מערכת COL | יום כ"ה אייר ה׳תשע״ב 17.05.2012

הסיבה שהסכמתי להיחשף בטלוויזיה ● מרים ביטון מדברת

הגב' מרים ביטון, אם ל-15 ילדים מכפר-חב"ד, גרמה לקידוש השם בקנה מידה ארצי בסדרת הטלוויזיה "חרדים" ששודרה בערוץ 10. סדרה זו זכתה לרייטינג שיא והפכה לסדרה הנצפית ביותר מאז הקמת הערוץ ● בראיון בלעדי למוסף 'משפחה חסידית' של השבועון 'כפר חב"ד', מספרת הגב' ביטון על הסיבה שהובילה אותה להכניס צוות צילום הביתה ● "שאלתי אותם מדוע הם מתעקשים שאנחנו נשתתף בתוכנית. חסרים חרדים עם משפחות ברוכות ילדים?", היא מספרת וחושפת סודות מרתקים מאחורי הקלעים ● מיוחד ל-COL: הראיון המלא - לקריאה  לסיפור המלא
הסיבה שהסכמתי להיחשף בטלוויזיה ● מרים ביטון מדברת
הכתבה ב'משפחה חסידית' (עיבוד: COL)
מאת א"ש רחלזון, משפחה חסידית

לקראת סיום הראיון, קצת אחרי חצות הלילה, מבקשת גב' מרים ביטון, אם ל-15 ילדים מכפר חב"ד, כ"י, לסכם את הראיון בדבר שהוא תמצית שאיפותיה. משהו שיהיה טבוע בדמם של ילדיה וחקוק במוחם וליבם, בעקבות מציאות שהכירו ולמדו בד' אמות של אבא ואמא.

"אני מתכוונת למצוות 'הכנסת אורחים'", היא אומרת. גב' ביטון מאחלת לעצמה שילדיה רואים כאן, בבית הזה, את המשקל הסגולי שהיא ובעלה מייחסים למצווה הזו, לצורה שבה הם מקבלים את האורחים - ויעתיקו אותה לבתיהם בבוא השעה, בעזרת-ה', כשיבנו את ביתם בשעה טובה ומוצלחת.

"אנחנו מחנכים את ילדינו, כמובן, לקיום כל המצוות, על כל דקדוקיהן", היא מדגישה. "אבל דבר אחד אנחנו רוצים שיקיימו בכל לבם, במסירה ובנתינה אמיתית, בסבר פנים יפות, שזה יהיה ה'זהיר טפי' שלהם".

זו כל התורה שלה, על 'רגל אחת'.

עוד נחזור לעניין הזה, כדי לגלות את התגשמות שאיפותיה של האם, שחצתה מדינות ואוקיינוסים – לשמחתה הרבה, ונעמוד על סיפור מופלא, מפתיע, רצוף השגחה פרטית מיוחדת.

"כל ההצבעות הובילו למשפחת ביטון מכפר חב"ד"

דומה כי מה שהצליחה ופעלה אישה אחת עם האמת הפנימית-החסידית שלה - לא הצליחו קמפיינים גדולים לפעול, אם לא יותר מכך.

אמנון לוי, עיתונאי ידוע, הנחשב למומחה בעניינים חרדיים, ביקש לעשות סדרת טלוויזיה על הציבור החרדי.

אין זה סוד כי לא אחת הציבור החרדי מוצג בתקשורת באור שלילי, לפעמים נלעג. אבל לא בפעם הזאת, בתוכנית החדשה של אמנון לוי.

מסתבר, שתחקירני התוכנית – ובראשם אהוד כהן - עשו עבודה יסודית שהביאה לבחירת משפחה שהשפיעה על כל הסדרה כולה, והעמידה את החרדים באור חיובי. הם בחרו במשפחת ביטון מכפר-חב"ד, משפחה ברוכה בת 15 ילדים, בלי עין הרע, ורצו לבדוק מקרוב, באופן אישי ובלתי אמצעי, איך מתנהל בית כזה, ובכלל.

משפחת ביטון פתחה את ביתה לעיתונאי וצוות הצילום שלו, ונתנה להם לראות מקרוב כיצד מתעורר ילד יהודי בבוקר (עם כל ה'גינונים' החב"דיים של 'מודה אני'...), איך מתנהל בית יהודי-חסידי, מה ההשלכות של משפחה ברוכת ילדים ועוד.

