עו"ד ציבין: "אינטרנט - ארור מכה רעהו בסתר" ● מאמר דעה
עו"ד מרדכי ציבין
אין לדעת כיצד תסתיים פרשת האתרים החרדיים, מה שברור הוא שטוב שהיא באה לעולם, בין אם החשדות יתבררו כבדויים ובין אם אמיתיים (וכמי שמצוי בסוגיות משפטיות פליליות, הנני מציע להתייחס לפרסומים שמדליפה המשטרה לתקשורת כמו לכל פרשיה אחרת). אילולא הייתה באה מעצמה, צריך היה להביא אותה באופן יזום.
בחסות החקירות והפרסומים, צף ועולה על פני השטח אותו יאור עכור, אותה ביצה מצחינה של השיח האלטרנטיבי המנהל את חיינו כבר כמה שנים, שיח התגובות האינטרנטי בכל האתרים גם ב"מכובדים". ניסיונות סחיטה הן ביטוי קיצוני אחד של התופעה. הן אינן עיקרה. מהותה העיקרית של התופעה היא עצם קיומה של מדיה זמינה, רחבת היקף שכל הרוצה ליטול בה חלק יבוא ויטול, ללא פיקוח, ללא עריכה, ובעיקר – ללא הזדהות בשם ונטילת אחריות.
"ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן". הכאת רעהו אינה תופעה חדשה. היא כבר היתה לעולמים. ההכאה בסתר, היא זו שהופכת אותה לארורה. ללא זהות, ללא נטילת אחריות ובעיקר – בהעדר יכולת תגובה והגנה למוכה, זוהי שחיתות ברמתה הגבוהה ביותר. שחיתות זו, אינה חדשה ברחוב הדתי והחרדי. במשך שנים פשה המנהג הנלוז של פרסום כתבי פלסתר ("פשקווילים") ברחובה של עיר ועל קירות בתיה. מאז ומעולם פשה נגע זה דווקא בקרב קהילות קטנות, הפחות מוסריות והפחות ערכיות בחברה החרדית. החידוש בשנים האחרונות הוא הפיכתו של אמצעי נלוז זה לממוסד וזמין עבור כל אחד בהקשת מקש, כאשר הדבר נעשה בחשכת המחשב הביתי, ללא נטילת סיכון ובלא היחשפות כלשהי מצד המכה.
כך הופך המרחב הציבורי, בחסות בשורת האינטרנט, למופקר ומפורז מאין כמותו. בחומת הדמוקרטיה ובצילו של חופש הביטוי, עקרונות חשובים ויסודיים בזכות עצמם, נפער, כרגיל חור ענק. כבר שנינו במקורותינו ולהבדיל בפסיקה בישראל כי אין לך חופש שהוא מוחלט ואבסולוטי, כל חופש נזקק לאיזונים ובלמים למען לא ייהפך החופש הניתן לפלוני לפגיעה אנושה בזכויות יסוד של פלמוני. מערכת זו של בלמים ואיזונים זקוקה להוצאה לפועל בדמות אכיפה שיפוטית.
אין דרך לקיים מערכת דמוקרטית מבלי שמוצמדת אליה מערכת אכיפה משפטית. גם לכלב השמירה של הדמוקרטיה צריך שיהיה כלב שמירה. זוהי הדמוקרטיה עצמה, שמעניקה למוכה, למותקף ע"י כלב השמירה שלה, את הזכות להתגונן משפטית ולתבוע את צדקתו מיד מכהו. משאין בנמצא מערכת כזו, משהתוקף סמוי ונחבא בין צללי שמות כינוי ומסכות שונות, הופך כלב השמירה לכלב תקיפה ברוטלי ונושך ומאבד את זכות קיומו. זוהי התורה כולה על רגל אחת.
הציבור החרדי, אמנם לא כולו, אימץ את הזירה הזו ביותר מידי חיבה ואהבה ולגם בצמא רב את חופש הביטוי האינטרנטי כמי שהולך במדבר לוהט והנה באר מים לפניו.
