מנחם כהן, בקהילה

נר חמישי של חנוכה, שכונת קראון הייטס, ברוקלין, ניו יורק. רוח קרה נשבה ברחובות השכונה, שעה שעשרות תושבים החלו לזרום לבית ההארחה הצנוע 'אהבת חסד'. חנוכייה מפוארת מכסף עמדה בקדמת בית ההארחה, ממתינה שיעלו בה את נרותיה.

"ברוך אתה", הדהד קולו של שליח חב"ד באלבני שבניו-יורק, הרב מנחם מענדל מאטלעס. "שעשה ניסים לאבותינו, בימים ה-ה-ם, בזמן ה-ז-ה", הצטרף אליו בלחש ר' ישראל קונסטנטיני, שעמד מאחור. "בזמן ה-ז-ה", חזר שנית על המשפט ושתי עיניו נצצו. פתאום המילים קיבלו משמעות חיה ואקטואלית.

יו"ר ארגון 'אהבת חסד', הרב אברהם לידר, עמד בתווך, מדביק את השמש באמצעות טפטופי השעווה, מצטרף אגב כך לשירת "הנרות הללו". הנרות ריצדו והשלושה הוסיפו לשיר יחד, עד סוף הפיוט. והתמונה הזאת, כך דומה, סיפרה את כל הסיפור כולו. היא סיפרה סיפור על גבורה, על אמונה, על הצלה ועל אור.

דקות ארוכות נמשך המחזה המרגש, כשבעיצומו נראה ר' ישראל הגבוה ועטור הזקן העבות מחבק בחום את הרב מאטלעס, הצעיר ממנו בשנים רבות. החיבוק הזה ביטא רגש שלמילים קשה להביע. הוא ביטא את תחושת התודה העמוקה שחב ר' ישראל לאברך הצנום, שהחיוך לא מש מפניו ולו גם לרגע אחד. "מבחינתי זו שליחות לכל דבר", יגיד לנו מאוחר יותר הרב מאטלעס.

הכליה סיכנה את הלב

קיץ תש"ע. משרדי 'אהבת חסד' בקראון הייטס. הטלפון לא חדל לצלצל. שיחה רודפת שיחה. אנשים מבקשים עצה ובקשה. הרב לידר עונה לכולם, בחיוך ובנועם. מקצת המטלפנים זקוקים לעצות במילוי טפסים רפואיים. מקצתם צריכים הכוונה וייעוץ לגבי טיפולים שונים או בחירה בין המרכזים הרפואיים השונים בניו יורק הגדולה.

הצלצול הבא היה לא שגרתי, במונחים של ארגון החסד המקומי. על הקו היה ר' ישראל קונסטנטיני מנתניה. הוא ביקש לברר האם וכיצד יוכל 'אהבת חסד' לסייע לו בקבלת תרומה של כליה בעבורו. התשובה שקיבל ר' ישראל מהרב לידר הפתיעה אפילו אותו. "תבוא לכאן", ענה לו מיידית, "נדאג לך ונעשה הכול על מנת למצוא לך תורם".

המשפט הסמכותי והאופטימי הזה נטע ביטחון רב בלבו של ר' ישראל המודאג.

והיו לו הרבה סיבות לדאגה. חייו של ר' ישראל, בן 57, לאורך ימים ושנים טובות, אינם קלים. העבר האישי והרפואי שלו שזור מצרות ומניסים גם יחד.

הוא נולד בתל אביב במשפחה ממוצא יווני בעלת רקע לא דתי. בגיל 30 בערך, החל לחפש את דרכו בעולם. הוא מצא אותה, כעבור זמן, במעיינות תורתו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל. לימים ייווכח כי התקרבותו לחיי יהדות ולחסידות תסייע לו להתמודד עם האתגרים הרפואיים הרבים שעוד נכונו לו.

בגיל 39 עבר ר' ישראל ניתוח מעקפים שהסתבך והגיע למצב של אי ספיקת לב. הדרך היחידה להציל את חייו הייתה, השתלת לב. ואכן, שלוש שנים מאוחר יותר הושתל בו לב שהתקבל על ידי תורם לא יהודי מבלגיה, באחת ההשתלות הראשונות שבוצעו בארץ. לאחר מכן נדרש ר' ישראל לתהליך ארוך ומייגע של שיקום.

