קטעים מהכתבה מאת יצחק כהן

כבר בתחילה נדגיש: הוראות פרטיות שניתנו לחתנים ביחידות, או כתבי יד-קודש (פתקים) שיצאו מהקודש פנימה, אינם בהכרח מתאימים למישהו אחר, וכאשר מתעוררים ספיקות בדבר – יש להתייעץ עם רב או משפיע. הקטע הבא הוא דוגמא לדבר: 2 חתנים שנכנסו ליחידות, ב-2 מועדים שונים, כאשר הרבי שואל את שניהם את אותה שאלה בדיוק, אבל התשובה הייתה "בדיוק" הפוכה...

סיפר הרב מ"מ שי' גורדון, מלונדון: מעשה בחתן אחד שנכנס ל’יחידות’; הרבי התעניין אצלו אם כבר החל את ההכנות לחתונה. החתן החל להתאונן שאיננו עוסק בעבודת התפילה כדבעי, וגם אינו שקוע כפי שצריך להיות, בלימוד התורה.

שאלו הרבי: מקום מגורים יש לכם? לכך כיוונתי בשאלתי על ההכנות לחתונה; לא שאלתי על מצבך הרוחני – האם אתה מתפלל וכו', הבהיר הרבי לחתן הראשון; כוונתי הייתה על ההכנות הגשמיות.

ומעשה הפוך, בחתן אחד שנכנס ליחידות לפני חתונתו, ונשאל על-ידי הרבי על ההכנות לחתונתו. החתן ענה שיש לו ב"ה כבר דירה, ריהוט וכו’. תגובת הרבי הייתה: ומה עם תפילה ולימוד חסידות? זוהי ההכנה האמיתית לחתונה – ומה בקשר לתחומים אלו? – הקשה הרבי...

אין בחור 'מושלם'

מיועדת להיות כלה מארץ-הקודש הגיעה לשכונת המלך כדי למצוא את זיווגה, ולאחר כמה שבועות שלפי ראות עיניה לא הייתה שום התקדמות בעניין – כתבה לרבי על אכזבתה, על הפחד שלה מהלא-נודע, ושהיא מרוגזת ועצובה ממצבה העכשווי, שעוד לא השתדכה...

הרבי, בתשובתו המיוחדת, מתאר לפניה את 'ההיסטוריה' הקצרה שלה למן היום שהגיעה לארצות-הברית, ועד ליום כתיבת מכתבה אליו, ומסיק מכך שבסך-הכול מצבה טוב, היא הסתדרה כאן ומצאה עבודה הנותנת לה סיפוק וגם פרנסה טובה.

וכל זה כותב לה הרבי: "למרות שבאה למדינה שסדרי החיים בה שונים בתכלית מאלה שחונכה והורגלה בהם, למרות זאת הצליחה להסתדר, אף ש"הוריה מעבר לים, ואין לה כאן קרובי משפחה שיתעניינו בשבילה בענייני שידוכין, למרות זאת – הכירה, על-ידי התעניינות קרובים – ברוח, כמה בחורים".



הרבי ממשיך וכותב לה כי הסיבה ששום שידוך לא יצא אל הפועל – לא בשל היותו בארץ זרה – אלא משום שהיא מחפשת בחור מושלם ו"זה אין בנמצא", כתב הרבי, והוסיף: "כאשר תשנה את גישתה לענייני שידוכין – שלא לחפש בחור מושלם – יחול אצלה שינוי עיקרי, ובמילא יוטב גם מצב רוחה יסתלקו ההפרעות וכו', ובמילא תהיה בשמחה, והעיקר – תמצא את בן זוגה"...

לאחר שדיבר הרבי על הצורך שלא לבזבז יתר על המידה בעניינים גשמיים, הבהיר את כוונתו – שלא ייווצר הרושם שיש לעשות חתונה בצמצום הכי גדול: בכלל, אין מקום כלל ללשונו "בדוחק לסדר חתונה", שהרי זהו שני הפכים, חתונה צריכה להיות בשמחה, ושמחה פורצת גדר עד למרחב העצמי שהרי הוא היפך המוחלט מענייני דוחק..

וגם זה בעניין השמחה: "בשמחת חתונה" – אמר הרבי – "חייבים כולם לשמח את החתן וגם הם עומדים ומצווים להיות בשמחה, כך שהציבור כולו – צריך להיות בשמחה גדולה".

