מאמצים רבים השקיע הרבי באיתור פריטים, ספרים וכתבים, שהיו שייכים לאביו וחיבה יתירה נודעה לו למסייעים ולמתעסקים בהוצאתם לאור עולם, כמו גם בהנצחת שמו ומעשי גדולתו. פעם קם מלוא קומתו כשהובאה אליו גלויה שנכתבה בכתב-ידו של אביו כמה פעמים עמד על העובדה המופלאה שאביו כיוון בפירושיו לדברי גדולי ישראל ורבותינו, שספריהם לא היו תחת ידו. באיגרת משנת תשט"ו כותב הרבי (אגרות-קודש כרך יו"ד עמ' קנט): שם אאמו"ר הוא לוי-יצחק בן ברוך שניאור - ז"ל והוא בן אחר בן מכ"ק אדמו"ר הצמח צדק למעלה מסדר ההשתלשלות בכ"ף מנחם-אב תשל"ג האריך הרבי במשמעות הקשר של עליית הנשמה ב'יארצייט' ואמר בין השאר (שיחות-קודש תשל"ג עמ' 327): כאשר מגיע יום זה ומתקשרים עם תורתו של בעל ה'יארצייט' - נפעלת עלייה אצל הלומדים תורתו. עלייה באופן של "למעלה מסדר השתלשלות. בהזדמנות נוספת (שיחות-קודש תשל"ח כרך ג' עמ' 247 ואילך) עמד על העובדה שבזמן מאסרו של בעל ההילולא (וכן אצל חמיו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ) נמצאו במחיצתו גם גויים ("אינם יהודים"): לכאורה הרי זהו דבר פלא: המאסר היה בשל הפצת התורה והיהדות - והיכן ישנו צד השווה בין יהודי ושאינו יהודי שלכן הושבו באותו חדר?! . . רואים שאצל אלה (=הגוים) שישבו במחיצתם (=של רלוי"צ ואדמו"ר מוהריי"צ) נפעל שינוי בהנהגתם. כאן לימד הרבי לקח בעניין הפצת צדק ויושר ושבע מצוות בני-נח בעולם כולו. בשנת תשכ"ב ביקר בארץ-הקודש הרה"ח ר' מרדכי הכהן ריבקין, ונשא מכאן אל הרבי נר שעווה מיוחד ששיגרו נשות חב"ד בכפר-חב"ד. הרבי כתב להן על כך בכ"ב מנחם-אב (אגרות-קודש כרך כב עמ' שה): שמחתי לקבל פריסת שלום מכן . . כן מסר לי הנ"ל נר שעווה בקשר עם יארצייט אבי אאמו"ר הרה"ג הרה"ח נבג"מ זי"ע. ויתן השם יתברך שיאיר אצל כל אחת מכן והמשפחה שליט"א המזל בכל הנצרך, חדור באור יהודי בכלל וחום חסידותי בפרט. סיפורים וזכרונות מאביו בכ"ח כסלו תשי"ג כתב הרבי אל הרה"ח רפאל-נחמן הכהן (אגרות-קודש כרך כא עמ' קעו): תשואת-חן תשואת-חן על תשורתו רשימות זכרונות מקיץ עזר"ת ובטח אם יזכור עוד פרטים, מהאסיפה הנ"ל בכלל ובנוגע לאבי אאמו"ר זצ"ל בפרט, בוודאי ימלא במכתביו הבאים. בשנת תשט"ו כותב הרבי לרב מסויים (אגרות-קודש כרך יו"ד עמ' שפז-שפח): תשואת-חן במיוחד על שני סיפורים שמעתיק מצוואת אביו ז"ל ובפרט בעד הסיפור משנת תרע"ט, שהוא על דבר אאמו"ר זלה"ה. ותשואת-חן מראש אם יהנה אותי בהעתק שאר הסיפורים והעניינים אשר בהנ"ל. כך גם בד' כסלו תשט"ו (שם עמ' קיז): תשואת-חן על שילוחו מאמר הנדפס אודות אאמו"ר ז"ל. זכוכיות המשקפיים ותמונה אחד מתלמידי ישיבת תומכי-תמימים המרכזית, שניהל יומן בחורף תשל"ג, כתב ביומנו: "ביום א' ו' כסלו תשל"ג היתה 'יחידות'. בין הנכנסים