינת להתנות שאינה מקבלת את החג בהדלקת נרות – לא תברך ברכת שהחיינו  ותסמוך על ברכת שהחיינו שבקידוש, ואם בירכה שהחיינו אינה יכולה להתנות. 

תפילות החג:
*שכח ולא אמר בראש השנה ויום כיפור 'ובכן תן' וכו' אלא אמר מיד 'ברוך אתה ה'' – יסיים 'המלך הקדוש' וימשיך בתפילה .
*בלילה ראשון מברכים את האחרים בברכת לשנה טובה תכתב ותחתם  ולנשים אומרים תכתבי ותחתמי ומברכים בלשון יחיד דווקא , ואפשר לומר זאת גם בראש השנה ביום  עד (תקיעת שופר  ו)חצות יום שני של ראש השנה

סעודת ליל ראש השנה :
* בעת הקידוש יניחו על השולחן את הרימון (אם הוא פרי חדש) ויסתכלו בו ויכוונו עליו בברכת שהחיינו לפטור גם אותו , וגם הנשים שכבר בירכו 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות יכוונו לצאת בברכה זו ששומעים מהאיש את שהחיינו עבור הרימון. במקרה שלא הביאו את הרימון לשולחן – יכוונו עליו במחשבה לפטור אותו .
* נוטלים ידיים וטובלים הלחם בדבש ג' פעמים. ומניחים גם מלח על השולחן, ויש שטובלים עוד פרוסה במלח. ולכתחילה כדאי לאכול פת בשיעור של 'כביצה' (דהיינו 56 גרם) לפני אכילת התפוח .
* הצריכים לצאת מן החדר מיד בתחילת הסעודה לאחר ברכת המוציא (כגון נשים הצריכות להגיש לשולחן) – צריכות לטעום כזית לפני יציאתן מן החדר.

אכילת תפוח ורימון:
* מיד בתחילת הסעודה אוכלים תפוח ורימון  ומקדימים את אכילת התפוח לאכילת הרימון , מברכים העץ ומכוונים לפטור את הרימון בברכת העץ שעל התפוח, ויש לכוון על הרימון גם אם עדיין לא הביאו אותו לשולחן .
* כדאי להביא התפוח לשולחן כשהוא חתוך  ואם הוא שלם יש לחותכו קודם הברכה ולטבול בדבש ג' פעמים, ואז לברך . אומרים ה"יהי רצון" אחר הברכה קודם האכילה .
* לאחר מכן אוכלים רימון . אם הוא פרי חדש וצריכים לברך עליו 'שהחיינו' יש להניחו בשעת הקידוש על השולחן ולהסתכל עליו. אם היה על השולחן בשעת הקידוש ולא כיוון עליו, צריך לברך עליו במיוחד שהחיינו . ואם לא היה על השולחן וכּן כיוון עליו, אין צריך לברך 'שהחיינו'.
* גם בני הבית השומעים את הקידוש וברכת שהחיינו צריכים לכוון לפטור את הרימון, ואם לא כיוונו – דינם כנ"ל .
* אם בשעת ברכת העץ על התפוח לא התכוון לפוטרו אך הרימון היה על השולחן – אין מברך עליו בפני עצמו. ואם לא היה על השולחן וגם לא התכוון לפוטרו אז מברך עליו שוב .

מאכלי החג:
* "אוכלים רימון וראש איל אבל אין אומרים יהי רצון כ"א על התפוח" .
* בסעודות ראש השנה אין אוכלים דברים חמוצים או מרים אך אפשר לערבבם באוכל כדי שייתנו טעם טוב ובתנאי שהתבשיל אינו הופך להיות חמוץ או מר. וכן אפשר לאכול דברים חריפים.
* אין אוכלים אגוזים וזה כולל גם שאר פיצוחים. וכן אין אוכלים עוגת אגוזים אך ניתן לערבב מעט באוכל .
* בברכת המזון אומרים 'הרחמן הוא יחדש עלינו' בלחש. וכן אומרים 'עושה שלום במרומיו' ולא 'עושה השלום' .
* בשני ימי ראש-השנה אין אוכלים קודם התקיעות כי אין אוכלים קודם קיום מצווה מדאורייתא  (אך קודם הנץ  אפשר). ונשים  וחולים יכולים להקל בזה. מנהגנו שאין טועמים אפילו מים קודם התקיעות .