התוצאה: הגברת מרים ביטון עשתה עבודה מופלאה והביאה לכך שהסדרה תהפוך למסמך מרתק, בלתי אמצעי, של המשפחה החרדית בישראל, על כל מעלותיה וסגולותיה.

רוב הפרק הראשון בסדרה עוסק במשפחת ביטון. בשלב מסויים של הראיון, המצלמה עוברת מהמטבח לחדרי הילדים, וגברת ביטון בטבעיות, ללא גינונים, פותחת את ספר החת"ת שלידה, וממשיכה מהיכן שהתחילה. עיתונאים? טלוויזיה? מצלמות? – היא חייבת לסיים את החת"ת. היום, כבכל יום. הטבעיות שבה נעשו ונאמרו הדברים, הקסימה את צוות הצילום, ולאחר מכן – גם את הצופים הרבים.

אתה רואה עיתונאי וותיק ומנוסה, מחפש את את ה'משהו' שיוכיח על סדקים בחומה היהודית הבצורה, המשפחתית, את 'הפאשלות' – ולא מוצא. ככל שהגברת ביטון הסבירה ותיארה, ככל שהילדים דיברו על הרבי ועל לימודיהם - הבין האיש כי הוא נקלע למשהו מיוחד, שמעודו לא ראה, גם לא שמע. ממבע פניו בשידור הכתבה, אתה מבין עד כמה התרשם.

יאמר לזכותו של אמנון לוי, שהביא את האמת כפי שהיא, לא צנזר או 'הוציא דברים' מהקשרם, ונתן לציבור הצופים את התמונה כפי שהשתקפה מביתם של משפחת ביטון.

במהלך צילומי-ההמשך בכפר חב"ד, פגש אמנון לוי את האחיינית של גב' ביטון, ואמר לה: "אני רוצה לומר לך משהו על הדודה שלך, אבל תבטיחי לי שתעבירי לה את הדברים. דעי לך, שהיא אישה מקסימה, מיוחדת, גיבורה ושגרירה טובה של הציבור החרדי".

המתנה הנפלאה ביותר שקיבלנו מהקב"ה

האידיליה הזו - שיתוף הפעולה בין משפחת ביטון למפיקי התוכנית - לא הייתה כך בתחילת הדרך. החשדנות הייתה גדולה מאוד, שכן לעתים קרובות כלי התקשורת מדווחים על הציבור החרדי בציניות, באור שלילי ונלעג.

"מתקשר אלי מישהו בשם אוהד כהן", משחזרת הגב' ביטון, "ומספר כי בערוץ 10 רוצים להכין תוכנית על הציבור החרדי. 'אנחנו רוצים להראות לציבור הכללי, כיצד מתנהלת משפחה ברוכת ילדים, דבר שיביא, כך אנחנו מאמינים, לקירוב לבבות. זה המוטו של התוכנית הזו', הסביר.

גב' ביטון שחששה מפרסום שלילי ומזיק, ביקשה שהות לחשוב על הדברים, ולהתייעץ עם המשפיעה שלה. "קיוויתי שהם ישכחו מכל העניין, ויחפשו משפחה אחרת", כך גב' ביטון.

אבל מסתבר שאנשי הערוץ ידעו היטב למי הם פנו, ולא וויתרו. הם התקשרו פעם אחר פעם למשפחת ביטון, במטרה לקבל את הסכמתם לשילובם בתוכנית החדשה.
מוסיפה ומספרת הגב' ביטון: "בשלב מסוים שאלתי אותם מדוע הם מתעקשים שאנחנו נשתתף בתוכנית. חסרים חרדים עם משפחות ברוכות ילדים?".

עשינו תחקיר מקיף, השיב אוהד כהן, וכולם הצביעו עליכם, כמתאימים ביותר למטרה הזו. הכל היו תמימי דעים: בני משפחת ביטון בכפר חב"ד, הם המתאימים ביותר למטרה הזו.

גב' ביטון התייעצה שוב עם המשפיעה שלה, והם החליטו לשתף פעולה עם התוכנית המדוברת, אבל בתנאי אחד, בלתי מתפשר: אם כיוון התוכנית יהיה שלילי שיוציא שם רע או זלזול במשפחה החרדית – שיתוף הפעולה ייפסק מיד!

