אהרן-דב הלפרין חושף: התשובה מהרבי שהסתרתי עד היום...
מאת הרב אהרן דב הלפרין
תשע פעמים בימי חיי זכיתי להיכנס ל'גן-עדן-העליון', וכלשון המובא ב'ליקוטי-דיבורים': "לקודש הקודשים אשר שם נמצאת השכינה". ה'יחידות' התשיעית, האחרונה, היתה בתשרי תשמ"א והיא היתה בעצם ה'יחידות' היחידה בתפקידי כעורך 'כפר חב"ד' (בתשרי תשמ"ב כבר פסקו לחלוטין ה'יחידויות' הפרטיות).
המחצית השניה של ה'יחידות' הוקדשה ל'כפר חב"ד' (עד אז הספיקו לצאת 7 גיליונות) וכפי שכבר סיפרתי - כל דבריו הקדושים של הרבי באותה 'יחידות', החרוטים היטב במוחי וליבי וגם בפנקסי, מלווים אותי למעלה משלושים שנה, יום-יום. חלק מהדברים הבנתי אז, חלקם התבהרו לי כאספקלריה המאירה רק כעבור עשר-עשרים שנה ויותר, וחלקם יובנו כנראה בעתיד...
על-פי הוראה שקבלתי באותה 'יחידות' נשארתי בניו-יורק עוד שלושה חודשים, וכששבתי ארצה, בחודש שבט, התחלנו להוציא את העיתון במתכונת הגדולה, הארצית.
הטלפון וההתלבטות
השבוע לפני 30 שנה בדיוק, בט"ו כסלו תשמ"א - בהיותי, כאמור, בניו-יורק – חיפשו אותי מהמזכירות והודיעו לי שהתקבלה עבורי שיחת טלפון מהארץ (דבר די נדיר באותם ימים) ויתקשרו שוב עוד רבע שעה.
מעברו השני של הקו, כעבור רבע שעה, היה חותני הרה"ח ר' זושא שיחי' ריבקין: "יש בידי אלפי חתימות של חסידים שמזמינים את הרבי והרבנית לבוא לאה"ק להשתתף בחגיגת סיום והכנסת ספר-התורה שנכתב לזכות הרבי הרבנית, ושתהיה כבר הגאולה. עשו אותי שליח למסור את זה לרבי, ואני מתכונן לנסוע מחר מוקדם בבוקר. תכתוב את זה בשמי בפתק לרבי ושאני מבקש הסכמה וברכה".
את הפתק הזדרזתי כמובן לכתוב ולמסור במזכירות, אך התשובה בוששה לצאת. רק מאוחר בלילה, ממש לפני שהרבי הלך לביתו, יצאה התשובה. היה כתוב בה (בערך):
"כוונתו רצויה, אך התורה חסה על ממונם של ישראל, ולכן יישאר באה"ק ואת דמי הנסיעה יתן לצדקה".
מיד התקשרתי למרכזיה ובקשתי שיחת טלפון לארץ, וכאשר סוף-סוף חיברו אותי, התברר לי כי חותני כבר המריא לפני שעה והוא בדרכו לניו-יורק...
כעבור כעשר שעות, למחרת בבוקר, כשנסעתי עם רעייתי ע"ה לקבל את פניו בשדה התעופה קנדי – היינו אובדי עצות. לא ידענו, לאור הפתק, מה תהיה תגובתו של הרבי, ומשום כך לא ידענו אם 'להכין' אותו ולספר לו על התשובה שיצאה או לא. (אגב - סביר להניח שהוא קורא על כך כאן בפעם הראשונה...)
לבסוף החלטנו לא לומר לו מאומה על הפתק שיצא, כדי לא לצערו, לא לגרום לו מתח ועגמת-נפש, ומה שיהיה יהיה...
המתח לשיא...
הגענו מקנדי ל-770 חמש דקות אחרי השעה שש וחצי בערב. מפה לאוזן החלו להילחש השמועות שר' זושא הביא עמו חתימות.. נעמדנו ליד הכניסה למזכירות, וכעבור דקות ספורות הושלך הס בפרוזדור שבין גן-עדן-התחתון – לבית-המדרש - הרבי שב מביתו.
המתח בתוכי הגיע לשיא. איש מלבדי לא ידע על התשובה שבה הרבי מורה לו לא לבוא. איך הרבי יגיב? - - -
...הרבי נכנס ל-770, הביט ימינה, ראה את ר' זושא ו...על-פניו הקדושות הופיע חיוך מאד רחב ומאיר פנים. בצעד נדיר ביותר (שאני טרם ראיתי עד אז) הרבי הניד לעברו את ראשו ואמר בלחש משהו שנשמע כ"שלום עליכם".
עוד כחצי שעה הרבי אמור להיכנס לתפילת ערבית ובינתיים הוא שיתף אותי בתכניתו ה'סודית' (על התשובה של הרבי – כפי שספרתי – הוא לא ידע מאומה):
"אכנס לתפילת ערבית, ולפני סיום התפילה אצא מסביב במהירות החוצה ואעמוד ליד גן-עדן-התחתון. את החבילה עם החתימות ויד הכסף אשאיר בכיס, כדי שר' לייבל לא יחשוד בי שאני מתכונן לגשת לרבי"...