ליל ב' של ראש השנה:
* אסור להכין מיום אחד של יום טוב ליום השני ולכן כל צרכי היום השני של ראש השנה ואפילו שטיפת כלים (באופן המותר), עושים לאחר צאת הכוכבים של ליל ב' . נרות החג מדליקים רק לאחר צאת הכוכבים .
* בשעת הדלקת נרות מברכים שהחיינו ולשם כך לובשים בגד חדש ומכוונים עליו בשעת שהחיינו, או מניחים על השולחן פרי חדש ומסתכלת בו לאחר שמורידה את הידיים מהעיניים . אם הפרי אינו על השולחן יכולה לכוון עליו בשעת הברכה. אם לא כיוונו על הפרי בשהחיינו של ההדלקה – מכוונים לצאת ידי חובה בשהחיינו של הקידוש, ואם לא כיוונו גם אז - מברכים עליו שוב בשעת האכילה . מברכים שהחיינו על החג אף אם אין בנמצא בגד או פרי חדש . כאשר מניחים פרי חדש - כדאי לכתחילה להדליק נרות סמוך לקידוש כדי לסמוך את 'שהחיינו' לאכילת הפרי . דינים אלו הם הן באישה המדליקה והן באיש המדליק.
* אוכלים את הפרי החדש לפני נטילת ידיים וכדאי לאכול כזית ואז לברך על כך ברכה אחרונה. וכשמברך ברכה מעין ג' על פרי שהוא משבעת-המינים אינו צריך להזכיר גם 'על הגפן' בשביל יין הקידוש .

מצוות שופר:
* אין עונים 'ברוך הוא וברוך שמו' על ברכות השופר, כמו בכל ברכה שיוצאים בה ידי חובה בשמיעה "וצריך להזהיר לרבים שנכשלים בזה" .
* מצוות מדאורייתא חייבות כוונה לצאת ידי חובה הן על-ידי התוקע והן על-ידי השומעים. אך כאשר באים לבית-הכנסת במיוחד כדי (להתפלל ו)לשמוע שופר וכן אם מתאספים במקום מיוחד לשם שמיעת התקיעות - יוצאים ידי חובת שופר אף אם שומעים התקיעות בסתם בלי כוונה לצאת בשמיעה זו "לפי שהוא נגרר אחר מחשבתו הראשונה" שבא לשמוע תקיעות .
* נשים פטורות משופר ככל מצוות-עשה שהזמן גרמן, אך מנהגנו שנשים מקיימות את כל המצוות  ולכתחילה צריכה להתכוון לצאת ידי חובה. אך גם אם לא התכוונה – יצאה .
* התוקע לאחרים והוא כבר יצא ידי חובתו: אם תוקע לאיש – יברך השומע, ואם השומע אינו יודע לברך אזי יברך התוקע בשבילו . ואם תוקע לנשים, אינו יכול לברך להן אלא הן יברכו לעצמן את שתי הברכות בשני הימים .
* מי שלא שמע את הברכות מהבעל-תוקע וכן מי שאינו שומע טוב – יברך לעצמו בלחש ברכת שופר וברכת 'שהחיינו' ויסיים הברכות במהירות קודם שיתחיל התוקע לתקוע .
* אישה שהגיעה לבית-הכנסת אחרי התקיעות הראשונות ולפני תפילת מוסף, יכולה לצאת ידי חובה בשמיעת שלושים קולות ששומעת בעת תפילת לחש. אם ברצונה גם לברך ברכת השופר ושהחיינו, תברך סמוך ולפני התקיעות הראשונות של חזרת הש"ץ ותישאר לשמוע את שאר תקיעות חזרת הש"ץ (לא כולל התקיעות של קדיש תתקבל) . כמו כן יכולה לצאת ידי חובתה בשמיעת התקיעות בעת חזרת הש"ץ ובמקרה זה צריכה להקפיד לא לדבר באמצע עד סוף התקיעות שלפני 'רצה' .
* אופן עשיית השברים הוא שכל שבר מחולק לשלוש: א או טו, א או טו, א או טו, ובסוף מוסיפים חצי שבר – טו .
* בסדר תשר"ת תוקעים את השברים ותרועה בנשימה אחת אך עם הפסק קל ביניהם .
* אורך התקיעות הן : בסדר תשר"ת תקיעה ראשונה של כל אחד מהשלושה היא באורך שברים ותרועה יחד ותקיעה אחרונה של כל אחד מהשלושה היא באורך תקיעה שברים תרועה.
בסדר תש"ת תקיעה ראשונה היא באורך שברים ותקיעה אחרונה היא באורך תקיעה ושברים.
סדר תר"ת תקיעה ראשונה באורך התרועה ותקיעה אחרונה באורך שתקיעה ותרועה.
תרועה של תשר"ת – לכל הפחות יב קולות. תרועה של תר"ת – כד קולות.
* בשעת התקיעות צריך לשמוע היטב את התקיעה מתחילתה עד סופה ואפילו אם היא ארוכה. ולכן אם נופל לו הרהור, מיד יסיח דעתו מכך.

