קטע מהכתבה שפורסמה ב-COL לפני שבועיים על הרב יעקובוביץ ע"ה:

בין שלל תפקידיו של הרב יעקובוביץ ע"ה, היה מעורב גם בענייני "העדה החרדית" בירושלים ומערכותיה והיה נוסע לשם כך לירושלים פעם בחודש. פעם אחת, כשהגיע למשרדי "העדה החרדית", אמר לו המזכיר כשפניו נפולות: הרב יעקובוביץ, אל תשאל, יש צרות. מה קרה? שאל.

ובכן, מתברר, שהגאב"ד, הגר"י וייס זצ"ל בעל "מנחת יצחק", הולך להוציא חלק שני לספר השו"ת שלו "מנחת יצחק", ו"אוי ואבוי": הוא הולך לפרסם שם תשובה לרבי מליובאוויטש ועוד עם תארי כבוד...

המזכיר ביקש מהרב יעקובוביץ שייכנס מיידית לגאב"ד וינצל את השפעתו על מנת להסביר לגאב"ד שזה לא מתאים לרב של "העדה החרדית" לכבד כך את הרבי מליובאוויטש...

הרב יעקובוביץ לא המתין לשנייה. הוא נכנס לחדרו של הרב וייס זצ"ל ואמר לו: אומרים בחוץ שאתם מתכוונים לפרסם בספר שלכם תשובה לליובאוויטשער רבי ואומרים שזה לא מתאים לרב של "העדה החרדית". ואני אומר לכם: אם התשובה הזו לא תהיה בספר שלכם, זו פגיעה ברבן של ישראל!!

את הסיפור הזה סיפר הרב יעקובוביץ כמה פעמים. בפעם האחרונה שסיפר זאת, לפני מספר חודשים, כששאלו אותו הסובבים: כך אמרת? רבן של ישראל??... ענה בקול רם וצלול: כן! רבן של ישראל!...

● ● ● 

להלן ההתכתבות בין הרבי לרב וייס:

ב"ה, י"ג ניסן, תשט"ז
ברוקלין.

הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ צמ"ס כו'
מו"ה יצחק יעקב שי'

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבו ואח"כ גם ספרו שו"ת מנחת יצחק, ותשואות חן תשואות חן על תשורתו זו, ואף שאין הזמן גרמא לעיין בו בעיון הדרוש, הנה לחביבותא דמילתא אמרתי בחפזי איזה הערות ומועתקות לקמן בשולי הגליון. וע"פ רז"ל – ואת והב בסופה...

ולקראת חג הפסח הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, אברך ואתברך לחג פסח כשר ושמח ולהמשכת השמחה על כל השנה כולה, מתאים למאמר האריז"ל הובא בנ"כ השו"ע, שכל הנזהר כו' משפיע על כל השנה.

בכבוד ובברכת החג,
מ. שניאורסאהן

לשו"ת ס"א ס"ק א-ב: אם בהנאמר אסור סתם – ה"ז איסור לעולם או דוקא כשמפורש אסור לעולם. וציין כת"ר לכ"מ וספרים.

ולכאורה צריך לחלק בהמצוינים בין לשון חכמים במרז"ל ופס"ד ולשון בנ"א. וכן – אם צריך להוציא מחקת היתר, א"ל. ואפשר מדובר עד"ז בהספרים שצויינו. ואינם כעת תח"י.

סי' ו-לג. דין משאל"ס באחות אשתו וביבמה לשוק: בשו"ת מראה כהן – להרב ש"מ אדלר מלונדון – מהדורא ג' – שקו"ט באריכות. והעתיק שם גם מכ' גדולי ההוראה בדור שלפנינו בזה.

סי' סה. ויחל, ענינו בתענית ציבור : יעויין שו"ת אדמו"ר הצמח צדק שער המילואים ס"ח. פסקי דינים להנ"ל לשו"ע או"ח סתקס"ו. שד"ח חלק פאת השדה לאסיפת דינים מע' בין המצרים ס"ב סק"ג. שו"ת צפנת פענח להגאון מראגאצוב ח"ב סל"א.

