הערט א'מעשה / יוסף יצחק קמינצקי
א'מעשה מיט א'מקווה

האמת היא שהגיליון החגיגי של פסח אמור להיות מוקדש כולו להגיגים לקראת חג החירות הממשמש ובא וכן ל'הרגשים' חסידיים, ערב היום הבהיר י"א בניסן. אבל הפעם אחרוג מהתבנית המתבקשת ואעסוק בנושא שאולי אינו קשור קשר ישיר ל'זמן חירותנו'. ובכל-זאת אנסה, איכשהו, לגרום לכמה אנשים שחשו לאחרונה מצוקה והעדר חירות נפשית, להשתחרר מן המצוקה ולחוג את חג החירות ברוגע נפשי ככל הניתן.

ובכן, בזמן האחרון רעשו וגעשו אחדים מתושבי כפר-חב"ד כנגד "הגזירה האיומה" של גביית 2 שקל דמי-כניסה למקווה, שניחתה לפתע פתאום על ראשם. גזירה שגרמה לאחדים זעזוע נפשי עמוק שהתבטא בדיבורים לא מקובלים ועד כדי דיבורים בלתי רצויים.

חבורת המתלוננים המצומצמת התפלגה לכמה כיתות. כיתה אחת טענה: "הייתכן לגבות מאתנו כספים למקווה בשעה שאנחנו משלמים מיסים לוועד הכפר – מיסים שממילא הם גבוהים ביותר! – ובהם נכללים גם דמי שימוש במקווה?!". טענה הנשמעת צודקת בהחלט!

הכיתה הב' טענה: "את הכספים גובים כדי לממן את שכרו של ראש המועצה הדתית ושל עובדי המועצה הדתית! מדוע ולמה תושבי כפר-חב"ד צריכים לממן זאת?". טענה שאף היא נשמעת צודקת בהחלט!

היה גם אחד, עם מתק שפתיים, שאמר לי בתמימות מעושה: "אני מפרגן לך העלאה במשכורת; מגיע לך!".

ובכן, אני מקווה שבשורות הבאות אצליח להבהיר את הנושא, והדברים יביאו מרגוע מסוים לנפשם המיוסרת של המזועזעים.

לאחר בדיקה יסודית התברר לי שכל הטענות שהעלו המתלוננים אין להן כל אחיזה במציאות. במילים אחרות: "לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה!".

המיסים שהוועד גובה אינם כוללים דמי כניסה למקווה! ממש כך!

אכן, לפני שנים רבות גבו כמה שקלים בודדים מכל משפחה, אבל בשנים האחרונות הפסיקו לגבות את אותם כספים (ואף אם נאמר שעדיין גובים את אותם שקלים בודדים בעבור המקווה, איך אותו סכום פעוט יכול לכסות את עלות הפעלת המקווה המגיעה היום ל-60,000 בחודש!).

גם הטענה שתשלום המיסים בכפר הוא גבוה מכל מקום אחר בארץ, היא טענה אבסורדית ומגוחכת. בדקתי ומצאתי כי ברוב היישובים שבאזורנו משלמים מיסים גבוהים יותר מאשר בכפר-חב"ד, וזאת למרות שאין להם מקווה. גם בעיר התורה והצדיקים, בני-ברק, משלמים מיסים גבוהים בהרבה מבכפר-חב"ד, ובכל-זאת משלמים תושבי עיר זו דמי כניסה למקווה – ביום חול, 4 שקלים ובימי שישי, 8 שקלים.

באשר לשכרם של עובדי המועצה הדתית: דעו לכם רבותיי כי משכורתם של העובדים והנבחרים במועצה הדתית משולמת ישירות מהמשרד לענייני דת, והוא הקובע את גובה השכר. הכספים הנגבים במקווה אין להם כל קשר למשכורתו של ראש המועצה ועובדיה. אין שום אפשרות לקבל תוספת כזאת או אחרת. בלי מקווה, עם מקווה, אותה משכורת ממש (אגב, שכרם של עובדי המועצה הוא הנמוך ביותר מקרב עובדי המדינה).

יתרה מזאת: לאחר שנחשפתי לאחרונה לעלויות העצומות בהפעלת המקווה, אני תמה איך עד עתה לא גבו דמי כניסה למקווה, ומהיכן לקח ועד הכפר עשרות אלפי שקלים בכל חודש להפעיל את המקווה?!

לא קיים בכל ארץ הקודש ולו מקווה אחד שלא משלמים בו דמי כניסה. אין גם מקווה שדמי הכניסה אליו הוא 2 שקלים. אין דבר כזה! ומשמעות הדבר היא, כי גם לאחר שהחלו לגבות את 2 השקלים ימשיכו את הסבסוד המסיבי של המקווה.

הפרט הפיקנטי והמרתק הוא, שרובם של המתלוננים, ודווקא הצעקנים הגדולים ביותר, הם אלו שכף רגלם לא דורכת במקווה במשך כל ימות השנה. הדבר הפליא אותי, וכי מה איכפת להם שגובים 2 שקל, הרי הם אישית לא ייפגעו חלילה מאותה גבייה. התופעה הזו הטרידה את מנוחתי, עד שמצאתי פתרון לפליאתי במאמר חסידות של הרבי.

וכך אומר הרבי במאמר דיבור המתחיל "לפיכך נקראו הראשונים" משנת תשט"ז:

...אמנם כאשר עשה כל עניינים אלו, אמירת אותיות התורה והתבוננות במעמדו ומצבו שהו"ע מבטשין לי', ומכל מקום העצות לא הועילו, הנה זה הוראה שאין זה רק מה שלבו מטומטם כי אם שיש לו גם טמטום המוח והוא אשר מוחו אינו כלי שיוקלט בו האור, ומכיוון אשר הטמטום הוא גם בהמוח לזאת לא הועילו כל העצות הנ"ל. והנה הסיבה לטמטום המוח הוא מצד ריבוי השקוע בתאוות...

והרבי גם נותן עצה כיצד להיפטר מטמטום המוח:

...וגם צריך להיות טבילה במקווה קודם התפילה, דטבילה אותיות הביטול, היינו ביטול המהות וכלשון הרב טונקען זיך אין מקווה (להטביל עצמו במקווה) שהמקום הוא מקום טהרה...

יוצא אפוא, שזה שהמתלונן אינו טובל במקווה, זה גופא גורם לו לא להבין מדוע חייבים לשלם כשטובלים במקווה! כאשר לא טובלים במקווה נגרמים קשיים למוח, עד שאינו יכול לחשוב מחשבה מסודרת והגיונית...

נשאלת רק השאלה, למה באמת יש בכפר אנשים (בודדים אמנם) שאינם טובלים כל יום במקווה טהרה, בה בשעה שזכינו להתגורר בכפר-חב"ד, פלטרין של מלך, הכפר של הרבי, ומן הראוי שכל אחד מתושבי כפר חב"ד יטבול עצמו בכל יום 'במי הדעת העליונים'?!

אני תפילה ותקווה, כי השורות דלעיל יביאו מרגוע לנפשם הנסערת של המתלוננים הבודדים, וכי בעזרת ה', בחג הפסח יוכלו גם הם להסב לליל-הסדר כבני חורין ממש, כש"טרדת המקווה" הוסרה מעל ראשם.

חג הפסח כשר ושמח!

הטור פורסם בגליון החג החדש "הכפר של הרבי"