מערכת COL | יום כ"ח תשרי ה׳תשע״א 06.10.2010

מלחמת יוהכ"פ: למה לחץ הרבי על כיבוש דמשק ● מיוחד

חשיפת הפרוטוכולים של הדיונים הסודיים בימי מלחמת יום הכיפורים שופכים אור מיוחד על קריאת הרבי באותם ימים לכבוש את דמשק, ולו לשעות ספורות בלבד, כדי להכריע בכך את המלחמה ● הרבי טען כי העמידה בלי להכריע את המלחמה גורמת קרבנות רבים ● שיחת טלפון לחדרי המטכ"ל בחול-המועד סוכות – פרסום ראשון מאת הרב מרדכי מנשה לאופר בגיליון 'התקשרות' החדש של צעירי חב"ד  לסיפור המלא
מלחמת יוהכ
מלחמת יום כיפור ● צילום: לע"מ

הרב מרדכי מנשה לאופר

כך סיכם הרבי בקצרה בזאת חנוכה תשמ"א (לקוטי שיחות כרך כד עמ' 452) את דעתו בנושא כיבוש דמשק בעת מלחמת יום-הכיפורים:

בקשתי והפצרתי נפשית בסיום "מלחמת יום הכיפורים" לסיים ולהשלים הנצחון דצה"ל או על-ידי כיבוש לשעות אחדות של דמשק – באה לאחרי שבאו לידי ידיעות ברורות על דבר המצב הפרוע בחזית ההיא ועל דבר הטעמים של המחייבים והשוללים את זה – ומיוסדת אך ורק על-פי ההלכה (עד רדתה אפילו בשבת, אומרת תורה הבא להרגך השכם כו' ועוד).

סוריה מפרוורי ירושלים

ו' תשרי תשל"ד, ארבעה ימים לפני יום-הכיפורים. הרבי מקיים התוועדות לרגל יום-השנה לפטירת אימו, הרבנית הצדקת מרת חנה ע"ה (נלב"ע בשבת שובה ו' תשרי תשכ"ה), ופותח בעריכת סיום על מסכת חלה (שיחה ראשונה, ובהמשך גם בשיחה הרביעית). את הסיבה הרשמית לבחירת המסכת הסביר הרבי בכך שהיא עוסקת בהפרשת חלה, אחת משלוש המצוות המוטלות על נשי ובנות ישראל, אשר רמוזות בשם חנ"ה, כידוע.

בתוך הדברים התעכב הרבי על הנאמר שם: "אנשי אלכסנדריא הביאו חלותיהן מאלכסנדריה ולא קיבלו מהם... אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו, מפני שאמרו הקונה בסוריה כקונה בפרוור שבירושלים".

בהתוועדות י"ג תשרי (לקוטי שיחות כרך יד עמ' 407) הצביע הרבי על 'דבר פלא', שכביכול מלמעלה כיוונו שהסיום שנערך בו' תשרי "יש לו שייכות לעניינים שבזמנים אלו" [הכוונה לאזכור סוריה]. הרבי קבע (אם כי ברמז) ש"אלכסנדריא קשורה בנחל מצרים ומשם מתחילה ארץ-ישראל", ואין זה אלא ש"לא כבשוה עולי בבל" וממשיך:

ועתה בדרא דעקבתא דמשיחא יש רק לסיים את הפכים קטנים, הסוף של הבירורים, ואז יהיה הכיבוש גם התם על-ידי משיח צדקנו... אין מה להיבהל, אין זה אלא שיש לסיים את הפכים קטנים... ובנוגע לפחד – אזי תיפול עליהם אימתה ופחד...

ועל דרך זה הוא גם בנוגע למשנה האחרונה... למרות שסוריה לכאורה (אינה בארץ-ישראל והיא) רחוקה מארץ-ישראל, מכל מקום הרי הפסק-דין בסיום וחותם המסכת הוא ש"הקונה בסוריה כקונה בפרוור שבירושלים", אשר בזה אין לפרש פירושים. כל אחד ואחד מבין את העניינים שלהם מכוונת המשנה.

