מערכת COL
|
יום י"ד טבת ה׳תשע״א
21.12.2010
"אף-אחד לא ישפשף את העיניים ויאמר: הרבי מחב"ד, סליחה"
לידי COL הגיע מכתב ששיגר האברך יהושע הלוי לוין, אברך ליטאי הלומד בכולל חזון איש הישן בבני-ברק, לחברי-הכנסת משה גפני ואורי מקלב מ"דגל התורה" ● האברך מוחה על הזלזול במלחמה על "מיהו יהודי" ומפתיע בהצהרה מלאה אומץ: "אף אחד, גם לא חברי הכנסת החרדיים של דגל התורה של הרב שך, לא ישפשף את העיניים. לא יתעורר מתרדמתו הפוליטית ויאמר: סליחה הרבי מחב"ד, צדקת" למכתב המלא
גפני (צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת)
הקדמה: למרות שכאברך השייך לחוג מסויים הוא לגמרי לא מייצג בניתוחו את העמדה החב"דית בכל הקשור לפרטי המאבק הקדוש בעניין "מיהו יהודי" - אולם הוא לא היסס לכתוב גם משפט אחד שבוודאי יעורר הדים רבים בסביבתו הקרובה.
תמליל המכתב המלא. לא נגענו:
בתיקון לחוק השבות, המפורסם בשם חוק "מיהו יהודי" נקבע על ידי כנסת ישראל שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר. בנפרד מהחוק הזה, קיים חוק הרבנות במדינה, שרק בתי הדין הרבניים ואלו שהוסמכו על ידי הרבנות במסגרת מועצת הרבנות הראשית לישראל, הם לבדם מוסמכים לגייר, ולא אחרים, כשהכוונה לרפורמים וקונסרבטיבים.
בזמנו הורה הרבי מליובביץ' שיש להוסיף בתיקון לחוק האמור את המילה "כהלכה". והיות וחברי הכנסת הדתיים לא היו מחסידיו, אלו לא עמדו על ההכרח לתקן דוקא כך, וסמכו על שאר הגדרים הקיימים ועל הרבנות למסגרותיה השונות, שהם כבר ידאגו לגיור כהלכה ולא גיור סתם.
הרב שך הורה בפירוש לנציגים החרדים בכנסת שלא להתעקש על הכנסת המילה כהלכה, בהסבירו, שמילה בחוק לא יכולה לגדור את הפירצה באמת, וכי אם יש חשש לגירות ריפורמית, החשש קיים באותה מידה גם אם בחוק יהיה כתוב 'כהלכה'. הלכה חילונית גם היא הלכה, גם הריפורמים יגיירו ויתנו תעודות שיהיה רשום בהם נתגייר כהלכה. וכו'.
כל מי שניסה במשך השנים להילחם בבעיית הגיורים הבלתי תקפים על פי דין, לא העלה על קצה דעתו שאם יהיה כתוב בחוק כהלכה הבעיה תיפתר. פשוט מאוד – הבעיות לא התעוררו כל השנים מכיוון הריפורמי, אלא בתוככי האורטודוקסיה. הגיורים הסיטונאיים המזוייפים שהתגלו מפעם לפעם, אלו שהתברר שנעשו תמורת תשלום שוחד, או גיורי הקיבוצים, וכל שאר הפרשיות, כולם היו בעיות בתוך מסגרות הרבנות. כולם נחשבו מבחינת החוק להלכה למהדרין.
אבל מצד ההלכה האמיתית הם היו ונשארו גויים גמורים. לכן, הרבנים שטיפלו, או ניסו לתקן תקנות כאלו ואחרות בנושאי הגיורים ולא חיפשו את הנוסחה והתדמית אלא את הפתרון לגופה של בעיה, קרי: למעט ולו מזוג אחד להנשא בתערובת, מלהתבולל, מלהביא ילדים גויים לעולם בתוככי המדינה היהודית שיהיו רשומים כבני העם היהודי בזהותם ובעתיד יתבוללו בינינו כדת משה וישראל. פתרון לזה נמצא במאבק במקום אחר לגמרי. לא לתת לקלי דעת את תפקיד המגיירים.
פולמוס המילה כהלכה נמשך שנים ספורות. חסידי ליובביץ לא פסקו מלהתקיף את חברי הכנסת שאינם מקיימים מחאה על אי תיקון החוק יום יום לפני כל מושב בכנסת, עד שנכנס נציג חב"ד לרשימת אגו"י באופן רשמי, וכל המפלגה החרדית קבלה בגלוי את הרבי כבעל עמדה בכירה ביותר ודעותיו ושיחותיו החלו להופיע באופן קבוע ומכובד על גבי "המודיע". אז פסקו המחאות ונשכח הצורך ההכרחי לתקן את החוק במילה כהלכה.
