אלישיב רייכנר

שבועיים לפני פורים הגבירו במטה את חלוקת משלוחי המנות. בכנס שבו נכחו ראשי המחוזות של מטות היישובים והערים, סוכם על ריכוז מאמץ לקראת החג. שבוע לפני פורים הגיע מספר המנות שחולקו לחמישים אלף, ובמטה רצו להכפיל ולשלש את כמות המנות המחולקות בימים האחרונים. משלוחי המנות התגלו כאמצעי מועיל לפתיחת שיחה. בניגוד למבצעי "פנים אל פנים" שהתקיימו לפני חנוכה, שבהם נדרשו המבקרים להסביר את סיבת בואם, במבצע משלוחי המנות היה להם כבר משפט פתיחה מוכן: "יש לנו בשבילכם משלוח מנות מגוש קטיף." בחלק גדול מהבתים שבהם ביקרו הפעילים הם נתקלו בתגובות של ייאוש. 

"אנחנו תומכים בכם, אבל עכשיו כבר אין מה לעשות," נאמר להם. הפעילים הונחו על ידי המטה להגיב לדברי הייאוש בדברי אמונה. "אנחנו מאמינים שהמצב ישתנה, אם בידי אדם או בידי שמים, אך בכל מקרה תפקידנו להמשיך לעשות ולהתפלל."

הפעילות המחודשת של מבצעי "פנים אל פנים" הולידה לא מעט סיפורים מעניינים.
שניים מתלמידי ישיבת ההסדר בירוחם הגיעו במסגרת פעילותם בעיר רמת גן, לביתו של הזמר שלמה ארצי, שהכניס את הבחורים לביתו ושוחח עמם במשך כשעה וחצי.

ימים ספורים לאחר מכן הוא סיפר בתוכניתו השבועית בגלי צה"ל על המפגש. "באחד הערבים מצלצלים אצלי בדלת שני מתנחלים חמודים, חובשי כיפות צעירים... הם אמרו לי 'באנו בקשר לגוש קטיף', ואני, שלא תמיד פותח דלתות, הכנסתי אותם כי היו להם פנים נחמדות, מיטיבות, לא מסוכנות... הם שאלו אם אני בעד או נגד פינוי גוש קטיף ואמרתי שבעד. הם הקשיבו בשקט לדברים שלי ואחר כך הסבירו לי למה הם מתנגדים ולמה גוש קטיף זה ארץ אבות... שאלתי אותם 'מה אתם עושים?' הם אמרו: 'אנחנו עוברים מבית לבית ומנסים ליצור שיח. דיברנו, ואט אט נוצר שיח בסלון, לא שיח של קוצים אלא שיח של פרחים, שיח של מדברים ומקשיבים... היה נחמד לפגוש את נעם ורועי מהישיבה בירוחם... לא שכנעתי אותם והם לא שכנעו אותי, אבל אהבתי את רעיון השיח הזה. נפרדנו כידידים וקיבלתי-חומר הסברה כמובן. מה אומר לכם, אם אלו פני ההתנתקות אז הכול יעבור בשקט. היי נעם ורועי, כאן שלמה מהרדיו, אל תוותרו.  תמשיכו לגדל את השיח."


פסח תשס"ה

זוג אחר של בחורים מישיבת ירוחם, שתלה שלטים בבתי תושבים בעיר כפר סבא, הגיע לביתו של האלוף גבי אשכנזי, שגילה כלפי השניים סימפתיה והיה אדיב וחייכני, אך הסביר להם שבמסגרת תפקידו הנוכחי הוא אינו יכול לתלות על ביתו שלט תמיכה בגוש קטיף. "תבואו בזמן אחר," הוא אמר לבחורים והשניים יצאו מהבית בתחושה טובה שהאלוף איתם. 

בו' באדר ב' התקיים, ביוזמת הגר"מ אליהו (זצ"ל), יום צום ותפילה ביישובי הגוש. אחר הצהריים התאספו מאות מתושבי הגוש ברחבת בית הכנסת של נווה דקלים לתפילה המונית בהשתתפותו של הרב מרדכי אליהו. התפילה לוותה בתקיעות שופר ועוררה התרגשות גדולה בקרב המתפללים. כשהרב שמואל טל, ראש ישיבת "תורת החיים", ניגש אל המיקרופון והחל להתפלל, נשבר קולו והוא פרץ בבכי שנמשך דקות ארוכות. 

באותו בוקר התעוררו תושבי גוש קטיף לידיעה מסעירה שהופיעה בידיעות אחרונות, ובה נכתב כי קבוצת תושבים מהגוש ובתוכם סגן ראש מועצת חוף עזה, איציק אליה, נפגשו עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן. על פי הפרסומים, בפגישה דובר על עסקה בין התושבים לממשלה: גירוש שקט מרצון, תמורת הגדלת הפיצויים. הידיעות עוררו סערה בגוש. 

