"גשו לטיפול שורש בייעוץ זוגי, ויפה שעת אחת קודם" ● מיוחד
הרב ישראל מיפעי, COL
ציניות
מה לעשות כאשר בן הזוג פוגע ברעיתו כביכול בצחוק באמירות ציניות לעיני הילדים, או מעלה נושאים שאמורים להתברר רק בין השנים מתוך תקוה נסתרת שכביכול הילדים "ישפטו" מי צודק?(הילדים נוער ובוגרים)
תשובה: ראשית, יש לדעת כי אדם הפוגע בזולת, פוגע בעצמו. יתירה מכך, כשהפגיעה או הזלזול הם במשפחה הקרובה ובעיקר בבן הזוג, הנזק עצום יותר. המרקם המשפחתי נפגע ולפעמים באופן קריטי.
אולם כשבין בני הזוג קיימים אי הבנות, חילוקי דעות או חוסר התאמה וכדומה, המצב הרבה יותר קל וניתן אף לחיות עם זה בשלום. זה מקובל כמעט בכל בית וגם לגיטימי. הקשר הזוגי יוכל להמשיך ולהתקיים כך שנים רבות. אולם כששורר בבית חוסר כבוד הדדי או יחס של זלזול בזולת, זו פגיעה קשה ביסוד ועיקר הבית.
הנהגה זו כמובן מתאימה לא רק בין בני זוג אלא בכל חברה מתוקנת. אולם כשזה קיים בין בני זוג ויתירה מכך עם ילדים בבית, הפגיעה הרבה יותר קשה.
ובכן לשאלתך, מה ניתן לעשות במצב כזה? ראשית (ואני אומר זאת בזהירות) יתכן שאת בעצמך אפשרת לבעלך לנהוג כך, כשלא מנעת זאת עוד בהתחלה. כבר בבדיחה הראשונה שלו שכוונה אלייך או באמירה העוקצנית שאמר לך בציניות, היית צריכה להעיר ולהבהיר לו שזה פוגע בך. יתכן גם שהגבת בעצמך באותו מטבע לשון שלו.
ובכל זאת, גם כשהזולת נוהג בציניות ומדבר בשפה פוגעת ומעליבה, הפתרון הוא לענות לו בשפה יפה עניינית ומכובדת ולא להיגרר לאותה שפה זולה. "לשון רכה תשבר גרם", נאמר.
זה בדרך כלל לא עובד מיד ולא משפיע באופן מיידי אבל לאט לאט ובעקביות, הדברים מחלחלים לתודעה ובסופו של דבר תראו שינויים. גם במקרה הגרוע, כשזה לא משפיע, יש לשתוק ולא להגיב כלל. כך יראה בעלך שאין לו פרטנר לשיחה זו. התנצחות במקרה זה רק תגביר את הוויכוח ואת הפגיעה ההדדית. ועל הפגיעה הנפשית הקשה, אצל הילדים עוד לא דיברנו...
תשובה: שאלתך לא ברורה לי, במה אינו מקיים את הכתובה. האם מדובר על החיובים הבסיסיים של הבעל לאישה המוזכרים בכתובה, או שאינו ממלא הצפיות שלך ממנו?
לא מובן לי גם הקשר לבעייתו הנפשית הקלה, שהזכרת שאינה אמורה לפגוע בו בנושא זה.
מה שברור הוא ששאלה בדיני נפשות – האם לדרוש גט או לא – יש לדון, לחקור ולדרוש אצל בית דין מומחה, פנים אל פנים ולא בפנייה וירטואלית באמצעות האינטרנט. רק לאחר שבדקו בבית דין את כל האפשרויות ונוכחו לדעת שלא ניתן להמשיך לחיות כך על פי ההלכה, רק אז יש לשקול אפשרות זו.
תחילה פנו לייעוץ מוסמך על מנת לבדוק ולמצות את כל האפשרויות. אני משוכנע כי ימצא פתרון שיהיה מקובל עלייך.
ועוד דבר: כשמתעוררת בעיה, גם כבדת משקל, לא שולפים מיד את אופציית ההליכה לבית הדין. אפשר להשאיר אותה לסוף...
(הערת מערכת: לבקשתך, השמטנו את פירוט השאלה, כדי למנוע זיהוי.)
