מאת מערכת COL

חלק מדרשתו של הרב משה-יהודא-ליב לנדא שליט"א, רב העיר ואב"ד בני-ברק

בני-ברק בשנותיה הראשונות ● פרק א'
דאגה לכל גם מחוץ לבני ברק ● פרק ב'
מצב הכשרות ● פרק ג'
ההשגחה בשטראוס מהדרין ● פרק ד'
השגת גבול ● פרק ה'
מצלמות: העדר אמונה! ● פרק ו'
תהליך הענינים ● פרק ז'
בעיית המילקי ויוגורט 'דנונה' לפסח ● פרק ח'

פרק א:
בני-ברק בשנותיה הראשונות

במדרש תנחומא (פ' ויקהל רמז תשנב): "אתה מוצא שלשה שמות נקראו לאדם, אחד מה שקורין לו אביו ואמו, אחד מה שקורין לו בני אדם ואחד מה שקונה לעצמו. טוב מכולן מה שקונה לעצמו".

בעל היארצייט, אבי הרב זללה"ה, מילדותו הי' בעל כשרון נפלא וזהו בחי' 'מה שקורין לו אביו ואמו'.

בחי' 'מה שקורין לו בני אדם' זהו ענין ה'רבנות'. הוא הכינוי שכנוהו עוד מימי בחרותו 'ר' יעקב דער רב'. גם כשלא רצה רבנות, הי' נקרא 'דער רב'. בין חבריו מתחילה ועד סוף ימיו - הוא הי' מכנה אותם "דו" (אתה, לנוכח) והם סירבו לומר לו "דו".. עוד כשהי' בליובאוויטש וברוסטוב היו פונים אליו בלשון "איר" (אתם) כיון שהוא רב וכך נמשך גם כאן בהגיעו לארץ הקודש. למשל, האחים למשפחת גור-ארי'ה או ר' חיים יוסף רוזנבלום, הוא הי' אומר להם "דו" והם פנו אליו בלשון "איר".

'שם שקנה לעצמו' הוא: "בני ברק'ער רב". אמנם באו יהודים תושבי בני ברק והזמינוהו לבוא להיות "בני ברקער רב", אבל בכל זאת השם "בני ברקער רב" זה השם שקנה לעצמו, כי באותם ימים השם 'בני ברק' עדיין לא הי' לשם דבר אך על ידי עבודתו בבניית 'בני ברק' הפכה העיר למשהו מיוחד, הוא זה אשר הביא לכך שכשאומרים בני ברק הרי זה מביע ומבטא משהו, הוא עיצב את בני ברק ובכך קנה לעצמו את השם 'בני ברק'ער רב'.

ומסיים המדרש: 'וטוב מכולן הוא השם שקנה לעצמו'.

ואיך קנה השם לעצמו? במסירה ונתינה לשמירת התורה והמצוות באמת ובתמים, לדאוג למאכל כשר ומהודר, להקפיד על מצוות התלויות בארץ, לחזק ולבסס את שמירת השבת בעיר וכו'. וכידוע אשר אני מוגבל מלמנות דברים נוספים מצד ההגבלה שכתב בצוואה שמרשה שידברו עליו רק על עבודתו בשמירת השבת והמעשרות בבני ברק.

הגמרא במגילה (טו, ב):, א"ר אלעזר אמר ר' חנינא "עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהי' ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה".
ושואלת הגמרא: מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה? ומתרצת הגמ': לעושין צביונו ולמצפין תפארתו.

'לעושין צביונו' – היינו לעשות עיר בצביונו של הקב"ה. ותוס' בר"ה (יא, א בד"ה לקומתן) מפרשים: "צביונו לשון יופי – כמו שכתוב 'עטרת צבי'".


גבעה ברחוב צפת, מערב בני ברק ב-1976. במקום היה מחנה צבאי בריטי

עיר שהיא בצביונו של הקב"ה, היופי שלה הוא בשמירת השבת ובשמירת הכשרות בתכלית היופי וההידור. 'ולמצפין תפארתו' הוא בשמירת הצניעות אשר היא תפארת העיר ותפארתו של הקב"ה בעירו בני ברק.

וממשיכה הגמ': "יכול לכל"? היינו, האם כולם הם צדיקים וכולם יזכו שעתיד הקב"ה להיות עטרה בראשם? ומתרץ: "ת"ל, לשאר עמו, שמשימין עצמן כשיריים".

וכך אמרו במס' סוטה (ה, ב): אמר ריב"ל בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו. מנחה, שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה עליו, כאילו הקריב כל הקרבנות, שנאמר זבחי אלוקים רוח נשברה. ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה".