תושבים רבים דרשו את פיטוריו המיידיים של אליה, וראש המועצה, אבנר שמעוני, זימן אותו אליו לבירור. אליה לא הכחיש את קיומן של הפגישות אבל טען שפעל בתום לב, ושמעולם לא הציע עסקה להגדלת הפיצויים. עוד באותו יום הוציאו שמעוני ואליה מכתבי הבהרה לציבור התושבים. שמעוני, שהתנגד בכל תוקף לכל פגישה עם אנשי הממשלה או עם המִנהלת, ציין במכתבו כי הוא רואה בחומרה את הפגישות שקיים סגנו עם מקורבים לשרון. 

"בשיחות הבהרה שקוימו... הוחלט על דעת כולם שלא לקיים מפגשים כלשהם בעתיד עם העוקרים," הדגיש שמעוני. אליה הסביר במכתבו מדוע קיים פגישות עם אנשי שרון. "עם התגברות הערפל החלטתי, עצמאית, כחבר בהנהגת המתיישבים, לנקוט צעד שכלל פגישות עם מקורבי ראש הממשלה. 

צעד זה נבע אך ורק מדאגה כנה לעתיד כולנו ומתוך אחריות עמוקה שאני חש כאיש ציבור כלפי כולנו. כל פעולתי נבעה מתום לב ומכוונה טובה." אליה הכחיש את הדברים שיוחסו לו בכתבה וטען שהשמיע בפגישות ביקורת חריפה על תוכנית העקירה. הוא הודה שטעה בכך שנפגש עם מקורבי שרון והתנצל על הנזק שנגרם למאבק כתוצאה מהפרסומים. בסיום מכתבו הוא קרא לתושבים שלא לקיים פגישות "עם העוקרים והמגרשים". "כמי שהיה שם," כתב אליה, "אני יכול להעיד שהדבר היחיד שבו נתקלנו הוא חומה של רשע ואטימות." מלבד אליה, נכחו בפגישה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה גם שלושה מחברי מליאת המועצה. כיוון שהשלושה לא כיהנו בתפקיד רשמי במועצה, השתתפותם בפגישה לא הסעירה את שמעוני כפי שהסעירה אותו השתתפותו של סגנו באותה פגישה. 

אליה חדל מפגישותיו עם אנשי הממשלה אבל פגישות נוספות התקיימו. 

נאמן: "אני מכיר את שרון, יש לו את הכול לעשות את זה"

אחד מהאנשים שפעלו באותם חודשים למציאת פתרונות התיישבות ליישובי הגוש היה אליעזר יעקב, תושב גן אור וגזבר המועצה. יעקב, אדם פרגמטי, טען בפני חברי המועצה כבר בחודש סיוון תשס"ד, לאחר החלטת הממשלה הראשונה על ההתנתקות, כי במקביל למאבק נגד התוכנית יש להיערך ל"יום שאחרי".

ראש המועצה שמעוני דחה את דבריו על הסף. הוא ענה ליעקב שהפּרה אינה אמורה לשתף פעולה עם השוחט, וגם טען שתוכניתו של שרון ממילא לא תצא אל הפועל ולכן אין סיבה לעסוק בכך. יעקב לא השתכנע. 


צעדה לגוש-קטיף, תשס"ד

עיקר דאגתו היה לציבור החקלאים במושבים, שעל פי הערכתו היו צפויים להינזק מהתוכנית הרבה יותר מתושבים אחרים בגוש. יעקב הקים צוות מקצועי שכלל עורכי דין ושמאים לבדיקת משמעויות הפינוי. בחודש כסלו תשס"ה, לאחר ההצבעה הראשונה בכנסת על חוק הפינוי, שוב קרא יעקב לחבריו בהנהלת המועצה להתחיל ולהיערך למקרה של עקירה, והציע להתייעץ בנושא עם איש מקצוע מחוץ לגוש שמתנגד לתוכנית. שמעוני הסכים לכך ולאחר התייעצות עם צבי הנדל בחר בעו"ד יעקב נאמן. אליעזר יעקב סיפר כי בפגישה שהתקיימה תקף נאמן בחריפות את התוכנית ואת שרון. בשלב מסוים שאל שמעוני את נאמן מה על המועצה לעשות. 
להפתעתו, נאמן ענה לו שכבר מזמן הוא היה צריך להקים צוות למשא ומתן. 

"אבנר היה בהלם," מספר יעקב. "נאמן אמר לו: 'אני מכיר את שרון, יש לו את הכוח לעשות את זה, והוא יעשה את זה. יש לך אחריות ציבורית. אל תעשה את זה בעצמך, אבל תדאג שזה ייעשה.' אבנר שאל אותו אם משא ומתן לא יחליש את המאבק, ונאמן ענה לו שאם אנשים יֵדעו שהם מכוסים למקרה שחס וחלילה התוכנית תתבצע, הם יהיו מוכנים יותר להיאבק." יעקב יצא מהפגישה מעודד. הוא הרגיש שקיבל חיזוק משמעותי מאיש מקצוע לניהול משא ומתן על "היום שאחרי". בתחילת חודש מרס, סוף אדר א', פורסמה לראשונה במעריב ידיעה על "תוכנית ניצנים" שקידם הפורום המשפטי בהסכמתו של צבי הנדל. יעקב שאל את שמעוני אם פתרון של הקמת הגוש באזור ניצנים, במקרה שחלילה תתרחש העקירה, מקובל עליו. 

