מערכת COL | יום ד' אייר ה׳תשע״א 08.05.2011

'בקהילה' על נס ההצלה של אדמו"ר הריי"צ נ"ע

העיתון 'בקהילה' בכתבה מקיפה, בעקבות הסרט על הרבי הקודם ● רק מוח דמיוני במיוחד יכול היה להגות תכנית אבסורדית כל כך דוגמת זו שבמסגרתה פקידים בכירים בממשל האמריקני וקצינים בכירים בצבא הנאצי חברו יחדיו כדי למלט מוורשה הבוערת מנהיג חסידי וקבוצה הנלווית אליו ● הספר 'להציל את הרבי', שזה לא מכבר ראה אור בעברית, מתאר בפירוט את פרשת הצלתו הנועזת של כ"ק האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זצוק"ל מפולין המופצצת על ידי מטוסי חיל האוויר הגרמני ובמקביל את המאמצים האדירים שנעשו כדי להביאו לארצות-הברית ● וגם: על אנטישמיות מרושעת במסדרונות הממשל האמריקני ועל 'יהודים' למחצה, לשליש ולרביע, בצמרת המודיעין הנאצי ● הרב זלמן רודרמן על ההצלה מהתופת  לסיפור המלא
'בקהילה' על נס ההצלה של אדמו
הרב זלמן רודרמן

מחסום אחד, מחוץ לוורשה, התברר כקשה במיוחד. כשהחלה המשאית לעבור את תהליך הבדיקה, צעק חייל אס.אס. על בלוך והצביע על האדמו"ר. אנשי האס.אס. היו מבולבלים. הם הביטו בבלוך, קצין בצבא הגרמני, ואז הביטו ביהודי החרדי שאותו אילצו לצאת מהמשאית באיומי נשק. למרות השמים האפורים, ריקדו צלליהם של החיילים סביב היהודים, שלא העזו להרים את עיניהם. חיילי האס.אס. כיוונו את רוביהם לראשו של האדמו"ר...

בלוך הסביר לקצין האס.אס. - גבר גבוה במדים שחורים - שקיבל פקודה לקחת את היהודים האלה לברלין. קצין האס.אס. התעטש, מצמץ בעיניו והניד בראשו, ואז הסביר שלא קיבל שום מידע על המסע הזה. הוא איים לעצור את היהודים ולהחזיק בבלוך ובאנשיו במפקדה עד שיקבל אישור מברלין. כל העניין "מריח לא טוב", הוא אמר. "למה האבווהר מתעניין ביהודים חרדים?", שאל, והחווה בידו לעבר הקבוצה. "הם חלאות מטומטמות, וצריך לירות בהם". אחר כך הוא הפנה את גבו לבלוך ושאל, "מה באמת אתם עושים?".

לרגע אחד חשש בלוך שהאס.אס. קיבל מידע על המשימה. הוא הרגיש שהוא עלול לאבד את הקבוצה, ואולי גם את חסינותו שלו. זיעה קרה תקפה אותו וקצב נשימתו הואץ. אחר כך סיפר לשנק שאילו הייתה מפקדת האס.אס. בברלין מגלה שהוא, יהודי למחצה, מסייע ליותר מתריסר יהודים חרדים להימלט מוורשה, היה האס.אס. דורש את ראשו על מגש.

"אני לא מבין למה היהודים האלה מובאים לבירה", התעקש קצין האס.אס. - פניו מאדימים בחרון. "שנית", המשיך, "אני לא מוכן לקבל פקודות מקצין צבא שלא מסוגל להגיד לי למה היצורים האלה מלווים לברלין או מי נתן לו הוראה להביא אותם". איש האס.אס. סיים את נאומו בגיחוך מבשר רע.

אגרופיו של בלוך נקמצו והדם זרם ללחייו כשצעק בחמת זעם שקנריס הוא שנתן את הפקודה. הוא נמצא בקשר עם כמה גדודים באזור, אמר, ומסר את שמותיהם ואת שמות מפקדיהם. אם קצין האס.אס. לא יניח לקבוצה לעבור, הוא ידאג בעצמו שייעצר "ויקבל טיפול ראוי". הקצין הביט בבלוך ואמד את עוצמת האיום. לאחר היסוס מה הוא הורה לפתוח את המחסום והניח לקבוצה לעבור.