הזמן יקר מכל יקר

מי שיעקוב אחר הוראותיו הקדושות של הרבי בכל הזדמנות, בדבר התקופה המיוחדת של כל הקשורים לחתונה – שיחות, מכתבים, יחידויות ו'פתקים' – יעמוד על כך שאחד הדברים המרכזיים – אם לא המרכזי ביותר – שעליו עודד וחיזק מאוד הרבי, הם ההכנות הרוחניות שיש לעשות לקראת החתונה.

"התקופה הזו שבין קישורי התנאים לחתונה היא תקופה מיוחדת, ויש לנצל את הזמן הזה במיוחד", אמר הרבי. 

הנה קטע ממה שכתב הרבי לאחד החתנים:

"הזמן שלפני החתונה הוא יקר מכל יקר, כיוון שההכנה אז משפיעה על כל משך ימי החיים, וק"ל."

לקבוצת חתנים שעמדו לפני נישואיהם, אמר הרבי:

"בזמן הזה שבו מתחילים ה'בלבולים' בענייני ממון, הקשורים עם החתונה, כמו בסידור מקומות הישיבה בסעודת החתונה, (באופן שלא תהיה "קנאה במעשה בראשית"...) שלא למעט ב"ישותו" של אף אחד מהאורחים החשובים...

"או בנוגע ל'סידור הפרחים', והתמונות וכו' – אם כבר מתחילים לעשות את ההכנות במלוא ה'שטורעם', כדאי להתחיל אתם ב"ועשה טוב": לערוך חשבון על כל העוונות שעבר במשך כל ימיו ולעשות תשובה עליהם, ללמוד תורה, לקיים מצוות בהידור ולעסוק בעבודת התפלה".

(שימו לב לדברים הבאים שנאמרו בשנת תשט"ו, לפני למעלה מיובל שנים, שבו לא היו תמונות צבעוניות, ובטח לא העזרים הטכנולוגיים שישנם היום: "ובפרט לאחרונה, שלא מסתפקים בתמונות ב'שחור לבן', אלא צריכים תמונות צבעוניות 'רחמנא ליצלן'... [לא דורשים כמובן לחזור ולהסתפק בתמונות שחור לבן, אך מכאן ניתן להשליך על דעתו של הרבי לזמננו – י.כ.]).

בשנת תנש"א הגיע לארץ-הקודש הרב מרדכי זייאנץ להשתתף בחתונת אחד מצאצאיו. לאחר ה'שבע ברכות' שלאחר סעודת החתונה ישבו התמימים להתוועד עם הרב זייאנץ.

הסתובב שם צלם החתונה וניסה לתעד גם את ההתוועדות. "לא צילמת מספיק בחתונה", סנט בו הרב זייאנץ, וסיפר: "לפני חתונתי נכנסתי לרבי ליחידות וביקשתי שהרבי יהיה המסדר קידושין בחתונתי. הרבי השיב בחיוב – ומיד הוסיף: יהיה זה על תנאי, שלא יצלמו יותר משלוש תמונות. רצוי אפילו רק שתיים"...

המשפיע הרה"ח ר' פנחס קארף נכנס לרבי בסמיכות לחתונתו וביקש שהרבי יהיה המסדר קידושין שלו. הרבי השיב שמתחילת שנת הכ"פים אינו מסדר קידושין ולכן לא יחרוג ממנהגו זה.

באותה יחידות אמר הרבי למשפיע, שהוא אינו מרוצה מכך שמזמינים צלם לחתונות (...). בכסף הזה, אמר הרבי, אפשר להחזיק חדר שלם במרוקו!

הרב קארף לא השתהה, ומיד בסוף היחידות שלח את הכסף שהיה אמור להיות עבור הצלם, לחב"ד במרוקו. תמונות, יש לציין, אין מחתונתו של הרב קארף...

בלי תמונות...

כידוע, כאשר הציעו לפני אדמו"ר האמצעי כמה שידוכים, סיפר הרבי, הוא העדיף את השידוך שיוכל לבוא לידי פועל מוקדם ככל האפשר, כיוון שלא הייתה לו סבלנות להמתין למאמרים שישמע מאביו, אדמו"ר הזקן, לרגל החתונה...

מהחתנים שבימינו, אמר הרבי בבת שחוק, אי-אפשר לתבוע שכל עניין החתונה יהיה נוגע להם, רק כדי להרבות אור החסידות בעולם... אבל תובעים מהם – לפחות! – שלא ישכחו את מה שנפסק להלכה – שחתן ביום חופתו מוחלין לו על כל עוונותיו שעבר במשך כל ימיו, כולל גם חטאים, הגורמים לגלות ומעכבים את הגאולה.