שמעוני, לדבריו, ענה לו בחיוב. יעקב ראה בכך חיזוק נוסף לקיומו של משא ומתן. בניגוד לאנשי הפורום המשפטי, שבשלב זה לא מיהרו לקדם את תוכנית ניצנים מתוך תפיסה שמהלכים מהירים פוגעים במאבק, יעקב החליט לזרז מהלכים. הוא יצר קשר עם אנשי ממשלה והחל להיפגש עם עו"ד אבי דרקסלר, נציגו של שרון. 

הלחץ הגובר בתוך יישובי הגוש הביא לכינוסו מחדש של פורום ראשי המזכירויות כשבוע לפני פורים. לאחר דין ודברים הוחלט להקים ועדה שתייצג את מגוון הדעות השונות בגוש ביחס לסוגיית "היום שאחרי". מטרתו של ליאור כלפה, איש המטה ויו"ר מזכירות נווה דקלים שכינס את הפורום, היתה לשמור על אחדוּת השורות ולמנוע פגישות נוספות בין אנשי הממשלה לנציגי יישובים. כמו בפעמים קודמות ניסה כלפה "לשמור על החבילה", אבל הפורום המחודש לא החזיק מעמד זמן רב. 

באותו שבוע עבר חוק משאל העם את משוכת ועדת החוקה בדרכו להצבעה במליאה. במקביל נמשכו הקשיים של ראש הממשלה ביצירת רוב להעברת התקציב. במועצת יש"ע, שעדיין התמקדה בזירה הפוליטית, הגבירו את הלחצים על חברי הכנסת ה"מתנדנדים" לקראת ההצבעות על חוק משאל העם ועל התקציב. במקביל הושלמו ההכנות להפגנת 36 השעות מול הכנסת. 

התושבים בגוש קטיף נקראו על ידי המטה לעלות לירושלים להפגנה כדי למצות את הסיכויים האחרונים לבלימת התוכנית בערוץ הפוליטי. 

בתענית אסתר התקיימה בגוש תפילת נשים המונית לביטול גזירת הגירוש. 

סדר תפילה מיוחד שחיבר הרב מרדכי אליהו נאמר על ידי נשות הגוש, שהתכנסו ברחבת בתי הכנסת של נווה דקלים. 

יומיים לאחר חג הפורים, בי"ז באדר ב', התכנסה הכנסת לדון בהצעת החוק על משאל עם שגיבשה ועדת החוקה. מחוץ לבניין הכנסת החלה ההפגנה המתמשכת שארגנו אנשי מועצת יש"ע. ראשי יש"ע התרוצצו בתוך בניין הכנסת לקראת ההצבעה בניסיונות שידול אחרונים. חרף כל המאמצים והשידולים נסתם למחרת הגולל על חוק משאל העם בנושא ההתנתקות. 

הכנסת דחתה ברוב גדול את הצעת החוק. 72 חברי כנסת הצביעו נגד החוק ורק 39 תמכו בו. שלושה נמנעו. בעקבות דחיית החוק, ניתן היה להעלותו להצבעה מחודשת רק לאחר חצי שנה. במועצת יש"ע תקפו בחריפות את ראש הממשלה, אריאל שרון: "ראש הממשלה מנע היום בצורה דורסנית את הסיכוי להעביר את התוכנית להכרעת העם ולמנוע מלחמת אחים ועימות אלים."

פניהם של המפגינים מחוץ לכנסת נפלו. אף אחד כבר לא תלה ציפיות בהצבעה על התקציב, שהיה ברור כי יעבור. תוך זמן קצר התפוגגה ההפגנה "המתמשכת". במקום 36 שעות היא נמשכה 12 שעות בלבד. ח"כ צבי הנדל צולם על ידי צלמי העיתונות

כשהוא יושב במאהל המחאה ופניו מביעות ייאוש. פנחס ולרשטיין אמר לכלי התקשורת: "ניסינו את המאבק הפוליטי ונכשלנו. עכשיו המאבק עובר לשטח." עוד באותו ערב סימנו במועצת יש"ע מטרה חדשה. בהודעה שיצאה לכלי התקשורת נמסר: "מועצת יש"ע מעתיקה את המאבק אל העם והשטח, ומתכוונת להתייצב יחד עם יותר מ 100- אלף איש בגוש קטיף ובצפון השומרון על מנת למנוע את יישום תוכנית העקירה."