קרן אור בתהומות החושך

השורות הללו לקוחות מתוך הספר 'להציל את הרבי' והן מתארות את אחד הרגעים הדרמטיים והנוראים ביותר במהלך מבצע החילוץ וההצלה המורכב של כ"ק האדמו"ר השישי מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) זצוק"ל, מציפורני הנאצים יימח שמם וזכרם.

מדובר היה במבצע נדיר ומורכב ביותר, רצוף אינספור סכנות ואשר מנקודת מבט מסוימת אפשר להגדירו – הזוי. רק מוח דמיוני במיוחד יכול היה להגות תכנית אבסורדית כל-כך כמו זו שבמסגרתה פקידים בכירים בממשל האמריקני וקצינים בכירים בצבא הנאצי חברו יחדיו כדי למלט מוורשה הבוערת מנהיג חסידי וקבוצה הנלווית אליו. כל זאת בשעה שמפציצים גרמניים מנחיתים ללא הרף על העיר אלפי טונות של פצצות, ופלוגות חיסול של האס.אס. מתרוצצות בחוצות כאחוזות אמוק, חייליהן מתעללים ויורים ללא הבחנה ביהודים, תרים בשנאה יוקדת אחר הרבנים והאדמו"רים המנהיגים, כדי לפגוע בהם תחילה.

אבל השבח לבורא עולם שהמבצע ה'הזוי' הזה הצליח ובט' בחודש אדר ב' בשנת ת"ש, הגיעו כ"ק האדמו"ר ובני לווייתו בשלום אל חופי אמריקה. היה זה הודות למסירות אינסופית של קומץ חסידים שנטלו את המשימה הכבדה על כתפיהם הדלות ולעקשנותם להפעיל כל גורם אפשרי, גם כשהדרך נראתה לא פעם כמובילה אל מבוי סתום. ואולם ככל שמבינים את תלישותה מהמציאות של תכנית ההצלה הזו, כך אי אפשר להימנע מהמסקנה הברורה והחד משמעית – נס גדול היה כאן. הבלחה של קרן אור בתהומות החושך האינסופיים שאפפו את העולם בתקופת השואה הנוראה והאיומה.

הספר 'להציל את הרבי', פרי עבודתו ועטו של החוקר האמריקני בריאן-מארק ריג, ראה אור בארה"ב, תחילה בשפה האנגלית ולפני זמן לא רב הופיע גם בתרגום לעברית, בהוצאת 'מטר'. הספר מתאר שלב אחר שלב את התרקמות שיתוף הפעולה בין הפקידים האמריקנים לקצינים הנאצים, את החיפושים הקדחתניים, הנואשים כמעט, אחרי האדמו"ר בינות למרתפי הבניינים ההרוסים של ורשה, ולאחר מכן את חילוצו הנועז והמסוכן בפועל והבאתו לארצות הברית.

לכוד בוורשה המופגזת

שרשרת ההתרחשויות נפתחת בבוקרו של יום שישי, י"ז באלול תרצ"ט (1 בספטמבר 1939), בו התעוררו תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' החב"דית באוטבוצק (עיירת נופש סמוכה לבירה הפולנית ורשה) לקול פיצוצים. כעבור שעות מספר נודע שהיטלר פלש לפולין. התלמידים המבוהלים שאלו את רבם אדמו"ר הריי"צ כיצד לנהוג, והאדמו"ר יעץ לכל מי שיכול לצאת מפולין – לעשות זאת. לשישה תלמידים שהחזיקו באזרחות אמריקנית הורה הרבי לעזוב מיד ללטביה הסמוכה. לתלמידים אחרים הוא יעץ לנסות להגיע לווילנה שבליטה.

בשעה מאוחרת בכ' באלול, משנוכח האדמו"ר כי הסכנה באוטבוצק גדלה, החליט לצאת עם משפחתו ועם קומץ תלמידים לוורשה, בתקווה להמשיך משם הלאה ללטביה השכנה. הדרך לוורשה הייתה זרועת גופות מושחתות, פגרי סוסים ושרידי בניינים מפוחמים. חיל האוויר הגרמני הוסיף להמטיר פצצות על הדרכים המובילות לבירה הבוערת, בניסיון לפגוע באזרחים המנסים להימלט.

