בביקור בבית של חבר חבדני"ק שלי הבחנתי במשהו מוזר: לילדים לא היה אפילו דובי אחד לרפואה! מה יש לכם נגד הדובון החמוד?

תשובה:

חלילה, אין לנו נגד הדובון החמוד כלום... אך אם שאלת, נגלה את אוזנך שלא רק דובי לא היית מוצא שם: גם בובות של ארנבות, חמורים או חתולים לא היית מוצא בבית.

הסיבה לכך היא הצעה שהרבי מליובאוויטש הציע לפני כ-34 שנה כי ילדים ישחקו רק עם חיות טהורות וכשרות ולהשתדל ככל שאפשר שהסביבה בה ילדים גדלים תהיה מלאה רק בחיות ובבהמות כשרות.

תוכל ללחוץ על הקישור הזה כדי לצפות בוידאו בו הרבי משוחח על הנושא. בנוסף, הנה סיבה אפשרית אחת להצעה זו:

הלכות הכשרות אומרות לנו אלו דברים מותר לאכול ואלו לא. הסיבה העיקרית לכך שאנו שומרים כשרות היא, כמובן, כדי לקיים את רצונו של האלוקים, אך פרשנים רבים מציינים כי ההבדל בין חיות כשרות ולשאינן כאלה הוא שבעוד החיות הכשרות עדינות יותר, אלו הלא כשרות אגרסיביות וטורפות. לפיכך אנו מצווים שלא לאכול אותם כדי שתכונותיהם השליליות לא יהפכו להיות חלק מאיתנו.

אולי, מאותה סיבה, אנו גם לא משחקים עם דובי: האם אנו רוצים שילדינו יתנהגו כמו דוב רעב? האם תכונותיו האגרסיביות של הדוב צריכות להיות דוגמה לחיקוי עבור ילדינו? או שמא נעדיף שהם יהיו עדינים כמו כבשים ודורשי שלום כמו היונה. כשהם משחקים עם בובות או מביטים על תמונות של חיות, נעדיף להציג בפניהם את החיות הכשרות המייצגות עדינות, רוגע וטהרה.