יום שישי, השעה עשר וחצי ואת מרחבי הבית השליו קוטע צליל הטלפון שמבשר על
סגירת המרחב האווירי של אירופה.

כמורה מוכר בבית הספר היהודי ידעתי כבר אז שתהיה לנו שבת מעניינת. הוצאנו מהמקפיא עוד כמה עופות וקלופסים של געפילטע פיש וחיכינו לבאות.

צלצולי הטלפונים הבאים, ניידים ונייחים גם יחד, לימדו אותנו שהשבת הקרובה לא תדמה לקודמותיה.

שיחות הטלפונים חזרו בריטואל דומה. מילות התנצלות מקדימות מהוססות: 'לא נעים להתקשר כל כך מאוחר אבל...' 'נתקענו ואין מה לעשות...' את הבקשה חסכנו מהם להשמיע לאחר שקבלו הזמנה חגיגית לחלוק עימנו את שולחן השבת.

כך מסביב שולחן השבת שלנו ישבו ליטאיחוזר בתשובה מפרו, חרדלני"ק משוהם, רופא מקומי, יהודי חם מכפר סבא, קיבוצניק מצפון הארץ ולידו תל אביבי...

אם עד סעודת השבת חשבו שהם "נתקעו" פה בפרנקפורט, אחרי השבת כל אחד ואחד מהם מצא את ההשגחה הפרטית שלו מדוע הוא נקלע לכאן...

האחד, "נישט אין שבת גערעדט", מצא שותף אמין לעסקים, היושב לשמאלו מצא שורשים בבית הקברות היהודי והשלישי מצא דרך לאבינו שבשמים. כל אחד וסיפורו שלו.

אחד המסובים על שולחננו בשבת סיפר כי נסע לפקוד את קברו של הבעל שם ממיכלשטט שנמצא במרחק כשעה מפרנקפורט.

בעודו שופך שיח לבורא ומעתיר בתפילה בזכות הצדיק, הוא שם לב כי השעה לטיסתו חזרה ארצה קרובה מאוד, וכי הוא זקוק בדחיפות להגיע לשדה התעופה.

משהו בליבו לא נתן לו לפנות מקברו של הצדיק. חבירו דחק בו לסיים ולצאת. הוא עולה על רכבו ומגיע לשדה התעופה בפרנקפורט באיחור רב, בריצה שועט לעבר הדלפק של הטיסה לארץ, ובנשימה עצורה הוא מקבל את ההודעה כי הטיסה אינה יוצאת לדרך מכיון שהשמים נסגרו.

"אין ספק כי היה זה הבעל שם ממיכלשטט שהזמיננו להמשיך ולשפוך שיח על קברו,
גם אם כל אירופה תשותק לשם כך", הוא סיים בחיוך, מותיר בלב המסובים שיעור חי
באמונה, השגחה פרטית ותקלה שהיא ברכה.

הרב משה מנדלסון הוא משליחי חב"ד בפרנקפורט ומורה בביה"ס היהודי