משהגיעו האדמו"ר ופמלייתו לשכונה יהודית בצפון ורשה, החליט האדמו"ר להישאר שם ולסייע לתלמידים נוספים להימלט למדינות ניטרליות עם המסמכים יקרי הערך של הישיבה. בחורי הישיבה החלו לעזוב ברגל, מפני שתחנת הרכבת הופצצה ללא הרף על ידי הגרמנים. את הגבול עם ליטה סגרו הסובייטים רק בראשית ת"ש. עד למועד זה הספיקו כמה אלפי בחורי ישיבה ובהם רבים מתלמידי ישיבת ליובאוויטש בוורשה להימלט מפולין לווילנה. אבל האדמו"ר, שהתקשה לצעוד מרחקים גדולים ברגל, נותר לכוד בוורשה.

בינתיים הוזמן הרבי על ידי הקונסול הכללי של לטביה בוורשה לעבור אל בניין הקונסוליה הלטבית, שהפגינה את תמיכתה בו וראתה בו אזרח מכובד של ארצה. אבל המעבר הזה לא התאפשר מפני שהרשויות בעיר חסמו את הדרכים.

בכ"ח באלול, יומיים לפני ראש השנה, התרחשה הפגזה הקשה ביותר באזור זה של העיר, והאדמו"ר מצא מקלט במרתף. 40 בני אדם מצאו עצמם לפתע במקום שנועד להכיל לא יותר מ-20 נפש. הדוחק היה נורא ובלתי נסבל. בשעת אחר צהרים מאוחרת החל המרתף לרעוד מהפיצוצים, וצופרי האזעקה ייבבו ברחבי העיר. אבק של לבנים מתפוררות וגושי בטון מילא את החדר ורבים זינקו החוצה ומצאו מקלט בבניין סמוך.

למרות כל זאת החל האדמו"ר להתכונן לראש השנה. עם כניסת החג נאספו כ-1,000 יהודים לבית שבו שהה האדמו"ר. הם נאספו ברחובות, בחצר הבית ובבניין עצמו. כולם רצו להיות קרובים ככל האפשר אל הצדיק. במהלך שני ימי החג הפגיזו מטוסים גרמניים את השכונה היהודית של ורשה ללא רחם, והפכו מקלטים ומרתפים רבים לקברי אחים.

ברגע מסוים נודע לאדמו"ר כי הבניין מעבר לרחוב התמוטט וקבר תחתיו רבים. הוא ביקש מהסובבים אותו לחלץ את הקרבנות. רוב המחולצים כבר היו מתים. בין השאר הוצאה מההריסות גווייה של אישה שאחזה בידה את גופת בתה התינוקת. הילדה עדיין מצצה את אגודלה.

ההפצצות נמשכו במלוא העוז כאשר האדמו"ר ומלוויו נאלצים פעם אחר פעם לעבור ממקלט אחד למשנהו. באווירה הנוראה הזאת התקיימו גם תפילות היום הקדוש. חמישה ימים לאחר מכן (בט"ו בתשרי ת"ש) נכנעה ורשה לגרמנים. ימים שלמים עברו על האדמו"ר כמעט בלי להביא דבר מאכל לפיו. ההפצצות נמשכו במלוא עוזן.

משימה לא פשוטה

בשעה שהסובבים את הריי"צ בוורשה ניסו לשרוד בעצמם ולגונן עליו, לחצו חבריהם חסידי ליובאוויטש בארה"ב על ממשלתם לפעול לחילוצו של רבם. בראשם עמד הרב ישראל ג'ייקובסון, מנהל 'אגודת חסידי חב"ד' באמריקה.

מסכת הקשרים הובילה עד למזכיר המדינה, קורדל האל, שאבי אשתו היה יהודי. בכירים נוספים במסדרונות השלטון החלו לגלות עניין בנושא. שופטים יהודים הופעלו גם כן. אחד מהם היה השופט לואיס ברנדייס, שתשע שנים קודם לכן פגש את הריי"צ בעת שהאדמו"ר ביקר בארה"ב ואף היה זה שארגן את הפגישה בין האורח הנכבד לנשיא ארה"ב בעת ההיא, הרברט הובר. בי"ט בתשרי ת"ש פנה ברנדייס אל שר המשפטים האמריקני, בנג'מין כהן, מיועציו הקרובים של רוזוולט. כהן העביר את הפנייה אל רוברט ט' פל, עוזר לראש החטיבה לעניינים אירופיים במשרד החוץ האמריקני שהיה מקושר לבכירים גרמנים.