היה גם כן יהודי שהגיע לא מכבר מרוסיה. הלה הביא משם את זכוכיות המשקפיים של אביו של כ"ק אדמו"ר שליט"א. כשהדלת נפתחה לרגע, שמעו שאדמ"ר שליט"א אמר לו "א גרויסען יישר-כוח" [יישר כוח גדול]". שלוש שנים לאחר מכן רושם רי"מ סוסובר ביומנו: ביום ב' ג' דחול-המועד פסח תשל"ו ניגש לרבי ב'גן עדן התחתון' הרב חיים-לייב וילהלם ומסר לרבי תמונה יפה מאביו רבי לוי-יצחק. הרבי התעניין מניין באה לו התמונה, ולאחר מכן הודה לו ב"יישר כוח גדול וחג פסח כשר ושמח". רשימות וכתבים נוספים בכ"ף מנחם-אב תשכ"ה סיפר הרבי (שיחות-קודש עמ' 329-328): בחמישה-עשר באב זה הגיעו 'ביכלאך' חסידות וביניהם היו מונחים כמה עמודים וחוברות ובתוכן חוברות מאאמו"ר בעל ה'יארצייט'. איני יודע אם השולח ידע מה הם ושל מי הם . . וכמה שעיינתי, אלו ביאורים על דרך הקבלה למשנה, גמרא וזוהר, ונוסף לכך, בעמוד נפרד הפותח ב"בסייעתא דשמיא" רשימה שתחילתה "אני . . כפי שיתבאר לקמן. והרבי אכן ביאר רשימה זו בהמשך ההתוועדות [שם עמ' 348 ואילך]. וכן בשנת תשל"ה ובעוד הזדמנויות ['תורת מנחם' - תפארת לוי-יצחק, בראשית בתחלתו]. הרבי עמד מלוא קומתו! בשיחת חג הפסח תשח"י (נדפסה בלקוטי-שיחות כרך ג' עמ' 1016) נאמר: "קודם חג הפסח הביאו לי הגדה שיש עליה הסכמה של אאמו"ר ז"ל. בהגדה זו מפרש פיסקא הנ"ל. ביומן שרשם אחד מתלמידי ישיבת תומכי-תמימים המרכזית בשנה ההיא אנו קוראים: "כשהתחיל הרבי לבאר את הפיסקא 'אילו קרע לנו את הים' אמר: לפני פסח הביאו לי הגדה עליה ישנה 'הסכמה' מאבי, אחזור, איפוא, על משהו שנאמר בה. מביא ההגדה הוא הרה"ת שבתי הלפרין מנהל בית חב"ד בס. פאולו ברזיל], שהיה אז תלמיד בישיבה ומצאה בין ה'שמות' [ב'גניזה']. אגב, סיפר הרה"ת משה גרונר שהרב ויצמן ז"ל (שהיה רב בבית-הכנסת בבראנזוויל בבית-הכנסת) היה פעם אצל הרבי ולפני היכנסו הראה למשה גרונר גלויה כתובה בכתב יד אביו של הרבי והביא זאת במתנה אליו. אחר-כך סיפר שכאשר הרבי ראה זאת עמד מלוא קומתו! סגנון ודרך לימודו בשנת תשמ"ח ציין הרבי על עלי הגהה של שיחה בכתב-יד קדשו (ספר-השיחות תשמ"ח כרך א עמ' 349 - הצילום בספר צדי"ק-למלך חוברת א' עמ' 147): סגנון ולימוד אאמו"ר ע"ד [=על דרך] הרמז. בכל עניין רמז בשבת פרשת עקב תשמ"א (הנחה בלה"ק סעיף טז) הסביר הרבי את המושג "קרית גן ישראל", זאת, "על פי דרכו של אאמו"ר למצוא בכל עניין רמזים וגימטריאות". הגהותיו על ספר הזוהר אמר הרבי בכ"ף מנחם-אב תשכ"א (שיחות-קודש תשכ"א עמ' 261): אמרתי פעם - סיפרתי - שישנו הזוהר שאאמו"ר כתב על דפיו הגהות בהיותו - "בארץ ציה ועייף בלי מים" - בגלות על ענייני יהדות... שנתיים לאחר מכן, בשנת תשכ"ג, גילה הרבי פרטים נוספים בעניין (שיחות-קודש תשכ"ג עמ' 374): כבר סופר פעם שבהיות אאמו"ר - בעל ה'יארצייט' - בגולה לא היו עמו ספרים, ואחר-כך שלחו לו ספרים אחדים וביניהם היה ספר הזוהר. נייר לא היה בנמצא ואף לא דיו. אמא שתחי' - לאריכות ימים טובים - הכינה עבורו דיו, ומכיוון שלא היתה מומחית בעשיית דיו, לכן ישנם שינויים בצבעים - בהם נכתבו ההערות על גליוני עמודי הזוהר -ומכיוון שמתקרבים לגאולה הכללית שבאה על-ידי גאולת עניינים פרטיים, הרי אחרי כמה הרפתקאות הגיעו לכאן ספרי הזוהר. [השווה גם לשיחות-קודש תשכ"ד עמ' 531. תשכ"ט עמ' 373-372. תשל"ח כרך א' עמ' 82]. קודם לכן, בו' כסלו תשי"ח, כותב הרבי לרב הגאון ר' אריה [לייב] פרידמן (אגרות קודש כרך טז עמ' קכח): תשואת-חן על מה שכותב על דבר ספר הזוהר עם ההערות של כ"ק אאמו"ר זלה"ה. מסתבר, שהלה, העביר ידיעה חשובה בנידון. לפועל, הגיעו ספרי הזוהר המדוברים אל הרבי בחורף תש"כ, באמצעות יהודי ושמו משה שוב, שביקר ברוסיה והצליח להוציאם עמו. בג' טבת תש"כ מודה לו הרבי באיגרת מיוחדת (אגרות-קודש כרך יט עמ' קיז): באתי בזה להביע תודתי לו מקרב ולב עמוק, על השתדלותו ועשיותיו בהנוגע להצלת ספרי הזוהר הקדוש עם הגהות אאמו"ר זללה"ה, אשר זה עתה באו לידי. ונוסף על גודל העניין עצמו, הצלת דברי תורה, הרי כמובן בנוגע אלי, גם נימה פרטית מיוחדת בזה, ככל ענייני נחלת אבות, ובפרט בהעלות בזכרוני העמל והיגיעה ביחד עם ההתהלבות, בם עסק אאמו"ר בהאמור. ויהי רצון אשר עוד רבות בשנים, יעסוק בענייני תורה ומצוות בכלל, ובאופן טוב, במצווה רבה כפדיון שבויים האמור . . מתוך מנוחה וטוב לבב ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור. בכבוד ובברכה ובחתימה מעין הפתיחה נתינת תשואת-חן על כל הנ"ל. תניא עם הערות והגהות |את ההגהות שרשם אביו לתניא הזכיר הרבי בשנת תשכ"ד ('שיחות קודש' עמ' 531): |76בין הספרים וההערות ישנו גם ספר התניא - שנמנה עם הדברים שכבר יצאו מהגלות והשבייה כמה שנים לאחר מכן, וסוף סוף הגיע הנה. נסיונות לאיתור ספר המדרש-רבה בחודש תמוז של שנת תשל"ד פנה הרבי אל הרה"ח ר' איסר קלובגאנט ממלבורן-אוסטרליה וכתב לו (צדי"ק-למלך חוברת ז' עמ' 222): אמי זצ"ל הפקידה אצל אחיו ז"ל [=הרב בן-ציון] במוסקבא ס' מדרש-רבה (פורמט גדול) ב' כרכים שעל הגליון שלהם היו הערות רבות של אאמו"ר זצ"ל. היש אופן לברר הנעשה אתם וכו'? מובן עד כמה שהנ"ל נוגע וכו' וכו'. השליחות לרוסיה - תנש"א בשנת תנש"א שיגר הרבי משלחת לרוסיה כדי לאתר ולהוציא משם את ספריהם וכתביהם של רבותינו נשיאינו הנמצאים בספרייה במוסקווה. מספר הרב שלום-דובער לוין (ספר עבודת-הקודש עמ' קלט): "בתחילת 'השליחות לרוסיה' כתבתי [לרבי] שבדנייפרופטרובסק נחפש כתבי הרב הקדוש מוהרלוי"צ - אבי כ"ק אדמו"ר שליט"א". והרבי הוסיף בכתב-ידו: בספריית אאמו"ר (שאני - אגו"ח [=אגודת-חב"ד] היורש). העיתון 'ידיעות אחרונות' פירסם ב-24.10.1972 תחת הכותרת "תצלום ראשון" את הידיעה הבאה: "בימים אלה הגיע ארצה תצלום ראשון ממצבתו של הרב לוי-יצחק שניאורסון, רבה של קהילת דנייפרופטרובסק שברוסיה ואביו של האדמו"ר מלובביץ'. התצלום נשלח על-ידי משה אשבל, יהודי המתגורר באלמא-אטא שבסיביר לסופר ולמו"ל הירושלמי, הרב ד"ר צבי הרכבי . . נוסח המצבה הוא: 'פ.נ. ונגנז הרב הגאון, ר' לוי-יצחק בהרב ר' ברוך שניאור, שנפטר בכ' לחודש מנחם-אב, שנת תש"ד לפ"ק, תנצב"ה'. "פרט מעניין: עד היום נוהגים יהודים שם להשתטח על קברו של הרב שניאורסון". מסתבר שהצילום היה די 'טרי' מכיוון שרק באותה שנה נעשה שיפוץ וחידוש הקבר [פרטים על כך התפרסמו בגליון א' של התקשרות עמ' 13]. עריכת ה'מפתחות' ל'לקוטי-לוי-יצחק' בכ"ח מנחם-אב תשל"ב כתב הרבי להרה"ח ר' יהושע שי' מונדשטיין: ת"ח [=תשואת-חן] על עריכת מפתח העניינים ללקולוי"צ [=לליקוטי-לוי-יצחק] וכו' ועל הזריזות בזה וכו'. כן עוררו וזירזו על כך במכתב אליו בחורף שלאחר מכן ("מוצאי שבת ב' דר"ח אדר ראשון שנה השביעית, ה'תשל"ג"): בברכת הצלחה מיוחדת בעריכת המפתחות וכו'. בכ"ף מנחם-אב תשל"ג בסיום ההתוועדות העניק הרבי משקה למי שסייע לאביו בגלותו (הרה"ח ר' דוד שי' רסקין), למעתיק הכתבים (הרה"ח ר' שניאור-זלמן לוויטין ז"ל) ולמי שערך את ה'מפתחות' (הרה"ח ר' יהושע מונדשיין). על תהליך הדפסתם של קונטרסי תורת-לוי-יצחק, עם הימצאותם של הגהות וכתבים בשנים תשל"ט-תשמ"א-תשמ"ג, מסופר בספר עבודת-הקודש הנ"ל עמ' צב-צד. ההוראות של הרבי היו בנוסחים: "להו"ל [=להוציא לאור] בהקדם"; "כדאי להו"ל . . ובזריזות"; "מהיר"; ואף הקפדה על "התנאה לפניו"; "גם-לוח התיקון שערכו לספרים הקודמים"; "להוסיף בשולים מראי מקומות". הרבי אף תרם מסמכים משלו שקשורים באביו. הסכמה ל'ספריית לוי-יצחק' אחת הספריות התורניות המפוארות היא ספריית צעירי-אגודת-חב"ד בברוקלין שהרבי הסכים שתיקרא על-שם אביו - 'ספריית לוי-יצחק' [ראה 'כפר חב"ד' גיליון 394 (ט"ו מנחם-אב תשמ"ט) עמ' 23-22]. הספרייה עצמה הוקמה בשנת תשל"ג, ושנתיים לאחר מכן הוסב שמה ל'ספריית לוי-יצחק' כפי שמסופר ביומניו של הרי"מ שי' סוסובר: "יום ב' כ"ף מנחם-אב תשל"ה "במהלך ההתוועדות . . ניגש הרה"ח ר' דוד רסקין ונדיב (רובשקין) שנדב עבור הספריה שעל-יד צא"ח שתיקרא 'ספריית לוי-יצחק'. הם מסרו פתק שכ"ק אדמו"ר שליט"א קרא בו ואמר משהו. לאחר מכן העניק להם מזונות . . לאחר שיצא פתק מכ"ק אדמו"ר שליט"א ביום כ' אב ובו הסכמה לקרוא את הספרייה על-שם ר' לוי-יצחק למדו בבוקר לפני התפילה עניין מ'לקוטי לוי-יצחק'". הרבי המשיך להתעניין בספרייה, עודד, העיר ואף יזם נדבכים נוספים בה. כך למשל רושם הרי"מ סוסובר