ויהי רצון, שבקרוב ממש יסיים כל יהודי את הנקודה האחרונה של עבודתו בפכים קטנים, ובשעה שיקויים ה"בחוקותי תלכו", שתהיו עמלים בתורה, "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", תבוא הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו, ואז יהיה כי ירחיב ה' את גבולך ובדרכי נועם ובדרכי שלום...

בירור הלכתי להכרעת קליפת דמשק

בשבת חול-המועד סוכות תשל"ד (לקוטי שיחות שם עמ' 429) התוועד הרבי ובמפורש אמר שאחת הסיבות להתוועדות היא אמירת עניין בתורה, בתור "בירור הלכה" במעמד כמה וכמה עשיריות מישראל כדי לפעול את העניין כאן למטה:

איתא בנבואת זכריה (זכריה ט,א) "חדרך ודמשק מנוחתו" ועל זה נאמר בספרי (ריש פרשת דברים) ובמדרש (שיר-השירים-רבה ז,ה) ש"חדרך" אמור על משיח (אשר הוא "חד לאומות העולם ורך לישראל") ו"דמשק מנוחתו – שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק".

לפי זה מובן מדוע נאמר "הקונה בסוריה כקונה בפרוור שבירושלים" – ולא "כקונה בארץ-ישראל" – משום שלסוריה (דמשק) שייכות מיוחדת דווקא לירושלים, עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק. ירושלים לא תזוז ממקומה אלא דמשק תהפוך להיות פרוור שלה.

הרבי הוכיח שעל-פי כתבי האריז"ל ירושלים היא בחינת לאה (מקד"ש, דמש"ק. גם הקליפה שלה נקראת דמשק) ו"נגד סוריא בסוד דמשק"... ועל-פי זה הרי (כל) סוריה הוא בסוד דמשק.

והוסיף:

כן הוא גם בפשטות. דמשק הרי היא עיר הבירה של סוריה (בלשון הכתוב: ראש ארם דמשק – ישעיה ז,ח), וכאשר כובשים את דמשק, עיר הבירה, ישנה כל סוריה. וברוחניות גם-כן (סוריה בסוד דמשק) כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.

בהמשך דיבר הרבי בהתאם לפסוק "כי תצא למלחמה על אויביך", [שלכן] הרי דבר ודאי הוא ש"ונתנו הוי' אלקיך בידך" ו"ושבית שביו", ויוציאו את כל היהודים הנמצאים שם בשבי, וגם את כל הניצוצות הקדושים, ועוד הרחיב במעלתן של הלוחמים שהם במצב ודרגה של צדיקים וכו'.

בסיום ההתוועדות ציין הרבי ש"הבירור בדבר הוי' זו הלכה [נעשה] ובהסכם כל הנאספים... כמה וכמה עשיריות מישראל".

לעזור בעת פיקוח נפש

סיפר בשעתו העיתונאי ר' גרשון בער יעקובסון, במאמר שפרסם באותם ימים (הועתק ב'הרבי' כרך א' עמ' 240): "פקידים ישראלים ששוחחו עם הרבי הופתעו מן הלהט של טיעוניו. הוא תבע מישראל לנחול ניצחון מכריע על-ידי כיתור דמשק והכנעת סוריה. כאשר שמעתי על כך לא התאפקתי ושאלתי אותו כיצד הוא יכול לעוץ עצות לישראל, בעוד הוא עצמו חי באמריקה".

השיב הרבי: "ביטחונם של שלושה מיליוני יהודים מוטל על כפות המאזניים. לכל יהודי באמריקה הזכות והחובה לעזור לישראל בכסף, בהעלאת המוראל ובעצות טובות..." (באותם ימים ממש ביקש הרבי מר' יעקובסון להעביר מסרים לאנשי הצבא בארץ כמסופר על-ידי רושמי היומנים – ראה לדוגמה ביומן המוזכר להלן עמ' מ').

עד מתי להיות בעבדות?!

הרה"ת ר' שלום בער שור (ע"ה), שהיה אז בחור וניהל יומן שבו שילב גם קטעים שרשמו עמיתיו, כתב אז ('ספר זיכרון דברי שלום' ירות"ו תשנ"ד עמ' מג-מד):

"חברי הקונסוליה היו נוכחים במהלך ההתוועדות וכן בשעת אמירת פסוקי 'אתה הראת'. כ"ק אדמו"ר שליט"א כיבדם באמירת פסוקים וגם שוחח עמם משך זמן ארוך... לפי השמועה הרבי תבע שיכבשו את דמשק. הם טענו שאי-אפשר לעשות זאת, מפני א) שארצות הברית אינה רוצה בכך. ב) הדבר יעלה בקרבנות רבים.