יו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, אמר כי יקרא למתנגדי ההתנתקות להפר את צווי איסור הכניסה שיוטלו על גוש קטיף. "החוק של גירוש יהודים מאדמתם, באופן ובמתכונת שהועבר, אינו לגיטימי בעינינו ולכן אנחנו נהיה שם וננסה למנוע את הגירוש." הפגנת 36 השעות של מועצת יש"ע היתה ההפגנה המאכזבת ביותר במהלך המאבק נגד העקירה. אולי בשל כך, היא גם לא זכתה להתייחסות באלבום המאבק "שחר כתום", שיצא לאחר העקירה. 

מבחינתו של "זמביש", כישלון ההפגנה היה רגע של משבר עמוק במאבק כולו. "אם היו עשרות ומאות אלפים שמפגינים מחוץ לכנסת בזמן ההצבעות, אולי זה היה מביא את חברי הכנסת להצביע אחרת. ההמונים פשוט לא באו, ואני לא יודע למה לייחס את זה. אנשים טובים ויקרים ישבו מול כלי התקשורת במקום לצאת מהבית ולמחות." למחרת עברו כצפוי גם תקציב המדינה וחוק ההסדרים. ברוב של 58 חברי כנסת אישרה המליאה את תקציב 2005 , אשר 2.2 מיליארדי שקלים מתוכו שוריינו לביצוע העקירה. "השבוע נסתם הגולל על המאבק הפוליטי למניעת תוכנית הגירוש," כתבו אנשי המטה ב"עדכאן" שיצא לאחר ההצבעה. "זהו שבוע לא קל, רגשות קשים מציפים אותנו. אכזבה, כעס וצללים של ייאוש. 

מה הלאה? האם מורידים את הדגל? חלילה!" אנשי המטה הגדירו את המצב החדש כמבחן אמונה. "הניסיון ההיסטורי העשיר שלנו, כבניו של עם הנצח, לימד אותנו שהכול פתוח ואין ייאוש בעולם כלל." באשר להמשך, היעד הראשוני שהוגדר במטה היה שמירה על אחדות השורות. "ככל שאנו בתוכנו נהיה מגובשים יקשה מאוד לפרק אותנו." בנוסף הוגדרה מטרה חדשה - להמשיך בשגרת החיים. "לשלוח את הילד בבוקר עם חיוך לבית הספר, לנקות את הבית לפסח כמו כל שנה, לשתול פרחים בגינה לכבוד האביב שפורח, לחזק את התא הזוגי והמשפחתי, לצאת יחד למסיבה ביישוב."


מוזיאון גוש-קטיף, תש"ע

אנשי המטה היו מודעים לכך שהכישלון בזירה הפוליטית יגביר את דאגת התושבים באשר לעתידם הכלכלי לאחר העקירה. הם המשיכו להפציר בתושבים לשמור על אחדוּת ולתת אמון בפורום המשפטי שידאג לנושא הפיצויים. "צוותים של הפורום המשפטי הכינו תוכנית מגירה המראה היתכנות של המשך הגוש כגוש משותף על כל יישוביו ומוסדותיו," דוּוַח ב"עדכאן". "בכל מקרה ובכל מצב ניאבק על כך שגוש קטיף יישאר כגוש אחד ומאוחד."

יומיים לאחר ההצבעות בכנסת התקיים כינוס תושבים בנווה דקלים בהשתתפות ח"כ אורי אריאל ועו"ד יצחק מירון, נציג הפורום המשפטי. מירון דבק בקריאתו לתושבים שלא לפנות למִנהלת ולהמשיך להתעקש על תוכנית ניצנים כפתרון היחידי. "העצה המשפטית שלי היא: קחו אוויר," אמר מירון לתושבים. "אם תהיו נחושים, הדרישות שלכם יתקבלו." יגאל קירשנזפט, מהמתנגדים לכל דיבור על "היום שאחרי", ביקש למחות על דברי מירון. 

"למה בכלל מדברים על גוש ניצנים?" הוא שאל, "אנחנו לא צריכים להכין את הקבר שלנו!" מירון ענה לקירשנזפט, "אתם התושבים לא מעורבים בדיבורים על גוש ניצנים. אנחנו, אנשי הפורום, מטפלים בכך." סיום המאבק בערוץ הפוליטי לא שינה את תוכנית פעולתו של מטה המאבק של הגוש. אנשי המטה ממילא לא הטילו את יהבם על הפוליטיקאים, ולכן גם לאחר ההפסדים בכנסת, הם המשיכו בפעילות ההסברה וההתחברות. 

"מי שחי כאן, חי אמונה, נושם אמונה, מרגיש אמונה"

כיוון שפורים כבר עבר, ופסח כבר עמד בפתח, החליפו אנשי המטה את מבצע משלוחי המנות ב"מבצע פסח". הסלוגן שנבחר ככותרת למבצע היה, "בליל הסדר מתחברים לשרשרת הדורות". שוב נעשה שימוש במוטיב השרשרת שנחשב לגולת הכותרת של מבצעי המטה. לצורך המבצע הופקה חוברת מיוחדת שעסקה בקשר בין המאבק על גוש קטיף וצפון השומרון לבין הצורך היהודי לשמר את מסורת ליל הסדר. בנוסף עוצב מגש מצות מיוחד שביטא את הרעיון באופן ויזואלי. החוברת והמגש צורפו לערכת הסברה שנועדה לחלוקה על ידי פעילי המטה בכל רחבי הארץ, לקראת הפסח. 

