מערכת COL | יום כ"ח אב ה׳תשע״א 28.08.2011

ביום בהיר נודע לחב"דניק: "עליך להתגרש מיד" ● סיפור מרגש

מעשה ביהודי, שהתחתן עם גיורת ולזוג נולדו כמה ילדים. בשלב מסויים חזרה המשפחה בתשובה ונקשרה לחב"ד, אלא שאז התברר לו כי הוא כהן, וכי עליו להתגרש... ● אחד הרבנים גער בו: "בשביל מה בכלל היית צריך לחטט בשורשיך המשפחתיים ולהביא על עצמך צרות!" ● אבל השורה־התחתונה הייתה שאין מנוס ועל ההורים להתגרש ● הדיינים שסידרו להם את הגט בכו בשעת מעשה ביחד איתם ● לפני חודשים מספר נפטר החב"דניק בפתאומיות מדום לב...  לסיפור
ביום בהיר נודע לחב

הרב זלמן רודרמן

הנה סיפור אנושי לא־שגרתי שנחשפתי אליו לפני כשבועיים. אינני מספר אותו מתוך כוונה להעביר דרכו מסר מסויים, שכן אני בעצמי מתקשה להניח אצבע על פואנטה מרכזית אחת לסיפור. הסיבה שבחרתי לספר לכם אותו היא שהוא פשוט נגע לליבי.

ובכן, זה מתחיל בכך שסוף־סוף אחרי כמה וכמה קיצים שבהם רק דיברנו ותכננו "לעשות משהו, כל המשפחה יחד", הפעם גם הצלחנו להגשים זאת: נופשון בן יומיים בצימר חביב עם נוף מרהיב, ביישוב קהילתי השוכן על גדתו המזרחית של הירדן והמשקיף אל הכינרת התכולה. עברו עלינו – אם בכל־ זאת שאלתם... – יומיים נעימים ומועילים מאוד.

לאיש שקיבל את פנינו בפתח הצימר ואף נתן לנו תדרוך קצר קוראים מיקי. שערו הארוך במקצת, סרוק היה לאחור ושתי עיניו האירו אלינו בידידותיות. כששאלנו לגבי מיקומו של בית־הכנסת המקומי (שאת עצם קיומו וידאנו עוד קודם בואנו), השיב לנו מיקי תשובה מפורטת שכללה את זמני התפילות. "כעת גם אנחנו בונים כאן מקווה!", הוסיף בנימת גאווה.

שליטתו בזמני התפילות כמו גם ה"אנחנו בונים" בקשר למקווה – דברים שלאו דווקא התחברו בטבעיות לחזותו החיצונית – גרמו לנו לתהות מעט יותר על קנקנו. "אני עוד לא ממש דתי, אבל 'בדרך'", הסביר מיקי בחיוך והוסיף, "זה בזכות אשתי שחזרה בתשובה לפני כמה שנים. היא התחילה דרך שיעור ב'תניא' שארגן כאן חסיד חב"ד מהיישוב". מיקי נקב בשמו.

"מה, יש כאן חב"דניק?!", התלהבנו. "כבר לא", ענה מיקי אגב הנמכת טון, וסיפר לנו בקצרה את סיפורו המאוד־לא־ פשוט של אותו חב"דניק.

גרסה מלאה יותר של הסיפור שמענו כעבור שעות מספר, בין מנחה לערבית, מפיו של יוסף, תושב המקום ומעמודי־ התווך של בית־הכנסת.

יוסף, המוֹכר לפרנסתו ציוד משרדי, חזר גם הוא בתשובה. הוא עשה זאת לפני שנים, כתושב המקום. כיום, בניו לומדים בתלמוד־תורה בטבריה ובנותיו מתחנכות באולפנה בחיספין.

"המקווה שאנחנו בונים כאן, בתום מסע שכנוע ארוך של התושבים, יהיה גם לפי שיטת חב"ד", בישר לנו תוך כדי שיחה, בהצביעו על שלד בנוי, לא־הרחק מבית־הכנסת. שוב המקווה ושוב חב"ד, וזה הוביל אותנו להתעניין אצלו ביתר פירוט בסיפור חייו של החב"דניק ההוא ש"כבר לא".

ובכן, גיבור סיפורנו, איש באמצע החיים, צמח ובא מרקע לא־דתי. הוא התחתן עם גיורת ולזוג נולדו כמה ילדים. בשלב מסויים חזרה המשפחה בתשובה ונקשרה לחב"ד (לא ברור אם לתהליך הגיור של האישה היה או לא היה קשר ישיר לחזרה בתשובה של הבעל).

ילדיהם גדלו בעוד ההורים נהפכו לדמויות מרכזיות בכל הקשור לענייני יהדות ביישוב. יום אחד החליט אב המשפחה להתחקות על שורשיו.

התוצאה הייתה, איך לומר זאת – הרת־גורל. פתאום התברר לו כי הוא... כהן. כהן הנשוי לגיורת, דבר שכידוע האסור מהתורה. דינם של הילדים, אגב, הוא שהם 'חללים' (כלומר התחללו מהכהונה והם כ'ישראלים' לכל דבר).

מה עושים? – החל מסע בירור אצל רבנים. אחד הרבנים, כך מספר יוסף, גער בו: "בשביל מה בכלל היית צריך לחטט בשורשיך המשפחתיים ולהביא על עצמך צרות!...". אבל השורה־התחתונה הייתה שאין מנוס ועל ההורים להתגרש.

זה היה משבר עצום לבני הזוג (וכמובן גם לילדיהם) שחיו באהבה, אחווה, שלום ורעות. יוסף מתרגש. הוא זוכר כיצד בכל אותה תקופה של בירור וליבון הסוגיה היה החב"דניק הכהן יוצא לפני ברכת־כוהנים מבית־הכנסת החוצה (כך דינו של כהן הנשוי לאישה האסורה עליו).

ואז הגיע שלב ההחלטה הכואבת אך הבלתי נמנעת – להיפרד. "הדיינים שסידרו להם את הגט בכו בשעת מעשה ביחד איתם", יודע יוסף לספר. הוא גם לא ישכח את נשיאת־ הכפיים הראשונה של החב"דניק מעל הדוכן בבית־הכנסת, מיד לאחר מתן הגט. "זה היה משהו שקשה אפילו לתאר במילים.

ההתרגשות שלו ושל הציבור כולו הייתה אדירה. אמות־הסיפים כאן נעו"... כעבור תקופה עזב החב"דניק את היישוב ועבר להתגורר בעיר מסוימת בצפון. כל הסיפור הזה אירע לפני זמן לא־רב.

לפני חודשים מספר נפטר החב"דניק בפתאומיות מדום לב, והוא בראשית שנות ה־ 50 לחייו. עיניו של יוסף מצטעפות. "אנחנו פה קיבלנו את הבשורה הקשה בשברון־לב", הוא אומר. "נסתרות דרכי ה'", מוסיף יוסף, "אבל בין החבר'ה כאן היה איזה 'דיבור', שאולי היה עליו 'לתקן' את העניין ולאחר שעשה זאת, הושלם תפקידו בעולם". זהו אם־כן הסיפור. סיפורן של נשמות יהודיות ביישוב קהילתי השוכן על גדתו המזרחית של הירדן והמשקיף אל הכינרת התכולה.

  פורסם בגליון חודש אב של "הכפר של הרבי"

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.