והרבי המשיך 'באותו קו: "אני טרוד בענייני החתונה", אומר החתן, "משום שאני רוצה שחתונתי תהיה לפחות כמו כל החתונות של חבריי; ואם אני לא אדאג לכך – מי ידאג עבורי?".

"בחתונה הראשונה של האדם הראשון", משיב הרבי ל'טענות' החתן, "לא זו בלבד שלא היו 'תמונות צבעוניות', אלא אפילו תמונות ב"שחור-לבן" לא היו... החתונה הייתה כולה טהורה, ואף-על-פי-כן הייתה החתונה בהצלחה...

"הדברים הנאמרים כאן", העיר הרבי, "אינם בגדר "בדיחה", ואינם סוג של  "דרשה", אלא הכוונה היא כפשוטו, בנוגע לפועל ממש: 

"כיון שנוכחים כאן כמה וכמה חתנים, עליהם לדעת שאין להם לבלבל את עצמם בכל העניינים הגשמיים; כל המלאכה בעניינים הנ"ל צריכה להיעשות על ידי אחרים, ואילו החתן והכלה עצמם, צריכים לעסוק – לא בטפל – אלא בעיקר".

ומה העיקר? הנה תשובת הרבי:

"שהחתונה תהיה בשעה טובה ומוצלחת, ושיהיה "בנין עדי עד", וכדי להבטיח את הדבר הזה – זה לא על-ידי "תמונות" וכדומה... – (כיון שנוכחים כאן כמה וכמה חתנים, עליהם לדעת שאין להם לבלבל את עצמם בכל העניינים הגשמיים;) אלא על-ידי לימוד התורה, קיום המצוות בהידור, התעסקות בעבודת התפלה והתשובה, ותשובה באמת, ודווקא כך אפשר להבטיח שהחתונה תהיה בשעה טובה ומוצלחת, ו"בנין עדי עד".

(מאמר מוסגר בנוגע לתשובה האמיתית שצריך החתן לעשות, אמר הרבי: "ישנו פתגם שסיפר הרבי הריי"צ בשם הרשב"ץ: "הוא כבר מחל לעצמו", הוא עושה "חשבון" שברגע אחד יכול הוא להפוך מרשע גמור לצדיק גמור, ובמילא הרי הוא כבר "מוחל לעצמו"!... אלא התשובה צריכה להיות באופן שהקב"ה ימחל לו).
 
כאשר מברכים את הברכה של "בנין עדי עד", נעשה "בנין עדי עד" בפועל – כפי שמבואר  בנוגע לברכת השיבנו וסלח לנו, שכיון שמברכים על זה, בודאי שנעשית הסליחה והמחילה מיד; וכל מה שתובעים ממנו הוא – שיניח את כל הבלי העולם, ואז תהיה החתונה בשעה טובה ומוצלחת, ו"בנין עדי עד", כרצונו של הקב"ה. 

מדוע הנחש עצוב…

עכשיו בא הרבי 'חשבון' עם הורי החתן והכלה:

"אמנם אי אפשר לדרוש מ"אביו של חתן ואמה של כלה", שיישבו במשך כל הזמן וילמדו "דרך חיים" או "צאינה וראינה", שהרי סוף-סוף עליהם להכין את צרכי החתונה...

"אבל כן תובעים מהם – א) שההכנות יהיו לא רק בעניינים שישנם גם אצל אינם-יהודים, להבדיל, אלא גם ובעיקר בעניינים של "ונפלינו אני ועמך", ב) גם בנוגע לשאר העניינים של צרכי החתונה – אפשר לעשותם ללא "הידורים" מיוחדים, וכאשר יעסקו בעניינים אלו בקרירות, יהיה זה טוב יותר עבורם ועבור המסובים בחתונה, וכמובן – עבור החתן והכלה"

והרבי סיכם את העניין:

"ההורים, הם החייבים להתעסק בצורכי החתונה; אבל מהחתן והכלה עצמם – תובעים שלא יהיו שקועים כלל בעניינים הטפלים, כיון שעניינים אלו יכולים להיעשות על-ידי אחרים".

