הרב מנחם ברוד

המאמר שפרסמנו כאן בשבוע שעבר, על העיוות הקיים במערכת המיסוי בארץ, שאינה מכירה במספר הנפשות במשפחה לצורך הקלת נטל המס של המפרנס העיקרי – עורר תגובות רבות, שהעידו עד כמה זו נקודה כואבת.

היו שביקשו להוסיף עוד נקודה: אב למשפחה גדולה, העובד שעות רבות יותר בכל יום כדי להביא לחם לפיות ילדיו, נחשב אדם אמיד לא רק בעיני רשויות המס. לאחר שהן גובות את חלקן, באים גם גופים אחרים ומתייחסים אל אותו אב כאל אדם שיש לו. מה שמעניין את הגופים האלה – מוסדות חינוך, עיריות וכדומה – הוא נתון אחד: הסכום הרשום בתלוש המשכורת, ולא כמה פיות צריך להאכיל בו.

"יש כאן אבסורד הזועק לשמים", כותב לנו אחד הקוראים. "משכורת של עשרת-אלפים שקלים (למשל) היא משכורת מכובדת מאוד לרווק. גם אם ישלם שיעור מס משמעותי, עדיין יישאר לו דיי והותר למחייתו. אבל אותו סכום למשפחה בת עשר נפשות אינו מספיק לצורכי הקיום הבסיסיים. איך אפשר להתעלם מהנתון הזה?!".

מול האיום הדמוגרפי

אבל היו גם תגובות שאת תוכנן אפשר לתמצת במשפט: "רוצים הרבה ילדים? עשו זאת על חשבונכם ולא על חשבון המדינה". על תגובות כאלה ראוי להביע צער עמוק, כי האנשים האלה אינם מבינים ככל הנראה מה האינטרס האמיתי של המדינה.

המדינה משקיעה הון עתק בהעלאת עולים לארץ. מערכת שלמה ומסועפת של שליחי-עלייה והטבות קליטה נועדה להמריץ יהודים מרחבי העולם לעלות לארץ-ישראל ולהקל את קליטתם בה. מדוע המדינה עושה זאת? משום שהיא יודעת כי כל יהודי העולה לארץ מגדיל את הרוב היהודי ומחזק את בסיס קיומנו כאן.

מדברים הרבה על האיום הדמוגרפי ועל הסכנה לאבדן הרוב היהודי. אויבינו משתמשים בגאווה בילודה כבנשק במאבק. הם מצהירים בגלוי שכלי-הנשק החזק ביותר שלהם הוא 'הרחם הפלסטיני'. הם שמחים על כל ילד נוסף, ורואים בו עוד נקודת יתרון במאבק בין העמים. לכן המדינה מעוניינת כל-כך להעלות ארצה עוד ועוד עולים, כי זה אינטרס חיוני בעבור המדינה היהודית.

הפתרון להידלדלות העלייה

למרבה הצער, העלייה הידלדלה מאוד בשנים האחרונות, ולא ממנה יבוא הפתרון לאיום הדמוגרפי. אך הפתרון מצוי קרוב מאוד, בתוכנו פנימה. בהשקעה פחותה לאין-שיעור מהדרוש להעלאת עולים חדשים אפשר לעודד ילודה יהודית. הם לא יזדקקו למענקי קליטה ולמעונות עולים, לאולפן לעברית ולטיפול בבעיות הכרוכות בהגירה לארץ חדשה.

האם הורים המביאים ילדים רבים לעולם עושים זאת למען עצמם בלבד, או שהם מעניקים נכס לעם ולמדינה? אין על כך ויכוח. כל בר-דעת מבין שזה אוצר יקר מפז, התורם לחיזוק אחיזתנו בארץ-ישראל והמסיג לאחור את תקוותיהם של שונאינו לנצח אותנו על-ידי הילודה הערבית.

מה המדינה עושה אפוא כדי לעודד משאב יקר כל-כך? את קצבאות הילדים היא קיצצה ושחקה עד דק. נותרה משאלה צנועה אחת: תנו לפחות הקלות במס לאבות שעובדים קשה כדי לפרנס משפחה גדולה. בימים האלה הועלתה הצעת חוק שנועדה לתקן עוול זה. חשוב לתמוך בה, כי זה יהיה בסופו של דבר לטובת כולנו.