שי' ביומנו, שנה לאחר מכן: "יום ד' ד' סיון תשל"ו "שמעתי שהיתה הוראה שיסדרו מחלקה מיוחדת ב'ספריית לוי-יצחק' עבור ענייני חינוך, שמורים ומורות, מדריכים ומדריכות יוכלו לעיין שם בספרים הקשורים בחינוך". דברים שסיפר הרבי על אביו מצוות כתיבת ספר-תורה: בביקור שקיים הגה"ח פנחס-מנחם אלתר [כיום האדמו"ר] מגור שליט"א בחודש טבת תשמ"ב (ראה ספר בצל-החכמה עמ' 161) אמר הרבי: אאמו"ר ז"ל היה מדקדק במצוות, וכמובן שדקדק שקיום המצוות יהיה באופן דלכתחילה, בתכלית ההידור וכו'. ואף פי-כן, לא עוררני מעולם אודות קיום מצוות כתיבת ספר-תורה, ויתירה מזו: לא ראיתי שכתב ספר-תורה לעצמו! הפלא בדבר הוא בנוגע לגדולי ישראל בכל הדורות! . . כאשר מדובר אודות גדולי ישראל - אינני מאמין שעניינים אלו [ריבוי הוצאות כספיות, ריבוי הכנות וכו'] היו מונעים בעדם מלקיים מצוות-עשה דכתיבת ספר-תורה! חקירה ודרישה לפני פסק-הדין: בהזדמנות אחרת התבטא: אאמו"ר היה רב, וכאשר הייתה באה לפניו "שאלה" היה חוקר ודורש מכל הכיוונים בטרם ניגש לפסוק דין בזה. אמירת פרק קי"ט בשבת: אדמו"ר הזקן כותב בסיום וחותם אגרת-הקודש (וקונטרס אחרון) בתניא: "וכל אחד ואחד מהלומדים הנ"ל יגמור לעצמו בכל שבוע התמניא אפי שבתהלים קי"ט". והעיר הרבי (לקוטי-שיחות כרך כט עמ' 289 הע' 19): ולהעיר אשר בכמה מקומות נהוג לומר קאפיטל [=פרק] זה ביום השבת לאחרי תפילת מנחה (וכן היה נוהג אאמו"ר ז"ל). [יצויין שבמקום אחר (לקוטי-ביאורים להרב יהושע שי' קארף עמ' תקד) ציין הרבי: "לא ראיתי נזהרים בזה" וכנראה הכוונה ב"בית הרב" וחסידים כו']. ראשי-תיבות של 'תניא': ברשימותיו שנתגלו על התניא מציין הרבי: מאאמו"ר הרה"ג והרה"ח [=הרב הגאון והרב החסיד] שליט"א: תניא ר"ת [=ראשי תיבות] תודה נזיר יא (נדה עב:). ראשי תיבות של "גבאי": בשבת בראשית תשמ"ה (ספר התוועדויות תשמ"ה כרך א עמ' 426): שמעתי פעם מאאמו"ר ז"ל ש"גבאי" ראשי תיבות: "אנא בכח גדולת ימינך". כלומר, הגבאי אינו הולך בכוחו הוא, כי אם בכחו של הקב"ה". "ואם אין מחני נא": בשיחה בשנת תשמ"ט (ספר התוועדויות תשמ"ט כרך ב' עמ' 383 הע' 72) נאמר: פתגם אאמו"ר ז"ל שעל-דרך הרמז יש לפרש הפסוק "אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא (תשא לב, לב) ככתבו: "אם תשא חטאתם ואם אין (בין אם תשא חטאתם ובין אם לא תשא) מחני נא" - בגלל הקא-סלקא-דעתך ד"יחר אפי בהם וגו' (ואם תאמר מה אעשה לשבועות אבות) ואעשה אותך לגוי גדול", היינו, שמציאותו של משה ("ואעשה אותך") איפשרה קא-סלקא-דעתך הנ"ל, ולכן, גם "אם תשא חטאתם . . מחני נא", כיוון שלא רצה שבגללו תהיה אפשרות לקא-סלקא-דעתך הנזכר לעיל - שמזה מובן עוד יותר גודל המסירות-נפש דמשה עבור ישראל (ועל-פי זה יומתק שנתקיימו דברי משה "מחני נא" שלא נזכר