אבי אמר לי פעם שבשעה שאומרים בעלינו "וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ" צריך אדם להתכוון על עצמו. 'חשדתי' באבי הרב, שבשעה שאומר מילים אלו ב'עלינו', אומר הוא את שמו ושם אמו...

הוא הי' דוגמא להנהגה של 'לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה' שמכך לומדים בגמ' שזוכה ש'אין תפילתו נמאסת'.

אבי הי' מתפלל על העיר והרגיש אחריות על העיר. כאשר הי' פיצוץ בתחנה המרכזית בתל אביב, בשנים שאחרי תש"י, אבי מיד רץ לתחנה לחכות למי שיבוא מתל אביב כדי לשמוע ולהתעדכן על המצב שם ולעזור ככל יכולתו.

הייתי ילד ושאלתי אותו למה הוא רץ ראשון? והוא ענה לי: אבי הי' רב בקורעניץ וכאשר פרצה שריפה, הראשון שהי' במקום השריפה הי' אבי, כי הוא חש שהמקום על אחריותו.

כשאבי בא לבני ברק, בחנוכה תרצ"ו, הוא לא פגש את בני ברק כמו שאנו מכירים אותה ובודאי שהיא לא היתה אז במצב אליו הגיעה מאוחר יותר. [מאוחר יותר היא הגיעה למצב רוחני יפה, ואולי יפה יותר מכפי שהיא כיום... ודי למבין.] 'עיר מושב לא מצאו', עיר מושב של הקב"ה הוא לא מצא בעיר.

כפי שכבר הזכרתי כמה פעמים, זכורני שהיו חולבים בשבת רח"ל ולא היו מעשרים כלל. היתה ישיבה אחת בלבד בבני ברק, ישיבת בית יוסף – נובהרדוק. ואף תלמידי הישיבה לא היו מתושבי בני ברק, אלא תלמידים שבאו מערים אחרות ללמוד בבני ברק. - 'עיר מושב לא מצאו'.

'ויזעקו אל ה' בצר להם' - הרבה דמעות שפך לפני הקב"ה. וכאשר התפלה היא באופן של 'בצר להם', שאכפת ונוגע באמת על מושבו של הקב"ה אשר לא מצאו, אזי נתקיים בו 'צעקו וה' שמע'. והתפילה היתה יחד עם עבודה ויגיעה קשה, בבחינת 'ותעל שועתם – מן העבודה'.

פרק ב:
דאגה לכל גם מחוץ לבני-ברק

בגמ' בברכות (ז, ב.) ובמגילה (ו, ב.): "מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם. ואם לָחְשֶךָ אדם לומר, והא כתיב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה'? אמור לו: מי שלבו נוקפו אומר כן; אלא אל תתחר במרעים - להיות כמרעים אל תקנא בעושי עַוְלה - להיות כעושי עַוְלה".
ומקשה הגמ': "איני? והאמר רבי יצחק: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, שנאמר: יחילו דרכיו בכל עת? לא קשיא: הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא".

בספר 'אור תורה' להמגיד הגדול ממעזריטש, ברמזי תורה על אגדות חז"ל, מביא המגיד ביאור בשם הבעש"ט:

שואל הבעש"ט, כיון שהגמ' אומרת שמותר להתגרות ברשעים ומסמיכה את ההלכה על פסוק שנא' 'ושומרי תורה יתגרו בם', הרי גם אם זו אסמכתא דרבנן הי' מתאים לכאורה שהגמ' תכתוב חייב אדם להתגרות ברשעים ולא בלשון 'מותר'?

וכן מצינו לגבי לימוד הדין "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל", שלמדים זאת מאסמכתא דקרא דכתיב "לא חודש ולא שבת", והלשון שם הוא חייב אדם וכו' ולא מותר.

ועוד הקשה הבעש"ט: לכאורה, 'עוזבי תורה' הם רשעים ו'שומרי תורה' הם צדיקים. אם כן, מדוע מכנה אותם כאן הפסוק במשלי דוקא בתואר 'עוזבי תורה' ושומרי תורה', ומדוע אינו אומר את התואר הפשוט שלהם: 'רשעים' ו'צדיקים'?

והבעש"ט תירץ: יש שני סוגי צדיקים. יש צדיק שהוא עוסק בתורה וגמ"ח ומקיים את כל התורה אך הוא צדיק לעצמו ולא לאחרים ואינו מתעסק גם עם אחרים להחזירם למוטב, וזאת מצד רכות טבעו ומזגו הטוב, וצדיקים אלו הם המכונים בפסוק 'עוזבי תורה'.

ויש סוג שני של צדיקים, העומדים בפרץ ואינם יכולים לשתוק כנגד עושי עולה ומוכיחים ומחרפים אותם כמ"ש 'במתקוממיך אתקוטט'.