הרבי השיב על כך:

א) יש לו ידיעות ממקורות נאמנים בוושינגטון שהם מצפים כבר לידיעה שדמשק נכבשה.

ב) איתא באבן עזרא שהשהייה של עם ישראל במדבר מ' שנה היה בשל שעבודם משך כל שנותיהם במצרים במצב של עבדות ושיעבוד [לכן היה עליהם להתרגל לחירות במדבר], על מנת שישתחררו ויתרגלו להיות עצמאיים. וכאן התבטא הרבי: אתם כבר 25 שנה בעבדות; ועד מתי?!

ג) גם ילד קטן מבין שכאשר עליו להיאבק עם שניים עדיף לגמור קודם עם אחד. אחר-כך תוכלו לסיים עם מצרים.

ד) בקשר לקרבנות, העמידה במצב הנוכחי מביאה רחמנא-ליצלן קרבנות רבים מאשר אילו היו כובשים כו' (עד-כאן, כאמור, מפי השמועה).

אגב: רוב העיתונאים ומערכותיהם בישראל סירבו בתקופה הראשונה לפרסם את הדברים – ראה 'ימי תמימים' כרך ו' עמ' 257.

מסר דחוף לראשי המדינה

לאחרונה חשף במפורט אחד מחברי הקונסוליה דאז, מר אריה מורגנשטרן (ממרכז שלם בירושלים), את אשר שמע מהרבי באותו מעמד:

"...אני מבקש להעלות על הכתב עדות אישית משיחה שניהלתי עם הרבי בעת מלחמת יום הכיפורים... על האירוע, יש לציין, דיווח בזמנו בקצרה העיתונאי גרשון יעקבוסון בעיתון דער אלגמיינער זשורנאל, שראה אור בניו יורק ב-7 בדצמבר 1973.

"בשנת 1972 הגעתי לארצות-הברית לשמש נציג המחלקה לתרבות תורנית בגולה מטעם ההסתדרות הציונית. בשנה שקדמה למלחמה ביקרתי כמה פעמים בהתוועדויות אצל הרבי בלוויית מנחם לוין ז"ל, שכיהן בתפקיד קונסול ישראל בניו יורק. בכל הזדמנות כזו היינו מוזמנים לעלות ולהתייצב על הבמה שעליהם ישב הרבי, כשסביבו זקני חסידיו.

"...ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, בליל שמחת תורה תשל"ד – שלדידנו היה "יום טוב שני של גלויות" – הגענו מנחם לוין ואני אל בית מדרשו של הרבי בקראון הייטס לאחר סיום תפילת הערבית ולפני פתיחת ההיכל להקפות... עמדנו שנינו לצידו ובמשך למעלה משעה בטרם ההקפות שוחח אתנו הרבי בזמן שהציבור כולו ניצב דומם ומשתהה לנוכח 'עיכוב התפילה'. קהל החסידים שהיה מרותק למראה יוצא הדופן של הרבי המשוחח עם שני נציגים ישראלים, הבין בוודאי כי השיחה עוסקת במלחמה המתנהלת זה עתה.

"אווירה של חרדת קודש אפפה את אותה שיחה. הרבי דיבר אתנו על משמעות המלחמה ובעיקר על חשיבות התקופה מבחינת תהליך הגאולה. מאחר שהייתי נתון בהתרגשות עצומה אינני זוכר אם הרבי השתמש במושג 'מלחמת גוג ומגוג', אבל זו היתה רוח הדברים.

"הרב שאל וחזר והקשה בתקיפות רבה מדוע נעצרה המערכה הצבאית ברמת הגולן. ומדוע כוחות צה"ל שכבר הדפו את הצבא הסורי, נמנעו מלהתקדם ולכבוש את דמשק. באותה שעה, יש לציין, נחלצו כוחות צה"ל ממצב המגננה ששקעו בו בראשית המלחמה, עברו למתקפה והגיעו כבר עד כדי כשלושים קילומטרים מן הבירה הסורית. מבחינה מעשית אפשר היה אפוא להמשיך את תנופת ההתקפה, לכבוש את דמשק ולהכריע בכך את גורל המלחמה.