פל הסכים כי "אכן, תהיה זו טרגדיה של ממש אם יאונה רע לאחד המלומדים היהודים הבולטים בעולם". הוא הניח שכהן פנה אליו בשל היכרותו עם הממונה על 'תכנית ארבע השנים' של גרינג, הלמוט וולתט, מומחה לתעשייה ולכלכלה בינלאומית וחבר המפלגה הנאצית. פל פגש את וולתט לאחר ועידת אוויאן שהתקיימה כשנתיים קודם לכן, בה דנו נציגי 32 מדינות על בריחתם של פליטים יהודים מגרמניה ומאוסטריה. בין השניים נרקמו יחסים ידידותיים ווולתט הבטיח לו בשעתו כי אם יתעורר מקרה מסוים שיהודי אמריקה יגלו בו עניין, "הוא יעשה כל שביכולתו כדי למצוא פתרון".

פל החליט לבקש מוולתט לפרוע את ההבטחה שלו. במקביל ביקש פל לוודא כי חסידי ליובאוויטש ולא הממשל האמריקני הם שיישאו בעלויות החילוץ. אלא שהצלחת המשימה לא הייתה תלויה בכסף בלבד, אלא בעיקר במידת נכונותו של וולתט לשתף פעולה.

וולתט נענה לאתגר הכבד. הוא האמין ששחרורו של המנהיג החסידי הדגול יקדם אינטרסים של גרמניה, אך גם ידע שהרשויות יתנגדו לכך. לפיכך החליט לפעול בחשאי. וולתט הכיר אדם אחד שבו יוכל לבטוח – האדמירל וילהלם קנריס, ראש האבווהר, המודיעין הגרמני, שמרגע זה והלאה יהפוך לדמות המפתח בפרשת ההצלה המופלאה.

על אף תפקידו הבכיר, סייע קנריס לא אחת ליהודים. כשנה קודם לכן הפגין קנריס, כמוהו כוולתט, התנגדות לחלקים מסוימים במדיניותו של היטלר. וולתט הביא אפוא את קנריס בסוד העניין. האחרון הבין את התוצאות החיוביות שיכולות להיות להיענו?ת לבקשתם של בכירים בוושינגטון, והסכים לפעולת החילוץ. הוא הבטיח לשלוח קצינים לוורשה, לשם כך.

מצב מוזר מאוד

למשימה המיוחדת והמסוכנת הזו גייס קנריס את ארנסט-פרדיננד בלוך, שהיה בן לאב יהודי, את יוהנס המבורגר, שעל-פי חוקי הגזע הנאציים הוגדר 'רבע יהודי' ואת חברו סמל קלאוס שנק, בן לאם יהודייה ולאב גוי. בלוך שנק והמבורגר לא היו דמויות יוצאות דופן באבווהר בפיקודו של קנריס. קנריס העסיק 'מישלינג' (בני תערובת) רבים. החבר הרביעי במשלחת הצלה מוזרה זו היה מייג'ור יוהנס הורצ'ק, ראש משרד האבווהר בוורשה. היכרותו עם ורשה, עם הפולנים ועם השפה הפולנית אפשרה לו למלא תפקיד חיוני באיתורו של האדמו"ר מליובאוויטש.

בהוראת קנריס יצאו הארבעה למסע חיפושים אחר האדמו"ר. המשימה לא הייתה פשוטה כל עיקר. בגלל ההפגזות הכבדות החליפו האדמו"ר ופמלייתו מדי פעם את מקום המסתור שלהם. יהודים ברחוב שנשאלו על ידי חבורת הקצינים הגרמנים, "היכן מסתתר הרבי מליובאוויטש", מילאו את פיהם מים ונמלטו באימה. הם היו בטוחים כי הגרמנים מבקשים את נפשו של האדמו"ר. נוצר אפוא מצב מוזר מאוד: חבורת קצינים באבווהר הגרמני מחפשת אחר האדמו"ר כדי להצילו ואילו האדמו"ר ואנשיו מסתתרים, ושוחרי טובתם מונעים עצמם מלכוון את המצילים אל הניצולים.

בלוך וחבריו חשו תסכול רב. הם שיתפו את קנריס בסיטואציה המשונה. זה יידע את חברו האמריקני פל במצב, והלה העביר את המסר הלאה עד שהגיע לרב ג'ייקובסון בניו יורק. הרב ג'ייקובסון הטיל על עסקני חב"ד בלטביה את המשימה לאתר את האדמו"ר ולהודיע לסובבים אותו כי חבורת קצינים גרמנים מחפשת אחריהם ומבקשת את טובתם.