"נפל דבר בישראל," הודה הרב קמינצקי, ארבעה ימים לאחר ההצבעות בכנסת, בריאיון שהעניק לעיתון נקודה. "אין ספק שהמהלכים האחרונים גורמים לנו לעבור פאזה. גם אם אנחנו אנשי אמונה, אנחנו לא מנותקים מהרֵיאליה, ואנחנו עוסקים גם בצד המעשי. בכל מקרה, האירועים האחרונים מוכיחים שלא מדובר כאן רק בהתנתקות מחבל ארץ. לאורך כל הדרך אמרנו לאנשים שהמאבק הוא מאבק אמוני ושאין פה שום שׂכל והיגיון, והיום כבר כולם רואים שמדובר במאבק תרבותי נגד כל הציבור הזה. גם 'חוק פינוי-פיצוי' מוכיח שיש כאן הרבה יותר מהתנתקות... מבחינתי זו רק עוד הוכחה שיש פה כוונה לרסק את הציבור הזה."

ביחס לעיסוק ב"חוק פינוי-פיצוי", הודה הרב קמינצקי שבעקבות ההתפתחויות הפוליטיות, חל עם הזמן שינוי במדיניות ההנהגה. "בהתחלה התנגדנו להתעסקות בחוק פינוי-פיצוי כי הוא מחליש, אבל כשראינו שהמצוקות הולכות וגדלות שינינו את הגישה. גם במלחמה, כשאתה לא מצליח להיאבק על קו מסוים, הקו שלך משתנה."

הרב קמינצקי אמר שכשהוא נשאל על ידי תושבים אם לבנות בתים חדשים במציאות הנוכחית, הוא מורה להם לעשות את ההכרעה בעצמם. "אם הם שואלים אותי מה אני הייתי עושה, אז אני הייתי בונה." באשר לאמירות שבשום מקרה לא תהיה עקירה, אמר הרב קמינצקי שרבני הגוש אינם מתנסחים באופן שכזה. "אני אומר לאנשים שגם אם מבחינת הריאליה כביכול הכול אבוד, מי שרואה את הדברים מנקודת מבט אמונית מבין שיש לא פחות סיכוי שבסופו של דבר, כן נצליח להישאר כאן, למרות שלכאורה כלו כל הסיכויים... מי שחי בגוש קטיף מבין שהנסים הם חלק מהחיים כאן... הצד האמוני כאן הוא פַקטוֹר אמיתי ולא סתם דיבורים. מי שחי כאן, חי אמונה, נושם אמונה, מרגיש אמונה, וזה לא מופקע בשבילו שאפשר עוד להינצל."


המחבר לצד הספר

שבוע לאחר פורים, פורסם בכלי התקשורת שקבוצת ראשי מזכירויות מגוש קטיף עומדת להיפגש עם ראש הממשלה שרון. אנשי המטה, שהתנגדו באופן נחרץ לכל פגישה עם אנשי הממשלה או המִנהלת, ניסו למנוע את הפגישה. 

במטה חששו שהפגישה תוצג על ידי הממשלה וכלי התקשורת כהוכחה לכניעה של התושבים ולהשלמתם עם העקירה. את נווה דקלים היו אמורים לייצג בפגישה שניים מחמשת נציגי היישוב במליאת המועצה. ליאור כלפה, יו"ר מזכירות נווה דקלים, הצליח לשכנע את אחד מהם לבטל את השתתפותו. בנוסף, כלפה נסע יחד עם אחיו זבולון, יו"ר מזכירות עצמונה, לביתו של יואב אלול, יו"ר מזכירות גדיד. השניים ניסו לשכנע את אלול לבטל את הפגישה עם ראש הממשלה, אך לא הצליחו בכך.

יו"ר מזכירות נוסף שנסע לפגישה עם שרון היה אהרון חזות מהמושב גן אור. לפני הפגישה מי שהולך להגיע לפגישה הם נציגי מזכירויות " :ynet אמר חזות לאתר יישובים, אנשים נבחרים, לגיטימיים, ומי שרוצה להקטין את האירוע יכול לעשות זאת. אנחנו הולכים ברשות ובזכות." ההחלטה של אלול וחזות, שהיו שותפים לה ראשי מזכירויות נוספים, פילגה למעשה את פורום היו"רים שהקים כלפה. 

לקראת הפגישה עם שרון הוציאה המועצה האזורית חוף עזה הודעה רשמית לכלי התקשורת: "תושבי חבל קטיף מתנגדים לתוכניתו ההרסנית של ראש הממשלה, ודורשים להישאר בביתם. יחד עם זאת, אנו מבינים את מצוקתם של נציגי היישובים שייפגשו מחר עם ראש הממשלה, ואת דאגתם האמיתית לנוכח האפשרות שהעקירה והגירוש אכן יצאו אל הפועל. מועצת חוף עזה סבורה שאם אמנם תצא תוכניתו הרעה של שרון לפועל, על תושבי הגוש לעבור כאיש אחד לאזור ניצנים... אנו תקווה שנציגי היישובים שישתתפו מחר בפגישה ייזהרו מלשמש כלי משחק בידיו של ראש ממשלה ציני, הנוקט בשיטת הפרד ומשול."