12 שנה לאחר ההשתלה, כשנדמה היה שחייו של ר' ישראל שבים סוף סוף למסלולם, כליותיו קרסו. לפני כשלוש שנים אושפז והחל לעבור טיפולי דיאליזה קשים, כשהוא ממתין בתור לכליה חדשה. מי שמכיר את הפרוצדורה של קבלת כליה בארץ (וגם בעולם), יודע שמדובר בתהליך שלעיתים אורך שנים.

ר' ישראל המתין לכליה, שלא נמצאה. רק כעת החל להאריך כראוי את הנס שקרה לו כאשר זכה בזמנו בתרומה מהירה כל כך של לב.

"שקעתי בדכדוך עמוק", הוא אומר. "לא ידעתי איך אתמודד עם המצב. ניחמתי את עצמי בעובדה שאם הקב"ה סייע לי בקבלת לב, שהשגתו מורכבת יותר מכליה, בוודאי הוא יסייע לי גם בקבלת כליה".

בינתיים נאלץ ר' ישראל לעבור טיפולים הכוללים שלוש דיאליזות בשבוע, כשהייסורים רבים מאוד, לפני ואחרי כל טיפול. מעבר לכך: מצב כלייתו סיכן רפואית את שלום הלב המושתל שלו.

בידיים של הרב לידר

בני משפחתו של ר' ישראל הבינו, כי אם לא תימצא לו כליה בתוך זמן קצר, חייו יהיו בסכנה מוחשית. אחותו של ישראל, בת 40, החליטה לתרום כליה לאחיה. היא עברה שרשרת בדיקות רפואיות ונמצאה מתאימה. השמחה במשפחה הייתה רבה והכול נערכו לניתוח הכפול והגורלי, במהלכו תוצא כליה מהאחות ותושתל בגוף האח. שעות מספר לפני הניתוח חזרו בהם הרופאים והודיעו, כי עקב מדדי לחץ דם משתנים אצל האחות היא איננה כשירה לתרומת הכליה.

ר' ישראל לא אמר נואש. הוא ובני משפחתו המשיכו להמתין בסבלנות ולהתפלל למציאת תורם מתאים.

בקיץ שעבר הבין ר' ישראל, כי עליו להגביר את מאמצי החיפוש אחרי כליה. בהמלצת רבו, הרב מנחם וולפא, רב קהילת חב"ד בנתניה עיר מגוריו, החליט ר' ישראל לחפש את מזלו בארה"ב. ר' ישראל פנה אל הרב משה קוטלרסקי, ראש מערך השלוחים של חב"ד ברחבי תבל, שהפנה אותו אל הרב אברהם לידר.

"הרב לידר הזמין אותי לניו יורק והבטיח לעשות הכול כדי למצוא לי תורם", משחזר ר' ישראל בהתרגשות. נסיעה לצורך רפואי, דורשת סידורים רבים: ביטוחים, אישורים רפואיים, ועוד כהנה וכהנה. הדרך לשדה התעופה 'קנדי' הייתה אפוא רצופה בקשיים ביורוקרטיים.

אבל ר' ישראל צלח אותם ובתוך שבועות מספר, באמצע חודש מנחם אב תש"ע, מצא את עצמו מתחבק עם הרב לידר באולם קבלת הפנים בשדה התעופה הניו יורקי. "מעכשיו, אתה בידיים שלי", אמר לו הרב לידר בחמימות ונטל מידיו את המזוודות, כשהוא מוביל אותן היישר אל רכבו שהמתין בחנייה הקרובה. "את המשפט 'לא נעים' משאירים בארץ", נוהג הרב לידר לכל ישראלי המגיע אליו.

