חיים אברהמי

נפגשו עמו ועם מפקדו שני פונקציונרים בכירים: תת-אלוף פרויקה פורן והטייס אורי יפה. הם הציגו בפניהם סרט וידאו על יכולותיו המדהימות של מטוס קנדי לכיבוי שרפות, שממלא את בטנו כל פעם ב-11 קוב מים, ובמהירות רבה מאד חוזר למקום השריפה.

התרשמותו החיובית של ישראל איכר היתה מיידית, מתוך תחושה והכרה ברורה שאסור בשום אופן להחמיץ הזדמנות כזו, שאין חיונית ממנה, ואשר בכוחה לשדרג את יכולותיו של מערך הכיבוי בישראל ולחלץ אותו ממצבו המאד מדאיג.

כשניסה, בעוצמה של בולדוזר, לקדם את הרעיון ולהביא להחלטה על רכישת המטוסים (כ-12 מיליון דולר בערך), . נתקל, לדבריו, ב"חומה בצורה של אטימות לעגנית".

"אילו היו לנו שניים-שלושה מטוסים כאלו" – אמר לנו השבוע הטפסר לשעבר, בלי להסתיר את תחושת הכעס והתסכול – "כל מה שקרה לא היה קורה. תוך שעתיים לכל היותר היו מכבים את האש".

רק אחד תמך

"כחודש לאחר אותה פגישה", הוא מספר לנו, "היתה שריפה 'קטנה' על הכרמל, נשרפו אז אלף דונם, ובעקבותיה התקיים כנס שבו השתתפו ראשי מדור מניעת דלקות מכל הערים, ראשי משרד הפנים, ראשי מערכת הכיבוי ובראשם מפקח כבאות ראשי וסגנו.

"לא אומר שמות", הוא מסרב בתוקף לבקשתנו העיתונאית-הטבעית, "כי הסגן כבר נפטר ואינני מעוניין שבגללי ירדפו את המפקד שכבר עמוק בגימלאות".

"באותה פגישה העליתי בלהט את הרעיון לרכוש שניים-שלושה מטוסים קנדים, וציינתי גם את העובדה שבזמן שאין שריפות אפשר להפוך את המטוס למטוס נוסעים. הפעם התגובה הלעגנית היתה מלווה בצחוק מתגלגל. "השתגעת?! מי בממשלה ובמשרד האוצר יאשר לנו כאלו רעיונות מפונטזים?!".

לא היה אף אחד שתמך בך? אני שואל אותו בתמיהה.
"רק המפקד שלי, אהרן אשל, שהיה משוכנע כמוני בחיוניות ההכרחית של רכישת המטוסים".

"המפקד אשל", הוא מספר, "שהיה בזמנו מפקד שרותי הכבאות בתל אביב, לא הפסיק לרגע ללחוץ ו'לנדנד'. הוא פנה אז לעזר ויצמן, לשר הפנים, לשר התשתיות. כלום לא עזר. נשארנו עד היום עם הבדיחה העלובה והלא מצחיקה של מטוסי ריסוס קטנים לכיבוי שריפות"...

איך אתה מסביר את האטימות הזו?

"הם לא שללו את הרעיון. היו שרים שדווקא התרשמו שזו תכנית מאד נכונה, אך זה לא נגע להם עד-כדי כך שבשביל זה יעוררו עליהם את זעמם של פקידי האוצר. הם רצו שקט-תעשייתי.

"אחרי כמה חודשים היתה כבר שריפה גדולה בכרמל שכילתה כעשרת אלפים דונם, וכעבור שנה-שנתיים היתה עוד שריפה גדולה שכילתה את ניר עציון ושטחים נרחבים בכרמל. לאחר כל אחת מהשריפות הללו, כשהתקיימו הדיונים בעקבותיהן, המפקד אשל ואני העלנו שוב ושוב את רעיון רכישת המטוסים. דיברנו לקירות".

