מערכת COL | יום כ' חשוון ה׳תשע״א 28.10.2010

הרבי מסביר מה אנו יכולים ללמוד מחייה של שרה אמנו ● האזינו

ליל שישי חסידי: בפרשת השבוע נקרא על חייה של שרה אמנו ש"כולן שוין לטובה". בשיחת הקודש שלפניכם מסביר הרבי כיצד אנו יכולים להתנהג, כדי שגם חיינו יהיו כך, למרות העבירות והעבר הלא כל-כך טוב ● והרבי מלמד: כך ניתן לחזור בתשובה מתוך שמחה ● חותמים שבוע עם קולו של הרבי להאזנה לצד תמליל בעברית
הרבי מסביר מה אנו יכולים ללמוד מחייה של שרה אמנו ● האזינו

לעבן מיט'ן רבי'ן: (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

להאזנה לחצו על כפתור ההפעלה, או באופצייה הנוספת:

לא מצליחים להאזין? לחצו כאן

וכאן נשאלת השאלה: הרי "התורה היא נצחית", זוהי הוראה נצחיית בכל מקום ובכל זמן ולכל אחד ואחת מישראל. ולכאורה, כיצד ניתן לתבוע "כולם שוין לטובה" מכל אחד ואחת,
אפילו כשהוא עומד לסוף ימיו – כפי שנאמר בשרה, שהיתה "בת ק' כבת כ' ו"בת כ' כבת ז'", שאז לא שייך עונשים וכו', כך הי' מעמדה ומצבה כאשר היתה "בת ק'" ולאחרי זה. – אבל כאשר זה כבר הי', והוא אוחז באמצע עבודתו, הרי לכאורה, כיון שקרה פעם אחת, חלק משנותיו לא היו במעמד ומצב כזה – כיצד אח"כ ניתן לתבוע ממנו ולומר לו, שיש לו הוראה נצחית, שצריך להיות "כולם שוין לטובה"?
כאשר הוא אוחז בתחילת העבודה ומורים לו הוראה זו, הדבר מובן; אבל הרי זו, כאמור, הוראה נצחית, א"כ הוראה זו ניתנה ונאמרה לכל יהודי, ו"אינו מבקש .. אלא לפי כוחו", שהוא צריך להיות "כולן שווין לטובה" – כאשר כבר עברו כמה וכמה שנים עבודתו, והרי "התורה על הרוב תדבר": דוקא לגבי שרה נאמר עילוי זה של "כולן שווין לטובה". שזו גופא הוכחה – שזהו לא דרך הרוב. וביחד עם זה אומרים, שזוהי הוראה לרבים! ובכן, כמדובר כמה פעמים, זהו הענין של תשובה. תשובה היא הרי עבודה כזו ואופן העבודה כזה, שלא רק שהיא פועלת מכאן ולהבא, שזו היא תשובה מיראה, אלא שלימות התשובה היא – כנאמר באגרת התשובה – תשובה מאהבה, ותשובה מאהבה פועלת גם על העבר, עד שזדונות נעשו לו כשגגות, ויתירה מזו – זדונות נעשו לו כזכיות, עד שזדונות נהפכים לזכיות – "אתהפכא חשוכא לנהורא".

וע"י עבודת תשובה זו, כיון שהוא יכול לפעול גם על העבר, אפילו הזדונות שהוא עשה בעבר ביכלתו להופכם לזכיות – הרי מובן, שביכולתו לפעול שיהי' "כולם שווין לטובה".

ועל פי זה מובן גם מה שנאמר בתניא, ש"מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך", וידועה השאלה בזה: אם אירע פעם אחת במשך ימי חייו שחטא ופגם ועבר את הדרך, אפילו באופן של שוגג, הרי גם זה קשור – כנאמר באגרת הקודש – עם התגברות הנפש הבהמית, במילא, כיצד ניתן אח"כ להיות בינוני, שכנאמר בתניא הוא "לא חטא ולא יחטא"? לא רק "לא יחטא" מכאן ולהבא, אלא גם "לא חטא". ואומרים, שזוהי "מדת כל אדם", "ואחרי' כל אדם ימשוך" – שזוהי עוד תוספת על "מדת כל אדם".