אוהד כהן, מי שיצר את הקשר הראשוני עם גב' ביטון גילה, כי הורי אשתו הם יהודים שומרי תורה ומצוות, כך שיש לו זיקה לעולם שומרי המצוות. בשלב מסוים של הראיון, שאל אוהד בזהירות, בעדינות: "האם אי פעם חשבתם שאולי החיים במשפחות קטנות קלים יותר?".

גב' ביטון נדרכת: "לוותר על המתנה הנפלאה ביותר שנתן לנו ה'?", שאלה. "אתה יודע כמה אנשים, מיליונרים, רוצים לחבוק בן משלהם גם במחיר שיאבדו את כל כספם? הנה אתה", היא פונה לאהוד, "שסיפרת כי בעזרת ה' אתם עומדים לחבוק צאצא בכור – האם תוותר עליו, חלילה?".

"ברור שלא" השיב אוהד, והבין היטב את תשובת גב' ביטון. אהוד נקשר כל כך למשפחת ביטון, עד שבמהלך העבודה על הפרקים הבאים בסדרה התקשר מידי פעם למשפחת ביטון, סיפר על קטעים מסויימים שצולמו להמשך התוכנית, ושאל האם זה בסדר? כך צריך להיות? "אנחנו רוצים שלא תצא תקלה מתחת ידינו", הסביר אוהד, והוסיף: "משפחת ביטון עבורי, הם ה'אורים ותומים', ואמינותם הוכחה מעל ומעבר מבחינתנו".

אבל לא רק העיתונאי והמפיק שלו התפעלו ממשפחת ביטון. "בוקר אחד", מספרת גב' ביטון, "הגיע צוות הצילום לביתנו עם אדם נוסף שלא היה בימים הקודמים. ממבע פניהם של הצוות שהכרנו, הבנתי שהוא מבכירי הערוץ".

היה זה איתי דנקנר, הוא עורך ותחקירן. הוא ביקש להצטרף לצוות כדי לראות במו עיניו את הפלא הגדול שהשתקף מבעד למצלמה.

מאז הכתבה, הטלפון בבית משפחת ביטון לא חדל מלצלצל; נשים שמעולם לא הכירוה, ביקשו להיפגש עמה. "ראיתי את הכבוד ההדדי ששורר אצלכם, וחשבתי שתסייעו לנו לפתור את הקשיים בזוגיות שלנו", התחננה מישהי בטלפון. מי שמכיר את גב' ביטון יודע שלמרות לוח הזמנים הצפוף שלה, היא מצאה זמן גם לגברת הזו, והכל - להרבות שלום בישראל.

גב' ביטון, שגם לפני שידור הכתבה הייתה מסייעת לאנשים – לא דחתה אף פנייה, והכל ברוגע, בשלוה, כאילו אין לה 15 ילדים בבית לטפל בהם, לשמוע אותם, לדאוג לכל מחסורם. ראית במוחש את ה'סייעתא דשמייא' שיש למשפחה הזו בכל צעד ושעל.

"הילדים הם היהלומים שלי"...

אנחנו יושבים בסלון הבית הצנוע שלפתע הפך למפורסם, ומתקשים להאמין שכאן גרים 17 נפשות בלי עין הרע. גב' ביטון מגלה לנו, שכמה מנכדיה נמצאים אצלם כמה ימים. "שלחתי את ההורים שלהם לנוח, להתאוורר", אומרת גב' ביטון, ואנחנו תמהים: ומה עם ההורים ל-15 נפשות, הם לא צריכים לנוח? אולי להתאושש?
גב' ביטון צוחקת כשהיא שומעת את השאלה הזו. זה כל חיותי, המשפחה שלי, הילדים, הנכדים. זה האושר הכי גדול". ויש לה גם קבלות בחינוכם, הנהגתם, ובמראם המסודר.

צוות הצילום עבר חדר-חדר, בסלון, במטבח ואפילו בחדר הכביסה, (ובתוך המקרר...)

שימו לב לתוצאות המדהימות: סלון ביתם בוהק בניקיונו; במטבח – מקרר ענק מסודר להפליא, וכך גם המקרר הנוסף שניצב מחוץ למקרר עם "רזרבות", כדברי בעלת הבית.

2 מכונות כביסה עובדות מסביב לשעון, כל חדרי הבית מסודרים, מאורגנים, ובארון אחד שהיה פתוח, נצפו חולצות מגוהצות, ובגדים מקופלים בסדר מופתי.

ואם לא די בכך, גב' ביטון משמשת גם כמורה ומחנכת בישראל, ובחציו הראשון של כל יום חול היא עובדת מחוץ לבית.