תפילת מוסף:
*רבותינו נשיאנו נהגו להזכיר נשמות בלחש ב(יום ב של) ראש השנה "וכאו"א יחליט כיצד להתנהג בענין זה" .
* בתקיעות במוסף, בתפילת לחש, אם לא גמר הברכות ותוקעים – יעצור וישמע את התקיעות  למרות שאינו בין הברכות. ואם מסיים מוקדם מכולם – יעצור וימתין לתקיעות.
* הקטעים החשובים בתפילות ראש השנה: 'לאל עורך דין', 'וכל מאמינים', 'ונתנה תוקף' (עד כתר).

מבצע שופר:
* ההולכים למבצעים מחוץ לתחום על ידי ערוב תחומין ולוקחים עימהם שופר, צריכים להקפיד שהשופר יהיה של ההולכים או שישאילו את השופר אותו מתכוונים לטלטל כבר בערב החג, ואי אפשר להשאיל שופר בתוך החג ולהוציא אותו מחוץ לגבול אלפים אמה .
* ניתן להניח עירוב תחומין בשתי מקומות שונים המיועדים לשתי כיוונים שונים ולהחליט בחג עצמו לאיזה כיוון רוצים ללכת, כגון להניח עירוב אחד לכיוון צריפין ועירוב שני לכיוון בית דגן ולהחליט בחג עצמו לאיזה כיוון רוצים ללכת. במקרה שביום הראשון הלכו בכיוון אחד, אי אפשר ללכת אחר כך (באותו היום או ביום השני), לכיוון השני. כל זה הוא דין מיוחד בשני הימים של ראש השנה, אך בשבת שאחרי ראש השנה יכולים ללכת גם לכיוון השני אף שבחג עצמו הלכן לכיוון אחר, וכל זאת בתנאי שהניחו עירוב עבור שבת בערב החג ועירוב זה קיים שם בשעת כניסת השבת .
* ההולכים ל'מבצעים' בבוקר החג קודם התפילה, יש להם לכוון בתחילת ה'מבצעים' שאינם רוצים לצאת ידי חובתם בתקיעות אלו .
* בדיעבד ובשעת הדחק שאי-אפשר לתקוע שלושים קולות, יש לתקוע שלוש פעמים תשר"ת  והשברים ותרועה יהיו בנשימה אחת דווקא .

