מאיר וסטהיים, בקהילה

רכבי הפאר של פמליית ראש הממשלה נעו באיטיות בשדרות איסטרן פרקוויי שבשכונת קראון הייטס בברוקלין שבניו יורק. עשרות אנשי אבטחה ליוו את ראש הממשלה הטרי של מדינת ישראל, שלאחר עשרות שנות אופוזיציה עלה לשלטון ויצר מהפך מדיני.

מנחם בגין היה נרגש מאוד לקראת פגישתו המיועדת עם כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל. היה זה ביקורו הראשון כראש ממשלה ישראלי על אדמת ארצות הברית, ולפני פגישתו עם הנשיא האמריקני, ג'ימי קרטר, בחר לבוא כדי להתברך מפי קודשו של האדמו"ר.

"בגין ביקר בארצות הברית פעמים רבות", מספר ל'בקהילה' יחיאל קדישאי, מנהל לשכתו המיתולוגי, "אבל הביקור הזה, שנערך כחודשיים לאחר קבלתו את השלטון, זכה לסיקור מיוחד ולהתרגשות רחבה. אנשים מכל גווני הקשת היהודית בארצות הברית באו כדי לראות אותו. הייתה התרגשות עצומה באוויר. כשהתקרבנו אל הרחוב בו שוכן מרכז חב"ד העולמי, עמדו מאות אנשים בצד הדרך".

לכבודו של ראש הממשלה הטרי יצא האדמו"ר אל מדרגות הבית המיתולוגי, '770', וקיבל את פניו. "במעמד המרגש השתתפו נכבדי הממשל האמריקני ועשרות עיתונאים וצלמים", מספר הסופר החב"די הרב משה מרינובסקי. "כולם התרגשו לקראתו. כלי תקשורת מכל רחבי העולם הגיעו והמתינו לעצירת הלימוזינה בחזית הבית. כאשר יצא בגין מהמכונית הוא נופף לקהל לשלום ועלה במדרגות, בראשן המתין לו האדמו"ר".

יחיאל קדישאי:
"היה לו קשר מיוחד עם קהילת
חסידי חב"ד בישראל. בכל
הזדמנות שהייתה לי, או לכל
אחד מאנשי לשכת ראש הממשלה,
היינו מגיעים לכפר חב"ד"

בצעד יוצא דופן נעמד האדמו"ר מול מצלמות העיתונאים ובירך את בגין על ניצחונו בבחירות. "אני מברך אותו ביותר ממאה אחוז ומאחל לו הצלחה שלמה למען העם היהודי ולמען ארץ ישראל. שיזכה לקרב את הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו", חתם לקול תשואות הקהל.

אל הפגישה נכנס בגין לבדו. "לא הורשינו להיכנס", נזכר קדישאי. "הרבי רצה לשוחח עם ראש הממשלה ביחידות מוחלטת. ישבנו מחוץ לחדר וחיכינו קרוב לשעה עד שהסתיימה הפגישה".

גם הסופר והעיתונאי שלמה נקדימון, שהתלווה לביקור, נזכר השבוע ברגעי ההמתנה ההיסטוריים. "הפגישה התקיימה בארבע עיניים. כל מי שהיה קשור לאחת משתי הפמליות, עמד בחוץ. דרך החלון ראינו את הרבי ואת ראש הממשלה משוחחים. השיחה הייתה מאוד ארוכה".

רק בסיומה של הפגישה הורשו אנשי פמליית ראש הממשלה להיכנס לחדר ולהתברך. "נכנסנו בחיל ורעדה אל החדר", משחזר קדישאי. "העוזרים של הרבי הציגו אותנו והוא בירך כל אחד בפרטיות. כאשר הציגו אותי אמר המזכיר לרבי שאני בן למשפחת חסידי לעלוב. או אז הוא הרים את ראשו, חייך ואמר: 'או, אהבת ישראל', רומז למוטו של חסידות לעלוב, שמבוסס על אהבת ישראל ועל פעילות רוחנית במטרה להרבות אהבה בעם ישראל".