המעורבות החרדית בתגובות אינטרנטיות באתרים השונים הינה רחבת היקף. לעיתים רבות, רבות מדי, דווקא תגובות חרדיות באתרי הנייעס השונים, מגלות רשע, שמחה לאיד וסגירת חשבונות באמצעות סכין הטוקבק הננעצת בחושך בגב. הסגנון סגנון בוטה במיוחד וענן שחור של רשע וחוסר אחריות מרחף מעל כל הזירה ורבים הפילה חלליה.
מהי הסיבה לכך? אפשר שהסגירות שפתאום נוצר לה סדק מילוט היא שגרמה, אפשר בשל הפופולריות העצומה שקיימת בציבור הזה ל"חדשות" ("נייעס") ולדיון בהן, ואפשר סתם כך, בשל החיבה הנודעת לרכילות ול"סמול –טוק" לא רק בין מנחה לערבית, אלא גם בקריאת התורה. כך או כך – אוי לאותה בושה. לציבור החרדי כמו לכולם ישנים יצרים, חולשות, הפרעות ומופרעויות. הוא לא גרוע מאחרים, אך מי היה מאמין שדווקא ציבור זה, שמוסר וערכים הם נר לרגליו, יהיה זה שיצעד בראש מצעד האשמים בתחום פרוץ זה.
אבל אשמים אנחנו. ראו כיצד במחי חוסר אחריותו מפסיד הציבור החרדי את אחד הכלים היעילים ביותר שעומדים לרשותו, לשיפור חייו בגשמיות ורוחניות. אל מול המגמתיות, המפלגתיות וחוסר האובייקטיביות של העיתונים המודפסים ברחוב החרדי, אלה שגרמו לרוב הציבור למאוס בהם ולאבד בהם אמון – קמה לו מדיה אלטרנטיבית, חיה, בועטת, מעודכנת שפועלת על פי אמות מידה עיתונאיות, שחושפת שחיתויות ללא מורא וללא משוא פנים, שמעמידה לאזרח החרדי במה דמוקרטית, חסרת פניות ומייצרת זירת שיח שאין כמותה.
הנגישות לאמצעי הביטוי הפומבי באינטרנט נתנה לפתע כלי הגנה משוכלל מאין כמוהו לחרדי הבודד ולקהילה הקטנה מפני כוחו של הקונצנזוס, הרוב והממסד החרדי הדורסני לעיתים. אמצעי הביטוי האינטרנטי הפך את האיש הקטן אך הצודק לשווה כוחות אל מול קואליציית כוחות חרדית של שמור לי ואשמור לך, של יחסי תן וקח אשר מעצם טיבם שמורים לכוחות החזקים אשר יש בידם לתת תמורה לקומבינה. בהעדר עיתונות חופשית ובהעדר נגישות למערכת המשפט ולמשטרה, לא היה בידיו של החרדי כל אמצעי לחשוף ולו במעט מעשי שחיתות בהם נגוע כל ציבור, והציבור החרדי בכלל. אם אין לך מחטא לשחיתות כאור השמש, מוצא לו החרדי אמצעי חיטוי דווקא במחשכים באמצעות המצאת האינטרנט אשר רבות מכשלותיה אך בעניין ביעור השחיתות פנים חיוביות לה. בחינת וביערת הרע מקרבך. אז כמה חבל שדווקא אנו האשמים.
ובקשר לחשדות הסחיטה באיומים לכאורה, האם גם מזה אנחנו נקיים? הרי כל מי שמצוי בענף יודע כי אישים פוליטיים ובכירים, אפי' כאלו המייצגים חצרות אדמו"רים, מציעים כספים מיוזמתם למנהלי אתרים למען, מחד, יאדירו את שמם, ומאידך, ימנעו פרסום שלילי. האם אין להם יד בהיווצרות התופעה שסימנה הבולט הוא החשדות לסחיטה ואיומים לכאורה?
וחילול ה' מה יהא עליו? דווקא בנושא זה החדשות הן טובות; האין זאת משום שמהציבור החרדי דורשים הרבה יותר? האין זה מוכיח כי מבחינה תדמיתית עומד האזרח החרדי ברמה הגבוהה ביותר באוכלוסיה? נחמת עניים.
גילוי נאות: הכותב הינו עו"ד של אחד העדים בפרשה
מאפשרים לכם לקבל
