שאלה: כיצד להיזהר מאיסור 'חמץ שעבר עליו הפסח'?

תשובה: חז"ל גזרו על כל חמץ גמור, שהיה בבעלות יהודי בחג-הפסח או בחלק ממנו, שיהיה אסור בהנאה לכל אדם מישראל. אפילו אם היה הבעלים אנוס, שלא היה יכול לבערו מרשותו או לא ידע כלל על קיומו עד אחרי הפסח – החמץ אסור בהנאה.

אין לקנות אחר הפסח חמץ גמור אלא בחנות שיש בה תעודה המעידה על מכירת החמץ לגוי בשנה זו, באמצעות רב מוסמך. במיוחד יש להיזהר מסוכנים המחזיקים מלאי שלא נמכר לגוי, ומוכרים זאת לחנויות או למרכולים קטנים.

מוצר שיש ספק אם יש בו תערובת חמץ, או יש ספק אם זה חמץ שעבר עליו הפסח, או שיש ספק אם החמץ נמכר לגוי – מותר בהנאה אחר הפסח, ויש מתירים אפילו לאוכלו.

כשמתארחים בבית שאין שומרים בו מצוות ויש להניח שלא ערכו 'מכירת חמץ' כדין, יש להיזהר משתיית משקאות חמץ, כמו בירה או ויסקי (גם הכשרים לכל ימות השנה).

לאחר שעבר משך-זמן שבו אין רגילים להחזיק את המוצר בבית (בבירה – כחודש, בוויסקי –  משך הזמן ארוך יותר) וכמו-כן במכולות שאין בהן תעודה, כשכבר עבר משך-הזמן שבו מתחלפים המוצרים על המדפים – אין לחשוש עוד ל'חמץ שעבר עליו הפסח'.

גם הנוהגים כדעת אדמו"ר הזקן, למכור את החמץ ב'ערב קבלן' דווקא, אינם אוסרים אחר הפסח חמץ שנמכר על-פי הדעות האחרות.

מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תמח ס"א וסל"א. סי' תסז ס"כ. 'הכשרות' פ"ו סעיפים קח-קיא, וש"