במשך כל אותם שנים התנערו כלי ההסברה החרדים מההאשמה, וטענו שהפולמוס אינו אלא ענין לתקשורת ולקבל אהדה ציבורית. וכי שום תועלת מעשית לגופם של גיורים בעם ישראל אינו תלוי בו.
הדברים עתיקים, והתפרסמו על כך מאות מאמרים טעונים במשך תקופה ארוכה.
היום, עומד על הפרק נושא הגיור במסגרת הצבא. החילוניים ואוהבי הגרים ומחפשי הפתרון לבעיה הקשה של ריבוי הגויים בין העולים החדשים כולם בדעה נחרצת שהגיור הידידותי והמקוצר בתוך המסגרת הצבאית, הוא פתרון מוצלח שעוד קודם צאת הצעיר או הצעירה לאזרחות, ושנים מספיקות בטרם מחשבה להקים בית ומשפחה כבר הם נחשבים ליהודים כחוק. מנגד, מיעוט ממש מבוטל בין חברי הכנסת, שאצבעותיהם לא מסוגלות למנוע מהחוק לעבור, מתנגדים. גם הרב הראשי מתנגד, ומועצת הרבנות הראשית הקימה ועדה לסידור הבעיה, ולתאם בין הרבנות בראשות הרב הראשי לבין הרבנות הצבאית שהיא עצמאית ובלתי כפופה לרב הראשי.
התקשורת הדתית מתנגדת אף היא. למה? כלומר מה השאלה בכלל, כולם מבינים שאם החילוניים בעד והרב הראשי נגד, סימן שהדת בצד של הנגד.
אז מתחממת מלחמה. ראש הממשלה צריך את ישראל ביתינו בממשלה, וצריך גם את ש"ס. יום אחד הוא נגד הרב עמאר ובעד דודו רותם, ולמחרת בעד הרב יוסף והרב עמאר ונגד מי שמנסה להביא לסדקים באחדות הממשלה. תפקיד חברי הכנסת החרדים והדתיים להראות לראש הממשלה שזה בנפשם, כך הוא ילחץ את עצמו יותר. ותפקיד העיתונות המפלגתית הפנים חרדית לגבות את חברי הכנסת במאבקם במסגרת יחסי הציבור, כדי לתת רמקול אל פי שופרותיהם. בקיצור: מלחמה על סמכויות, באופן פוליטי כמו בפוליטיקה.
היו כמה אמירות מבולבלות באמצע, הרב הראשי הצבאי שהצהיר שאין שום הבדל בין הגיור האזרחי לגיור הצבאי, וזה שקר שמגיירים סתם ככה במסלול קפיצה. רב מרבני צהר שהתראיין ואמר שזו צביעות לומר שברבנות האזרחית מקפידים יותר או חלים כללים אחרים בגיור. דרוקמן שאמר בפומבי לתוך מיקרופונים ומול לבלרים שהוא רגוע ביותר ולא נלחם בעד גיורי הצבא, מפני שאם כל אלו יגיעו להתגייר ברבנות האזרחית לא יהיה פקק, כולם יעברו באותו קצב. מה זה אומר לכם? כלום.
ברור שאם כל חברי הכנסת החרדיים האשכנזים והספרדים, וחברי הכנסת הדתיים, והרב הראשי הגאון בראשם, כולם מתנגדים, סימן שזה חמור. סימן שזה כן מנותק מהרבנות, ואם יש גיור חוקי מחוץ לרבנות זה מסוכן ואחריתו מי ישורנו.
אף אחד, גם לא חברי הכנסת החרדיים של דגל התורה של הרב שך, לא ישפשף את העיניים. לא יתעורר מתרדמתו הפוליטית ויאמר: סליחה הרבי מחב"ד, צדקת.
אין מלחמה להמעיט גוי אחד בודד, או לעצור את הנגף של הרבבות הגויים הגמורים מלחדור יום יום שנה אחר שנה באמצעות הרבנות. הנושא אינו רבני. הנושא פוליטי.