תשובה: א. מתוך השאלה לא ברור לי מי שואל את השאלה, האם זו אשת האברך או קרוב המעוניין לעזור לזוג? בין כך ובין כך, במקרה זה יש להתייעץ עם המשפיע של האברך (אם יש לו אחד כזה) שילווה אותו יד ביד עד שיעלה על דרך המלך.
משפיע אמור לכוון את המושפע שלו גם בפרנסה גשמית שתתאים לו. ובדרך זו תבוא גם הברכה. גם השילוב הנכון בין התעסקות במבצעים לעיסוק בפרנסה אמור להיות בתיאום עם משפיע. הליכה עיוורת באופן עצמאי וטשטוש הגבולות בין שני תחומים אלו, אכן יכולים להביא לאובדן דרך, קריסה כלכלית וערעור יסודות הבית. שיהיה בהצלחה!!!
בעלי אדם עדין וטוב לב,אנחנו נשואים ארבע וחצי שנים פלוס שניים,אך אני מרגישה משנה לשנה שיעמום איתו.
אני כל הזמן צריכה ליזום כל דבר,אם זה בחיים האישיים או הכלליים,אם זה בשינוי מסוים שנעשה בבית, או איזו יציאה נחמדה אפילו לצאת לסיבוב לילי.פשוט אני רואה כשאני מרמזת או מחכה לאיזו ריענון או שוני הוא לא טורח בכלל.
אנחנו יושבים בנחת ומשוחחים עלינו,ואני מספרת למה אני מצפה לפעמים או מחכה מידי פעם לאיזה הפתעה קטנה או תשומת לב מיוחדת,אך ללא הועיל...
יש לו מקום מכובד בבית,והוא אבא מקסים,אך בענין של אישה ותקשורת חברית אני מרגישה חיסרון ובדידות רבה.
אני מרגישה מפעם לפעם את השיעמום איתו, את החוסר אנרגטיות,אפילו לצחוק מענינים פשוטים קטנים ביד כבר קשה לי איתו. לפעמים אני מוצאת את עצמי בטלפון עם אחות או חברה מדברת וצוחקת, ואז מנתקת ומרגישה את הבדידות שלי איתו בבית. אני מדברת איתו על זה אך הוא לא ממש טורח לקדם או לעשות משהו בענין.
סוג של נישואים שהולכים ומתיבשים עם חוסר ענין ,ולפעמים אני חושבת על פרידה מחוסר התאמה. אמרתי לו שאפשר ללכת ליועץ נישואין לקבל סיוע בנושא,אך הוא לא ממש מעונין. כיצד אני מתקדמת ולאן?
תשובה: ראשית, הביטי לאחור, האם בארבע וחצי שנות נישואיכם, היו ביניכם זמנים יפים יותר? האם חוויתם יחד חוויות נעימות משותפות? אם כן, יש מקום לרענן את חיי הנישואין ביניכם ורבות הן הדרכים לכך. הרי בעלך הוא בעל עדין, טוב לב ואבא מקסים. ועם בעל כזה שניחן בתכונות נפלאות כאלה ודאי שניתן להגיע לחיים טובים ומאושרים יותר. אם רק תשכילי להתמקד בעיקר ולהתעלם מן הטפל, אזי הדרך לשיפור המצב בידייך.
התמקדות בחוסר ההתאמה שביניכם ומחשבה על נטישה, ודאי לא ישדרגו את זוגיותכם וברור שלא יועילו למצב רוחך.
את בוודאי יודעת כי אישה בטבעה, שואפת לחידוש ורענון מתמיד בחיי הנישואין (האישה כידוע, נמשלה ללבנה המתחדשת בכל חודש). אישה אוהבת לצאת לקניות, ולא חשוב אם קונים ומה קונים... היא משתוקקת לחדש את מלאי הבגדים שלה גם כשלא צריך... תמיד מצפה למתנה מרעננת ולא חשוב התאריך... ותמיד-תמיד ששה לצאת לטיול יחד עם בעלה ולא חשוב לאן...
האיש, לעומתה, מקובע יותר בטבעו, לא שש לשינויים משמעותיים בחייו הפרטיים, בוודאי לא כשזה עולה לו בדמים או במאמץ כלשהו.