הרב לידר המתקרב לשנתו ה-50, אבל אוהב להרגיש צעיר. הוא בעצמו דואג לדירות של האנשים אותם הוא מארח. הוא בעצמו מקבל אותם, מסיע אותם ודואג להם לכל מחסורם. "היחס שהרב לידר העניק לי, היה מדהים", מתפעל ר' ישראל. "הוא אירח אותי בבית ופשוט דאג לי לכל דבר ודבר במהלך כל היום, וזה כולל את כל הטיפולים הרפואיים השוטפים של הדיאליזה שהמשכתי כמובן לעבור גם בניו יורק".

כל המציל נפש

לאחר ששיכן את ר' ישראל בדירת החסד של ארגונו, הדביק הרב
לידר מודעה קטנה בלוח המודעות הגדול של מרכז חב"ד העולמי – '770'. במודעה סיפר הרב לידר על יהודי הזקוק ל... כליה. מה יותר פשוט מזה.

"שלח לחמך על פני המים", אומר לנו הרב לידר בחיוך. "אני משתדל לעשות את שלי והקב"ה תמיד עוזר. באותם ימים היה לי אדם נוסף מקראון הייטס שהמתין לתרומת כליה. בסך הכול, שניים".

מספר ימים לאחר מכן, כשהוא יוצא עם כוס קפה מהביל בידיו מחנות בקראון הייטס, צלצל הטלפון הסלולרי של הרב לידר. "היי, שמי מנדי מאטלעס, אני מתקשר בקשר למודעה שלך".

מדובר ברב מנחם מענדל מאטלעס, שליח חב"ד באלבני בירת מדינת ניו-יורק. הוא בן 26, אבא לשני ילדים, וכשראה את המודעה התלויה ב-'770', החליט לתרום את אחת מכליותיו. "כדי להציל יהודי", כלשונו.

"הרב מאטלעס נשמע בטלפון קצר וענייני", משחזר הרב לידר. "הוא אמר לי שיש לו סוג דם 'או', כמו של ר' ישראל, ושהוא מוכן להיבדק בהקדם, כדי לדעת אם הוא מתאים לתרום לו כליה. הרב מאטלעס סיפר לי שראה את המודעה והחליט לתרום. הרגשתי את האהבת ישראל שלו דרך קולו. ההתרשמות שלי ממנו גברה עם כל משפט נוסף בשיחתנו הקצרה. נדיר למצוא אנשים מסוגו. כל מה שהיה אכפת לו הוא להציל נפש מישראל.

"כבר למחרת נסענו לבדיקות במרכז הרפואי הקרוב. בתוך ימים מספר הגיעו התוצאות שבישרו כי הרב מאטלעס אכן מתאים. במקביל, גם ר' ישראל עבר בדיקה מקיפה כדי לוודא שהלב שלו יהיה מסוגל לעמוד בלחץ הניתוח. למרבה השמחה, גם הוא נמצא מתאים".

"היה כאן עניין של חיים ומוות, אז החלטתי מיד לתרום את הכליה שלי", אומר לנו הרב מאטלעס השבוע. "התייעצתי עם כמה רופאים וכשהבנתי שהסיכוי שיקרה לי משהו שואף לאפס, הלכתי על זה בלי שום ספקות. בין כה וכה בורא עולם הוא מחליט מה יקרה לכולנו", הוא אומר באמונה לוהטת.

ר' ישראל קיבל את הבשורה בשמחה שאין צורך לתארה. בפעם הראשונה לאחר שנים של סבל, הרשה לעצמו לחייך קצת. למה רק קצת? זו תשובתו: לצערי, אני למוד ניסיון בתחום. מצד אחד, מובן ששמחתי לשמוע שנמצא לי תורם. אבל מצד שני, ידעתי שזהו רק שלב ראשון בתהליך ארוך ומייגע. יש ועדות רפואיות ופסיכולוגיות שעליך לעבור לפני שתזכה באישור המיוחל. כמו כן, עד לרגע האחרון אין לדעת אם הדברים לא ישתבשו. הדאגה יושבת כל הזמן בלב ולא מרפה. ומה אם התורם יקבל פתאום רגליים קרות ויתחרט?...".

אבל הרב מאטלעס לא היסס ולא התחרט לרגע. "מהר מאוד הבנתי שהוא החליט ללכת על זה במסירות נפש", אומר ר' ישראל, "ששום דבר לא יעמוד בדרכו. הוא ראה בכך שליחות, כמו כל יתר פעולותיו במקום שליחותו, רק ששם הוא מציל אנשים ברוחניות וכאן הוא בא להציל יהודי בגשמיות".