ביום שלישי, כ"ה באדר ב', התקיימה הפגישה עם ראש הממשלה. היתה זו פגישתו הראשונה של שרון עם תושבים מגוש קטיף מאז הכריז על תוכנית העקירה. בפגישה נכחה גם שרת המשפטים ציפי לבני. יונתן בשיא, ראש מִנהלת ההתנתקות, היה אמור גם הוא להשתתף בפגישה, אבל התושבים איימו שאם בשיא ישתתף בפגישה, הם יחרימו אותה.

בפגישה נכחו אחד-עשר מתיישבים מהגוש ותושב אחד מיישובי צפון השומרון. מהגוש השתתפו בפגישה יואב אלול מגדיד, משה ראובן מנצר חזני, גבריאל בוזגלו מדוגית, אבינועם נסים מניסנית, שמעון חזות ומאיר דהן מנווה דקלים, אבי סלימי מרפיח ים, אהרון חזות ואליעזר יעקב מגן אור, ועמירם איטח מבדולח. בנוסף נכח בפגישה גם ח"כ זבולון אורלב מהמפד"ל.

אחד הדוברים המרכזיים בפגישה היה אליעזר יעקב, גזבר המועצה, שהשתתף בפגישה למרות התנגדותו של ראש המועצה אבנר שמעוני. נציגי היישובים דרשו מראש הממשלה להקים צוותי עבודה משותפים להם ולמשרד ראש הממשלה, שיסייעו בביצוע התוכנית להקמת הגוש מחדש באזור ניצנים. הם קָבלוּ על חלק מסעיפי הפיצוי ב"חוק פינוי-פיצוי" ועל לוח הזמנים של התוכנית. שרון אמר לתושבים שישקול לתקן את "חוק פינוי-פיצוי" על מנת להגדיל את הפיצויים והודיע על הקמת צוות בראשות מנכ"ל משרדו, אילן כהן, שיבחן את הבעיות בחוק ואת הדרכים לשינויו. בנוסף הבטיח שרון לנציגי היישובים "לעשות הכול" כדי להיענות לבקשתם לעבור כגוש אחד לאזור ניצנים.

הוא אפילו הבטיח לתושבים ששלושה חודשים מיום הפינוי הם כבר יקטפו מלפפונים ראשונים בשטחים החקלאיים החדשים שיקבלו. בסיומה של הפגישה הוא ביקש מהם לקיים פגישה נוספת בזמן הקרוב. אהרון חזות אמר בצאתו מהפגישה לכלי התקשורת: "אני לא מאוכזב, אבל אני גם לא מרוצה."

הפגישה, שזכתה לסיקור נרחב באמצעי התקשורת, עוררה סערה גדולה בגוש קטיף. רבים מהתושבים חשו שסכין ננעצה בגבם. אריה יצחקי, מראשי הקו המיליטנטי בגוש, אמר לעיתון הארץ: "עכשיו אנחנו יודעים מי משתפי הפעולה שבתוכנו. הפגישה הזו חסכה לנו עבודת מודיעין כדי לחשוף אותם." חלק מהתושבים דרשו לפטר את אליעזר יעקב מתפקידו כגזבר המועצה. 

מנגד היו גם לא מעט תושבים שהביעו שביעות רצון מהפגישה משום שהאמינו שהיא תביא לקידום נושא הפיצויים. 

השימוש ב'יום פקודה' – בעד ונגד

ביום שלישי בערב, באותו יום שבו התקיימה הפגישה, התכנס מטה המאבק בהרכב מורחב כדי להחליט כיצד להתייחס לפגישה שהתקיימה. ראש המועצה אבנר שמעוני שהה באותה העת בחו"ל. לאחר דיון ממושך הוחלט שבכל מקרה ייעשה מאמץ למנוע קרע בין התושבים. ההחלטה הראשונית היתה לקיים כבר למחרת כינוס חירום דחוף ומיידי של כל חברי הגופים הציבוריים בגוש, כולל אלו שנפגשו עם ראש הממשלה.

בכינוס השתתפו תושבים מהנהגת המועצה, חברי מזכירויות היישובים, רבני יישובים וראשי מוסדות חינוך בגוש. בתחילת הכנס סיפרה שריתה מעוז, יו"ר מזכירות אלי סיני, על אמנה שגובשה ביישובה ובה הצהירו רוב התושבים שם על בחירה בדרך אחת משותפת. אחריה דיבר עמי שקד, קב"ט המועצה ותושב רפיח ים, על המחויבות של התושבים להמשך התנהלות מכובדת ואצילית, כפי שנעשה עד כה. שקד קרא לשמור על הפרופורציות בין המאבק העיקרי על הצלת גוש קטיף, תוך שמירה על הכבוד העצמי והמרקם הקהילתי, לבין הדאגה לביטחון הכלכלי העתידי. 