את תוכן השיחה איש לא הצליח לברר. "אני לא יודע על מה הם דיברו", מתעקש קדישאי, "אבל היה ברור לכולם שהרבי מאוד התרשם מבגין".

"חסידים סיפרו לאחר מכן שהרבי עודד את בגין ובירך אותו בהצלחה רבה", מרחיב הרב מרינובסקי. "יש הטוענים שהשיחה נסבה סביב יחסי ישראל-ארצות הברית באותה תקופה והרבי הזהיר את בגין לבל ייפול ברוחו אל מול דרישות האמריקנים".
"זו אחת הפגישות שלא הוקלטו במערכת הקשר", מצטער נקדימון. "גם מהדברים שצוטטו מפיהם לפני ואחרי הפגישה, לא ניתן היה להבין, לא מפי הרבי ולא מראש הממשלה, מה היה תוכנה המלא של השיחה. אבל אני יודע שלראש הממשלה היה יחס הערכתי גדול מאוד כלפי הרבי. גם הרבי כיבד את ראש הממשלה".

הרבי עודד, בגין נבחר

מעל לביתני המוכרים בשוק מחנה יהודה שבירושלים ניתן למצוא גם היום את תמונתו של מנחם בגין, עדות לאהדת העם לאיש, אולם במשך שנים ארוכות הוא לא היה כה פופולרי. מי שהיה מנהיג אצ"ל נדחק אל שולי הבמה עת קמה המדינה וזכה ליחס בזוי במיוחד מאנשי 'ההגנה', שהשתלטו על המרחב.

קרוב לשלושים שנה ישב בגין באופוזיציה ומפלגת מפא"י, ששלטה ללא עוררין בפוליטיקה הישראלית, נמנעה מלהזמין אותו לשבת בממשלה. ראש הממשלה הוותיק דוד בן גוריון אף השתדל לא לכנות את בגין בשמו. הוא היה פונה אל היושב לידו ואומר: "אני מתכוון לאיש שיושב ליד חבר הכנסת באדר".

בשנת תשל"ז עלה הליכוד לשלטון לראשונה, ומנחם בגין, כמנהיגו, התמנה לראש הממשלה. ישראל רעשה והמוני מצביעי הליכוד יצאו אל הרחובות וחגגו את הניצחון על מפלגת המערך השנואה.

שלמה נקדימון:
"זו אחת הפגישות שלא הוקלטו
במערכת הקשר, אבל אני יודע
שלראש הממשלה היה יחס הערכתי
גדול מאוד כלפי הרבי. גם הרבי
כיבד את בגין"

מספר שעות לאחר שהטיל עליו נשיא המדינה, אפרים קציר, את הרכבת הממשלה, בחר בגין לנסוע אל הכותל המערבי. אז היה זה מחזה נדיר בעליל. הוא אמר תהילים, אמר קדיש על משפחתו שנספתה בשואה ונשק לאבנים הקדושות.

חודשיים מאוחר יותר תכנן בגין את ביקורו הראשון בארצות הברית כראש ממשלה. "בגין קבע מראש את הפגישה שלו עם הרבי והודיע לכולם שהיא חלק מהביקור שלו", אומר נקדימון.

בשיחות עם אנשי תקשורת אמריקניים התייחס בגין לפגישה עם האדמו"ר ואמר: "הרב שניאורסון הוא אחד מגדולי דורנו וזקניו. בישראל לא רק מכירים אותו אלא שומעים בקולו ונשמעים לעצתו. לפני יציאתי לוושינגטון לשיחות עם נשיא ארצות הברית הרגשתי הכרח להיוועץ בו ולקבל את ברכת האדמו"ר מליובאוויטש".