להלן התייחסות נדירה של הרבי כיצד צריך להראות הבית היהודי-החסידי, כיצד על ההורים לדאוג שהחתן שלהם, או הבן ישבו ויעסקו בתורה ולא יחשבו ש"פן יחסר לחמם", וכיצד נכנסת לעניין גם 'המשרתת' של הבית, שאף היא מבינה בעניינים האלה... הנה הדברים, המיוחדים:  

"פעם היה הסדר" – סיפר הרבי – "שהתורה הייתה למעלה מכל העניינים. ועד שכאשר דובר אודות חיים מסודרים, חיי נישואין, הנה לכל לראש היה מונח בפשיטות ובוודאות שלאחרי החתונה צריך החתן-האברך לעסוק בלימוד התורה משך זמן, ובנוגע לפרנסה – על ההורים משני הצדדים לדאוג באיזה אופן שיהיה, שלא יהיה בלבול מצד דאגת הפרנסה, ויוכל להיות לימוד התורה בטהרה ובמנוחה.
 
"הרגשה זו" – אמר הרבי – "הייתה לא רק אצל ההורים, אלא גם אצל הצעירים, הן הבחור והן הבחורה, הן החתן והן הכלה, שגם הם ידעו שזוהי התכלית בחיים". 

(והרבי העיר, שאפילו 'השפחה' שבבית, להבדיל, ידעה שאין להרעיש על-ידי הדפיקה בדלת, כיון שהחתן החדש יושב ולומד, ואין לבלבל אותו; העיקר של כל הבית הוא – נישואי הבת לאברך שלומד תורה לשמה, מבלי לחשוב אודות עניני תכלית...) 
אבל אומר הרבי,ישנם הורים שמתהלכים יומם ולילה מתוך דאגה "פן יחסר לחמו" .

(במאמר מוסגר אמר 'פתגם חריף' המובא בספרי המוסר: מצינו במדרשי חז"ל  שהנחש עצוב תמיד. ועל זה שואלים את הנחש למה הוא עצוב – הרי פרנסתו מובטחת, כיון ש"עפר תאכל כל ימי חייך"?

ומשיב הנחש, (מבלי להתבייש...) שחושש "פן יחסר לחמו" לאחרי שיכלה את העפר של כל כדור הארץ!...)
 
"ומזה משתלשל" – אמר הרבי – "באופן דק יותר (והוסיף: או באופן גס יותר...) – שישנה הדאגה "פן יחסר לחמו", וכדי להבטיח את הפרנסה, הנה לכל לראש צריכים לבטל מענייני תורה ומצוותיה, כיון שהוא אינו רואה שענייני התורה והמצוות יכולים להביא לו תועלת (...) בעולם-הזה החומרי ואפילו בעולם הזה הגשמי.
 
"אבל סדר החיים אצל בני-ישראל", אומר הרבי, "הוא שיודעים מה שכתוב בברכה הראשונה של ברכת המזון (שחיובה מן התורה – לכל הדעות), ברכת הזן – שהקב"ה הוא "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים", כך, שהאדם על-ידי דאגתו, לא יעזור מאומה במלאכתו של הקב"ה להמציא לו פרנסתו ופרנסת בני ביתו. 

"כאשר ההורים אינם שקועים בדאגה "פן יחסר לחמו", ומחנכים את הבת והבן (החתן והכלה) באופן שהם יודעים שיש להם על מי לסמוך – על הקב"ה, והרי הקב"ה אינו מוגבל ח"ו בהשכלה שרוכשים ב"קאַלעדזש"... (שיש שחושבים שזוהי הדרך היחידה עבור פרנסה!)

"הקב"ה יכול לתת פרנסה בהרחבה, ושלא בערך, למי שאינו מרבה בשטות, ואפילו אינו מרבה בסחורה – יותר ממי שיש לו הרבה שטות והרבה סחורה...

"וכשמחנכים את הילדים באופן כזה, הנה בבוא הזמן שצריכים לחפש חתן או כלה – מביטים על העיקר, ולא על הטפל, ואז, העיקר מביא עמו גם את הטפל, כמ"ש "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" (כפשוטם), פרנסה בהרחבה."

אסור להמתין

רב מארץ-הקודש כתב לרבי כי חלף זמן מאז האירוסין של בתו והחתונה מתעכבת, משום שעדיין לא מצא את האמצעים הדרושים לקנות לזוג הצעיר דירה.