"ניסינו לתרץ באוזני הרבי את המהלך ולתלותו בחשש שמא תממש רוסיה את אזהרותיה ותתערב במלחמה לצדה של דמשק, אם תתקדם ישראל לעבר הבירה הסורית. מנגד, אמרנו, כי נראה שישראל מבקשת לרכז כוחות גדולים דווקא בחזית הדרום כדי להדוף בצורה משמעותית ומכרעת את הצבא המצרי אל מעבר לתעלה.

"הרבי דחה את טענותינו אחת לאחת. הוא טען שהכניסה לשטח מצרים היא טעות אסטרטגית, שכן היא כבר לא תוכל לשנות את מאזן הכוחות לטובת ישראל. הוא קבע כי הבעיה החמורה ביותר של מדינת ישראל היא דווקא המלחמה עם סוריה, וכי עד שזו לא תוכרע באופן מוחלט, לא תגיע אל סיומה מלחמתם של הערבים נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. משום שדמשק היא עיר היסטורית עתיקת יומין, אמר, היא מסמלת את יציבות העולם המוסלמי, ולכן גם את האיום על עם ישראל. פגיעה בסמל כזה תערער עד היסוד את חוסנו הפנימי של העולם הערבי כולו.

"רוסיה, כך סבר, לא תממש את איומיה. היא רק מדברת, אך לא תעשה דבר. יתר על כן, לדעתו, גם ההתנגדות האמריקנית להכרעת סוריה היא מן השפה ולחוץ. ולאמיתו של דבר ארצות הברית משוועת לכך שישראל תעשה זאת. ובעניין מחיר הדמים שעלולה ישראל לשלם, הרבי טען כי אם לא נכריע את המערכה עכשיו בשעת כושר זו, אזי בעתיד יישפך דם רב הרבה יותר (היל"ת), במלחמות הבאות שיכפו עלינו הערבים.

"את אמירותיו הפוליטיות תיבל הרבי בציטטות מהמדרשים ומספרות הקבלה על כך שדמשק היא כקוץ בבשרה של ירושלים. הוא חזר כמה פעמים על דברי התלמוד הידועים על קיסרי, שאותה השווה לדמשק של היום, ועל ירושלים: 'קיסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם, חרבו שתיהן – אל תאמין. ישבו שתיהן – אל תאמין. חרבה קיסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קיסרי – תאמין' (בבלי מגילה ו,א).

התקשיתי לעקוב אחר שטף המקורות והציטטות, אבל הרבי חזר כמה וכמה פעמים על המדרש הידוע כי 'עתידה ירושלים להיות מתרחבת מכל צדדיה, ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק' (שיר השירים רבה ז,י)...

"בתום השיחה ביקש מאתנו הרבי לשוב הביתה מיד לאחר ההקפות, לטלפן לארץ ולהעביר בשמו מסר דחוף, אקוטי ממש, לראשי המדינה: עליהם להורות על כיבוש דמשק, בלי שום חשש מאיש. תחת הרושם הקשה של השיחה הבטחנו לרבי שנמלא את השליחות שהטיל עלינו. מנחם לוין הבטיח להביא את הדברים לידיעתה של ראש-הממשלה גולדה מאיר. ואילו אני הבטחתי להתקשר עם ראשי המפד"ל ולמסור להם את דבריו על כל פרטיהם.

"...הדרך הביתה לשכונת פאר-רוקאווי נדמתה בעיניי כאורכת נצח. בכל רמ"ח איבריי חשתי את עוצמתה של השליחות שהטיל עלינו הרבי. חשתי כאילו אני נושא על כתפיי הצנומות את גורלו של עם-ישראל. באותו לילה הצלחתי להשיג את חבר הכנסת זבולון המר ז"ל, שנקרא לצאת מישיבת ועדת החוץ והביטחון שהתקיימה בתל אביב. חזרתי באוזניו על הדברים ומסרתי את דרישתו המפורשת של הרבי. כעבור מחצית השעה חזר אליי חבר הכנסת יצחק רפאל ז"ל וביקש אף הוא לשמוע בדיוק מה אמר הרבי וכיצד הפריך את החששות מפני כישלונות ושפיכות דמים מיותרת. "בתגובה לדבריי אישר יצחק רפאל כי שר הביטחון משה דיין אכן חושש ממעורבות רוסית, ועל כן פקד על צה"ל שלא להתקדם אל מעבר לקווים שבהם החזיקה ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים בחזית רמת הגולן.