בני-ברק. צילום: יצק, ויקיפדיה

ובשני סוגים אלו בצדיקים עוסק כאן הפסוק בכנותו אותם 'עוזבי תורה ושומרי תורה', והכתוב אומר שכת זו השניה המכונים 'שומרי תורה' יתגרו בכת הראשונה בטענה, מדוע אתם שותקים ומחשים, הלא אתם צדיקים ולמה לא תקנאו קנאת ה'?

אך הכת הראשונה, מצד רכות טבעם, מהפכים בזכות הרשעים, ומנסים למצוא ולהזכיר מעלות שיש לרשעים ולכן נאמר עליהם 'יהללו רשע', שהם מהפכים בזכותם של הרשעים ואומרים: 'אי אפשר להעמיד הדת על תילה'... ועוד אומרים הם: 'הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגים' וכו'...

ולכן, אומר הבעש"ט, אע"פ שכת הראשונה הם צדיקים, הכתוב קוראם 'עוזבי תורה'.
בכך מובן מדוע נאמר כאן בגמ' הלשון 'מותר להתגרות ברשעים' דוקא ולא בלשון חייב, כיון שלא מדובר כאן על 'עוזבי תורה' רשעים, אלא על צדיקים. והלימוד בגמ' הוא מכך שהכת השניה באה ודורשת התגרות ברשעים. הצדיקים 'שומרי תורה' טוענים לצדיקים 'עוזבי תורה': מדוע אינכם מקנאים קנאת ה'? מדוע אינכם עומדים בפרץ כנגד מחרפי ה'? מעצם דרישתם למדים שמותר להתגרות. אך אין כאן לימוד על חיוב ממש.

מיותר להסביר שאבי הרב זללה"ה לא הי' מכת הראשונה, אלא הי' מ'שומרי תורה' ממש.

ולא רק בבני ברק, אלא בכל מקום ברחבי הארץ דאג וטיפל בכל מקום שידו היתה מגעת. עמד בפרץ כנגד מחרפי ה' וגדר גדרים. באסיפות רבנים ובכל ענין שעמד על הפרק בארץ הי' מעורב והי' נוגע לו בנפש. הוא מצא לנכון גם לדאוג למקוה במטולה וגם לעסוק בחיזוק שמירת שבת בכל הארץ. . הי' מראשי "ברית השבת" שפעלו להשבית מפעלים בשבת. וכאשר לא הצליחו לפעול שמפעל המלט "נשר" ישבות בשבת זו היתה דאגתו וזה הטריד אותו, וכהנה רבות שחלקם ידועים ורובם אינם ידועים. וכנ"ל בהוראתו בצוואה הגבילני מלדבר ולפרט. ובכל אופן, ברור שהי' מ'שומרי תורה' ממש.

פרק ג:
מצב הכשרות

הקהל מחכה לשמוע הסבר על מה שקרה באחרונה אך תחילה אקדים הקדמה קטנה. כמה פעמים נתקלתי בתופעה שאחרי דרשה באים וחוזרים בפניי דברים שלא אמרתי בדרשה. ותמיד התפלאתי על כך שהרי לא זו אמרתי. הגעתי למסקנה שישנם כאלו שלא מבינים טוב אידיש ובכל זאת מנסים להבין ומכאן נובעות הטעויות. וכיון שאינני מעוניין שיחזרו בשמי דברים שאינני אומר, אעבור לדבר בעברית.

חזרתי לפני שבועיים מדרום אמריקה שם עשינו שחיטה לחג הפסח הבעל"ט.
ואני מוכרח לומר ולשתף את הציבור בירידת מצב הכשרות שראיתי והכאיב לי
מאד ומבלי להיכנס לפרטים, כי אם נפרט יצטרך הציבור לשבת כאן עד עלות השחר... אספר רק דבר אחד: באנו לשחוט במקום שקדמו לנו רבנים אחרים עם צוות שוחטים ומשגיחים שלהם. בשבוע הראשון שחטנו ובדקנו, והיתה כמות מועטת ביותר של חלק, אך לא לקחנו אפילו כזית אחד של בשר משבוע זה.

פשוט לא יכולנו לקחת, וזאת בגלל צורת ההנהגות וההרגלים של הפועלים המקומיים, שהורגלו כך מהצוותות הקודמות, ולדוגמא בענין חיתוך הבהמות, שחותכים אותם בשעה שכל נסורת האחוריים עם החֵלֶב נופלת על הבשר ואח"כ גוררים את הבהמות על כל הפירורים של הטריפות והחֵלֶב הנמצאים על פח נירוסטה על הרצפה.