אחרי מעוז ושקד הציג את עמדתו אליעזר יעקב, מראשי התושבים שנפגשו עם ראש הממשלה. יעקב טען כלפי אנשי המטה שעמדתם, השוללת כל פגישה עם נציגי ממשלה, אינה מייצגת את כל תושבי הגוש. הוא טען שמוכרחים לשלב פרגמטיזם במאבק נגד התוכנית. בעקבות דבריו של יעקב התפתח ויכוח נוקב בשאלת מידת הייצוגיות של המטה ובשאלת העיסוק בפיצויים. ב"עדכאן" דווח לתושבים שהדיון "התנהל באופן מכובד ותוך כדי הקשבה הדדית". 

לאחר שעות אחדות של דיון שנמשך אל תוך הלילה, עלתה הצעה להקמה מיידית של פורום שיורכב מנציגי כל הגופים הפעילים ויַתווה את המשך הפעילות המשותפת. בנוסף הוסכם על הקפאת מצב במסלול המפגשים עם אנשי הממשלה, עד להתכנסות הפורום החדש ולגיבוש קווי פעולה משותפים. 


מוזיאון גוש-קטיף, תש"ע

בסוף הערב הונחה על השולחן הצעה לאמנת אחדוּת. באמנה התחייבו החותמים להיאבק בכל הכוח לביטול גזירת הגירוש, לפעול להבטחת עתידם של כלל תושבי הגוש כפרטים ולשמירה על המרקם הקהילתי של הגוש בכל התפתחות. בנוסף התחייבו החותמים להתאחד ולעבוד יחד על פי קווי הפעולה שיתקבלו בפורומים המוסמכים בלבד. מרבית משתתפי הכנס חתמו על האמנה כבר בסיום הערב, אבל האחדות לא החזיקה מעמד זמן רב. 

במועצת יש"ע הכריזו לאחר ההפסדים בכנסת על העתקת המאבק אל העם ואל השטח. במכתב שהוציא אבנר שמעוני לאחר החלטות הכנסת, ניתן ביטוי למה שהחל להעסיק את אנשי מועצת יש"ע באותם ימים - ההיערכות ל"יום פקודה". "ביום פקודה יחברו אלינו עשרות אלפים מאחינו הפזורים ברחבי הארץ," כתב שמעוני. "כולם כגוש אחד יגיעו לחבל קטיף להיות איתנו, למנוע בגופם את גזירת הגירוש."

בכ' באדר ב' התקיים בתל אביב כנס גדול של כל גופי הימין החוץ-פרלמנטריים. כשמונים איש, שייצגו לא פחות מארבעים ארגוני ימין, השתתפו בכנס. בסיום הערב הוחלט כי כל הארגונים יפעלו מתוך תיאום ושיתוף פעולה להבאת המונים לגוש קטיף, תוך הימנעות מכל גילוי של אלימות. הכנס בתל אביב סימן את תחילת פעולתו של מטה שכונה לאחר מכן "המטה המשותף". 

הרב קמינצקי ושאר אנשי המטה בגוש סירבו בשלב זה לדבר על "יום פקודה". "אני לא רוצה לשמוע את המושג 'יום פקודה'," אמר הרב קמינצקי בריאיון לנקודה. "אני רוצה לתת כוח לאנשים להיאבק היום, ואם אדבר איתם על 'יום פקודה' אחליש אותם. כשנגיע לגשר נעבור אותו, וכשיבוא היום, חס וחלילה, ונצטרך לתת תשובות, נעשה את זה." הוא גם דחה את הרעיון שהחל להתגלגל בגופי הימין החוץ-פרלמנטריים להציף כבר בשלב זה את גוש קטיף במתנגדי עקירה. "לאנשים ביישובים קשה לקלוט מסות של אנשים... אם אנשים ירגישו שיש כאן מחנה קיץ, זה יחליש אותם כי הם ירגישו שהסיפור נגמר. צריך למלא את הבתים הקיימים, אבל לא להפוך את כל האזור למחנה קיץ. גוש קטיף זה לא ימית. חייבים לאפשר את המשך החיים הנורמליים כאן כי זה נותן כוח לאנשים להיאבק." בנושא ההיערכות ל"יום פקודה", היו דעות שונות בקרב תושבי הגוש. 

בתחילת חודש אדר ב' הקימה דתיה יצחקי, תושבת כפר ים, את מִנהלת קל"ע - קליטה לחבל עזה, שנועדה להוות תשובה חיובית למִנהלת סל"ע של יונתן בשיא. יצחקי הגדירה שני יעדים לפעילות המִנהלת שהקימה. היעד הראשון היה אכלוס כל הבתים והדירות הפנויות ביישובי הגוש על ידי מאות משפחות מרחבי הארץ, והבאת מוסדות חינוך לתגבור היישובים עוד לפני פסח.