כיבוש שהוחמץ

"אין מדרכי וטבעי להשתמש בסגנון "אהא! הרי טענתי כך מראש" – כתב הרבי באיגרת מח' שבט תשל"ה ('ניצוצי אור' לר"נ מינדל עמ' 63). אולם בנושא זה ימשיך הרבי להזכיר את אי ניצול ההזדמנות לכבוש את סוריה, כדי לא לחזור על טעויות בעתיד.

את דמשק היה אפשר לכבוש בו ביום שהתחילו את ההתקפה... או ביום המחרת. הסורים הרי ברחו, לא היו מגינים, ולא היה צבא שעמד נגדם, ואז לא היתה עיר הבירה... ואז סוריה היתה מסכימה מיד להסכם שלום.

כך התבטא הרבי בגלוי בשבת-קודש פרשת נח תשל"ד (שיחות קודש תשל"ד כרך א' עמ' 118), והוסיף:

ואז היו נפטרים מעוד חזית, היו משחררים 40,000 חיילים מהחזית הזו [=הצפונית]...

גם ושינגטון חיכתה שיכבשו את דמשק (לפחות ביום האחרון), למרות שמן השפה ולחוץ הם התנגדו לכך, הרי לאמיתו של דבר הם חיכו שיעמידום בפני עובדה מוגמרת.

שאלתי למה לא כבשו את דמשק וקיבלתי תשובה בסגנון הבא: "בגלל הימצאותם של צוקים וסלעים כאלה שקשה לכובשם", ומסגנון התשובה מוכח שהשאלה היתה שאלה-טענה חזקה וטובה!

[אגב: לימים (בהתוועדות ח"י אלול תשמ"א – 'קראתי ואין עונה' כרך ב' עמ' 147) שוב התבטא הרבי:

"במקום לסיים את המלחמה באופן של 'עד רדתה' – עמדו באמצע הדרך (כפי שהיה במלחמת ארם)? וכאשר שאלו: הייתכן?! – היתה התשובה שמאחר וישנם ריבוי סלעים בדרך, אין הטנקים יכולים להמשיך בדרכם! תשובה כזו... לא עונים אפילו לילד קטן, אם רוצים רק לדבר ברצינות ("לא באמירת 'ליצנות' או 'בדיחות'")].

ניתן היה לחסוך צרות בעתיד

ביומן מקיץ תשל"ו [של הרה"ת ר' יצחק מאיר סוסובר שי', פורסם בשעתו ב'כפר חב"ד' גיליון 671 עמ' 26] מסופר על תגובת הרבי בין השאר לקשיי הסלעים:

"עם בעל עיטור הגבורה דיבר אדמו"ר שליט"א על העניינים שדובר בהתוועדויות בתשל"ד אודות כיבוש דמשק. על הטענות של אנשי הצבא שלא היו יכולים להתקדם במהירות מטעם מכשולים בדרך, אמר אד"ש – הרי הטנקים לא עשויים כדי לנסוע על כביש רחב אלא על מקומות כאלו... טלפנתי בערב סוכות בעת המלחמה שימשיכו הלאה".