"..מנצל הנני הזדמנות זו – כתב הרבי לאותו רב – "לכפול מחאתי הכי נמרצת על הנוהג באה"ק ת"ו לקשר נישואין בהוצאות מבהילות ובתנאים שתהיה הדירה דווקא במקום פלוני ושאר העניינים דווקא באופן פלוני ועל ידי זה מתארך ההפסק ביותר וביותר, ובודאי לדכוותי' למותר להאריך עד כמה לא רצוי הפסק זה ובפרט בדורנו דור יתום וד"ל, ובפרט שלדאבון נפוץ זה בין חוגי אברכי ישיבות שצריכים לשמש סמל ודוגמא חיה להנהגה ע"פ תוה"ק".  



אם מי מהקוראים צריך את ה'מכה בפטיש' כדי למעט בהוצאות וההכנות הגשמיות ולהוסיף באלו הרוחניות – מוזמן לקרוא את 2 הקטעים המדהימים הבאים:

"כשם שממתן תורה למדים על עניין הפרסום והפרהסיה של חתונה, למדים מכך גם עניין נורא נוסף: הלוחות שניתנו בהר סיני 'על שניתנו בפומבי' לפיכך שלטה בהן עין הרע ונשתברו, וכאן אמר לו [למשה רבינו] הקב"ה 'אין לך יפה מן הצניעות'. ואכן, לוחות השניות שניתנו בהצנע לכת עמדו והחזיקו.

"ומכאן למדו חז"ל עניין נוסף לחתונה 'והצנע לכת עם ה' אלוקיך' – זו שמחת חתן וכלה, ומסביר רש"י את הפירוש של 'והצנע לכת' לגבי חתונה הוא 'לאכול במידה נאה ולשמוח במידה נאה'.

אחריות על עוד נפש אחת

במהלך השנים עברו חתנים רבים לפני הרבי כאשר כל אחד מקבל את ברכותיו ועצותיו באופן פרטי. הרבי היה משיב לכל חתן כפי הבנתו – או אי-הבנתו... –  בענייני הנישואין.

כזה היה חתן, שכנראה לא הבין, או לא ידע, או שניהם גם יחד, מה עומד לפניו, ולאיזה 'סטטוס' הוא עומד להיכנס לאחר החתונה – כתב לו הרבי:

"בודאי מבין שכאשר משתדכים – הרי (גם קודם לחתונה) לוקחים על עצמם אחריות של עוד נפש אחת מישראל – ובמילא הנהגתו מכאן ולהבא צריכה להיות טופח על מנת להטפיח בענייני יראת שמים ותורה ומצות".

הנה מענה – בכתב-יד-קודש – שבתחילתו מזרז הרבי לעשות חתונה בהקדם, ובהמשך מבהיר את דעתו מהי חתונה חסידותית:

"…אם-כן יעשוה בהקדם. ואין עניין בכלל לבזבוז מעות על הוצאות חתונה.

והלוואי שיזכו להראות דרך לאברכי אנ"ש שי' – אשר חתונה חסידותית היינו בהרחבה בכל עניינים הרוחניים והרחבה אמתית, ויקר ממונם של ישראל להשתמש בו – לא בשביל להראות לפלוני שכאן היו פרחים גשמיים – יותר מאשר אצל פלוני וכיו"ב, כי אם שהרבו החתן וכלה שי' בצדקה לפני החתונה ובזמנה ועוד ועוד."

לימוד לפני החתונה
כתב הרבי לאחד החתנים בשנת תשי"ג:

"נוסף על הדינים שצריכים ללמוד – שאין צורך להזהיר בזה, שהרי מדובר בבני-ישראל כשרים ובבנות-ישראל כשרות, ובוודאי ילמדו את הדינים במידה הדרושה ובזמן, ולא ידחו זאת לאחר זמן – הנה נוסף לזה, יש לעסוק בכלל בלימוד התורה, קיום המצוות בהידור, עבודת התפלה, ותשובה באמת, ועל-ידי-זה – מוחלין לו כל עוונותיו, והחתונה תהיה בשעה טובה ומוצלחת, ו"בנין עדי עד".

והנה יחידות של אחד התמימים זמן קצר לפני חתונתו:

"איזה שבועות מקודם הרי צריך ללמוד הלכות הצריכות בהלכות נדה וכו' וטוב יותר שילמוד בחברותא עם האברכים הנשואים מאנ"ש שיחיו, ובימים הסמוכים לימי הנשואין, ללמוד בראשית חכמה שער הקדושה פט"ו, ט"ז, י"ז, והשי"ת ייתן שיעלה זיווגם יפה בכל הפרטים. מאמר לכה דודי בקונטרס דרושי חתונה (לכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע)".

המשך הכתבה המרתקת - במגזין 'כפר-חב"ד'