בי"ג בכסלו, נוצר סוף-סוף המפגש המיוחל.

בלוך נכנס לפעולה והורה לכמה מחייליו ללבוש אפוד קרב מלא ולהתכונן לכל מצב אפשרי. היה עליו להיכנס לבניין במהירות, לאבטח את הזירה ולהעריך את המצב. הוא ידע שעליו להגיע לשם לפני האס.אס. שיתבע את המנהיג היהודי לעצמו אם יגיע למקום לפניו. האס.אס. והאבווהר נאבקו זה בזה בוורשה, ובלוך רצה להימנע מסיבוכים. כאשר שבו בלוך וחייליו לביתו של הרשל גור-ארי, שבו התגורר הרבי, הם פרצו את הדלת.

הם מצאו את עצמם בפרוזדור אפל המדיף צחנה. ההפצצות הרסו את מערכת הביוב. קולות בכיו של ילד הדהדו במסדרון, וקול רך של אישה ניחם את הפעוט. במהומה שהשתררה עשה האדמו"ר כמיטב יכולתו לשמור על שלוותו. קולות רמים קראו פקודות בגרמנית. תריסר חסידי ליובאוויטש שהיו נוכחים במקום החווירו ושמרו על שתיקה.

זמן קצר לאחר מכן דיווח וולתט לוושינגטון שבלוך מצא את האדמו"ר ושלאחר שהות מה שבה יחזור לאיתנו, הוא יוכל לעזוב את ורשה ב-1 בדצמבר (י"ט בכסלו) בהגנתו של "קצין מטה גרמני". האדמו"ר היה מותש. לחייו היו שקועות, עיניו חלולות וגון עורו צהבהב. הוא היה זקוק להתאוששות.

מכאן והלאה החל מסע בלתי ייאמן של האדמו"ר והפמליה הקרובה אליו, תחילה ללוע הארי, אל תוככי ברלין, בדרך ללטביה. בדרכם נאלץ בלוך להתמודד עם אינספור מחסומים של האס.אס. ולסבר את אוזניהם של החיילים תאבי הרצח שאיישו אותם, באשר לחבורת היהודים שהוא מוביל במכונית ובמשאית. במכונית נסעו האדמו"ר הריי"צ עצמו, רעייתו הרבנית ואימו הרבנית הזקנה (רעיית כ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש זי"ע). כל השאר ישבו במשאית. בכל הפעמים הצליח בלוך להרשים את החיילים במחסומים ולמנוע מהם לחטט יתר על המידה, חוץ מאותו מחסום שמה שהתרחש בו תואר בראשית דברינו.

אטימות לב ואנטישמיות

ו
אולם 'להציל את הרבי', לא פחות כמעט משהוא מתאר את הזוועות האיומות שפקדו את יהודי פולין כבר בראשית הכיבוש הנאצי, ואת מה שהרבי הריי"צ נאלץ לחוות באותם שבועות של אימה וסכנת חיים מוחשית, הוא מהווה גם כתב האשמה חריף ביותר נגד שלטונות אמריקה ובאופן מיוחד נגד רשות ההגירה שלה, שנהגה באותם ימים הרי גורל באטימות לב מרושעת כלפי מאות אלפי הפליטים שהתדפקו על שעריה.

ההתעקשות שלא לחרוג מ'מכסות הפליטים' שאמריקה ניאותה לקלוט, לצד היתפסות דווקאית לענייני נוהל ופרוצדורה, היו מתסכלות באופן שכמעט אי אפשר להסביר בלי שמביאים בחשבון את הרוח האנטישמית שנשבה באותם ימים במסדרונות השלטון בארצות הברית.

עם התחלת פעולות ההצלה של הרבי ופמלייתו, הציע סם קרמר, יועצה המשפטי של חסידות ליובאוויטש בארה"ב, לפנות לידידו מקס רוד, עורך דין בכיר ומקושר, לטפל בסידורים הרשמיים הדרושים לחילוצם מאירופה של הרבי ומלוויו.