היחסים של בגין עם העולם היהודי-תורני לא הסתיימו בפגישה זו. "היה לו קשר מיוחד עם קהילת חסידי חב"ד בישראל", אומר קדישאי. "יו"ר אגודת חסידי חב"ד, הרב שלמה מיידנצ'יק ז"ל, היה בן בית אצל בגין. היינו מבקרים אחד את השני בכל הזדמנות. הוא הגיע הרבה ללשכה בירושלים ובכל הזדמנות שהייתה לי, או לכל אחד מאנשי לשכת ראש הממשלה, היינו מגיעים אליו לכפר חב"ד. אני זוכר שקיבלנו הזמנה ליום ההולדת ה-80 של הרב מיידנצ'יק, אבל הוא נפטר מיד אחר כך. ההזמנה הזו שמורה אצלי".

הקשר עם אנשי החסידות החל בימיו כיו"ר האופוזיציה: צעירי חב"ד מירושלים פקדו את מושב בר גיורא ודאגו לצרכי הדת של התושבים. במשך תקופה ארוכה ניסו למצוא תקציב להתקנת עירוב ומשלא עלה בידם כתבו לאדמו"ר דו"ח על הפעילות וציינו שאין להם במי להיעזר. בתוך זמן קצר קיבלו מכתב תשובה מהאדמו"ר, שהורה להם לבקש עזרה מיו"ר מפלגת חירות, מנחם בגין.

החסידים נפגשו עם בגין, שקיבל אותם בכבוד גדול. הוא ישב באופוזיציה וכוח רב לא היה לו אך דאג לתרומה בת 200 לירות עבור ההקמה. התקבלה הוראה מהמזכירות להודות לבגין בשם האדמו"ר על המימון ההתחלתי ובמקביל שיגר האדמו"ר מכתב אישי והפליא על מעלת שמירת השבת של רבים.

בפעם אחרת התעוררה בעיה בשעה שנאסרה יציאת בחורים לחו"ל. "בחב"ד, עם תום הלימודים בישיבה גדולה, נוסעים כל התלמידים ללימודים של שנה שלמה במחיצת הרבי", מסביר הרב מרינובסקי. "משרד הביטחון וראשי הצבא הערימו קשיים וטענו שחייבי גיוס אינם יכולים לצאת מהארץ".

אחרי אינספור דיונים בעניין הסכימו הגורמים האחראים לאפשר לבחורים לנסוע לתקופה קצרה בלבד. "הרבי שלח מכתב לבגין והסביר לו בפרוטרוט מדוע חשוב שהבחורים ישהו זמן ארוך בחצרו - יש לתת לצעירים את רצונם ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ".

הנמען פעל וקבוצת הבחורים קיבלה היתרי יציאה לתקופה של שנה. "לא ברור לי במדויק מה היה כוחו באותם ימים. ייתכן שאז הוא נכנס לממשלת האחדות או לממשלת החירום הלאומית. בכל מקרה, הוא הצליח להשפיע".

בחורף תשל"ז, חודשים לפני עלייתו לשלטון, סיפר בגין לאדמו"ר על כוונתו לפרוש ולא לרוץ לבחירות, לאחר שהפסיד למערך בשמונה מערכות. האדמו"ר הפציר בו להציג מועמדות גם בבחירות המתקרבות - בגין שמע, סיעתו קיבלה את מרבית הקולות והוא נבחר לראשות הממשלה.

הקשר נשמר גם בשנים הבאות. "בזמנים מסוימים היה גורם מטעם ראש הממשלה שדיווח לרבי על המתרחש בשיחות המדיניות", מגלה נקדימון.

