מאת שלומית, COL

פרק ראשון: הרבנית סטערנא, אשת כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע.

רקע משפחתי

הרבנית סטערנא הייתה ביתם של ר' יהודה לייב הלוי סגל ורעייתו מרת ביילא. אביה היה מנכבדי קהילת ויטבסק, הוא עסק במסחר והשתייך ליהודיה האמידים.

הרב סגל, הינו דור שמיני למהר"יל סגל, שותפו של ר' טעביל הנדיב. ר' טעביל התעסק בתעשיית יין השרף במדינת פולין וסביבותיה והנחיל את העסק המסגסג עד לזמנו של ר' יהודה הלוי סגל שעסק אף הוא במסחר המשקאות החריפים, מה שהוביל אותו לקשרים והיכרויות רבות בחצר הממשל ובקרב אצילי פולין אשר באו עימו במגע בענייני עסקיו.

כשהגיע אדמו"ר הזקן לפרקו, שמו כעילוי וגאון נודע בין בעלי הבתים, ומשהציעו לו את ביתו של ר' יהודה הלוי הסכים אדמו"ר הזקן לשידוך תוך שהוא מתנה זאת בכך שסכום הנדוניה הנקוב – חמשת אלפי שקלי זהב יועבר אליו ויתאפשר לו לעשות בו כרצונו.


הציור המפורסם של אדמו"ר הזקן (הוצאת תפארת)

כשנה לאחר נישואיהם ובהסכמת רעייתו, הרבנית סטערנא, העביר אדמו"ר הזקן את כל הסכום לקבוצת משפחות שרצו להתפרנס ולהשתקע בעבודת האדמה.

סכום זה הקנה להם את האפשרות לרכוש שטחי אדמה, רחיים, בתי מטווה לצמר ופשתים ובעלי חיים למשק ביתם.

התנגדות מצד המשפחה

בבית חמיו, אדמו"ר הזקן, לא ביטל מזמנו ושקד כל העת על לימוד התורה בנגלה ובנסתר, נהג על-פי השל''ה הקדוש והאריך מאד בתפילתו.

דרכו של אדמו"ר הזקן הייתה מוזרה בעיני חותניו. עד כדי-כך הגיעה קרירותם מדרכו, שהחלו להפעיל לחצים על הזוג הצעיר להתגרש זה מזו. הם מנעו מהם צרכים בסיסיים ואף לא הקציעו בעבורם נרות למאור, כך שהאדמו"ר הזקן נאלץ ללמוד לאור הלבנה. לעיתים הגיעו הדברים לכך שהחסירו מהם פת לחם ממש.

הרבנית סבלה מאד מהיחס העוין מצד משפחתה, אך לעולם לא נאותה להקשיב לדיבוריהם וסירבה בכל תוקף להתגרש מבעלה.

אחותה של הרבנית (רעייתו של הנגיד עקיבא פרדקין), הכירה בקדושתו של גיסה וחיזקה את אחותה ותמכה בה בכל דרך.

היא אף עזרה להם במיטב יכולתה על מנת לשפר את צרכיהם הגשמיים והשיגה עבורה מצרכים שונים ללא ידיעת משפתה. אדמו"ר הזקן הכיר לה טובה על פועלה זה בכל ימיו.

קווים לדמותה

הרבנית סטערנא הייתה אשה חכמה ובעלת דעה מוצקה, היא הייתה דגולה באופייה, צנועה וחשובה. דברי חכמה רבים נשמעו מפיה ומסירות נפש רבה גילתה בכל הנוגע לבעלה, אדמו''ר הזקן אותו כיבדה בכל ליבה.

בשנת תקכ"ה החליט אדמו"ר הזקן לנסוע למקום של תורה ועבודה - אל העיר מעזריטש. הרבנית כמובן הסכימה לנסיעה זו ורק ביקשה ממנו בתקיעת כף שלא ייסע ליותר משנה וחצי.

היא השיגה וטרחה בעבורו את הוצאות הדרך והוא נסע למעזריטש.

"נודע בשערים בעלה"

פעם הביט אדמו"ר הזקן בחלון וראה המוני חסידים המצטופפים ונוהרים אל עבר ביתו מהעיירות הסמוכות וממרחקים עצומים. הוא נפל על הארץ, והחל לזעוק: "מה רוצים ממני? מדוע נוסעים אלי? מה ראו בי?".


