הערט א'מעשה- הרב יוסף יצחק קמינצקי
הרעש העולמי שעושים בני כפר חב"ד

(כתבה לא אובייקטיבית)

למרות שט"ו בשבט חלף ועבר לפני חודשיים, וחג הפסח עומד בפתח, בכל זאת ברצוני להעלות את העץ ופירותיו "על ראש שמחתנו", וזאת לכבוד י"א בניסן שחגגנו.

כיצד אנו יודעים אם עץ פרי הוא עץ משובח, המביא תועלת לאדם, או שזה אילן סרק, חסר כל תועלת? אבן הבוחן, הם הפירות שנותן העץ. אם הפירות הם טעימים ועסיסיים, הרי העץ ממלא את תפקידו עלי אדמות. כאשר הפירות אינם טעימים ולא ניתן לאכלם, למרות שהעץ עצמו מפואר ויפה, הוא אינו "ממלא את תפקידו". עץ פרי אינו עץ נוי, תפקידו לספק לאדם את מזונותיו ואת פירותיו - "אילן עושה פירות".

כך עלינו למדוד את ההצלחה של כפר חב"ד. כאשר "פירותיו" של הכפר הם משובחים ביותר, הרי הכפר ממלא את תפקידו. בעיקר הדבר מתבטא בתפקיד החשוב ביותר שהוטל על חסידי חב"ד בדורנו זה, והוא תפקיד השליחות. כאשר אנו רואים שמכפר חב"ד יצאו מאות שלוחים ושליחות לכל פינה ברחבי תבל ובארצנו הקדושה, הרי הדבר מוכיח כאלף עדים שכפר חב"ד הוא "אילן עושה פירות".

בחודשים האחרונים יצא לי להביט מקרוב בפעילותם של ששה שלוחים, הפזורים במקומות קשים במזרח אירופה. הצד השוה של כל השלוחים האלו היא שעבודתם נעשית במסירות עילאית מתוך הקרבה אישית. היקף וסגנון הפעילות שונה ממקום למקום, אבל ההקרבה היא אותה הקרבה. לגמרי 'במקרה' כולם בני ובנות כפר חב"ד!

עמדתי ותהיתי ביני לבין עצמי, מהיכן באה להם אותה מסירות והקרבה, הם הרי גדלו ב"חממת"-כפר חב"ד, שכבר מקדמת דנא הפך למקום שרבים מזלזלים באיכות הדור הצעיר הגדל בו. לא פעם אנחנו, תושבי כפר חב"ד, שומעים מ"חכמים" בעיניהם, את המילה "כפרחבדים", או כפי שהצעירים מכנים אותנו "כפחים", הנאמרת בנימה לא מכבדת, בלשון המעטה. ואיך זה שדווקא מכפר חב"ד יצאו כל כך הרבה שלוחים, שרבים מהם בחרו לצאת למקומות הנדחים והקשים ביותר.

המחשבה הזאת על הקשר בין עבודת השליחות לכפר חב"ד החלה לנקר במוחי בעת שחוויתי חוויה מרגשת, בחודש שעבר, היה זה בעת שהשתתפתי בחגיגת יום הולדת שחגגה אחת הקהילות החשובות באירופה לשליח הראשי, רב קהילתם. בעת החגיגה ניתן היה לחוש בעוצמה האדירה בה נחון השליח, והאהבה הרבה שהרעיפו עליו כל בני הקהילה. כאשר ראשי השלטון המקומי החליטו להעניק את אות הכבוד של העיר לשליח, הם לא ביקשו מהשליח שיבוא ללשכת ראש העיר, כמקובל, אלא ראש העיר וכל חברי מועצת העיר טרחו ובאו למשרדו של הרב ושם הם העניקו לו את אות הכבוד. הצלחתו של השליח באותה עיר היא בעלת ממדים אדירים, שקצרה היריעה מלפרטה. השפעתו של השליח אינה רק בתחום עירו, אלא משתרעת על כל אותה מדינה והסמוכות לה. וזאת בנוסף לעזרה שמעניק שליח זה לכל חבריו השלוחים ברחבי תבל. לדעתי, הבלתי אובייקטיבית, להצלחתו של שליח זה כמעט אין אח-ורע בכל העולם כולו. די אם אזכיר ששליח זה בונה בימים אלו את המרכז היהודי הגדול בעולם – כן, פשוטו כמשמעו! רובו של הבניין כבר עומד על תילו.

בשעת החגיגה עלתה במוחי אותה מחשבה מוזרה וקטנונית: "הרי שליח זה נולד, גדל, והתחנך בכפר חב"ד! האם יש קשר בין הדברים, או שזה 'מקרה נקרה' בעלמא".

לא התאפקתי וסיפרתי את הגיגי לבי לאחד העסקנים החשובים שישב לידי בעת אותה חגיגה. "אתה כפר-חב"די, ועולמך צר כעולמה של נמלה"! אמר לי האיש, "אתה מביט על כל דבר בעולם במשקפיים כפרחבדיות, שהם משקפיים מצומצמות. תסיר את הכפרחבדיות מעיניך ותראה שיש עולם גדול ורחב מחוץ לכפר חב"ד!".