סי' פג. שקו"ט בזה בס' מועד כל חי – הועתק בילקוט דת ודין הרב אסף  ע' צ.

סי' פט. הנהוג למעשה בבית הרב – הוא כ"ק מורי וחמי אדמו"ר – ע"פ הוראת אביו (אדמו"ר מהורש"ב) ולמעלה בקדש, אשר (חוץ מהפתח היוצא לחוץ) קביעת המזוזה הוא רק ע"פ היכר ציר.

● ● ●

ביאור הלשון "אסור"

ב"ה יום ה' ר"ח שבט תשי"ז לפ"ק מנשסתר יצ"ו.

שוכט"ס אל כ"ק הרב הגאון הצדיק המפורסם בו"ק וכו' נשיא חב"ד וכו' בקש"ת
מוהרמ"מ שניאורסאהן שליט"א האדמו"ר מליובאוויטש,
אחדרשתה"ק כמשפט לאוהבי שמו.

שמחתי מאד כאשר האירו נגד עיני יקרת מכתב קדשו! אשר קיבלתי לפני איזה שבועות ע"י ידי"נ הרה"ג מוה"ר יצחק דובאוו שליט"א, וביותר כי ראיתי כי שם עיניו הבדולחים בענינים הכתובי' בספרי, והאיר אותי באיזה הערות המאירות את העינים, ואציע פה לפני כהדג"ק איזה מילואים לדבה"ק.

הנה כהדג"ק כתב בזה"ל:

לשו"ת ס"א א-ב: אם בהנאמר "אסור" סתם – הרי זה איסור לעולם או דוקא כשמפורש "אסור לעולם", וציין כת"ר לכ"מ וספרים. ולכאורה צריך לחלק בהמצוינים בין לשון חכמים במרז"ל ופס"ד – ולשון בני אדם, וכן – אם צריך להוציא מחזקת היתר, א"ל, ואפשר מדובר ע"ז בהספרים שצוינו, ואינם כעת תח"י, כ"ל.

הנה מה מאד נכונים דברי כהדג"ק בזה, עפי"מ דאיתא בר"ן כתובות (ר"פ הכותב בכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך ובפרותיהם עד עולם, דכתב שם (בד"ה ת"ר) דאע"ג דאפשר דלא איצטריך דפירותיהם לעולם משמע, "אורחא דאינשי לפרושי" יעו"ש,

והיינו דהר"ן לשיטתו בקידושין (דס"ג) דבתנאי שהוא בשוא"ת סתם הוי לעולם, ויעו' בזה בהה"מ (רפ"ז מה' אישות), וש"מ דאף דהוא ס"ל, דגם בתנאי שבלשון בני אדם הוא כן, מ"מ י"ל אורחא דאינשי לפרושי, א"כ הסברא ניתן להאמר, דהפוסקים שס"ל דבכל פעם סתם לא לעולם משמע, הוא דוקא בלשון בנ"א, ומהטעם דאורחא דאינשי לפרושי,

וכהאי גוונא דאיתא בתשו' שבות יעקב (ח"א סי' קס"א) שהבאתי בספרי, שהעיר על הת' מהר"א ששון (סי' מ"ח) שכתב, דבאומר מעתה ועד עולם מורה ודאי על אורך זמן ב, כמש"ה ואנחנו נברך... מעתה ועד עולם, וכתב ע"ז השב"י, ראייתו אינה מוכרחת כלל ולשון המקרא לחוד ולשון בני אדם לחוד יעו"ש, אבל חוץ מן מה שהמהר"א ששון לא ס"ל לחלק בזה,

עוד ראיתי בת' בית יעקב (סי' ו') שהביא ראי' לשיטת רש"י בהכותב שם, דעד עולם, כל ימי חייו דוקא, ולא כהתוס' דאף לאחר מיתה בכלל,