מיד אחרי שמונה-עשרה דילג ר' זושא בין ספסל לשולחן, חמק ל"פרוזדור" מהדלת השנייה, וניצב בסמוך למעלית ליד הדלת של גן-עדן-התחתון. הקהל שכבר הספיק 'להריח' מה קורה כאן נכנס למתח...
ב"פרוזדור" עונים "אמן" על הקדיש האחרון שלאחר תפילת ערבית ושוב: "ה-ס!"... דלת גן-עדן-התחתון נפתחת, הרבי נכנס ור' זושא מצליח לחמוק מיד אחריו, תוך שהוא שולף מכיסו את המעטפה עם החתימות...
ווען פארט די סאמעלוט?
כך התנהלה השיחה בגן-עדן התחתון ( בתרגום חפשי מאידיש):
הרבי: שלום-עליכם, ר' זושא, מתי הנך נוסע חזרה?
ר' זושא: אי"ה מחר בשעה 4 אי"ה.
הרבי: ווען פארט די סאמעליוט? [= מתי ממריא המטוס?]
ר' זושא: בשעה שש בערב.
(ר' זושא מסר לרבי את החתימות).
הרבי: האם אלו חתימות חדשות?
ר' זושא: חתימות חדשות.
הרבי: האם לחתימות יש שייכות לספר-תורה?
ר' זושא: כן, זה הזמנה לרבי שליט"א ולרבנית.
הרבי: באיזו שעה אתה צריך לצאת מכאן?
ר' זושא: המטוס יוצא בשעה 6.
הרבי: לכבוד הספר-תורה נעשה מחר התוועדות קצרה לפני נסיעתך. הלילה יש חתונה ולכן אי-אפשר לעשות התוועדות. אך אתה הרי מגיע במיוחד מאה"ק לכן נעשה מסיבת פרידה שתהיה מחר בין שתיים לשתיים וחצי בצהרים. אני יאמר כמה מילים וההתוועדות תימשך עד מנחה ולאחרי מנחה תיסע לשלום. את יד הכסף תשאיר אצלי, ואני אביאו מחר לשולחן ההתוועדות, ואחר-כך אחזירו לך.
הרבי: האם נפשת כבר מהנסיעה או שאתה מרגיש כאילו שלא נסעת? בכל אופן תגרום שתהיה עוד התוועדות אצל יהודים. תפילת מנחה היא בשעה שלוש ורבע, אז ההתוועדות תהיה בשעה שתיים ורבע. כעת לך לנוח ויישר-כוח גדול. שיהיה הכל כדבעי, ועד מחר משיח יכול לבוא.
ר' זושא: יחד עם הרבי.
הרבי: גם אז נלך יחד עמכם.
הרבי: יישר-כוח גדול בשם כל המשלחים ונתראה מחר בהתוועדות שתהיה מחר מסתמא ב-2.15.
יישר-כוח גדול.
התרגשות אדירה
כל אותו זמן שהתנהלה השיחה האמורה ב'גן-עדן-התחתון', שרר בחוץ מתח עצום. הדחיפות בפרוזדור הזכירו את הדחיפות של ה"ברכה" לתמימים בערב יום-כיפור. כולם ציפו במתח ובקוצר-רוח לרגע שבו תיפתח שוב הדלת של גן-עדן-התחתון...
... והרגע הזה סוף-סוף הגיע. הדלת של 'גן-עדן-התחתון' נפתחה ור' זושא פוסע אחורנית כשפניו אל הרבי שנכנס לחדרו. כשיצא מגן-עדן-התחתון והסתובב לכיוון הקהל, הוא נראה כמאושר באדם. המילים כמעט נעתקו מפיו ואת מקומן של המילים תפס החיוך הרחב והאושר הגדול שנסוך על פניו. לבסוף הוא הצליח להוציא מפיו את הבשורה שהקפיצה בבת-אחת את כל הציבור הגדול שעמד ב"פרוזדור": "מחר בשתיים ורבע בצהריים תהיה התוועדות מיוחדת!!!"...
באותה שניה, בבת-אחת, החל ריקוד חסידי ספונטני מלווה בשירה אדירה שסחפה את כל מי שנכח באותה שעה ב-770. קשה לתאר את ההתרגשות והשמחה שהיתה שם.
תוך דקות ספורות פשטה הידיעה המשמחת על ההתוועדות המפתיעה כאש בשדה קוצים, בקרב כל חסידי חב"ד בקראון-הייטס ובכל ריכוזי חב"ד.
במשך הלילה הכניסו לרבי, על-פי בקשתו, 2 כתרי-תורה כדי שיבחר אחד מהם, והרבי בחר בשניהם... הרבי אמר שהאחד חלקו העליון יפה וטוב, ואילו השני חלקו התחתון יפה וטוב, לכן הוא ביקש מהצורף להרכיב כתר מחלקו העליון של האחד וחלקו התחתון של השני.
המשך הכתבה – השבוע ב'כפר חב"ד
מאפשרים לכם לקבל