מתח בחדר המתנה

לפני שלושה שבועות, ביום שלישי בשבוע, זה קרה. ר' ישראל הגיע למרכז הרפואי 'מאונט סיני' במנהטן, בשעה חמש וחצי בבוקר, יחד עם אחיו שלמה וקרובת משפחה נוספת. הרב מאטלעס הגיע לקראת השעה שש, לאחר טבילה במקווה ותפילה ב'ציונו' של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל. נלוותה אליו אימו. "הרב מאטלעס נכנס לחדר הניתוח בלב שלם, מתוך שמחה וביטחון מלא", מספר הרב לידר.

מתח רב שרר בחדר ההמתנה הממוקם מטרים ספורים מחדר הניתוח, תוך כדי ביצוע הניתוח הכפול. על כיסאות חומים ישבו זה לצד זה בני משפחות התורם והנתרם. הרב לידר עמד כל העת לצדם. "עודדתי אותם להרבות בתפילה, שהכול יעבור על מקומו בשלום", הוא מספר ומוסיף, "זה לא היה 'חלק' כמו שזה יכול להיראות. אימו של הרב מאטלעס לא הייתה שלמה לגמרי אם החלטת בנה. אינני מכיר אימא בעולם שהייתה עולצת על החלטה כזאת של בנה. אבל היא הבינה שכך הוא החליט והיא ניסתה להתמודד עם זה".

הרב לידר מספר עוד, כי מלבד הבדיקות הרפואיות, קיים גם ההיבט הפסיכולוגי. "במשך כל אותם שבועות של המתנה עד לניתוח עצמו, עבר הרב מאטלעס כמה בדיקות פסיכולוגיות, כפי שדורש החוק. למרות שהוא היה נחוש לתרום, הבאנו אליו שני אברכים, שתרמו בעבר כליה, כדי שיעודדו ויחזקו אותו. בדיעבד הסתבר שלא היה כל צורך בכך, מפני שהוא עצמו היה חזק מאוד בהחלטתו".

המתח הופר באחת, ברגע שבו יצאו הרופאים והודיעו, כי שני הניתוחים עברו בהצלחה. הרב מאטלעס התאושש ראשון. בני משפחתו והרב לידר נכנסו אליו ראשונים. יום למחרת התאושש גם ר' ישראל. הוא קם ממיטתו וביקש לראות את התורם. "הוא נכנס לחדרו של הרב מאטלעס, ובעיניים בוכיות הודה לו דקות ארוכות. זה היה מחזה מצמרר שלא אשכח לעולם", אומר הרב לידר.

ר' ישראל ביקש מהנוכחים להשאירו לכמה רגעים לבדו עם הרב מאטלעס. "רציתי להגיד לו כמה דברים לבד, זה היה רגע אישי מאוד", הוא אומר וקולו נשנק. "אחרי שחיבקתי ונישקתי אותו, אמרתי לו שהוא מלאך. פשוט מלאך. הוא הציל אותי מכאבי תופת יומיים שעברו עליי בשלוש השנים האחרונות. בלעדיו, איני יודע כיצד הייתי יכול להמשיך את חיי עם הסבל הזה. אמרתי לו שהוא היה שליחו של הקב"ה לתת לי מחדש את החיים במתנה. הסברתי לו שאת התודה שלי שום מילה לא יכולה להכיל. ובאמת, עד רגע זה, אני מתקשה למצוא מילים כשאני מבקש להודות לו".

לא מבין מה מתרגשים

הרב מאטלעס מספר כי גם הוא נרגש ומאושר לנוכח השמחה וההתרגשות של ר' ישראל. "אמרתי לו שאני לא הראשון בעולם שעושה מעשה כזה, ושאני שמח שהצלתי לו את החיים. אני ברוך ה' בן אדם בריא ואני שמח לתת מעצמי עבור אדם שצריך להיות בריא", הוא אומר.