ובעקבות כך לא הי' לצוות השוחטים שלנו בשר לסעודות שבת. הצעתי להם פתרון שייקחו יד של בהמה שהיא חלק, יחתכו אותה עוד לפני שהפועלים יטפלו בה בצורה הנ"ל, וימלחו אותה במטבח ויהי' בשר לסעודות השבת.

גם אחרי שבועיים וחצי שהייתי שם, עוד ניהלתי מלחמות על חיתוך החזה של הבהמה. כשמורידים חזה שלם מהבהמה נסחב איתו חלב, חוד החזה יורד לחלק האחורי.

ולכן בכל מקום ששחטנו, עוד לפני שהכניסו את הבהמה לקירור, היינו עושים חיתוך עם סכין על החזה באופן כזה שהחלק האחורי לא יוכל להצטרף לחלק קדמי כדי שלא תהי' לנו בעיה ח"ו של חלב. וכאן במפעל זה, בשום אופן לא נתנו לנו.

באנו ואמרנו למפעל שאנו רוצים לחתוך את זה לפני פירוק הבהמה ולפני המליחה, כי יש חילוק גדול בבהמה אם חותכים לפני הפירוק והמליחה שאז אפשר בקלות יותר לראות היכן החלב והיכן לחתוך. ואילו בשביל לחתוך אחרי שפירקו את הבהמה לחלקים צריכים מנקר כדי לראות היכן הם המקומות שיש חלב והיכן אין, ואזי זה נעשה מסובך יותר.

היות והם לא הסכימו, הוצרכנו לחתוך אחרי הפירוק ולכן חתכנו חתיכות די גדולות. עד שבסופו של דבר הגויים נכנעו והגיעו למסקנה שכדאי להם להרשות לנו לעשות את החיתוך מראש כדי לחסוך בהפסדים שלהם.


משחטת בשר בקר (צילום ארכיון: COL)

עד אמצע השבוע השלישי שהיינו שם עדיין לא נתנו לנו עוד לחתוך. וזה הי' אחרי שהיו ופעלו שם כבר צוותות אחרות.

הגויים אמרו שצוות כזה עוד לא הי' להם והם מקוים שגם לא יהי' להם בעתיד...
וכך אפשר להבין באיזה קשיים אנחנו עומדים כדי להשיג בית מטבחיים שישתף פעולה וירצה שנבוא לשחוט אצלו.

איך קורים דברים כאלו? לדאבוני הדבר פשוט מאד. מצב זה התחיל בארה"ב ומשם המשיך והגיע גם לדרום אמריקה. כאשר רב אחד רוצה לרשת הכשר של רב אחר, הוא בא ומציע למפעל, אני אתן לכם קולות, אצלי יהי' לכם יותר קל. בעל המפעל בא אל הרב ואומר, הי' אצלי רב פלוני והוא מוכן לוותר על כך וכך.

כעת הרב הזה עומד בניסיון, ושתי אפשרויות לפניו: האחת, שיאמר לבעל המפעל, תעבור עם ההשגחה לרב ההוא, אני לא יוכל לוותר על דרישות ההלכה. והאפשרות השני', המצוי' יותר לצערי, שהרב מעוניין להישאר בהשגחתו על המפעל, הוא אינו רוצה לאבד את ההכשר מפאת 'רווחים שונים', וכביכול 'אין לו ברירה' ואומר לבעל המפעל - גם אני מוותר ומסכים למה שרב פלוני מציע.

אך לדאבוננו, זה לא נשאר בויתור הראשון, אח"כ מגיע רב נוסף לאותו מפעל ומוותר ומציע גם את קולותיו שלו. עבור המפעל זה כמובן ריווחי, ושוב 'בלית ברירה' כביכול מסכים 'הרב המכשיר' לרדת אף הוא בדרישות.

וכך נעשה שלשלת שא' מתיר את דרישות קודמו והמצב כמובן נהי' גרוע ביותר. ומגיעים רח"ל לבזיונות ולחילול ה' בעיני הגויים או להבדיל בעיני אותו בעל מפעל יהודי שאינו שומר תומ"צ, שרואה ש'התורה הזאת תהא מוחלפת' תמורת בצע כסף.. גם אצל רבנים רח"ל.

אינני יכול להאריך בסיפורים רבים שקורים חדשים לבקרים, בהיותי בחו"ל בא אלי רב ירא שמיים, שאכפת לו באמת על המצב. הוא נסע ארבע שעות רק כדי להיפגש עמי כדי לשתף ולשפוך את לבו על דברים שקורים בכשרות בעירו ע"י התערבות רבנים מקילים כנ"ל.