אבל בהעדר תעודות לידה, התעכב התהליך. רבים מהמסמכים הדרושים נמצאו בברית המועצות, ולא היה אפשר לקבלם. לכך נוספה העובדה שמאז עלייתו של היטלר לשלטון עלה באופן דרמטי מספרם של הרבנים שביקשו מקלט בארצות-הברית. סעיף 4(ד) לחוק ההגירה משנת 1924 התיר ל'כוהני דת' להיכנס לארה"ב מעבר למכסות ההגירה. עם זאת, גם 'כוהני הדת' נדרשו להוכיח שהם מסוגלים למצוא עבודה על אדמת אמריקה. בראש מחלקת האשרות עמד אוורה מ' וורן, אדם שלא נודע בנטייתו לסייע לפליטים יהודים.

בחודש כסלו ת"ש (ינואר 1940) מינה הנשיא רוזוולט את סגן מזכיר המדינה ברקנרידג' לונג לפקח על המדיניות כלפי הפליטים מאירופה. אופיו הלא נדיב של לונג והאנטישמיות המוצהרת שלו הוכחו כשילוב קטלני לפליטים. כאשר נטל על עצמו את תפקידו של וורן, הוא גילה שהסירוב לסייע לנזקקים כבר היה למסורת.

צריך לעקוב אחר מסכת הקשרים והלחצים שהופעלה על מנת לרכך את שלטונות ההגירה האמריקניים שיואילו בטובם לאפשר לרבי ולמלוויו לדרוך על אדמת ארצם, כדי להאמין כמה אטימות לב מסוגלים בני אנוש לגלות כלפי זולתם הנתון בצרה, אפילו הוא אישיות בסדר גודל ציבורי כדוגמת האדמו"ר זצוק"ל.

המרוץ שהתנהל נגד הזמן היה אפוא דו כיווני. בזמן שעסקני ליובאוויטש בלטביה עשו כל מאמץ לאתר את האדמו"ר בוורשה וליידע אותו בדבר החיפוש של בלוך ואנשיו אחריו, כדי להצילו, עשו החסידים בארה"ב כל שלאל ידם כדי להשיג אשרות כניסה לארה"ב, אם וכאשר תצליח תכנית החילוץ הסבוכה והנועזת.

בית חזק לתורה באמריקה

דרך הייסורים בכל הנוגע לקבלת אשרות הכניסה לארה"ב הגיעה לקיצה בכ"ד בטבת (ת"ש), כשבועיים לאחר שהאדמו"ר ופמלייתו (להוציא בתו מרת שיינה ובעלה הרב מנחם-מענדל הורנשטיין הי"ד, שנשארו על אדמת פולין ומאוחר יותר נרצחו על ידי הגרמנים ימ"ש) הגיעו בשלום לריגה בירת לטביה.

הריי"צ התעכב בריגה עוד זמן מה, בין השאר מפני שאימו הרבנית הזקנה נאלצה לעבור שם ניתוח. עשרה ימים נמשך מסע ההפלגה של האדמו"ר ומלוויו משוודיה לארה"ב ובט' באדר ב' (ת"ש) דרכו רגליו על אדמת אמריקה, כאשר המוני חסידים ו'עמך ישראל' נרגשים מקדמים את פניו בהתרגשות עצומה ובברכת "ברוך מחיה המתים". רק מתי מספר מביניהם ידעו על מסכת התלאות שחווה הרבי, ועל תכנית ההצלה הנועזת, כמו גם על המאמצים האדירים שהושקעו כדי להגיע לרגע המאושר הזה.

הפרק האחרון בספר, העוסק בסיפור ההצלה של הריי"צ זי"ע (הפרק שלאחר מכן סוקר את 'גורלם של המחלצים'), מתאר את השתלשלות הדברים מאז הגעת הריי"צ לחופי ארה"ב ועד להסתלקותו עשר שנים מאוחר יותר וסוקר בקצרה את תקופת הנהגתו של כ"ק האדמו"ר האחרון מליובאוויטש זצוק"ל עד להסתלקותו בקיץ תשנ"ד. החוקר האמריקני הלא יהודי חותם את דבריו בשורות הבאות:

למרות המשבר (בעקבות הסתלקות כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, ז.ר), חסידות ליובאוויטש ממשיכה לגדול. אילו היה יכול רבי יוסף-יצחק שניאורסון לראות כיום מה יצרו תנועתו ושליחיו, הוא היה מתגאה בהם. הוא היה אומר שאלוקים חילץ אותו מפולין כדי להפוך את חב"ד לאחת החסידויות המשפיעות ביותר שהיו מאז ומעולם, וכדי לבנות בית חזק לתורה באמריקה.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.