הכנות לשבת:
* מי שהניח ערוב תבשילין יכול להכין בחג עצמו את צרכי סעודות השבת הן מלאכות האסורות בשבת והמותרות ביום טוב כבישול, אפיה והכנת שאר מאכלים, והן דברים המותרים בעשייה בשבת שאסור לעשותם ביום טוב לצורך השבת משום 'מכין מחג לשבת' כשטיפת כלים (באופן המותר) . אך אי אפשר לעשות דברים שאינם צרכי סעודות השבת וכגון חיתוך ניר לצורך שבת או דברים אחרים אף שהם מותרים ביום טוב .
* ההיתר להכין את צורכי השבת בחג בעוד היום גדול הוא באופן שאם יבואו אורחים הם יוכלו לאכול וליהנות מאוכל זה ולכן צריך לשער בכל תבשיל כמה זמן לוקח להכינו באופן שיוכלו לאכול ממנו כזית לפני בין השמשות וכן אם מבשלים או מחממים סירים צריך לבדוק לפי גודלו שיספיק להתחמם ולהתבשל בעוד יום ויהיה חם באופן הראוי לאכילה ויהיה שהות לאכול ממנו לפחות כזית קודם בין השמשות, אך אם נמצאים כבר סמוך לשבת באופן שאי אפשר ליהנות מאוכל זה בחג עצמו - אסור לבשל מדאורייתא .
* מצווה מן המובחר שאם הלחם של עירוב תבשילין הוא שלם, מצרפים אותו ללחם משנה בסעודת השבת  ובוצעים ממנו בסעודת השבת ביום .
* מי שלא עירב (או שנמצא יחידי במקום שאין עוד מישהו שעירב וזיכה בעירובו גם לאחרים ונאכל עירובו או נאבד), יכול לבשל בבוקר החג לפני אכילת סעודת החג כמה מיני תבשילים אף שיודע שאינו צריך את כולם לחג עצמו ובתנאי שכל תבשיל יהיה מין אחר ויטעם ביום טוב מכל תבשיל ותבשיל . וצריך לטעום כזית מכל תבשיל ויכול לתת גם לקטן לטעום מן התבשילים  ואם שכח לטעום מכל תבשיל יכול לאכול מזה בשבת כיוון שהיה בדעתו לטעום ויוצא שבישל בהיתר .
* מי שלא עירב ולא בישל הרבה אוכל לצורך סעודת החג (כנ"ל), אינו יכול לבשל ולהכין צורכי שבת לאחרים בביתם בתבשיליהם ואחרים אינם יכולים להכין לו את מאכליו ואין לו ברירה אלא לקחת אוכל מאחרים או לתת את האוכל שלו לאחר שעירב במתנה ובקניין גמור ואז נחשב שהאחר מכין את האוכל של עצמו ומותר לו כיוון שהוא עירב .

תפילות עשרת ימי תשובה:
* בעשרת ימי תשובה אומרים 'המלך הקדוש' במקום 'האל הקדוש. טעה ואמר 'האל הקדוש' או שהוא מסופק מה אמר – תלוי מתי נזכר: אם היה הפסק של שיעור כדי דיבור בין אמירת 'האל הקדוש' לגילוי הטעות וכן אם התחיל ברכה הבאה (אפילו שלא עבר שיעור כדי דיבור מאמירת הטעות) ואז נזכר שטעה – חוזר לראש שמונה עשרה, ואם נזכר שטעה בפחות משיעור זמן זה - מתקן עצמו ואומר המלך הקדוש (ואפילו שמאז שנזכר ועד שתיקן עצמו עבר שיעור זמן של כדי דיבור עדיין יכול לתקן עצמו כי הכול תלוי מתי נזכר שטעה) .
* כמו כן אומרים 'המלך המשפט' במקום 'מלך אוהב צדקה ומשפט' ואם טעה ואמר כרגיל ונזכר מיד בתוך כדי דיבור - מתקן עצמו ואמר המלך המשפט, ואם נזכר לאחר ששהה יותר מכדי דיבור או שהתחיל ברכה הבאה - ממשיך הלאה ומסיים תפילתו ומתפלל שוב תפילת נדבה . ונראה שאם הוא מסופק מה אמר, אינו צריך לחזור ולהתפלל נדבה .
* ספקות אלו בנוסח הברכה שצריכים לחזור ולהתפלל הם רק כאשר התעורר הספק בשעת התפילה או בסיומה ובסמוך לה, אך אם יודע שלפני התפילה היה בדעתו להזכיר מה שצריך ולאחר זמן התעורר הספק האם אמר נכון  – אינו צריך לחזור ולהתפלל .
* מי שהתפלל מעריב ונזכר שאמר האל הקדוש במנחה – חוזר ומתפלל שמונה עשרה כדין כל טועה או שוכח להתפלל שעליו להתפלל את התפילה הבאה פעמיים, וכן אם במוצאי שבת שנזכר שטעה במנחה של שבת מתפלל ערבית של חול פעמיים. כמו כן המתפלל מוסף של שבת ונזכר שטעה בשחרית ואמר האל הקדוש במקום המלך הקדוש – חוזר ומתפלל שוב שחרית למרות שכבר התפלל מוסף .