לעבן מיט דעם רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

להאזנה לשיחה לחצו כאן (תרגום מילולי חופשי, בלתי מוגה)

בנוגע ליום הולדת ידועים דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורינו (שכבר נדפסו) ע"ד הצורך להתבונן ביום זה וכו' וכו' (וכבר נדפס כל הנוסח בזה), אבל מובן גם, שמיום ההולדת צריכה להיות הוראה השייכת לענין לידת ילד. שהרי זהו הפשט ד"יום הולדת".

ומודגש ביותר ע"פ מה שמקשרים חגיגת יום ההולדת עם כמה סיפורים בש"ס, אלא שהלשון המובאת בש"ס אינה הענין ד"יום הולדת", כי-אם הובא הלשון שביום שנעשה [רב יוסף] "בן ששים שנה" אזי עשה "יומא טבא לרבנן". – בהדגשה שהענין הוא לא יום ה"הולדת" שלו, כי-אם הענין שמיום לידתו עברו והתקבצו מספר שנים רבות. ועד"ז בכמה מקומות.

משא"כ לשון הכתוב הוא "ביום הולדת את פרעה", דמאורע זה הי' לאחרי שפרעה כבר נעשה מלך, וכמה שנים וכו'; ואעפ"כ מהי ההדגשה כאן? לא שפרעה נעשה בן כך וכך שנים [כבגמ'] – כי-אם העובדה שזהו יום הולדתו.

ומזה מובן, שכאשר מנצלים ומעריכים את יום ההולדת, ניתן לעשות זאת בב' אופנים: (א) יום עריכת חשבון על פעולותיו בעבר, במשך כך וכך שנים, ואפשרות הב' – התבוננות בהענין שזהו יום לידתו.

וזוהי ההוראה הכי פשוטה. – דהנה, ישנם הוראות שבשביל ללומדם צריך להיות הקדמת ההתבוננות כו' – התבוננות קלה, התבוננות גדולה, התבוננות ארוכה, התבוננות עמוקה; אבל ישנם ענינים שאינם דורשים התבוננות – כי הם בולטים על-פני השטח, [ובנדו"ד:] כאשר קוראים ליום זה "יום הולדת" – [מובן בפשטות שצ"ל] התבוננות בענין ד"הולדת".

מהי ההתבוננות בענין ד"הולדת"? הנה מקרא מלא דיבר הכתוב: "אדם לעמל יולד".

וב"עמל" גופא ישנם ג' אופנים, כדאיתא בגמ' (סנהדרין) ג' קס"ד וסברות בזה: האם זהו "עמל מלאכה", או "עמל שיחה", וכמ"ש במפרשים שזהו"ע התפילה ["לפני הוי' ישפוך שיחו", "ויצא יצחק לשוח בשדה", "אין לשוח אלא תפלה"], או שזהו"ע "עמל תורה".

ובזה מיתוסף עוד ענין: "אדם לעמל יולד" הוא ציווי תמידי, שהעמל צ"ל גם [לאחרי לידתו] כל משך ימי חייו, לא רק ברגע ש"יולד"; ואדרבה – בשעה שנולד אינו שייך אז לג' ענינים אלו: לא ל"מלאכה", לא ל"שיחה", ולא ל"תורה", אלא שבלידתו נעשית ההתחלה בזה, וניתן כבר "בכח" בכל השלימות ד"כח", באופן שלאח"ז בא בפועל עד "גם כי יזקין","והיו ימיו מאה ועשרים שנה".

מדוע איפוא מודגש בזה הענין ד"הולדת" ["לעמל יולד"]? כיון שעי"ז סרה א' השאלות והקושיות וה"התנצלויות" הראשונות:

כאשר באים לאדם בכלל ואומרים לו, שעליו להשתדל שיקויים "לשבת יצרה", ובמילא לשם כך עליו לוותר על רווחיו האישיים ["עמל"], כיון שכדי שיהי' "לשבת יצרה" בעולם, אסור לגזול ואסור לאכול אבר מן החי (וכיו"ב ועוד כמה ענינים) – קיים איפוא הצורך לפעול בו להתנתק מעצמו ולפעול עבור העולם, עבור אדם שני ושלישי כו', בשביל "לשבת יצרה".