לכבוש ולצאת

בשבת קודש פרשת אמור תשל"ד התבטא הרבי בין השאר (תוכן הדברים – שיחות קודש תשל"ד כרך ב' עמ' 106):

טוענים שיש צרות עם דמשק. הרי דובר בשמחת תורה שהיו צריכים 'לכבוש' את דמשק, להתקדם 15 או 20 הקילומטרים הנותרים ולכבוש את דמשק, שאז לא היה כל עיכוב לפעולה זו. ואם היו עושים כך אז, לא היו היום כל הצרות, ואף היו מוציאים משם את כל השבויים. אז גם לא היו זקוקים לטרחה רבה כדי להתקדם את אותם 18 קילומטרים, כיוון שלא היתה שום התנגדות מהצד השני. מה שנדרש היה רק מניעת הפקודה (של הממשלה לצה"ל) לעצור. הסיבה שנתנו את הפקודה – ומנעו מאותם שהיו בעד התקדמות – לעצור היא, כיון שטענו שארצות-הברית תהיה 'ברוגז' אם יעשו זאת. הגוי הרי בין-כה 'ברוגז', ואף רצה שיכבשו את דמשק משום שאז היו נחסכים ממנו כל הצרות וכל הקשיים שבאים משם. היו כובשים את דמשק ואמנם אחרי-כן מחזירים אותה, אבל בפועל דמשק היתה נשארת 'ממלכה שפלה'.

תקופה לא ארוכה לאחר המלחמה, ב'יחידות' של חבר-הכנסת ר' אברהם ורדיגר ורעייתו, שאלה האישה את הרבי: "האם וכיצד יכולה היתה ישראל – מדינה קטנה מוקפת שונאים כה רבים – להרשות לעצמה לכבוש את סוריה ולהחזיק בה?". הרבי הבהיר ('כפר חב"ד' גיליון 722 עמ' 31):

התכוונתי שייכנסו לדמשק, יוציאו משם את השבויים הישראלים ואת הפצועים וכל אלה שאנו יכולים ולכן גם צריכים להציל את חייהם, ומיד לצאת. לא התכוונתי שיתיישבו בדמשק.

הרבי צודק!

הנה דברים שסיפר לאחרונה בהזדמנות נדירה מר יוסף צ'חנובר איש מערכת הביטחון באותם ימים, בפירסום ראשון:

היה זה במהלך הדיונים – יתכן עוד בחול-המועד סוכות. קיבלתי שיחת טלפון מחו"ל, ומזכירו של הרבי הרב בנימין קליין היה על הקו. הוא אמר לי כי הרבי מאזין אף הוא לשיחתנו. הוא אמר כי הרבי מבקש שאגש לשר הביטחון משה דיין ואומר לו כי צריך לכבוש את דמשק! האמת, מאוד התלבטתי, חששתי מתגובת דיין ואז הרב קליין לחץ עלי כי זה רצון הרבי.

נכנסתי בהיסוס למשה דיין (אם כי חששתי מתגובתו), הוא שמע את הדברים והגיב: הרבי צודק, אבל אין לנו די כוח-אדם... החיילים צריכים להגן על תל-אביב!...

"היו שוברים את המוראל שלהם"

ב'יחידות' של מר פיטר קלמס שהתקיימה ב-18 בדצמבר 1973 הוא שאל את הרבי "האמנם היתה זו עצתו של הרבי (כפי שהתפרסם) בשלביה האחרונים של מלחמת יום כיפור, שהכוחות הישראלים צריכים להתקדם הלאה ולכבוש את דמשק?".

לדבריו ('עצת הרבי תנחני' עמ' 36) באותו זמן לא קיבל מענה לשאלותיו, ואולם ביחידות שהיתה לו בינואר 1974 נדונו לעומקם נושאים הקשורים בישראל. אך לפועל (שם עמ' 48) לא נתפרסמו הדברים משום שהרבי הדגיש כי "אין צורך שהדברים יודפסו ויתפרסמו ברבים".

ביומנו של הרה"ת ר' יצחק מאיר סוסובר, שהיה אז תמים ב-770, מקיץ תשל"ד (פורסם בתשורה לחתונה בי"ד מנחם אב תשס"ו עמ' 47) מסופר כי "ביום חמישי כ"א תמוז... נכנסו [ל'יחידות']... מנהל אל-על בארצות הברית וקצין הביטחון, והיו בערך 50 דקות... והרבי הסביר להם שהיו צריכים לכבוש את דמשק וקהיר, ויכלו לעשת זאת בקלות יחסית, כי מספר החיילים שלנו היה שווה לשלהם. ו... הכין תוכניות כאלו, רק שלא הסכימו לתת לו אישור לזה... ואם היו עושים כך אפילו כמה שעות, היו שוברים את המוראל שלהם לגמרי"...

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.