האשם העיקרי

מילא השרים, עם שיקולים פוליטיים, אפשר להבין. אבל הזכרת קודם, לדוגמה, את המפקד הראשי של מכבי האש וסגנו. איזה הסבר יש לך לאטימות הבלתי-נתפסת שלהם?

"זה נובע מכך שלתפקיד המפקד הארצי הראשי של מכבי האש, לא ממנים אדם מבפנים, מתוך השטח, שמכיר וחי ונושם את הצרכים האמיתיים של מכבי האש, אלא תמיד ג'ובניקים, אנשים בכירים מבחוץ שרוצים לקדם אותם.

אני רוצה בהקשר הזה לציין לשבח מסוים את נציב הכבאות הראשי הנוכחי שמעון רומח, שהוא לפחות הצליח לגייס תרומות (לא 'חלילה' ממשרד האוצר) כדי לקנות כמה מכוניות כיבוי למכבי האש.

יחד עם זאת חייבים להדגיש ולהבהיר, שכל האנשים שהזכרתי, המפקדים שהונחתו מבחוץ ואפילו הפוליטיקאים, האשמה שלהם היא בכך שהנושא לא בוער בקרבם והם לא הופכים עולמות כדי לקדם את הצרכים האמיתיים של מכבי האש, אבל לא הם אשמים בעצם העניין שאין אישור לתכנית כזו או לתכניות אחרות. מי שאשם בכך בעיקר ובבירור ובלי שום ספק הם פקידי האוצר שיש להם ביד עוצמה אדירה של כוח בכל מה שקשור לאי-שחרור כספים ואישור תכניות.

אתה מסכים, אם כך לטענות של השר אלי ישי – שהתקשורת צולבת אותו השבוע – כי לא הוא אשם במצב?

בהחלט. הוא צודק מאה אחוז. כמו שאמרו השבוע גם אופיר פינס ומאיר שטרית – ואני לא מזלזל כלל באחריות שרובצת על שרי הפנים – האשמים העיקריים, הראשיים, הם הפקידים הבכירים של משרד האוצר שבנו לעצמם מעצמה. אין בכך שום ספק".

אבל ראש הממשלה הבהיר השבוע כי בשריפה בסדר גודל שהיתה הפעם לא היה עוזר גם ציוד משוכלל אם היה לנו, ובכל מקרה היינו זקוקים לסיוע בינלאומי.

"אענה על זה במלים הכי פשוטות וברורות גם אם הן מאד לא דיפלומטיות: שראש הממשלה יפסיק לבלבל את המוח ולטייח את הציבור. אני קובע שוב, בוודאות מוחלטת, במלוא הידע המקצועי שלי: אילו היו לנו שניים-שלושה מטוסים מהסוג הקנדי (ואינני מדבר כלל על משהו ענק בסדר-גודל של המטוס האמריקאי) תוך שעתיים בלבד היו מכבים את כל השריפה.

כדי לא לזרוע פאניקה בציבור הקוראים לא אצטט את דברי הטפסר-משנה ישראל איכר - ששירת 37 שנים במכבי האש, עד לדרגות מקצועיות גבוהות מאד – על הצפוי לנו ח"ו בתחום הזה אם איראן או סוריה יחליטו חלילה להטיל טילים גורמי-שריפות, וגם לא על המספר המגוחך, לדבריו, של מכוניות הכיבוי בערים כמו תל-אביב חיפה וירושלים, שמספרם, על-פי התקן הבינלאומי היה אמור להיות פי עשרה (!) לפחות ממספרם היום.

שני סידורים

את היהדות ואת חב"ד גילה ר' ישראל איכר לאט לאט, שלב אחרי שלב, כשסיפורי השגחה פרטית ואנקדוטות מעניינות מלוות אותו לאורך כל הדרך, כמו גם את רעייתו, ציונה ע"ה, שהלכה לעולמה לפני כמה חודשים, ואשר 'הלכה עמו יד ביד, תמיד', כדבריו.

המשך הכתבה – השבוע ב'כפר חב"ד'