מאת שלומית, COL

אם קובעים לא מבטלים. אני משננת-מסננת לעצמי חזור ושנן דרך שיניי הנוקשות, הקור המקפיא והווישרים שלא ממש מצליחים להפיג את הערפל בדרך השוחה קריית-מלאכי.

ביום הכי גשום העונה עשיתי את דרכי לראיון קבוע מראש, כבישי הדרום נשאו את מכוניתי המתעלמת מהצורך העונתי במשוטים ומפרש.

'בית אברהם', היעד הסופי, נגלה אליי לאחר שורת מוסדות חב"ד בנחל'ה. גבוה, מרשים ועתיר צמחיה.

המקום קיים כבר קרוב ל-12 שנה. הוא הוקם בל"ג בעומר תש"נ על-ידי הרב אלימלך הרצל יו"ר מרכזי 'יד לילד' – רשת מועדוני נוער חב"ד ומנהלת אותו הגב' בתיה אילן, אליה מועדות פניי.

בתיה מקבלת את פניי ומפנה אותי למשרדה, בחיוך אופייני היא מספרת לי על מפעל החיים הזה: "הרב אלימלך הרצל קיבל שליחות מהרבי לעזור לילדי קריית-מלאכי והסביבה והוא עומד בראש ארגון 'יד לילד' הכולל כמה פרויקטים גדולים מתוכם: פנימיית ביה"ס למלאכה, 'קו ללב', מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים.

"פרוייקט 'מעגל השנה' - המפעיל מערכי יהדות בבי"ס ממלכתיים (עליו ממונה הרבנית וועכטר) ורשת מועדונים רחבה המפעילה 40 מועדונים ביישובים השוכנים בקרבת קריית-מלאכי עם תכנים יהודיים ויצירה ובראש המערכת עומדת הגב' רבקה קייקוב".

מסגרת תומכת

אחד הפרוייקטים הגדולים של הארגון, הוא "בית אברהם". כאן, בקריית-מלאכי בטבורה של נחלת הר חב''ד בסמוך למוסדות החינוך הקהילתיים.

המקום מעניק, מעין מסגרת חינוכית וטיפולית לא פורמאלית היישר מבית-הספר ועד הערב.



מעבר לסיוע לימודי, קוגניטיבי ומנטאלי ומעבר לטיפולים המקצועיים הניתנים לילדים, המקום מהווה בעצם מסגרת בה יכולים הילדים לשהות כיוון שהבית אינו אלטרנטיבה בשבילם.

הילדים מגיעים מרקע סוציו אקונומי נמוך, משפחות חד הוריות, בעיות תפקוד, סמים, אלכוהול או משפחות המטופלות בילד חולה שלוקח את כל תשומת הלב והזמן כך ששאר הילדים נותרים בודדים רוב הזמן.

בין השאר, רובם מגיעים ממשפחות בעלות בעיות כלכליות קשות מאד. בתשלום סמלי בלבד, הם מקבלים מסגרת לאחה"צ ישנם הבאים יומיים בשבוע ויש המגיעים באופן קבוע - 5 ימים בשבוע.

הילדים מופנים ממשרדי הרווחה על-ידי עובדות סוציאליות. ו/או ע"י הצווותים הטיפולים בכל בתי הספר בעיר.

בתיה שוטחת בפניי את פרטי הפרויקט העצום הזה כשאת דבריה עוצרות מפעם לפעם פתיחות דלת נושאות שאלות, בקשות עצות ואפילו שיחת מוטיבציה קצרה עם אם בית השואלת לדעתה ומבקשת חיזוק להתנהגותה עם אחד הילדים.

בתיה, מצידה נפנית לכולם באורח רוח ובגובה העיניים, דומה שהצוות מאוחד ומאוגד ביחסים אמיצים כשל חברות ממש.

אחרון השואלים כבר יצא והיא ממשיכה: "ילדים הזכאים למסגרת זו הם בדרך כלל אלו שלהם תיק ברווחה. לפעמיים בשבוע, מספיקה גם המלצה של מחנכת מבית ספר. כמובן שאנו עובדים בשיתוף עם המסגרת הפורמאלית, המורים, בתי הספר וכו'.

"עם כל ילד שנכנס כאן למערכת נפתח תיק עם דיווח מלא של ההתקדמות שלו והפרמטרים עליהם צריך לעבוד איתו, כישורים - חזקות שאותם כדאי להדגיש ולפתח.

"אנו מגדירים עם המורה על מה לעבוד. בעיקר אנו מתמקדים ומלמדים אותם להיות תלמידים. מעל הכל ומעבר לחשיבות הלימודית אנו מקנים להם ערכי למידה, היכולת לשבת ולחוות הצלחה.

"בין השאר מעניקים להם משמעת עצמית, ומטפלים  בקשיים רגשיים והתנהגותיים, לימודיים וקשיי שפה.



"כשהם מגיעים מבית-הספר ישנה ארוחה קלה ובערב ארוחה חמה, כאשר ב- 19:00 הפעילות מסתיימת והם נוסעים לביתם".

הדלת נפתחת שוב ומורה נוספת שואלת בנוגע למערכת וסדר החוגים, בתיה, בטון מנהלי, בטוח ועם זאת רך ונעים מונה את הסדרים ומנהלת עימה שיחה קצרצרה, היא מחייכת אלי ומציינת: "הצוות כאן, זה המפתח להצלחה.