"לא הרגשתי שעשיתי משהו מיוחד", מוסיף הרב מאטלעס בשיחתו עמנו. ובכל זאת היה רגע אחד שבו גם הוא התרגש מאוד. "היה רגע שריגש אותי", הוא אומר. "זה היה כשהמנתחים נכנסו לחדרנו ואמרו לי, שמעכשיו ר' ישראל יתחיל לחיות כאחד האדם. למשמע הדברים הללו הרשיתי לעצמי לחייך בסיפוק. שמחתי לשמוע שהצלתי יהודי מסכנת חיים ומסבל מתמשך. הייתי מאושר לדעת שמעתה יהיו לו חיים חדשים".

"אתם מבינים מי זה המלאך הזה?", מתפרץ ר' ישראל לדברים. "אלה היו המילים הראשונות שהוא אמר לי אחרי הניתוח! זה מרגש ונוגע ללב. התחושה שלי היא מעבר לדיבור. המעשה שלו הכריע את הכף והעניק לי חיים חדשים. אני מתקשה להאמין שיש בעולם אנשים מסוגו. יצא לנו לשוחח לא מעט בשבועות האחרונים ונחשפתי לדמותו הקורנת. רציתי להעניק לו מתנה שתבטא מעט ממה שאני מרגיש, אבל הוא סירב בתוקף. אפילו תמורה סמלית הוא לא רצה לקבל".

בשבוע שעבר נערכה, כאמור, סעודת ההודיה בבית ההארחה של 'אהבת חסד'. הרב לידר קרן מאושר, יחד עם הרב מאטלעס ור' ישראל.

"בחג החנוכה הזה, אני חוגג את הנס הפרטי שלי, את נס ההצלה שלי", אמר ר' ישראל. "יצאתי מצרה לרווחה ומאפילה לאורה", אומר ר' ישראל בהתרגשות בלתי מוסתרת. "אחרי הניתוח הקודם שעברתי, בו הושתל לי לב, נחלצתי מסכנת חיים וברוך ה' זכיתי בעוד שני ילדים. אני בטוח שגם הפעם הקב"ה ייתן לי עוד שנים ארוכות של בריאות ואושר".

הרב מאטלעס מספר לנו, כי העובדה שהוא נהפך בעל כורחו ל'כוכב', מביכה אותו. "שלחתי מסרון לשליח חב"ד באוסטרליה, שתרם אף הוא בזמנו כליה. כתבתי לו שאני לא מבין מה כולם מתרגשים. אני אפילו מתבייש שהפכו אותי לגיבור, או משהו כזה. הוא השיב לי על כך, שגם הוא הרגיש את אותה התחושה, אבל שבכל אופן, מדובר במעשה חשוב ומבורך.

"חשוב שתדעו", מוסיף הרב מאטלעס אמירה מרשימה מאוד, "שאילו להחלטותיי לא היו כל השלכות על הסובבים אותי, לא הייתי חש אפילו אחוז אחד של קושי עם ההחלטה לתרום כליה. רק העובדה שיש לי ברוך ה' אימא וכן אישה וילדים שצריכים הסברים, הם שאתגרו אותי קצת. אבל ברוך ה', גם הסובבים אותי קיבלו בסופו של דבר את החלטתי בהבנה ובהזדהות".

"הסיפור עורר הדים רבים בניו יורק ואני בטוח שהוא יגדיל את המודעות לעניין", אומר לנו הרב לידר ועוצר לרגע. אברך צעיר מקיש בדלת ונכנס למשרדו. "כן, במה אני יכול לעזור?", שואל אותו הרב לידר. "האם יש כרגע עוד מישהו אצלך ברשימה הזקוק לכליה", משיב האברך בשאלה משלו. הרב לידר קולט את רגישות הנושא ומבקש מהאברך להמתין לו כמה רגעים, עד שיסיים את שיחתו איתנו.

אנו איננו מתפרצים למקום שלא הוזמנו אליו ולכן גם לא שואלים שאלות מיותרות. אך אל לבנו מתגנבת לה המחשבה המרגשת: מי יודע, אולי הננו עדים ברגע זה לתחילתו של סיפור הרואי נוסף.