היעד השני שהציבה יצחקי למִנהלת שהקימה, היה היערכות לשלב שבו יגיעו לגוש אלפים לקראת ביצוע העקירה, וכללה בכך אגירת ציוד חירום והכנת אוהלים וסוכות לקליטת המצטרפים לגוש. באיגרת שכתבה לתושבי הגוש בסוף חודש אדר ב', ציטטה יצחקי את הרמטכ"ל המיועד דן חלוץ, שאמר שאם יהיו מאה וחמישים אלף אנשים בחבל קטיף ועל הגדרות, תוכנית הפינוי לא תצא לפועל. "נעשה הכול כדי להגשים את התרחיש שהציג הרמטכ"ל המיועד," כתבה יצחקי. היא גם יצאה נגד מדיניות הנהגת הגוש בנושא קליטת מזדהים מבחוץ.

"אנו קוראים לכל מי שעייף משנים ארוכות של עמידה באזור הקשה ביותר בארץ מבחינה ביטחונית, ובעיקר לאלה המכנים עצמם נציגי ציבור, לקום וללכת בהקדם לניצנים, לבת הדר, למבקיעים ולכל מקום אחר, ולאפשר לאלפי נאמני ארץ ישראל... להצטרף אלינו למאבק בלתי-אלים במסגרת החוק." בפועל התקשתה מִנהלת קל"ע להוציא אל הפועל את תוכניותיה. 

מרבית תושבי הגוש אימצו את הקו המתון של מטה המאבק ולא הצטרפו לפעילות המִנהלת שהקימה יצחקי. מי שכן חבר להתארגנות של מִנהלת קל"ע היו גופי הימין החוץ-פרלמנטריים ובעיקר ארגון "נשים בירוק". 

שבוע לפני ר"ח ניסן ניסו שלושת רבני המטה, בסיוע מוטי שומרון מנווה דקלים, לארגן תפילה המונית בערב ראש חודש בכותל המערבי. הרבנים ניסו לגייס את הציבור החרדי לתפילה, אבל הניסיון כַּשל. ממועצת יש"ע הועבר לרבנים מסר שסיוע כספי לארגון האירוע יינתן רק אם יהיה "חידוש" בתפילה ההמונית, כשהכוונה היתה להשתתפות מסיבית של הציבור החרדי ומנהיגיו באירוע. כיוון שניסיון גיוס החרדים לתפילה לא צלח כאמור, נותרה בעיית המימון והאירוע לא יצא אל הפועל. מנהיגי הציבור החרדי שוב אכזבו את מנהיגי גוש קטיף. 

"נאבק על בתינו כאברהם אבינו בעקידה"

בכ"ז באדר ב' התקיים בירושלים כנס חירום של רבנים, בהשתתפות הגר"א שפירא והגר"מ אליהו (זצ"ל). הרב שפירא פנה בכנס למנהיגי המדינה ואמר: "אחי אל תרֵעוּ. במה חטאו המתיישבים, למה להכין להם בתי כלא ואחר כך לבוא לרבנים ולבקש מהם להרגיע? על הרבנים לומר את דברם שאסור ואין לתת יד לפנות יהודים מארץ ישראל ולמוסרם לנוכרי וזה מנוגד להלכה ולתורה, מנוגד למוסר."

איגרת מפתיעה ומרגשת קיבלו תושבי גוש קטיף מקצין הביטחון שלהם, עמי שקד, בימים הקשים שלאחר ההצבעות המכריעות בכנסת. שקד, תושב רפיח ים, אדם לא דתי בהגדרתו, כתב לתושבים איגרת עידוד, מלאת עוצמה וספוגה באמונה עזה. "שוב מוטלים משימה וניסיון גדול על כתפנו, שוב הלכנו להר בלי שאלות, ושוב ליד המזבח אנו שואלים 'ואיה השה לעולה'. לא מתמימות אנו עושים זאת אלא מאמונה. כאברהם אבינו בעקידה חייבים אנו להיאבק על בתינו ועל מפעל חיינו ובכך לבטא את אהבתנו למקום."

שקד קרא למאבק "שיזעזע את עם ישראל באצילותו", מאבק מכובד שיהיה תואם את דרך החיים בגוש ושתהיה בו נכונות להקרבת העתיד האישי. "עיני כל עם ישראל נשואות אלינו לראות מה תהא צורת מאבקנו. האם נתמיד באהבה ובדרך, או שמא 'טריק' תקשורתי היה הדבר." כמו אנשי המטה, גם שקד העלה על נס את המשך קיום השגרה ביישובי הגוש עד לרגעי ההכרעה. "אנו בטוחים כי ביום פקודה יימצאו חקלאים ככוהנים בעבודתם ותלמידים כלווים בנגינתם. נצרוב אותם בעמידה נחושה ובאהבה עד ישפילו מבטם." את דבריו חתם שקד בציטוט הפסוק המפורסם מספר זכריה: "לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי אמר ה'."