כבר עשרים שנה, אם לא יותר, שלא התנהל מאבק אמת אחד על ידי נציגי הציבור. הם לא ניסו, הם לא חושבים על הבעיה בתור חשש להתבוללות, לטמיעה, שמגיעים גויים גם לישיבות ולסמינרים החרדיים דרך ארגוני הקירוב, ושהרוב אם לא הכל מתחיל בחלוקת תעודות ההמרה על ידי משרד ראש הממשלה דרך מינהל הגיור. הבעיה היא מי נחשב הסמל של ראשות הגיור, זה הכל. ובתור סמל, "כהלכה" זה הכל.
גם אם מאחורי זה לא עומד שום דבר.
טבת תשע"א,
יהושע הלוי לוין, כולל חזון איש הישן, בני-ברק.
תמליל המכתב המלא. לא נגענו:
בתיקון לחוק השבות, המפורסם בשם חוק "מיהו יהודי" נקבע על ידי כנסת ישראל שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר. בנפרד מהחוק הזה, קיים חוק הרבנות במדינה, שרק בתי הדין הרבניים ואלו שהוסמכו על ידי הרבנות במסגרת מועצת הרבנות הראשית לישראל, הם לבדם מוסמכים לגייר, ולא אחרים, כשהכוונה לרפורמים וקונסרבטיבים.
בזמנו הורה הרבי מליובביץ' שיש להוסיף בתיקון לחוק האמור את המילה "כהלכה". והיות וחברי הכנסת הדתיים לא היו מחסידיו, אלו לא עמדו על ההכרח לתקן דוקא כך, וסמכו על שאר הגדרים הקיימים ועל הרבנות למסגרותיה השונות, שהם כבר ידאגו לגיור כהלכה ולא גיור סתם.
הרב שך הורה בפירוש לנציגים החרדים בכנסת שלא להתעקש על הכנסת המילה כהלכה, בהסבירו, שמילה בחוק לא יכולה לגדור את הפירצה באמת, וכי אם יש חשש לגירות ריפורמית, החשש קיים באותה מידה גם אם בחוק יהיה כתוב 'כהלכה'. הלכה חילונית גם היא הלכה, גם הריפורמים יגיירו ויתנו תעודות שיהיה רשום בהם נתגייר כהלכה. וכו'.
כל מי שניסה במשך השנים להילחם בבעיית הגיורים הבלתי תקפים על פי דין, לא העלה על קצה דעתו שאם יהיה כתוב בחוק כהלכה הבעיה תיפתר. פשוט מאוד – הבעיות לא התעוררו כל השנים מכיוון הריפורמי, אלא בתוככי האורטודוקסיה. הגיורים הסיטונאיים המזוייפים שהתגלו מפעם לפעם, אלו שהתברר שנעשו תמורת תשלום שוחד, או גיורי הקיבוצים, וכל שאר הפרשיות, כולם היו בעיות בתוך מסגרות הרבנות. כולם נחשבו מבחינת החוק להלכה למהדרין.
אבל מצד ההלכה האמיתית הם היו ונשארו גויים גמורים. לכן, הרבנים שטיפלו, או ניסו לתקן תקנות כאלו ואחרות בנושאי הגיורים ולא חיפשו את הנוסחה והתדמית אלא את הפתרון לגופה של בעיה, קרי: למעט ולו מזוג אחד להנשא בתערובת, מלהתבולל, מלהביא ילדים גויים לעולם בתוככי המדינה היהודית שיהיו רשומים כבני העם היהודי בזהותם ובעתיד יתבוללו בינינו כדת משה וישראל. פתרון לזה נמצא במאבק במקום אחר לגמרי. לא לתת לקלי דעת את תפקיד המגיירים.
פולמוס המילה כהלכה נמשך שנים ספורות. חסידי ליובביץ לא פסקו מלהתקיף את חברי הכנסת שאינם מקיימים מחאה על אי תיקון החוק יום יום לפני כל מושב בכנסת, עד שנכנס נציג חב"ד לרשימת אגו"י באופן רשמי, וכל המפלגה החרדית קבלה בגלוי את הרבי כבעל עמדה בכירה ביותר ודעותיו ושיחותיו החלו להופיע באופן קבוע ומכובד על גבי "המודיע". אז פסקו המחאות ונשכח הצורך ההכרחי לתקן את החוק במילה כהלכה.
במשך כל אותם שנים התנערו כלי ההסברה החרדים מההאשמה, וטענו שהפולמוס אינו אלא ענין לתקשורת ולקבל אהדה ציבורית. וכי שום תועלת מעשית לגופם של גיורים בעם ישראל אינו תלוי בו.