"איך מסתדרים?" היא נשאלת; "כמה עוזרות בית יש לכם?" וגב' ביטון שוב מחייכת. היא מגלה שמידי יום, כאשר מגיעים הילדים ממוסדות החינוך מחכה להם ארוחה חמה! בלילה, לאחר שהילדים עולים על יצועם, היא מכינה את ארוחת הצהריים של יום המחרת.

"התכנון", היא אומרת, "הוא המרשם הבדוק להצלחה. אני יושבת עם בעלי מידי ערב, ממש כמה דקות, ואנחנו מתכננים יחד את צעדנו הבאים. בודקים את מעשינו במהלך היום ומתקנים אם צריך. כמה דקות של שיחה, והתוצאות אדירות", היא אומרת, וממליצה לכל הזוגות לנסות את הפגישה היומית הזו, בת כמה דקות. שיתוף הפעולה של הבעל בכל ענייני הבית, ובפרט בחינוך - הוא סוד ההצלחה.

"כל בנותיי", אומר גב' ביטון, "יודעות לבשל ברמות שונות, לפי גילן. אני מלמדת אותם", היא אומרת למצלמה, "לכשיבנו את ביתם בעזרת ה', הן תדענה לבשל. בשלב הזה הן עוזרות לי בהכנת הארוחות הגדולות ובערבי שבת-קודש".

עכשיו המצלמה עוברת לדלת המקרר החיצונית, לדפים התלויים בה. טבלה מסודרת ובה כל מטלות הבית, ושמות הילדים רשומים שם. כמו צבא מוקפד ומסודר להפליא.
בעוד אנשי הערוץ מתחילים לקלוט אט-אט את גודל ה'פרוייקט' של משפחת ביטון, הם נדהמו לשמוע שגב' ביטון עוסקת גם בהפצת המעיינות, קירוב יהודים ועשיית חסד יום-יומי, השכנת שלום בית וטיפול בנוער.

"בשבוע הבא", היא אומרת בהתלהבות, "אנחנו מחתנים זוג שקרבנו ליהדות. חשבנו לעשות את החתונה בבית, אבל מספר האורחים גדל, ולכן העברנו את החתונה לבית הכנסת הסמוך". אל תטעו: אין קייטרינג. גב' ביטון תעמוד ותבשל, בנותיה יסייעו בידיה. היא עושה זאת בשמחה רבה, למרות הקושי הגדול. ובלילה – היא תשמח ותשמח את הכלה, וזו רק דוגמא אחת, מיני רבות.

גב' ביטון מנסה לשחזר את הימים שלאחר שידור הכתבה: "לכל מקום שהגעתי, אם זה לבנק, לחדר מורות, למכולת – פרגנו ועודדו, ביקשו שאבוא לייעץ, לסייע ולתמוך".

קבוצה העוסקת במודעות אישית, ביקשה שאבוא להרצות לפניהם; הורים לילדים רכים, ביקשו סיוע בחינוכם.

מסתבר, שכל פרט, אפילו שולי, הקשור למשפחת ביטון ושודר בכתבה, נקלט אצל הצופים ופעל עליהם. עורך התוכנית שואל את גב' ביטון, אם היא זוכרת את כל ימי ההולדת של ילדיה. היא מחייכת: "וודאי. תעיר אותי באמצע הלילה, ואומר לך בדיוק את יום הולדתם המדויק של כל ילדיי. הילדים – הם היהלומים המבריקים והזוהרים שלנו, ואני 'סופרת' אותם מידי יום".

היא מתחילה למנות את ימי ההולדת של הילדים לפי התאריך העברי, כמובן. גם הקטע הזה השפיע על צופים מסוימים, ומורה אחת סיפרה שעד שידור הכתבה היא ציינה את יום ההולדת של בני משפחתה לפי התאריך הלועזי. "מהיום אני רוצה לחגוג לי ולמשפחתי את יום הולדתנו לפי התאריך העברי, היהודי", אמרה בהתלהבות.
"אין לכם מושג מה התוכנית הזו עשתה", אומרת גב' ביטון, "זה תפס אנשים באלף ואחד דברים. כל אחד עם העניינים שלו".