על כל 15 ילדים ישנה 'אם בית' המפקחת על התקדמותם. הן מעין מורות מהבחינה הלימודית אך בעצם, הן מלוות אותם באופן מקיף גם מהבחינה האלמנטארית ודואגות לצרכיהם אף הבסיסיים כמו אמהות ממש.

"עורכות ביקורי בית, מדברות עם ההורים, מדווחות על כל שינוי וקשובות לילדים בכל בקשה שלהם. בנוסף, יש כאן סוללת מורות מקצועיות המלוות את הצד הלימודי- בסה"כ המקום מונה 50 אנשי צוות".

שהילד יחווה הצלחה

באשר לצורת הפעולה ולגישה בה הם פונים לילד, היא מדגישה: "לפעמים הדרך להניע את הילד להצלחה עוברת דווקא בחוגים ובדברים הלא לימודיים לכאורה. מה שמבטיח להם פחות תסכולים ויותר הצלחות.

"המטרה - היא לא ההצלחה הרגעית– ההשגים בלבד, אלא שהילד יחווה הצלחה. מורה שלא מקדם את הילד ודואג רק להספק של חומר הולך מכאן, זה לא מה שאני מחפשת. הצלחה מביאה הצלחה.

"לפני תקופה מסוימת פגשתי בילד שהיה כאן לפני 10 שנה, ילד להורים נרקומנים שהיה צריך להיות כאן בביקור סדיר בצו בית משפט, לאט לאט גילינו כישרונות חבויים שלו וטיפחנו אותם בהרבה התמדה ובלא מעט קושי. כשפגשתי בו במרחק של שנים ראיתי אותו, כבר אבא לילדה, גמר תיכון ומצליח בחייו הפרטיים.

"היכולת שלו לנהל חיים, אפילו ברמת הסטנדרט זו הצלחה גדולה מאד ביחס למקום ממנו הוא בא".

אנו יוצאות מהמשרד והיא עורכת לי סיור במקום. בחדרים שונים הפרוסים על מבנה של 3 קומות ספונים ילדים על מחברות וספרים ועושים שיעורי בית. חלקם מציירים, היתר קוראים להנאתם והאווירה רגועה ושלווה נעימה שוררת בכל.

בחדרים שונים נערכים שיעורי התעמלות, ג'אגלינג- המקנה יכולת איזון בין שכל לרגש החיוני מאד לילדים אלו. הבניין מכיל חדרים מושקעים ומטופחים בשלל קישוטים וצבעים, חדרי נגרות, חדר מחשבים וחדרי פגישות לסדנת הורות להורי הילדים.

בתיה מסבירה לי על המקום בחיות ובהתלהבות עצומה, ניכר עליה שהיא מטפחת את המקום ומאמינה בו.

האמא-מנהלת, מוצאת גם את הזמן לחבק, לשאול ולתת לכל אחד מהם את המקום בו יוכלו להרגיש שייכות - בית.



"המסר שאני לוקחת מהמקום?", היא חוזרת על שאלתי, עיניה מהורהרות לרגע. והיא ממשיכה, "קודם כל, הכל אפשרי. לאורך זמן, בהשקעה, בתהליך הארוך ולא באופן חד פעמי- רואים תוצאות חד וחלק. למדתי שצריך לתת חום ואהבה תמיד, בד בבד עם גבולות ברורים. גם בנתינה צריך לדעת לשים גבולות.

"ברור שכחלק מפעילות חב"דית, המקום משמש כ'בית ספר חב"ד' לכל דבר, הילדים לומדים על ערכי היהדות בצורה חווייתית, מציינים כל חג יהודי וחב"די, ותתפלאי לשמוע, שהתלונות הבודדות שאנו מקבלים מהורים, שאגב אינם משתייכים כלל לציבור השומר תורה ומצוות, הם - למה אין יותר אידישקייט".

היא מסיימת. ואני מצידי מתרשמת מאישיות רבת פעלים כל כך המנהלת מוסד בעל דרישות גבוהות, צוות גדול ומיומן ואינספור קשרים קטנים וגדולים עם גופים שונים הן מהצד התומך, המדיני והחינוכי והן מהצד הנתמך המחפש יד ומשענת שלהם - היא היא הכתובת.

אני מסתכלת עליה, על בתיה אילן, זו שהגיעה לחב"ד מהציבור הדתי לאומי, שם תרמה המון ושימשה כקומונרית בסניף שדה אליהו - של בני עקיבא, בילתה שנת שליחות אזרחית לאומית בבלגיה, למדה באוניברסיטת בר אילן וגם הספיקה לנהל פרויקט שמכשיר מדריכים מטעם הסוכנות היהודית בחבר העמים ומתוך כל זה גם פגשה את בעלה שיחיה, נעשתה לחב''דניקית מובהקת המתגוררת בגדרה
ותורמת גם במקום מגוריה רבות למוסדות החינוך החב"דיים ומנהלת כבר 12 שנה את 'בית אברהם' וכיום אף את המרכז הטיפולי 'מועדון המצוינים'. ומעל הכל אמא ל-5 ילדים מתוקים.

מסתכלת עליה ושואלת את עצמי, מי שמע פה בכלל על הדרת נשים?