וידוע, שהביאור הוא ג"כ על דרך זה, שאפילו אם הי' בעבר איזה מצב שלא יהי', הנה על ידי עבודת התשובה יש לו את כל מה שצריך לכך שמכאן ולהבא יגיע ל"מדת הבינוני".

וזאת יש לכל אחד – "כל אדם", ויתירה מזו – "אחרי' כל אדם ימשוך".

אף על פי שהוא יודע מה הי' "באורתא", ומה הי' יום קודם וכו' – הרי, כאמור, על ידי עבודת התשובה – "זדונות נעשו לו זכיות ממש", עאכו"כ כעבודת הבינונים.

ועל פי זה מובן גם-כן כיצד זוהי הוראה נצחית:

כיוון שאומרים, שהרשות והבחירה והיכולת נתונה לכל אחד ואחד לקיים ציוויי השם – והרי ענין התשובה הוא מצות השם, ממנין המצוות, ויתירה מזה – זוהי מצוה כללית, הכוללת את כל המצוות, שלכן ביכולתה לתקן את כל התורה ומצוותי', עד לאופן שהם נעשים בשלימות, כאמור לעיל: עד "זכיות" ממש – ואומרים, שבכל רגע ורגע, זה גופא שנותנים לו תורה ומצוותי' בכל יום ויום, "נותן התורה" לשון הוה – זה גופא הוכחה, שביום זה יש לו רשות ויכולת נתונה לכל אחד למלאת רצון השם בשלימותו. עאכו"כ רצון כזה כענין של תשובה, א"כ בכל יום ויום, ללא הבט על מה שאירע קודם, ביכלתו להעמיד עצמו באופן כזה – שהוא יהי' בשלימות לפי רצון השם, ואדרבה – זהו טבעו לרצות לעשות כך; הוא רק צריך לבטל את האונס המגיע מצד זה שיצרו אנסו, כפסק דין הרמב"ם, וכמבואר ומדובר כמה פעמים.

ויתירה מזה אומרים לו: כל זה יכול להיות מתוך שמחה.

וכמדובר כמה פעמים בענין שמחה של מצוה, שזהו דבר הכי גדול, כמבואר גם בתורה אור, שע"י שמחה של מצוה זכה האריז"ל לאותם ענינים שאליהם הוא זכה, וזה אמור לגבי כל מצוה ומצוה, כפסק דין הרמב"ם וכפשטות ההלכה, שמצוה צריכה להיות קשורה עם שמחה של מצוה; "עבדו את הוי' בשמחה", עאכו"כ מצוה גדולה ומצוה כללית, הכוללת את כל התורה ומצוותי', כמצוות התשובה – גודל השמחה מכך שהקב"ה נתן לכל אחד אפשרות לעשות תשובה עד לאופן שכל הענינים נעשים אצלו לזכיות ממש, ולעשות זאת מתוך שמחה, ולעשות זאת בשלימות, ובלשון הזוהר, שתשובה נפעלת "בשעתא חדא וברגעא חדא", שכן תהי' לנו בתוך כלל ישראל, שיקיימו מצות הקב"ה מתוך שמחה אמיתית, הקשורה הן בשמחת הנפש והן בשמחת הגוף, כיון שישנה ברכת השם בכל המצטרך – אין שום ענינים המבלבלים, לא מצד הגוף בפשטות, עאכו"כ לא מצד נפש הבהמית, ועובדים את השם מתוך שמחה בכלל, עאכו"כ בענין התשובה, עאכו"כ בלימוד תורה וקיום מצוותי' – שלאחרי הקדמת התשובה נעשים המעשים "מעשים טובים", ויש לו את ב' המעלות: "צדיקייא" – על כל פנים צדיק בשם המושאל, עאכו"כ כפי הבטחת הכתוב ש"ועמך כולם צדיקים", וגם יש לו את ענין התשובה "לאתבא צדיקייא בתיובתא", שאז (כמאמר הזוהר שהובא בליקוטי תורה) קאתי משיחא – גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שאז יהי' "בשובה ונחת תושעון", ויהי' "ושבתי את שבותכם", ששבים כולנו, "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", כל העם כולו, לארצנו הקדושה, כפי שהיא ג"כ באופן של "ארץ טובה ורחבה" – "ירחיב הוי' את גבולך", יחד עם תורה ומצוותי' בשלימות, כיון שכל אלה באים על ידי הקדמת התשובה, ובשעתא חדא וברגעא חדא.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.