ובמילא, טוען הוא: מה פירוש, לדרוש ממנו שיצא מעצמו?

ועאכו"כ אם הוא כבר באמצע ימיו ויש לו הרגל משלו, "ארצך ומולדתך ומבית אביך", כידוע הפירוש בזה, שישנם ענינים באדם הבאים מצד "מולדתך" – מצד שנולד עם תכונות כאלו, ונוסף על-זה יש [תכונות הבאות] "מבית אביך" – זהו החינוך שקיבל בבית אביו, ונוסף ע"ז יש "ארצך" – [תכונות הבאות] מצד העקשנות ורצונו האישי, ועל-זה באים ואומרים לו "לך לך" הן "מארצך", הן "ממולדתך", והן "מבית אביך"! – [וציווי זה שייך לכאו"א, שכן זהו] ציווי שנצטוה בו "אחד הי' אברהם", היהודי הראשון, שהי' ראש האבות, וממנו נולדו יצחק ויעקב וכל בנ"י עד סוף כל הדורות.

[ועד שגם בנוגע לגרים שנתגיירו כהלכה, הרי "אברהם אב לכל הגרים". – ענין שלא נאמר לגבי יצחק ויעקב, אלא דווקא באברהם, כמ"ש "אשר עשו בחרן" – "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים"].

ועל-זה הוא המענה – שכאו"א מישראל, וכל אדם, נולד בכל יום מחדש, "נשמה שהחזרת בי", ובשעת חזרת הנשמה – הרי-זה ענין של לידת ברי' חדשה! האדם נולד זה עתה [ועד כדי כך – שלכמה פוסקים זהו טעם נטילת ידים בבוקר, כיון שנעשה ברי' חדשה, כמובא גם בשו"ע רבינו הזקן].

וכיון שנעשה ברי' חדשה, שנולד זה עתה, וזהו "יום הולדתו" – איזה קשר יש לו איפוא עם אופן הנהגתו כמה שנים לפני זה, בשעה שעתה נעשה ברי' חדשה!

ואינו יכול לתרץ את עצמו בכך שיש לו "טבע שני", או יתירה מזו – שהרגל זה נעשה אצלו "טבע" סתם, באופן שזהו "ארצך" והטבעיות שלו – שכן, במה דברים אמורים? – בהיותו ברי' ישנה; אבל כיון שזהו יום הולדתו, הרי ענין ההולדה נותן בו גישה חדשה והתחלה חדשה – מבלי התחשבות כלל במה שהי' בתחילה.

וכמדובר כמ"פ, ע"פ תורת הבעש"ט, הרי [ענין הלידה מחדש] הוא בנוגע לכל הבריאה כולה, ו"תמיד בכל יום", ובנוגע ל"מעשה בראשית" הרי בכל רגע ורגע, "תמיד בכל יום", מתהווים הם מחדש.

ונוסף לזה הרי גם בתורה בכלל, ובנוגע גם לחג הפסח [לידת עם ישראל]– עושים "זכר ליציאת מצרים" בחג הפסח, ונוסף לזה ישנו "זכר ליצי"מ" בשבת ויו"ט [בקידוש וכו'], ונוסף לזה ישנו "זכר ליצי"מ" שבכל יום, ובזה גופא ישנו החילוק בין הזכרתו ביום ובלילה, שביום לכל הדיעות מזכירין יצי"מ, ו"בלילות" יש מחלוקת בזה, "לרבות הלילות".

וזוהי ההדגשה כאשר קוראים יום זה [נוסף על כל יום, כנ"ל] בשם "יום הולדת" [נוסף על היותו יום שמלאו השנים שלפנ"ז] – הנה בזה מודגש, שעתה נולד האדם מחדש, ואינו קשור כלל להענינים הבלתי-רצויים שהיו בעבר, כיון שנולד זה עתה, וזהו "יום הולדתו"!

וענין זה קשור גם עם הפירוש במפרשי הירושלמי, שביום ההולדת "מזלו גובר": אותו מזל שהי' ביום האתמול, ויומיים קודם וכו' [שאז לא הצליח כו'] – הנה ביום זה מזלו בהתגברות. ובמילא יכול לפעול שלא בערך יותר.