משגיח שלי נסע כדי לבדוק בית מטבחיים בחו"ל, על מנת לברר אם נוכל לבוא לשחוט שם, וכשנפגש המשגיח במפעל עם הגוי, להבדיל, אמר לו הגוי:

"אני מבין מה אתה צריך, אני מכיר את הדרישות שאתה מחפש, אני יודע שלא תמצא כאן יותר מתשע (9) אחוז חלק! והמפעל כאן לא יעבוד על תשע אחוז".

"אבל", ממשיך הגוי ואומר, "יש לי הצעה טובה בשבילך: אם תעשה שותפות עם הרב שעובד עכשיו ושוחט כאן היום, אתה תיקח את ה 9 אחוז והוא ייקח את היתר, אז תוכלו לעבוד...

"ובנוסף" אומר הגוי: "יש לי בקשה אחת, אני מבקש שתעשה את הביקור קצר, ותעזוב את בית המטבחיים".

כששאל המשגיח לסיבת דרישתו של הגוי, נענה הגוי ואמר: "כי כל זמן שאתה כאן במפעל אפילו בהמה אחת לא יצאה חלק"!...

אומר לו המשגיח: "אבל אני רק 'משגיח', אני לא רב שפוסק, אני לא מסתכל על שאלות שבודקים"? עונה לו הגוי: "אכן, אבל זוהי המציאות בשטח, כל משך הזמן שאתה שוהה כאן בבית המטבחיים... (!)

בערב כאשר נפגש המשגיח עם הגוי, להבדיל, שאל אותו המשגיח מה הי' כשיצאתי? ענה לו הגוי: "כרגיל, נהי' נורמלי, 60% חלק כמו כל יום"... כך זה הולך לדאבוננו וכואב הלב לראות מה שקורה.

ולצערנו המצב הזה הגיע גם לארץ, הדרך מארה"ב לדרום אמריקה יותר 'קצרה'.. ולקח קצת יותר זמן, ומצב זה הגיע גם אלינו בארץ.

ולעיננו רואים את החורבן של הכשרות ח"ו כאן בארץ ישראל. הציבור לא יודע מה קורה בשטח. הציבור רוצה כשר והוא אף מוציא מכיסו הרבה כסף כדי לקנות כשר, אך הוא לא יודע איפה מכשילים אותו.

פרק ד:
ההשגחה ב'שטראוס מהדרין'

שמעתי מדברים שהיתה כאן השגת גבול ואני רוצה להסביר: אף אחד לא הזיק לי בפרנסה. אני לא נהניתי מן ההכשר כמו בכל ההשגחות שלי. הדבר היחיד שנהניתי בגשמיות מההכשר הזה הי' שלקראת חג השבועות וחג הפסח הם היו מביאים מוצרי חלב לתלמידי הכולל ולאנשי המשרד. ומזה הביאו גם לביתי. זאת היתה ה'הנאה' היחידה שהיתה לי מהם.

אך, בהחלט כן היתה לי הנאה רוחנית גדולה שזכיתי לזכות את הרבים בחלב ומוצריו בהשגחה מתחילת החליבה. ובהשגחה שהחלב נחלב מבהמות שאינם מנותחות.

ואפרש שיחתי.

א)

ברוב הרפתות היום חולבים גוים תאילנדים. בחלק גדול מהם בעל הבית היהודי אפילו לא נכנס לרפת בזמן החליבה, כי אין לו צורך. הגוים כבר רגילים, הם מכירים את הפרות והפרות מכירות את הגוים.. והוא אין לו מה לעשות שם, אם יקרה משהו ומתעוררת בעיה רפואית וכדו' יטלפנו לו, ולפעמים גם בפתרון לבעיות אלו מסתדרים הם לבד.

אמנם אין החלב נקרא חלב עכו"ם, כי הוא חלב שהבעה"ב שלו ישראל אך הוא 'חלב שחלבו עכו"ם'.


חלב יטבתה. צילום ארכיון: ברלה שיינר, COL

ובסייעתא דשמיא עלה בידי להנהיג ברפתות שתחת השגחתי, שבעל-הבית חייב להיות ברפת כל שעת החליבה. המשגיח בא בתחילת החליבה גם כדי לראות את הכלים, כדרישת ההלכה שיש לראות ולהשגיח שהכלים ריקים וגם כדי לראות שהבעה"ב היהודי נמצא ברפת בשעת החליבה. וכך חוזר לבדוק שוב, כדין 'יוצא ונכנס'.

ב)

ישנה בעיה נוספת של פרות מנותחות: מצוי מאוד שפרות אחרי המלטה סובלות מהיפוך קיבה ובעקבות היפוך הקיבה הפרה אינה יכולה לאכול וכדי להצילה ממצב זה מנתחים אותה.

