התאומים מפרזידנט ● סיפור מצמרר שנחשף השבוע
הרב הירשל רסקין, מונטריאול
כך נאמר בלוח 'היום יום', ח"י אייר:
"אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מיו"ט המצויינים ... מען האט דעמאלט געזעהן א סך מופתים. דאס רוב מופתים איז געווען בנוגע קינדער. און א גאנץ יאהר האט מען געווארט אויף לג בעומר" [=אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מהיו"ט המצויינים... ראו אז הרבה מופתים. רוב המופתים היו בקשר לילדים וכל השנה חיכו לל"ג בעומר].
גם אצל הרבי ידוע יום זה כיום סגולה להיפקד בזחו"ק.
את הסיפור הבא שמעתי בחצר האוהל הק' מפי בעל המעשה, השליח הרב אלטער בוקעיט (מהשלוחים לבוסטון):
'ועד המסדר' של אברכים
ל"ג בעומר תשד"מ
בשנה זו התקיים "פאראד" בחזית 770, ובשל ההמוניות והפומביות בעמידה ליד 770, החליט המרא דאתרא הגאון החסיד הרב זלמן שמעון דווארקין ע"ה שהזוגות הרוצים לקבל את ברכתו של הרבי לזחו"ק – לא יעמדו ליד 770 להמתין לברכה, אלא יעמדו בשעה עשר בבוקר ליד דלת ביתו של הרבי ברחוב פרזידנט 1304, שם יהיה להם יותר שקט ופרטיות.
בשל העובדה שיהיה שם קהל גדול, ויצטרכו "ועד המסדר" לעמוד ולהזיז את אלו שכבר קיבלו ברכה, כדי לאפשר לאחרים לגשת אל הרבי – וכיוון שלא מתאים שבחורים יהיו "ועד המסדר" במעמד כזה – החליט הרב זלמן שמעון שאברכי הכולל הם יהיו "ועד המסדר".
ר' אלטער בוקעט היה אז אברך בכולל האברכים, וגם הוא נבחר להיות בצוות ה"ועד המסדר" באותו ל"ג בעומר, ליד ביתו של הרבי.
אולם ר' אלתר פנה לאחראים בבקשה: מטבעו הוא לא מתאים 'לעמוד ולהזיז אנשים', יחד עם זאת הוא מבקש מאוד שלא לאבד את הזכות לקחת חלק בעניין הקדוש הזה.
לאור בקשתו הוחלט שתפקידו יהיה לעמוד ליד דלת רכבו של הרבי, לפתוח אותה ברגע שהרבי יגיע לרכב, ולסגור אותה מיד כשהרבי מתיישב ברכב, כדי לאפשר לנהג של הרבי להיכנס מיד למושב הנהג ולצאת לדרך מבלי לעכב את הרבי אפילו למספר שניות.
"מחזה מצמרר"
"לא אשכח את המעמד הזה" – סיפר הרב בוקעט. "היו שם זוגות רבים. אברכים מאנ"ש וכאלו שלא מאנ"ש, היו שם גם כמה זוגות חסידי סאטמר" [למרות ששנת תשד"מ ידועה בהיסטוריה כשנה "עקובה מדם" ביחסי סאטמר־ליובאוויטש].
"הרבי יצא מדלת הבית בשעה 10:00 בבוקר, ולרכב הוא הגיע רק בשעה 10:20... עשרים דקות תמימות ארכה לו הדרך מדלת הבית עד לרכב.
"היו שם בכיות וצעקות. היו כאלו שהרבי בירך אותם, וכאלו שהרבי "לא שמע" אותם. זה היה מחזה מצמרר.
"והנה הגיע הרגע שלי. הרבי הגיע אל הרכב, הדלת פתוחה לרווחה, אני אוחז בידית הדלת, והלחץ של כל האנשים סובב אותי. כולם נלחצים אל דלת הרכב. אני מחזיק בכוח את דלת הרכב לבל תיטרק חלילה על הרבי.
"הרבי נכנס לרכב, מתיישב על מקומו, אני עומד לסגור את הדלת, ולפתע – אל תוך החלל בין הדלת לרכב נדחק אברך. הוא נכנס "ראשו ורובו" אל הרכב, ואומר לרבי שהוא נשוי כמה שנים ואין לו ילדים, שמו הוא ... שם אמו .... שם אשתו ... ושם אמה...
"אני רואה שהוא אברך מחסידי סאטמר, והוא מבקש ברכה מהרבי.
"הלחץ על הדלת הולך ומתגבר, ואני מחזיק אותה בכל כוחי, לבל תיסגר ותמעך את האברך הזה.