תא המעצר של אדמו"ר הזקן (צילום: ברלה שיינר)

מששמעה הרבנית סטערנא את זעקותיו נכנסה אל חדרו ואמרה לו בחכמתה הרבה: "מדוע תחשוב שנוסעים הם אליך? לא כן, אלא מכיוון שזכית להיות אצל הרב המגיד ממזריטש, באים החסידים בכדי לשמוע ממך מה שקיבלת אצלו!".

הקשיב הרבי לדבריה ואמר: "אם זהו רצונם, אמלא בקשתם ברצון, אספר ואספר".

אשת רבי

שנה לאחר-מכן עת הגיע מועד חג-הפסח, ביקשה הרבנית סטערנה מבעלה, האדמו"ר הזקן, לסוב עימו בשולחן הסדר כשם שהרבנית של הרב לוי-יצחק מברדיטשוב יושבת עימו. הוא הסכים והרבנית ישבה ליד השלחן.

כשהגיע הרבי לקריאת הפסקה בהגדה של "ובמורא גדול זה גילוי השכינה", הראה באצבעו הקדושה על הקערה עם המצות, תוך שהוא מדגיש את תיבת "זה", ותיכף באומרו זאת התעלפה הרבנית. כששבה אליה רוחה, אמר לה האדמו''ר הזקן: "הרי רצית להיות נוכחת".

קרה פעם שהרבנית סטערנה התרעמה על בנה, האדמו''ר האמצעי, לאחר זמן כשהוא באה אליה בכדי לפייסה, אמרה לו הרבנית בין שאר דבריה: "רוחניות, יש לך? על רוחניות יודעת אני יותר טוב ממך, שכן הייתי עם אביך חמישים שנה. גם פדיון נפש יכולה אני לעשות יותר טוב ממך..."

'משק בית'

כשגדלה ביתם של הרבי והרבנית, פריידא, מסרה הרבנית את המטבח לידיה וזו בישלה את תבשילי הבית. פעם, הגיע אורח חשוב מאוד, ר' שלמה קרלינר, לביקור אצל האדמו"ר הזקן.

כמובן שלכבודו של האורח רצתה הרבנית להכין את הארוחה בעצמה, אך הבת, פרייידא טענה שהיות והיא מבשלת תמיד, מן הראוי שהזכות תינתן לה גם כעת.

באו האם וביתה לפני האדמה''ז לדין תורה ע''מ שיפסוק מי מהן תבשל את הארוחה. האדמו"ר הזקן פסק שהרבנית תבשל את האוכל ואילו ביתם תשים את המלח, כמו שכתוב: "היאכל תפל בלי מלח", נמצא שגמר הבישול הוא על שם מי ששם את המלח.


בובת שעווה בחזית בית המעצר בפטרבורג (צילום: ברלה שיינר)

וכך אכן היה, אך הרבנית שכחה כי המלח לא כלול בבישולה היא, ותיבלה מלח ביד נדיבה, לאחר הבישול הגיעה גם הבת , פריידא, והמליחה את האוכל כפי שסוכם.

כשהוגש התבשיל אל השולחן, טעם הקרלינר מן האוכל ומיד סילק אותו מלפניו מפאת מליחותו המוגזמת. ואילו האדמו"ר הזקן המשיך לאכול כרגיל, כשהבחין הרבי כי האורח אינו אוכל חשב שמא חסר מלח באוכל והוסיף לצלחתו עוד מלח.

כשראה שהלה עדיין אינו טועם דבר שאל אותו לפשר הדבר, כשהשיב לו הרב שלמה קרלינר כי האוכל מלוח יתר על המידה, אמר לו האדמו"ר הזקן: מזמן שהייתי אצל הרבי, המרב המגיד ממזריטש, אינני מרגיש שום טעם באכילתי".

(מעובד ומלוקט על-פי קטעים מספר התולדות האדמו''ר הזקן, שמועות וסיפורים, "כפר חב''ד", שם, שיחת פורים תשמ''ג עמ' 305 ומהספר 'עטרת מלכות')