הפלפון של גב' ביטון מלא בהודעות כתובות. כל כמה שעות היא מוחקת את הישנות ומקבלת חדשות. "עשיתם קידוש ה' גדול, כל הכבוד", כותבת מישהי שהגב' ביטון לא מכירה. "אנחנו שמחים שאת ייצגת את הציבור החרדי. עשית את זה בצורה מושלמת", כותבת מישהי אחרת. "קידוש השם", "קידוש שם ליובאוויטש", "אנשים מורמים מעם", ועוד מטבעות לשון בסגנון דומה.

האופטימיות חזרה

לקראת סיום הראיון, מספרת לנו הגב' ביטון על משבר גדול שחוותה המשפחה, לפני כשש שנים.

"בעלי הרב חביב שי'", היא מספרת - ובפעם הראשונה מתחילת הראיון דוק של עצב ניבט מעיניה - "עבר אירוע לבבי, ובשל מצבו הבריאותי, הוא נעדר למשך שנתיים וחצי מעבודתו, ומצבנו הכלכלי הידרדר והפך לבלתי נסבל".

כאשר המצב החמיר, החליטו בני הזוג למכור את ביתם ולשלם את כל חובותיהם. "הדבר העיק עלינו מאוד", היא נזכרת בתקופה הקשה, "אבל לא הייתה ברירה, לא יכולנו להשיב ריקם את הנושים".

ישועתם הגיעה מכיוונים מופתעים.

כדי להעריך את שוויה של הדירה, פנתה גב' ביטון ליושב-הראש של וועד כפר חב"ד – ר' בנימין ליפשיץ, וביקשה לברר בכמה יוכלו למכור את ביתם, כדי לכסות את כל חובותיהם.

ר' בנימין, איש מסביר פנים בדרך כלל, נזעק: "אתם לא תמכרו את הדירה. חד וחלק! אנחנו נסייע לכם בהמשך הדרך עד שתתאוששו. מרגע זה, האופציה של מכירת הדירה – לא קיימת!"

דברי יושב הראש של וועד כפר חב"ד היממו אותה. היא לא ציפתה לכזו התייחסות. הם חזרו בבת אחת לאופטימיות ולשמחה שהיו מנת חלקם לפני האירוע הלבבי ה"י.
"את העשירה הכי גדולה בכפר חב"ד", אמר לה ר' בנימין ליפשיץ, "יש לך ב"ה ילדים מוצלחים, מחונכים, כל הזמן אנחנו מקבלים מהם דרישות שלום חיוביות; בשבועות האחרונים קיבלנו דרישת שלום מהבן שלכם מהרב הראשי לישראל רבי שלמה עמר שליט"א, שהתרשם מידיעותיו ומיראת-השמים שלו, באופן יוצא מן הכלל.

יש לך בת הלומדת עם בתי וכולם משבחים אותה, ואנחנו כל הזמן מקבלים דרישות שלום מהילדים שלכם".

עכשיו, אנחנו חוזרים לעניין שפתחנו בו.

הגב' ביטון – כאמור למעלה - מאחלת לעצמה שילדיה יראו כאן, בבית הוריהם, את המשקל הסגולי שהם מייחסים למצוות הכנסת אורחים.

מסתבר כי חלומה הגדול, כבר מניב פירות ופרי פירות, בצורה מהירה מהצפוי. אגב, היא ממליצה על כך בחום לכולם. "המצווה הזו 'הופכת' את כל הבית, ומכניסה בתוכו חיות ושמחה החודרת לכל בני המשפחה.

"אני רוצה שילדיי יכניסו אורחים במאור פנים", היא אומרת. "שיטפלו בהם, ישמעו את מצוקתם, יסייעו להם במתן עצה טובה, והרשימה עוד ארוכה. וב"ה", היא אומרת, "יש להם ממי ללמוד, הבית הזה פתוח לרווחה לכולם, לכל מי שצריך.

"הנה, בשבת הקרובה, יתארחו אצלנו זוג ושלושה ילדים בעלי תשובה שחזרו דרכנו, היא מגלה, ומוסיפה: מאירגון אשנב חב"ד, ביקשו שנקלוט 2 זוגות, וברור שהסכמנו; יש לנו את הקבועים, משפחות חד הוריות, וסלון ביתנו מלא ב"ה באורחים, רק שירבו".