הבהמה נטרפת משתי סיבות:
1) עצם פתיחת הבטן בשביל הניתוח בשטח גופה הרואה פני הקרקע, מטריף את הבהמה וממילא את החָלָב [ח' קמוצה]. 2) הרופא מכניס את היד ותופר את הקיבה כדי שלא תתהפך שוב. וכמובן, תפירה זו היא נקב בקיבה וזה מטריף את הבהמה.

הרעש החל בארה"ב, כשפתאום גילו שם שיש ניתוחים כאלו וניסו לברר האם יש ששים בחלב הנחלב מאלו שאינן מנותחות כנגד החלב הנחלב מהמנותחות, [שם, בחלב במפעל שבבעלות הגויים הי' מועיל ששים] ולפועל נתברר שאין ששים.

כמובן שהרעש מכך הגיע הנה לארץ ישראל. התחילו גם כאן לבדוק והנהיגו שיעשו את הפתח בבהמה לא בשטח התחתון של הבהמה שרואה פני הקרקע, אלא מן הגב. הרופא הווטרינר מכניס את היד מהגב עם המחט פנימה והוא אמור לתפור בשומן ולא בקיבה.

כמובן, שלרופא הווטרינר אין כאן נאמנות מכיוון שאין לו סיבה מיוחדת להקפיד על כך, וממילא גם לא אכפת לו מהענין. ולכן הוא לא נבהל מלתת זריקה בקיבה או לתפור את הקיבה. הוא רק מקפיד שהתפירה תהי' בחלק העליון של הקיבה ולא בחלק התחתון כדי שלא ייזל כל הזמן מהקיבה. וממילא קשה לומר שהוא נאמן לומר לנו מה עשה בפנים.

אנחנו לא יכולים לראות מה הוא עשה כשהוא הכניס מהגב את היד פנימה אל הקיבה, והוא עצמו לא רואה מה שהוא עושה. הוא עובד רק עם חוש המישוש. ועוד לא קרה שרופא יבוא ויאמר 'נכשלתי, דקרתי בקיבה'..

בנוסף לכל זה, בהרבה מקרים כלל לא מספרים על הניתוח. ואין מי שיפקח כלל שיעשו מן הגב. כמובן שהגישה מהבטן הרבה יותר נוחה.

בסייעתא דשמיא גדולה, הגענו למצב שברפתות שתחת השגחתנו, הוציאו את כל הפרות המנותחות, וברגע שקרתה בעיה של היפוך קיבה, ניתחו את הפרה ומכרו אותה והחלב לא הגיע אלינו.

פרק ה:
השגת גבול

בזכות הזאת הייתי מוחזק. ולצערי ולרוב כאבי לא רק שהזכות נלקחה ממני, אלא היא מתבטלת. המפרסמים אומרים שהכל ימשיך כמו שהי', אבל בשביל זה צריכים גם פתי שיאמין.

אמנם נכון שבינתיים השאירו את המשגיחים שלי עם המצאה פשוטה: הבטיחו למשגיחים פיצויים על הפיטורים, אך בתנאי שיעבדו בינתיים עוד. אם יסרבו להמשיך בעבודה יפסידו הפיצויים. אינני יכול ואינני מסוגל לומר למשגיחים, אתם משגיחים שלי, תעזבו את העבודה ותפסידו את הפיצויים. ולכן ודאי הוא שהם ממשיכים בעבודה.

אבל זה טוב בשביל לספר, להשלות את הציבור. אך למעשה בפועל התחילו לעשות שוקו לא במחלבה בה השגחנו - בנתיבות אלא במקום אחר, בקיבוץ יטבתה על יד אילת. וגבינות עושים בצפון במקום אחר בכלל. על סמך הטענה ששני המשגיחים שלי במחלבה בנתיבות נשארו על מקומם, ובאים וטוענים שהכל אותו דבר!..

ובנושא השגת גבול ברצוני להוסיף:
על הפסוק בפרשת שופטים, (יט, יד.) "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים", אומר רש"י: לא תסיג, פירושו מלשון נסוגו אחור.

"רעך", אומרים חז"ל: "רעך ורע אביך, זה הקב"ה". כאן מדובר על נסוגו אחור, גבולו של הקב"ה אשר בסייעתא דשמיא מרובה 'גבלו ראשונים', הוא אשר נסוג אחור ועל כך כואב הלב.

אני פונה מכאן למפרסמים שהם שומרי תומ"צ: זיכרו, לא את גבולִי שלי השגתם. אלא השגתם את גבולו של הקב"ה ורוצים לומר לציבור שזה נשאר כמו שהי'.

פרק ו:
מצלמות: העדר אמונה!