"הרבי מעניק לו ברכה, ואז לפתע אני שומע את הרבי ממשיך –
"הרבי מביט אל האברך הסאטמרי ואומר לו במילים אלו: "דער קינד וועט דארפ'ן האבן מיט וועמען צו שפילען זיך"... [= הילד יזדקק שיהיה לו עם מי לשחק]
"האברך ההוא לא ממש מבין מה הרבי אומר לו, ואז הרבי אומר לו: "זאג אמן!"... [=תגיד אמן]
"האברך קולט את העניין, מתאושש, ואומר "אמן" בקול רם, ויוצא מהרכב. אני סוגר את הדלת והרבי נסע לדרכו.
"היה זה ביטוי שלא שמעתי מעולם. והוא חלחל בתוכי כביטוי ייחודי.
"חלפו שנים, יצאתי לשליחות בבוסטון, ומרוץ החיים עשה את שלו".
אבא ע"ה
כ"ד מנחם אב תשנ"ט.
כ"ד מנחם אב הוא יום הולדתו של הגה"ח ר' חיים מאיר בוקעט ע"ה, אביו של ר' אלטער, שכבר שבק חיים לכל חי, ומנוחתו כבוד בבית החיים מונטיפיורי, לא הרחק מהאוהל הק'.
בתאריך זה בשנת תשנ"ט, ר' אלטער החליט לנסוע מבוסטון, להגיע לאוהל, לשאת תפילה ובקשה, ולאחר מכן ללכת לקברו של אביו לרגל יום הולדתו.
הוא החליט לצאת בשעת לילה מבוסטון לאוהל הק', להגיע בסביבות השעה 4:00–5:00 לפנות בוקר, לומר מענה לשון, ולצאת חזרה לבוסטון, כדי להיות בעיר בסביבות השעה 9:00 לקראת יום העבודה הרגיל שלו.
פגישה ב'אוהל'
השעה 5:00 לפנות בוקר.
ר' אלטער עומד בתוך האוהל הק' וקורא מענה לשון, והנה הוא רואה שאל האוהל נכנס אברך מחסידי סאטמר, ולצידו שני נערים.
הדבר היה נראה לו מוזר, בשעת בוקר מוקדמת זו. "מה הם עושים כאן, בכלל" – הוא שאל את עצמו – "ומדוע בשעה כזו"?
תמיהתו גברה שבעתיים, כשלאחר שבני המשפחה הללו גמרו לקרוא את הפ"נ שלהם, האבא אומר לשני הנערים "נעמט ארויס די מאמר"... [=תוציאו את המאמר] ושני הנערים מוציאים את דפי המאמר "איתא במדרש תילים" (המאמר שחוזרים בבר־מצווה), והם קוראים את המאמר על הציון הק'.
ר' אלטער מבחין שהאברך הסאטמרי מתבונן בו במין מבט מהורהר משהו. הוא מביט ורואה בו משהו לא ברור.
הילדים של הרבי
הם נפגשו שוב ליד הקפה, העוגיות והקשיות.
ר' אלטער לא יכל להתאפק וניגש אל האבא לשאול מה העניין ובמה מדובר כאן...
עונה לו האברך הסאטמרי: "הילדים הללו – הם ילדים של הרבי, הם נולדו בזכות ברכה של הרבי"...
והוא מרחיב את היריעה ומספר: "הייתי נשוי כמה שנים ולא נולדו לי ילדים. ניגשתי יום אחד לרבי לבקש ממנו ברכה לזחו"ק, והרבי בירך אותי, ולאחר מכן הרבי אמר לי "דער קינד וועט דארפ'ן האבן מיט וועמען צו שפילען זיך"... "זאג אמן"! – [=הילד צריך שיהיה לו עם מי לשחק. תגיד אמן]
"ובזכות ברכה זו נולדו לי התאומים הללו, שאתה רואה כאן לנגד עיניך"...
ואז ההכרה היכתה בר' אלטער כברק –
"תגיד לי" – הוא אומר לבן שיחו, כשכולו נרגש – "תגיד לי, מתי זה היה?! האם לא בל"ג בעומר בשנת תשד"מ?! ליד ביתו של הרבי?!"...
"כן, כן, בל"ג בעומר, בשנת תשד"מ, ליד הבית של הרבי, בתוך הרכב של הרבי!" עונה לו הסאטמרי.
"אני לא מאמין".... – אומר לו ר' אלטער – "אני הוא זה שהחזקתי בשארית כוחותיי את דלת רכבו של הרבי שלא תמעך אותך מלחץ ההמון שצבא על הדלת"...
"זהו זה. כעת אני מבין" – השיב לו הסאטמרי – "הפנים שלך היו נראים לי מוכרות אך לא הצלחתי להיזכר מהיכן. כעת התחוורה לי התמונה".
"כפי שאתה רואה" – הוא ממשיך ומספר לר' אלטער – "אלו שני הילדים, התאומים, שנולדו לי בזכות ברכתו של הרבי כשנתיים אחרי אותו ל"ג בעומר. והיום הוא יום הבר־מצווה שלהם.
"אלו שני הילדים שיש לי. אין לי יותר ילדים. והם הילדים שלו, של הרבי".
מאפשרים לכם לקבל