מה דאיתא בזוהר (פ' בשלח) כאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם, א"כ האיך כתבה התורה, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ומשני מתים חזיין להו, ולשיטת התוס' קשה דהא עד עולם כתיב, ופירושו בין בחייהם ובין במותם, דאל"כ למה לי למכתב עד עולם, אם לא שנפרש לדעת התוס' דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד כדאמרינן בעלמא וזה דוחק עכת"ד,

הרי דלא ניחא לי' לחלק בין לשון תורה ללושן חכמים, ואף גם דדברי רש"י והתוס' מיירי לענין הכותב לאשתו דמיירי בלשון בני אדם, מ"מ לא ניחא לי' בחילוק הנ"ל, הרי דגם זה תלוי באשלי רברבי.

ומש"כ כהדג"ק לחלק בין אם צרי להוציא מחזקת היתר, אם לא כנ"ל, הנה כן הוא מסתברא, לפי מה שכתבו להלכה דהוי ספיקא דדינא, וע"כ אין להוציא מחזקת ממון, וממילא הה"ד דאין להוציא מחזקת היתר או איסור, ובספרי כתבתי רק דלענין זה אם סתמא לעולם משמע, תלי' בפלוגתא כנ"ל.

ב) והנה בנוגע להעינים שבספרי י' ו-ל"ג, וסי' ס"ח, וסי' פ"ג, ציין כהדג"ק ברוב בקיאותו, להרבה ספרים שדברו בענינים אלו, ותודה רבה לכהדג"ק בעד זה, אולם איזה מהם אינם תח"י.

ג) לענין מזוזה! כתב כהדג"ק בזה"ל: הנהוג למעשה בבית הרב – הוא כ"ק מורי וחמי אדמו"ר – עפ"י הוראת אביו (אדמו"ר מהורש"ב) ולמעלה בקודש, אשר (חוץ מהפתח היוצא לחוץ) קביעת המזוזה רק עפ"י היכר ציר עכ"ל,

והנה לפי זה מוכח ג"כ דס"ל דלא כלבוש שהביא הש"ך (בסי' רפ"ט ס"ק ו') דהיכא דעיקר תשמיש באחד מהם לא משגחינן בהיכר ציר, וחידוש על הגאון החסיד מניקא לאיעב ז"ל שלא הגיה בזה על הדרך החיים (בסי' ר"מ סעי' ה') דפסק בזה כהש"ך בשם הלבוש, והגאון הנ"ל בנתיב החיים לא הגיה בזה כלום, שאינו כן דעת גדולי רבותינו ורבותינו נ"ע.

ובזה הנני דושתה"ג וחותם בכל חותמי ברכות ובכל אותות הכבוד,
יצחק יעקב ווייס 

● ● ●

מעלת לימוד הלכה למעשה

ב"ה, י"א אד"ר, תשי"ט
ברוקלין.

הרה"ג אי"א נו"נ רב פעלים צנמ"ס כו'
מו"ה יצחק יעקב שי'

שלום וברכה!

נעם לי לקבל מכתבו מאור ליום ועש"ק וכן אח"ז ספרו מנחת יצחק חלק שני. תשואות חן על העבר ובטח גם להבא יכבדני כגון דא.

ויה"ר אשר עוד רבות בשנים יוסיף חיילים לאורייתא הלכה למעשה, שזוהי הבחינה לתורת אמת לאמיתו , וכמובן ממאמר רז"ל (עירובין ג, ב) אלו ואלו דברי אלוקים חיים, הלכה כמותו מפני שנאמר והוי' עמו (סנה' קו, ב), וכמובן ג"כ ממאמר רז"ל דאין למדין הלכה (ב"ב קנו, ב).

לחביבותא דמילתא וכסיום כת"ר במכתבו, מועתק בזה איזה הערות , וכבר הודיעו רז"ל ואת והב בסופה.

בכבוד ובברכה