הם מפרסמים שמוסיפים הידור על ההשגחה שלנו, הוסיפו והתקינו מצלמות.
יש גבול כמה ניתן לעשות צחוק מהקב"ה. מה נותנות המצלמות?
דבר אחד הן נותנות: העדר אמונה!

הרי כולנו יכולים להבטיח שאין חלב טמא מעורב בחלב. אף אחד לא מעלה בדעתו שערבבו כאן חלב טמא. אם כן מה יתנו לנו כאן מצלמות?

הרי היו יכולים גם להימנע מהתקנת מצלמות ולתת את החלב למעבדה ולהוכיח אם יש כאן חלב טמא או לא?

אלא, שיש כאן ענין רוחני, שחז"ל אסרו "חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו"!
ובמקום שיהיה ישראל רואהו באים ואומרים יש מצלמות שרואות...

האם יעלה על הדעת שבכל מצב שההלכה דורשת שיהי' 'ישראל עומד על גביו', נסתפק בהתקנת מצלמות?!

ידוע מה שמבואר בספרי חסידות, שחלב עכו"ם מזיק בעיקר לאמונה.


מצלמה במשחטה. צילום אילוסטרציה: יהודה צייטלין, איווה

כיום, כאשר רח"ל נפרצו פרצות בבתי ישראל, מה שלא הי' בדורות האחרונים, בנים ובנות טובים רח"ל שיצאו לתרבות רעה. מי יכול לתקוע לידנו, שלא החלב ששותים הוא הגורם.

המצלמות ברפתות באו בתחילה רק כהמצאה כדי לראות ולהבטיח שהחליבה שנעשתה בשבת היא ע"י גוי ולא ע"י יהודי. וגם זה לא הצליח ולא הועיל כפי שהמצלמות בשמיטה הוכיחו שאין בהם כל תועלת.

פתאום נפלה המצאה חדשה, לספר לציבור שע"י מצלמות יש כאן חלב ישראל.
האם יש לנו ספק שיש כאן חלב של 'דבר אחר', הרי גם כשבטוחים שאין דבר טמא בעדרו ואף לא בתחומו, עדיין אין זה מספיק כדי להיות חלב ישראל. וכאמור, הדין הוא שצריך חלב ישראל שישראל רואהו, לא חלב עכו"ם ולא חלב שחלבו עכו"ם.
 
פרק ז:
תהליך הענינים

וברצוני להסביר את תהליך הדברים כפי שארעו:

בהשגחתי הי' חלב ששמו הי' 'חלב יטבתה' וכן 'שוקו יטבתה', 'יוגורטים' ו'מעדנים'. מה שהי' חסר זו גבינה. דובר על כך הרבה זמן והבעי' היא שהגבינה היא החלק הפחות רווחי מאשר שאר מוצרי החלב. הגבינה מצריכה כמות גדולה של חלב ביחס למוצר הגבינה, כידוע.. ולכן הוא לא ריווחי כל-כך כמו היוגורט, החלב והשוקו.

לפני כשנה הוחלט בכל-זאת, שחב' שטראוס תתחיל לעשות גם גבינה בהשגחה. לא במפעל בנתיבות שהוא מפעל קטן מידי, אלא במפעל של שטראוס בצפון שהוא מפעל גדול וממילא מדובר על הרבה רפתות חדשות ועל צורך בארגון חדש של ההשגחה שם.

יותר מחצי שנה עבדנו לבדוק רפתות והכנו מסלול של רפתות שיהיו בלי פרות מנותחות ובאפשרות להשגיח עליהם מתחילת החליבה. וכן סידרנו מסלול של הובלת החלב. התכנון עדיין במגירה במשרדי.

אמנם, הנהלת שטראוס ביקשו שרוצים לעשות את כל הגבינות שמיוצרים על ידם תחת ההשגחה. אך הסברתי להם שזה יהי' קשה עבורם. ואין זה מציאותי שכל הגבינות כולם יהיו בהשגחה, מכיוון שהם לא יצליחו להגיע לכך שכל הרפתות הרבות יהיו בלי פרות מנותחות וכן הם יצטרכו להעסיק הרבה משגיחים.

ולכן הצעתי היא שמוכרחים לחלק את הגבינה שבהשגחה, בקו-יצור נפרד משאר הגבינות שלהם. וכן מובן שיצטרכו להוסיף מיכלי חלב חדשים ולשמור על הפרדה בין כלי החלב שבהשגחה למיכלי החלב שנחלב מבהמות המנותחות.

כמו כן, יצטרכו לעשות חלוקה ברורה בעיצוב ובכיתוב של האריזות (כפי שהי' נהוג עד היום) כדי למנוע בלבול בציבור בין הגבינות שבתוצרת הרגילה של שטראוס לבין הגבינות שבהשגחה שיהיו תחת הלוגו של 'שטראוס מהדרין'.