את הסיפור המדהים הבא – בחרה הגב' ביטון להשאיר לסוף: "יום אחד, אני שומעת נקישות מכיוון הדלת. ניגשתי לפתוח את הדלת, ומולי עמד יהודי שמעולם לא ראיתיו. עוד לפני ששאלתי לשמו, הגיע בני אלחנן שי', ובראותו את האיש קרא קריאת התפעלות לעברו, ושניהם התחבקו כאילו מדובר בידידים משכבר הימים.
הסיפור של האורח הזה, ריגש אותי מאוד, ונתן לי להבין עד כמה הושפעו ילדינו מהכנסת האורחים שלנו.

לצורך עסקיי, מספר אריאל, נקלעתי פעם להונג-קונג. 24 שעות חלפו, ואני וחברי לא הצלחנו להשיג מזון כשר, והרעב הציק לנו מאוד. זה היה לא הרחק מבית חב"ד המקומי, אך השעה הייתה לפנות בוקר ולא יכלנו לגשת ולבקש סיוע, ולכן האופצייה הזו ירדה מהפרק.

אבל הרעב עשה את שלו והם החליטו להגיע לבית חב"ד לצלצל בפעמון פעם אחת, ולחכות ל'נס' שיבוא...

אכן, צלצלנו בפעמון – אריאל נזכר - בתקווה שמישהו ישמע אותנו. לפתע, יוצא מחלון הקומה העליונה אלחנן, רומז לנו לא לצלצל עוד בפעמון היות ומשפחת השליח הראשי, הרב מרדכי אבצן, ישנים בקומת התחתונה, אבל הוא מודיע כי הסיוע יבוא מיד.

אלחנן, היה אז שליח בהונג-קונג, הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות, הגיש לנו שתיה חמה ומיני מזונות, שהשיבו את נפשנו, אומר אריאל ומחייך לאלחנן.

בתוך פחות משעה, הכין לנו אלחנן סעודה מכובדת כיד המלך, ונתן לנו את ההרגשה הטובה, כאילו אנחנו עושים לו טובה גדולה!

גב' ביטון מתרגשת לשמוע על בנה אלחנן, אבל האורח אומר בחיוך, שהסיפור רק התחיל, והוא הכיר את חב"ד גם במדינות נוספות.

יום אחד, הוא מוסיף ומספר, נקלע לצורך עסקיו לאנגליה. היה זה ערב שבת אחר חצות היום, והוא מחליט לגשת למקווה בתקווה שמישהו מבני הקהילה המקומית יזמין אותו לסעוד על שולחנו את סעודות השבת.

אבל זה לא קרה.

מישהו סיפר לו על יהודי, איש חסד אמיתי, המארח עשרות אנשים לסעודות השבת, והוא ישמח לארח גם אותו. כדאי לך ללכת לשם, הציע לו.

האיש קיבל את הצעתו, והגיע לביתו של האיש כדי לגלות שגם כאן מדובר בחב"דניקים העושים את עבודתם נאמנה.

הוא תיאר לאלחנן ולאימו את המקום, את האיש ובני משפחתו - ואלחנן חשב שהוא מכיר את האיש! כל משפחתו מצולמת אצלו בתוך הסלולרי, והוא הראה לאריאל תמונה של אחיו הגדול הרב מנחם.

עכשיו תורו של אריאל להיות מופתע: זה האיש, קרא אריאל בהתלהבות; זה אחי! מנחם ביטון! – קרא אלחנן!

השלושה הופתעו מהגילוי המדהים, ואריאל ביקש לספר על מפגש שלישי, הפעם במיאמי. שם, אמר אריאל, בטוח שהוא לא אח שלכם. מראהו שונה – לא דומה לכם.
ואריאל מספר על הכנסת האורחים לה זכה במיאמי – והמציאות עלתה על כל דמיון! זה האח השלישי!

כל אותו הזמן שאריאל סיפר את סיפורו, החזיקה גברת מרים בידיה כמה ניירות והעבירה אותם מיד ליד. סליחה, שאל אריאל, מה זה הדפים האלו. האמת, השיבה מרים, אני מקשיבה למה שאתה מספר, אבל אני גם מודאגת מניין אשלם חוב מסוים המגיע לכדי 9000 ₪!

אריאל התקשר עם יושב ראש וועד כפר חב"ד, ותיאם איתו כדי לפרוע את החוב. ואכן, אריאל כיסה את החוב!

לא ציפינו לזה. בניי שאירחו את אריאל לא חלמו שכך יתגלגלו הדברים. אבל מי שמנהל את הדברים, הוא היושב במרומים.

הוא רואה, הוא מאזין ואף פעם לא נשאר "בעל חוב!".
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.