שמו בפרשת תצוה - אף פי שהקב"ה אמר "סלחתי כדברך"). "קרני חגבים" וחמץ: בשיחות-קודש תשל"ד (רך ב' עמ' 467), אגב ביאור בדברי המדרש, מזכיר הרבי: הלשון "קרני חגבים" מופיע בחז"ל כסימן לגבי חמץ - "איזהו שיאור כקרני חגבים" (פסחים מח, ב) - אשר שמעתי פעם ביאור על כך מאאמו"ר. "להביא לימות המשיח": בחג הפסח תשי"ט אמר הרבי (שיחות קודש' תשי"ט עמ קמד): מאאמו"ר שמעתי בדיוק הלשון "להביא לימות המשיח" - ולא (כלשון השגור בש"ס) "לרבות" - שיש להביא את הגילוי דימות המשיח גם עכשיו, בעולם הזה. הרבי ביאר: הגילוי דימות המשיח הוא גילוי אור שלמעלה מעולמות - לא "די מחסורו" אור ששייך לעולמות לבד, אלא - עשירות, ובלשון תורת הקבלה: פנימיות עתיק. שהוא נעלה מהאור שהיה בעת יציאת מצרים שם נזכר שם הוי'. ועל-כן נאמר "עד יעבור" ב' פעמים העברה אחת ביציאת מצרים, והשנייה תהיה לעתיד ובה לא נזכר שם הוי' לפי שהיא למעלה מהוי'. ואור זה יש להביאו עתה בעולם הזה! שליח לקבלה: ובאיגרת משנת תש"ט (אגרות-קודש כרך ג' עמ' פה): מה שכתב ושאלני זה מכבר . . בענייני שליח לקבלה . . ודורש לפסק-דין אבי מורי ורבי ז"ל, הנה מאאמו"ר ז"ל לא שמעתי על דבר זה. [אמרות והנהגות נוספות נדפסו ב'תולדות לוי-יצחק' ו'ימי מלך' כרך א' עמ' 191 195]. "קולע אל השערה לא יחטיא" בשבת פרשת ויקהל תשל"ו אמר הרבי (שיחות-קודש תשל"ו כרך א' עמ' 524): ברוסיה לא היו בנמצא ספרים רבים. לאאמו"ר לא היה הספר 'אור החמה' (להרמ"ק). בהגיעי הנה ראיתי הספר ומצאתי שהוא מבאר את הזוהר באופן זה [=שביאר הרלוי"צ] בדיוק. כאן רואים עד כמה קלע אאמו"ר וביאר בדיוק כפירוש הרמ"ק - למרות שכאמור לא ראהו, שאילו היה רואהו היה מביא הדברים בשמו. והעיקר כי יודע אני שספר זה לא היה מצוי בביתנו. ובשבת פרשת ויגש של אותה שנה (שיחות-קודש שם עמ' 353) אמר: העובדה שאאמו"ר אינו מביא את דברי הצמח-צדק בביאוריו לזוהר - היא משום שבזמנו לא היה הדבר מפורסם, משום שהיה גנוז בגזניהם של רבותינו נשיאינו. כך גם בשבת פרשת קדושים (שם כרך ב' עמ' 168): כאשר מעיינים בביאורים של הצמח-צדק ['יהל אור'] לתהילים רואים שהביאו מתאים ומכוון למה שביאר אאמו"ר. כך גם ב'ביכל' שהובא לכאן צילום ממנו . . אצל אאמו"ר ה'יהל אור' לא היה בנמצא, למרות שהוא נדפס בשעתו בפולטובה, אך בגלל המלחמה לא הגיע הספר לידיו, וכאן רואים איך כיוון לביאוריהם של רבותינו נשיאינו. ובשבת פרשת ראה (שם עמ' 653): עניין זה [שביאר אאמו"ר] מבואר גם במאמר הנקרא 'וכי ימכור איש גו' הגדול מליאדי' (הנדפס בתורת-חיים פרשת משפטים ועל-דרך זה בספר-המצוות להצמח-צדק עמ' 166) - ספר זה לא היה בנמצא אצלו. [ראה עוד בספר ימי-מלך כרך א' עמ' 197 הע' 260 (וראה שיחות-קודש תשל"ג עמ' 264)]. 'התקשרות' בהוצאת צעירי-חב"ד