לומר את האמת, נבוכותי. אולי באמת אין שום קשר בין כפר חב"ד, להצלחתו של אותו שליח, ושל יתר מאות בני ובנות כפר חב"ד הפזורים בכל רחבי העולם, וכל הקשר לכפר חב"ד נולד במוחי הצר והמצומצם, כי הרי בכפר חב"ד נולדתי.

ביום שישי לפני שבוע, קרוב לכניסת השבת, התקשרו אליי ממערכת "הכפר של הרבי" ובקשו ממני להכין כתבה לעיתון. התלבטתי האם להעלות על הכתב את ההגיגים הללו, על השלוחים בני כפר חב"ד. חששתי שמא אהיה ללעג וקלס בעייני הקוראים ויתגלה קלוני ברבים "הנה עוד מצומצם כפרחבדי, אקליין קעפלדיקער". הבטחתי לנודניקים מהמערכת שאחרי שבת אנסה לכתוב משהו.

אבל הקב"ה עשה חסד עמדי ורחם עליי. בבואי בליל שבת לבית הכנסת מצאתי על השולחן שיחה של הרבי שיצאה לאור לקראת שבת פר' ויקרא. השיחה היא מפורים שנת תשכ"ו. כשקראתי את השיחה, אורו עיניי, וגופי הפך חידודין חידודין מרוב התרגשות.

וכך אמר הרבי באותה שיחה:

...ענין זה נוגע ושייך להמוזכר כמ"פ אודות כפר חב"ד. לכאורה אינו מובן מדוע נקרא שמו "כפר" – הרי התפקיד של מקום זה, הוא שממנו יתפשטו המעיינות בכל הארץ אשר "ארץ הקודש" יקרא לה... ובהתאם לכך היה צריך לקרוא מקום הזה בשם הכי נעלה. הן אמת שה"מרכז" שממנו התפשטו מעיינות החסידות של הבעש"ט ורבינו הזקן לא היו "בעיירות מוקפות חומה", ואפילו לא "בעיירות גדולות", אבל כל זה היה בחוץ לארץ, במדינות שבהם לא נוגע החילוק של כפר ועיר, משא"כ כשמדובר בארה"ק, ובקביעת שמות בלשון הקודש – הנה מלכתחילה הי' פלא גדול: מדוע נקרא כפר חב"ד ולא עיר חב"ד?!

ולאמיתו של דבר, הא גופא שהתיישבו במקום הזה, הוא בודאי בהשגחה פרטית. ויש לומר בדרך אפשר שזהו מצד המעלה שיש ב"כפר" לגבי "עיר". איתא בגמרא: "כל מה שראה יחזקאל ראה ישעי', למה יחזקאל דומה, לבן כפר שראה את המלך, ולמה ישעי' דומה, לבן כרך שראה את המלך". ולכן ישעי' לא התפעל כשראה את המלך, כיון שהי' אצלו דבר רגיל, משא"כ יחזקאל הנה "בראותו מראות אלקים", הי' זה בקול רעש גדול (מיט אשטורעם).

והנה אף שלכאורה מודגשת כאן המעלה של "בן כרך" לגבי "בן כפר", הרי, עפ"י המבואר בחסידות, יש מעלה באופנים לגבי השרפים. שמזכירים את השם "ברעש גדול" דוקא. משא"כ השרפים שכיון שאצלם אין זה דבר חידוש, חסר אצלם ה"שטורעם", ובמילא אין אצלם "רעש גדול" – מובן מזה שיש מעלה ב"בן כפר" לגבי "בן עיר".

והרבי ממשיך:

ובנוגע לעניינינו: כאשר צריך לפעול שיפוצו המעיינות ויציפו אפילו את החוצה ולהלהיב ולשלהב את כל הסביבה ב"לבת אש", יש צורך במעלה של "בן כפר שראה את המלך", שמגלה ומפרסם את הדברים מתוך רעש ו"שטורעם"...

ובכל אופן, בנוגע לפעולה על הזולת, רואים בפועל, שכאשר נגשים אליו מתוך "שטורעם", הרי זה פועל וחודר במהירות ובמידה גדולה יותר מאשר הגישה שע"י הסברה, הבנה והשגה.

והרבי סיים את השיחה באמרו:

ויש לומר, שזהו הטעם שע"פ השגחה נקבע השם "כפר" דווקא, כדי להדגיש את ההתפעלות מהעובדה שהגדיל והפליא הוי' לעשות בארץ להוציא אותם מתוך נסים גלויים מן המיצר אל המרחב והתפעלות זו ימשיכו ויביאו לידי "בכן" בנוגע להפצת לימוד התורה, נגלה וחסידות וקיום מצוותי' בהידור, באופן דהולך ומוסיף הולך ואור ועד שיאירו את חושך הגלות ו"לילה כיום יאיר", "כימי צאתך מארץ מצרים" – כן יהי' לנו בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו.

עד כאן דבריו של הרבי.

נדמה לי שכל מילה נוספת מיותרת.

ואנחנו תושבי כפר חב"ד מותר לנו להיות גאים על שזכינו לגור ב"כפר של הרבי". והכי חשוב: "העץ המפואר"- כפר חב"ד, יכול להתגאות במאות ה"גידולים שגידל", בני ובנות הכפר, שיצאו מהכפר עם מטען עצום, לכבוש את העולם בשליחותו של הרבי.

המאמר פורסם בירחון "הכפר של הרבי" לחודש ניסן