במקרה שלכם, כנראה שהפער ביניכם משמעותי יותר. את אולי אנרגטית ויוזמתית הרבה יותר ממנו. הציפיות שלך מבעלך גבוהות מידי ולכן גם אינן מתממשות. וזו התחושה שמובילה אותך למחשבת פרידה ח"ו.
גם העובדה שבעלך אינו מעוניין בטיפול זוגי מצביעה על כך שאינו רואה את הדברים בחומרה רבה כפי שאת רואה זאת.
לכן, במקום לצפות לשווא ולהתאכזב שוב ושוב, תחילה קבלי אותו כמות שהוא ונצלי את כל האנרגיות שלך לטיפוח הקשר והזוגיות ביניכם. היי יצירתית יותר, השקיעי את מירב המאמצים בתקשורת נכונה ורענני את החיים המשותפים שלכם בדברים שאת אוהבת לעשות.
ברור לחלוטין כי לבעלך יש תפקיד חשוב ובלתי מבוטל בתהליך לשיפור המצב. היות ודבריי מכוונים אלייך, כמי שהעלתה את הבעיה ומחפשת לה פתרון, התמקדתי בחלק שלך בלבד...
תשובה: במחילה מכבודך, לדעתי שאלתך זו היפותטית ופשטנית מידי. האם לדעתך רעייתך אינה סבורה כי חובת ההשתדלות בשלום הבית הדדית?
אמנם כן, הבעל חייב בג' דברים מהתורה ועוד שבעה מדרבנן (כפי שכתוב בכתובה). אולם גם לאישה יש מחויבויות רבות לשלום הבית לא פחות מהבעל.
אולם, אני סבור כי הוויכוח ביניכם הרבה יותר מורכב מכפי שהנך מציג בשאלתך. כמו: מה אני מקבל מבן הזוג שלי? כמה הוא טורח למעני? האם בכלל הוא משתדל לספק את צרכי? וכהנה רבות. כל אחד מכם עסוק בקבלה ולא בנתינה. במקום להתמקד במה לקבל, חישבו מה לתת.
השתדלות נכונה של שניכם בנתינה לזולת, תיצור ממילא קבלה מהזולת.
על כך כותב הרבי (במכתב משנת תשל"ב): "היחסים בין שני אנשים (שהתחתנו), חייבים באופן עקבי להיות טובים, יציבים, הרמוניים וכנים, שזה משפיע באופן ישיר על האווירה בבית. ...כמובן שכדי להגיע ליחסים כאלו דרוש שיתוף פעולה מלא מצד שני השותפים, וכל אחד צריך להיות מוכן לתת את חלקו בחופשיות, זאת אומרת לתת כיוון שיש רצון פנימי לתת, ולא מפני רגש ההכרח בלבד".
איך מעצימים את הזוגיות? אנו ב"ה חיים בשליחות ומסתדרים יפה אך העבודה של כל אחד מאיתנו בנוסף למטלות השליחות גורמים לכך שאין לנו זמן ל"ביחד". איך מתגברים על כך?
לדעתי, ארגון מחדש של זמן נכון, סדר בשליחות והצבת גבולות ברורים במטלות השונות – יעניק לכם מרווח זמן ויתר סיפוק, גם בעבודה וגם בחייכם הפרטיים. דפוס פעולה כזה לא בהכרח יפגום באיכות וכמות העבודה, ואולי אף להפך. במקביל, הסיפוק האישי רק ישתפר. הכול תלוי בנכונותכם לשינוי ובמידת הרצון והאומץ שלכם לנקוט בו.
הרבי הריי"צ מספר על הרשב"א ששילב בדמותו שורה של תפקידים. הוא כיהן כראש ישיבה, כרב, כמחבר נודע ועוד. חרף כל המעמסה האדירה שהיה כרוך בכל אחד מתפקידיו אלו, הצליח לטייל מדי יום פרק זמן. הרבי הסביר זאת בכך שבכל עיסוק שלו, היה שרוי אך ורק בו ולא נתן דעתו כלל לשום עיסוק אחר. בכך, ככל הנראה, גלום סוד ההצלחה של ניהול זמן נכון.
ההשתדלות למצוא זמן איכותי משותף היא צורך חיוני וחיובי לזוגיות טובה ויפה. זו גם שליחות...
תשובה: ככלל, שנאה היא דבר נורא אך בפירוש לא מחלה סופנית.
