מערכת COL
|
יום י"ח אדר א ה׳תשע״א
22.02.2011
האומנם אסור לאדם לאכול עד שיאכיל את בעלי-החיים שלו?
האומנם אסור לאדם לאכול עד שיאכיל את בעלי-החיים שלו? הרב יוסף שמחה גינזבורג משיב ומפרט במדור "פינת ההלכה" בשיחת השבוע: האם ניתן לסמוך על פועל שיאכיל החיות? מה הדין בשבת וביום טוב? ומה הדין בבעל חי חולה? לסיפור המלא
האומנם אסור לאדם לאכול עד שיאכיל את בעלי-החיים שלו?
תשובה: המגדל בעלי-חיים שמזונם תלוי בו, ובכלל זה דגי-נוי, אסור לו לאכול עד שייתן להם לאכול (מובן שמדובר בשעה שגם הם זקוקים להאכלה), שנאמר (דברים יא): "ונתתי עשב בשדך לבהמתך (ורק אחר-כך) ואכלת ושבעת". אולם לעניין שתייה - האדם קודם, שנאמר (בראשית כד): "שתה, וגם גמליך אשקה", וכן (במדבר כ): "והשקית את העדה ואת בעירם". לכן מותר לשתות לפני האכלת בעלי-החיים והשקייתם. ויש מתירים אף לאכול אכילת עראי קודם האכלת בעלי-החיים.
אם יש פועל שתפקידו להאכיל את בעלי-החיים, רשאי הבעלים לסעוד את סעודתו ולסמוך על הפועל שיעשה את מלאכתו נאמנה.
בשבת וביום-טוב: יש אומרים שבשבת ויום-טוב, שהאכילה היא מצווה, מותר להקדים אכילתו לאכילת בהמתו.
מותר לטרוח בשבת להכין מזון לבעלי-חיים ביתיים, שמזונותיהם תלויים באדם. כל בעל-חיים שאינו מוצא לו מזון, מותר להאכילו, שנאמר (תהילים קמה): "ורחמיו על כל מעשיו". כמו-כן מותר לתת מעט מזון לכלב, גם אם אין מזונו עלינו.
אך אסור לטרוח בשבת בעבור בעלי-חיים המוצאים את מזונם בעצמם. עם זה, מותר להשליך שיריים במקום שיגיעו אליו בעצמם ויאכלו.
בעלי-חיים שקשה להם להגיע אל המזון בעצמם, מותר להאכילם, אך אסור לטלטל את החיות, כי כל בעלי-החיים מוקצים ואסורים בטלטול. ואם בעל-החיים חולה וכדומה, ואינו יכול לאכול בלי שיטלטלוהו, יש מתירים להאכילו גם כך על-ידי גוי או על-ידי ילד, ויש מתירים גם על-ידי יהודי; ויש מתירים זאת רק במקום הפסד מרובה.
מקורות: תענית כ,ב. ברכות מ,א וגיטין סב,א. רמב"ם סוף הל' עבדים. ספר חסידים סי' תקלא, ומקור חסד שם. שו"ע או"ח סי' קסז ס"ו, שה סי"ט, שכד סי"א, נו"כ ושו"ע אדמו"ר הזקן שם, ובסי' שה סכ"ו-כז. שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' יג. שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' לב. וראה שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' יז, ובשדי חמד, קונטרס הכללים, מע' א סוף כלל ק. ש"ש כהלכתה פכ"ז סכ"א ואילך.
תשובה: המגדל בעלי-חיים שמזונם תלוי בו, ובכלל זה דגי-נוי, אסור לו לאכול עד שייתן להם לאכול (מובן שמדובר בשעה שגם הם זקוקים להאכלה), שנאמר (דברים יא): "ונתתי עשב בשדך לבהמתך (ורק אחר-כך) ואכלת ושבעת". אולם לעניין שתייה - האדם קודם, שנאמר (בראשית כד): "שתה, וגם גמליך אשקה", וכן (במדבר כ): "והשקית את העדה ואת בעירם". לכן מותר לשתות לפני האכלת בעלי-החיים והשקייתם. ויש מתירים אף לאכול אכילת עראי קודם האכלת בעלי-החיים.
אם יש פועל שתפקידו להאכיל את בעלי-החיים, רשאי הבעלים לסעוד את סעודתו ולסמוך על הפועל שיעשה את מלאכתו נאמנה.
בשבת וביום-טוב: יש אומרים שבשבת ויום-טוב, שהאכילה היא מצווה, מותר להקדים אכילתו לאכילת בהמתו.
מותר לטרוח בשבת להכין מזון לבעלי-חיים ביתיים, שמזונותיהם תלויים באדם. כל בעל-חיים שאינו מוצא לו מזון, מותר להאכילו, שנאמר (תהילים קמה): "ורחמיו על כל מעשיו". כמו-כן מותר לתת מעט מזון לכלב, גם אם אין מזונו עלינו.
אך אסור לטרוח בשבת בעבור בעלי-חיים המוצאים את מזונם בעצמם. עם זה, מותר להשליך שיריים במקום שיגיעו אליו בעצמם ויאכלו.
בעלי-חיים שקשה להם להגיע אל המזון בעצמם, מותר להאכילם, אך אסור לטלטל את החיות, כי כל בעלי-החיים מוקצים ואסורים בטלטול. ואם בעל-החיים חולה וכדומה, ואינו יכול לאכול בלי שיטלטלוהו, יש מתירים להאכילו גם כך על-ידי גוי או על-ידי ילד, ויש מתירים גם על-ידי יהודי; ויש מתירים זאת רק במקום הפסד מרובה.
מקורות: תענית כ,ב. ברכות מ,א וגיטין סב,א. רמב"ם סוף הל' עבדים. ספר חסידים סי' תקלא, ומקור חסד שם. שו"ע או"ח סי' קסז ס"ו, שה סי"ט, שכד סי"א, נו"כ ושו"ע אדמו"ר הזקן שם, ובסי' שה סכ"ו-כז. שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' יג. שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' לב. וראה שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' יז, ובשדי חמד, קונטרס הכללים, מע' א סוף כלל ק. ש"ש כהלכתה פכ"ז סכ"א ואילך.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