הרבי כאב, בגין התפטר

לסיפור הזה אין סוף טוב. לאחר שעלה לשלטון, נכנע בגין ללחצים שהפעילו עליו עזר ויצמן ומשה דיין והחל לנהל מגעים לקראת הסכם שלום עתידי עם מדינות ערב השכנות. בשנת תשל"ח יצא האדמו"ר מליובאוויטש במאבק חריף נגד הצהרות קמפ דייוויד וקרא למדינאים להתעשת ולעצור את ההסכם המתהווה. האדמו"ר קבע כי התהליך עומד בסתירה מוחלטת לנפסק בשולחן ערוך (סימן שכ"ט) על "נכרים שצרו על עיירות ישראל" וכי הוא מעמיד במצב של פיקוח נפש את יושבי הארץ.

הרב משה מרינובסקי:
"הייתה אכזבה גדולה מבגין.
הרבי דיבר במהלך ההתוועדויות
על כך שההסכמים מהווים אסון
למדינה וחש שבגין מתעלם
מהדברים. הוא כאב מאוד"

בגין לא עצר. הוא המשיך בשיחות השלום שניהל וחתם את הסכמי השלום עם מצרים וירדן. האדמו"ר קרא להתפטרות ראש הממשלה. "באותה תקופה לקה הרבי בלבו וההתוועדויות שערך בשבתות נדחו למוצאיהן", מפרט הרב מרינובסקי. "מכיוון שנערכו בחול, הן זכו לסיקור תקשורתי נרחב ולשידורים חיים בכל העולם".

מעל הבמה הזו בחר האדמו"ר לתקוף שוב ושוב את מדיניותו של בגין ואת הסכמי השלום שיזם. "הייתה אכזבה גדולה מבגין. הרבי דיבר שוב ושוב על כך שההסכמים מהווים אסון ופיקוח נפש וחש שבגין מתעלם מהדברים. הוא כאב מאוד".

מנגד, לא הזכיר האדמו"ר את שמו במפורש. "הרבי לא ציין על מי הוא מדבר. גם בהתוועדויות נמנע מאזכור כזה. הוא דיבר בכללות על מדיניות הממשלה הישראלית ותקף נחרצות את ההסכמים".

אגב, כך נהג גם בסאגת 'מיהו יהודי'. "כולם הבינו שהרבי תוקף את יוסף בורג, שהתפטר מהממשלה בעקבות השאלה המדוברת, אך הוא לא הרחיב, וכינה אותו: 'אותו יהודי שמוסמך לרבנות והוא אף בן משפחה שלי', אך מעולם לא נקב בשמו".
בשנת תשנ"ב, בעת ביקורו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב אצל הרבי, אמר לו האדמו"ר: "אתה בוודאי מכיר את מר מנחם בגין, שבתחילה לא הסכים לענייני קמפ דייוויד והיה בתוקף נגדם אבל בסוף התחיל לעשות ויתורים וכפי הנשמע, עד היום מתחרט על כך שוויתר על חלק מארץ ישראל".

הסתירה בין בגין טרום העלייה לשלטון לבין בגין ראש הממשלה, הייתה גדולה. "הוא נודע כאדם שהעריך דת ואהב בכל מאודו את ארץ ישראל. מנגד, מיד לאחר שהגיע למעלה שכח את האידיאולוגיות, הלך להסכם שלום עם המצרים ופינה את חצי האי סיני מיהודים".

מה גרם לו לפעול כך? קשה לדעת. "טוענים שהוא ניסה לתרץ את מעשיו גם מהפן המסורתי. בשעתו אמר שסיני, אותה נתן במתנה לאנואר סאדאת המצרי, היא לא חלק מארץ ישראל, וניסה למצוא מוצא למעשיו".

ההמשך היה עגום. באחת ההתוועדויות הבטיח האדמו"ר ששלושת שושביני השלום: בגין, סאדאת וקרטר, לא יסיימו את כהונתם באופן טבעי. קרטר הודח בבחירות לקדנציה שנייה, סאדאת נרצח ובגין שקע בדיכאון עמוק, התפטר מתפקידו כראש ממשלה והסתגר בביתו עד יומו האחרון.