שנאה המתפתחת בין בני זוג, דומה לכדור אש שעלולה לשרוף את הכול. אם לא מתעשתים מיד לעצור אותה, סופה להחריב ולכלות את הבית. שנאה בין בני זוג היא תוצאה של אכזבה עמוקה, צורבת וכואבת. זוג שהגיע למצב של שנאה, מוכיח שהאהבה שהייתה ביניהם הייתה חיצונית ולא אמיתית.
בדרך כלל, כשיש שנאה בוערת ניתן להופכה לאהבה בוערת. אהבה ושנאה הן רגשות קוטביים.
כשחיים מתוך שנאה, שורר בבית מתח מתמיד ואט אט המצב מחריף. כל אמירה וכל פעולה של הזולת, גם כשהיא טובה כשלעצמה, מתפרשת בעיני השונא כשלילית לחלוטין.
שינוי היחס לזולת הוא הפתרון לכך. התמקדות במעלות הזולת ואי שימת לב לחסרונותיו, יביאו בסופו של דבר לשיפור המצב. רף השנאה יופחת בהדרגה ועם הזמן ניתן להגיע אף להערכה הדדית.
זו כמובן עבודה עצמית קשה מאוד אך משתלמת ביותר. בשנאה מפסידים הכול, ובאהבה מרוויחים כולם.
על מנת לשנות את המצב, הייתי ממליץ להתחיל בפעולה קטנה שעשויה לחולל את השינוי וכידוע "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". כבר אמר החכם מכל אדם: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".
בכל מקרה, כדאי לזכור את דברי הרבי: "שלום גרוע טוב יותר ממריבה קלה וטובה"...
אשמח להתייחסות לשאלה שבכותרת.
תשובה: על מנת לשפר את היחסים ולהחזיר כבוד הדדי, יש לגשת לטיפול זוגי אינטנסיבי.
לדעתי, מה שקרה 'לאחרונה' ביחסים שביניכם היא האפשרות השנייה שהזכרת. את פשוט התפכחת והתחלת לראות את הדברים אחרת.
הבעיה האמיתית שלך היא לשתף את בעלך בתהליך השיקום הזוגי והרוחני שלו. עשרים שנה הן פרק זמן ארוך ומשמעותי בחיי נישואין. במרוצת הזמן הזה, הוא מבחינתו לא רואה בחומרה רבה את מעשיו ואת יחסו אלייך. דרדור כללי שכזה - במידה והוא באמת חמור כפי שכתבת - לא מתחיל בבת אחת. הוא רק מתגלה בהדרגה. לכן מבחינתו אפשר להמשיך עסקים כרגיל.
על מנת להביא אותו לטיפול בכל זאת, ישנן דרכים שונות לכך שלא ניתן להעלותן כאן על הכתב.
אולם אין להתייאש. כבוד הדדי תמיד ניתן להשיב. אף פעם לא מאוחר. עם רצון טוב ועבודה עצמית מאומצת ניתן להגיע לכך.
אני שב ומדגיש: עצה טובה מהצד או טיפ קטן, לא יפתרו ביניכם את המצב. על מנת להגיע לתוצאות טובות, יש לגשת למומחה בעניין ולהתייחס לזה כאל טיפול שורש. ויפה שעה אחת קודם.
תשובה: פערים על רקע דתי בין בני זוג, קשים בדרך כלל לגישור משום שכשמדובר בנושאים עקרוניים ואידיאולוגיים, כל אחד נאחז בקרנות המזבח.
במילים אחרות המחלוקת הופכת להיות 'לשם שמים', שכידוע סופה להתקיים...
במצב זה, הדרך להגיע לפשרה היא דווקא בדרכי שלום. חיזוק הקשר האישי בתחומים אחרים ופחות עקרוניים, מתנה קטנה, אמירה טובה, אווירה נעימה - עשויים להוביל לפשרה המיוחלת.
לכאן תתאים יותר הסיסמא "באהבה ננצח"... נסו והיווכחו!
שבועות קודמים במדור 'אתם שואלים - המומחים עונים':
● כל תשובות הרפואה האלטרנטיבית לשאלות הגולשים
● היועץ הכלכלי של COL מפתיע: יש התיישנות גם בחוב לביטוח-לאומי
מאפשרים לכם לקבל