הדברים עתיקים, והתפרסמו על כך מאות מאמרים טעונים במשך תקופה ארוכה.
היום, עומד על הפרק נושא הגיור במסגרת הצבא. החילוניים ואוהבי הגרים ומחפשי הפתרון לבעיה הקשה של ריבוי הגויים בין העולים החדשים כולם בדעה נחרצת שהגיור הידידותי והמקוצר בתוך המסגרת הצבאית, הוא פתרון מוצלח שעוד קודם צאת הצעיר או הצעירה לאזרחות, ושנים מספיקות בטרם מחשבה להקים בית ומשפחה כבר הם נחשבים ליהודים כחוק. מנגד, מיעוט ממש מבוטל בין חברי הכנסת, שאצבעותיהם לא מסוגלות למנוע מהחוק לעבור, מתנגדים. גם הרב הראשי מתנגד, ומועצת הרבנות הראשית הקימה ועדה לסידור הבעיה, ולתאם בין הרבנות בראשות הרב הראשי לבין הרבנות הצבאית שהיא עצמאית ובלתי כפופה לרב הראשי.
התקשורת הדתית מתנגדת אף היא. למה? כלומר מה השאלה בכלל, כולם מבינים שאם החילוניים בעד והרב הראשי נגד, סימן שהדת בצד של הנגד.
אז מתחממת מלחמה. ראש הממשלה צריך את ישראל ביתינו בממשלה, וצריך גם את ש"ס. יום אחד הוא נגד הרב עמאר ובעד דודו רותם, ולמחרת בעד הרב יוסף והרב עמאר ונגד מי שמנסה להביא לסדקים באחדות הממשלה. תפקיד חברי הכנסת החרדים והדתיים להראות לראש הממשלה שזה בנפשם, כך הוא ילחץ את עצמו יותר. ותפקיד העיתונות המפלגתית הפנים חרדית לגבות את חברי הכנסת במאבקם במסגרת יחסי הציבור, כדי לתת רמקול אל פי שופרותיהם. בקיצור: מלחמה על סמכויות, באופן פוליטי כמו בפוליטיקה.
היו כמה אמירות מבולבלות באמצע, הרב הראשי הצבאי שהצהיר שאין שום הבדל בין הגיור האזרחי לגיור הצבאי, וזה שקר שמגיירים סתם ככה במסלול קפיצה. רב מרבני צהר שהתראיין ואמר שזו צביעות לומר שברבנות האזרחית מקפידים יותר או חלים כללים אחרים בגיור. דרוקמן שאמר בפומבי לתוך מיקרופונים ומול לבלרים שהוא רגוע ביותר ולא נלחם בעד גיורי הצבא, מפני שאם כל אלו יגיעו להתגייר ברבנות האזרחית לא יהיה פקק, כולם יעברו באותו קצב. מה זה אומר לכם? כלום.
ברור שאם כל חברי הכנסת החרדיים האשכנזים והספרדים, וחברי הכנסת הדתיים, והרב הראשי הגאון בראשם, כולם מתנגדים, סימן שזה חמור. סימן שזה כן מנותק מהרבנות, ואם יש גיור חוקי מחוץ לרבנות זה מסוכן ואחריתו מי ישורנו.
אף אחד, גם לא חברי הכנסת החרדיים של דגל התורה של הרב שך, לא ישפשף את העיניים. לא יתעורר מתרדמתו הפוליטית ויאמר: סליחה הרבי מחב"ד, צדקת.
אין מלחמה להמעיט גוי אחד בודד, או לעצור את הנגף של הרבבות הגויים הגמורים מלחדור יום יום שנה אחר שנה באמצעות הרבנות. הנושא אינו רבני. הנושא פוליטי.
כבר עשרים שנה, אם לא יותר, שלא התנהל מאבק אמת אחד על ידי נציגי הציבור. הם לא ניסו, הם לא חושבים על הבעיה בתור חשש להתבוללות, לטמיעה, שמגיעים גויים גם לישיבות ולסמינרים החרדיים דרך ארגוני הקירוב, ושהרוב אם לא הכל מתחיל בחלוקת תעודות ההמרה על ידי משרד ראש הממשלה דרך מינהל הגיור. הבעיה היא מי נחשב הסמל של ראשות הגיור, זה הכל. ובתור סמל, "כהלכה" זה הכל.
גם אם מאחורי זה לא עומד שום דבר.
טבת תשע"א,
יהושע הלוי לוין, כולל חזון איש הישן, בני-ברק.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
