הרב אברהם סלמון, ראשון לציון

בכל שנה בימים שלאחרי שמחת תורה עולים בליבי הרהורים שונים בקשר לשתיית משקה, וכמובן הכוונה לשתייה שלמעלה ממדידה והגבלה, המביאה לידי שכרות ממש. השנה החלטתי להוציא את ההרהורים האלו מלבי ולשתף בהם את כלל הקוראים.

אמנם אני יודע שאני מסתכן בכך שחברי יקראו לי "מתנגד" או בלשון עדינה יותר "עמלק", אני הרי קורא תגר על הדבר הקדוש ביותר לחלק מהם, אך מה לעשות, קשה לי לשתוק ואני חייב לשתף את הקוראים ברגשותי.

הדבר חוזר על עצמו בכל שנה, כאשר יש "מחמירים" שלוקחים הרבה משקה עד שמגיעים לשכרותו של לוט ממש, והדבר כמובן לא גורם לקידוש השם ולא לקידוש שם חב"ד.

בכל שנה אני רואה יהודים – מקורבים וסתם עמך – שעוזבים את בית הכנסת באמצע ההקפות בטריקת דלת, זה משום שקבל סטירה מצלצלת מחסיד גדול שנמצא בגילופין, (כמובן מתוך אהבת ישראל ממש), והשני משום שמישהו מהשכורים אחז בחוזקה בשערותיו ותלש חלק מהם. ועוד מעשים דומים לאלו.

יוצא שאנו הולכים לבתי כנסת שונים על מנת לשמח יהודים בשמחת תורה, ובו בזמן אנו מגרשים יהודים שבאים אלינו לבית הכנסת לשמוח אותנו! (גם המחזה של שיכור שרוע על ספסל או על הרצפה מוטל בקיאו – גם לא ממש מושך ציבור מבחוץ לבוא ולשמוח אתנו).

לצערי בשנים האחרונות לא מצאתי שום תועלת באלה המשתכרים, לא שמעתי מהם כל "גילויים" על דרכי החסידות והנהגות חסידיות, (כפי שפעם היינו שומעים מהמשפיעים הגדולים כשלקחו קצת משקה היו גיוליים), לצערי שומעים מהם רק שטויות ורואים אותם בקלונם.

האם אכן כך היא ההכנה הנדרשת להקפות של שמחת תורה?

ה"רווח" היחיד שרואים אצל שכורים אלו הוא שהם לא עורכים הקפות בשמחת תורה, לא מתפללים מוסף ולא מתפללים מנחה, ואילו שלקחו משקה בהידור גדול יותר – אף לא מתפללים מעריב של מוצאי החג!

אמנם אני בהתלבטות גדולה האם נכון הדבר לצאת נגד שתיית המשקה (בכמויות גדולות) לאחר שכך נהגו החסידים בכל קהילות אנ"ש – ולכן החלטתי לנהוג כמו כל חסיד שנמצא בספק – לשאול את הרבי. ומה עושה חסיד בימינו אלו כשלצערינו אינו יכול לשאול את הרבי? מניין ידע את דעתו של הרבי? הדבר פשוט מאוד, ישנם את אגרות הקודש מהרבי זי"ע בהם מופיע דעתו הברורה של הרבי על כל הנושאים העולים על הפרק. ואכן עלעלתי בספרים אלו ומצאתי כמה מכתבים בהם מתייחס הרבי לשתיית משקה, והרי הם לפניכם:

בי" סיון תשי"ז כותב הרבי "לא ראיתי כל תועלת ממשקה המשכר ח"ו נוסף על העניין דפעולה ורושם בלתי רצויים כלל וכלל".

בכ' מרחשון תשי"ח כותב הרבי: "ידועים דברי רבותינו נשיאנו נגד שתיית המשקה, וגם בזמן שמחה לשתות במידה קטנה, ואם חלילה חושש להשתכר אז גם במידה קטנה לא ישתה, אפילו לא בפרהסיה, ואעכו"כ בהתועדות דרבים, ובפרט בימינו אלו שמוטלת עלינו החובה להפיץ את המעיינות חוצה לכן צריך להזהר ביותר וביותר שלא לקלקל על ידי זה.

בתשי"ז כותב הרבי להרב בן ציון שם טוב שיש לעשות התועדות חסידית כפשוטו "ומובן ופשוט שאין זה נוגע כלל בריבוי השתיה ח"ו" ומוסיף הרבי שגם בפורים אפשר להגיע לעד דלא ידע ע"י טיפה אחת בלבד.

במנ"א תשי"ט כותב הרבי שלקחת משקה קצת יותר מהמידה מגונה הדבר, ומוסיף הרבי באם לא לומר ביטוי חריף יותר.

במנ"א תש"כ כותב הרבי להרב זוסיא ווילמובסקי: "למותר להאריך על שאין דעתי ע"פ דעת רבותינו נשיאנו נוחה כלל וכלל  בנוגע לשתיית משקה. " וכותב הרבי שהוא כותב על זה משום שמגיעות אליו שמועות לא טובת בעניין זה שמדברים בהתועדות דברי התעוררות ע"י משקה, ומוסיף הרבי שזה יותר ממצוה הבאה בעבירה  כי כאן העבירה ברורה והמצוה צריכה עיון.

ולסיום, מכתב של הרבי מתשי"ח לאחד שכתב לרבי שתיקן את דרכיו והפסיק לקחת משקה, הרבי מעודד אותו להמשיך בדרך הטובה בזה"ל; "נעם לי לקבל מכתבו בו כותב אודות הנהגתו הטובה מכאן ולהבא".

"בודאי למותר לעודדו בהחלטתו הטובה בזה, שמלבד שזוהי בקשת ודרישת רבותינו נשיאנו, הנה זהו גם כן אחד מהאופנים והדרכים להפצת המעיינות חוצה, ע"י שתראה כל הסביבה את הנהגות אנ"ש אשר דוגמא חיה הם להנהגה טובה מוצאת חן בעיני אלוקים ואדם".

כפי שכבר כתבתי יתכן שלחברי יהיו טענות על כתבה זו,  אבל מה יאמרו על דבריו המפורשים של הרבי?