שותפות-גורל בין הציבורים ● עמדה שבועית
הרב מנחם ברוד
במרוצת הדורות ידעו היהודים שכאשר המצב הכללי במדינה אינו שפיר כל-כך, כדאי שיתחילו לדאוג. האשמת היהודים והשימוש בהם כבשעיר לעזאזל היו תמיד מפלט נוח בעיתות מצוקה. במקום להתמודד עם קשיים אמיתיים אין קל מלהצהיר 'היהודים אשמים', ומיד מופנה זעמו של ההמון לעבר היהודים.
את מקומם של היהודים בארצות הגולה תפסו בארץ שתי קבוצות אוכלוסייה – החרדים והמתנחלים. בכל פעם שמתברר כי חסר תקציב למטרות חברתיות ואחרות נשמעת הססמה הקבועה: "כל הכסף הולך לחרדים / למתנחלים".
מול גלי ההסתה לא מועילים כל-כך ההסברים והעובדות. אפשר להוכיח בנקל כי תלמיד בתלמוד-תורה חרדי מקבל הרבה פחות מתלמיד בבית-ספר ממלכתי, אבל התועמלנים יוסיפו לפמפם את המשפט "החרדים חולבים את קופת המדינה". כך גם בדבר המתנחלים. גם אחרי קיצוץ דרסטי בתקציבי ההתיישבות וגם כשאין שום בנייה ציבורית ביהודה ושומרון – עדיין ה'מיליארדים' נשפכים שם כביכול.
השפעת ההסתה
אין לזלזל בהשפעתה של ההסתה הקבועה הזאת. השמצת ציבור שלם נועדה להכשיר את הקרקע לפגיעה בו. תמיד עוטפים את הדברים במילים יפות ובנימוקים שיכולים להתקבל על הדעת. קודם שהשלטון הקומוניסטי ברוסיה סגר את המקוואות, הופיעו מאמרים שהביעו 'דאגה' ממצב ההיגיינה במקוואות ומהחשש שיפיצו מחלות. אחר-כך היה קל מאוד להוציא צווי-סגירה.
אותה שיטה פועלת עכשיו במלוא המרץ. הקשיבו היטב למסרים: הישיבות מלאות בטלנים, שממש מתחננים כי מישהו יוציא אותם מה'כלא'. תלמודי-התורה מחנכים לבוּרוּת ובוגריהם בוכים מרה על שמנעו מהם לרכוש השכלה. בהתנחלויות גדלים 'גידולי פרא', שעוסקים בפעולות 'תג מחיר'. ועוד כהנה וכהנה.
ההסתה הזאת נועדה להסוות את הניסיון המכוער לשלול את זכויותיהם של אזרחים ולמנוע מהם את השירותים שהמדינה חייבת לתת לאזרחיה. בני-אדם נאורים אמורים להסתייג מפגיעה בקבוצות אוכלוסייה רק מפני שיש להם אורח-חיים אחר ותפיסת-עולם אחרת. כאן בונים בהדרגה את הצידוק לשלילת הזכויות הזאת.
ברית אמיתית
כדאי מאוד שמייצגי שני הציבורים המושמצים האלה יבינו כי חייבת להיות ביניהם שותפות-גורל. אם ייכנעו לניסיונות לעשות 'הפרד ומשול', בסופו של דבר ייפגעו שניהם. פעם אחת תיווצר קואליציה כנגד קבוצה אחת, ובפעם השנייה תתגבש קואליציה כנגד הקבוצה האחרת. לכל קבוצה יהיה קשה לעמוד לבדה מול הדורסנות של הרוב.
ההכרח בשותפות הזאת נובע לא רק מ'ברית המושמצים', אלא גם מקשר עמוק ופנימי שצריך להתקיים בין הציבורים. גם לציבור הדתי-לאומי יש ישיבות, תלמודי-תורה וצורכי דת, בדיוק כמו לציבור החרדי. מנגד, ההתיישבות ברחבי ארץ-ישראל יקרה לליבו של כל הציבור החרדי, והוא מעריך מאוד את מסירות-נפשם של המתיישבים המחזיקים בציפורניהם בחבלי ארצנו.
כל אחד ואחד משני הציבורים האלה חייב לעמוד כחומה בצורה נגד כל כוונה להסית כנגד אחד הציבורים או לנסות לפגוע בתקציביו וביכולתו לחיות על-פי אמונתו. רק יחד נהדוף את ההסתה ונבצר את הערכים היקרים ללב כולנו.
מאפשרים לכם לקבל