● ● ●

תוך כדי עבודה רבה על כל הנ"ל, פתאום שטראוס מבקשים פגישה. ובפגישה הם מסבירים שקיבלו הצעה שמְקֵלָה עליהם. חוסך בהשגחה, וממילא חוסך בהוצאות. מאשרים להם חלב של תנובה הרגיל. ומה שצריכים פיקוח, הרב יסדיר עם תנובה!

הם באו לבקש סליחה על כל העבודה שהשקענו בהשגחה ולהודיע לי שהם לא ממשיכים איתנו אלא מעבירים את הגבינות להכשר אחר.

אמרתי להם: אם זו החלטה שלכם, איני יכול לומר לכם מה להחליט ולעשות. אך דעו דבר אחד: אם תכתבו על הגבינה שזה "בהשגחה מתחילת החליבה" אני אסתלק גם מההשגחה של היוגורטים. שקר אני לא סובל.

אמנם, אני מוכרח לומר כי חב' שטראוס בטבעה היא חברה אמינה ולא היתה להם כוונה לרמות את הציבור. הם בכלל לא התכוונו לכך.

אחרי ארבעה חדשים שיצאה הגבינה, שוב מבקשים פגישה והפעם, היות שאנו עושים שוקו בשם 'יטבתה' אך באריזות קטנות, הם מוכרחים לעשות באריזות של שני ליטר וזאת רוצים לעשות לא בנתיבות אלא בקיבוץ יטבתה ליד אילת. ויעשו זאת ביטבתה בהכשר אחר. והוסיפו שזה דחוף מאד כי מפסידים הון רב בכל יום שזה מתעכב.

עניתי להם שלא ייתכן ש'שוקו יטבתה' יהי' עם אותו שם 'יטבתה', כשחלקו בהכשר שלי וחלקו בהכשר אחר. זה יטעה מאוד את הציבור. ולכן באם תחליטו לעשות בקיבוץ ביטבתה תחת הכשר אחר, איאלץ להפסיק לתת הכשר על השוקו ועל החלב, מחמת ששניהם נקראים 'יטבתה'. לא ייתכן לבלבל את הציבור.


מקרר שטראוס בכפר-חב"ד (צילום ארכיון: ברלה שיינר, COL)

נענו ואמרו: אם כך, אנחנו צריכים להחליט ונודיע החלטתנו. שואל אותי המנכ"ל האם אני מוכן לתת השגחה גם על קיבוץ יטבתה? עניתי שאינני יודע, לא בדקתי את יטבתה מעולם. ואם תרצו אני מוכן לבדוק אם שייך לתת השגחה.

א' המנהלים קלט שהגיע למבוי סתום, ואמר: "כן, אבל הרב ירצה 'השגחה מתחילת החליבה'?..."

כאומר, שאם כך שאלתו יורדת מהפרק, שהרי לא זו הכוונה בדבריו, שנשגיח מתחילת החליבה, שהרי יש לו רב אחר שמציע לו קולות ונותן השגחה גם ללא זה.

חיכיתי כמה ימים לתשובה, והגיעה אלי ידיעה מאחורי הקלעים, [אינני יודע היום עד כמה היא היתה אמיתית, אך כך נודע לי] שמתכננים יום השקה לשוקו יטבתה של 2 ליטר.

שלחתי להם מכתב שאני מבין שלקראת הפסח תעבירו הכל להכשר אחר כי יש לכם בעיות עם השגחתי בפסח כפי שאסביר להלן. ואם כן אין זו צורה מתאימה לעבור פריט פריט להכשר אחר, היינו כעת לרדת מן השוקו, ולקראת פסח יעברו עוד מוצר שאינני מאשר לפסח וכו'. הנהגה כזו אינה הוגנת כלפי הציבור וגם לא כלפיי. אם החלטתם לעבור להכשר אחר, עליכם לעשות את השינוי בבת אחת.

אני מוכרח לומר כפי שהגדרתי קודם את חברת שטראוס, הרגילה בהגינות ואמינות, מייד הם ענו שאני צודק. זה באמת לא הגון והם מוכנים לעבור הכל ומיד מפני שכבר לפני חודשיים הם הכינו אריזות מודפסות עם הכשר אחר...!!!

הכל מוכן ואין צורך אפילו להדפיס אריזות הם מוכנים מיד לעבור.

ובכן יום הרביעי ה' שבט נקבע ליום האחרון בהשגחתי. ביום החמישי השמידו המשגיחים את כל האריזות עם החותמת שלי. והתחילו לעבוד בהכשר אחר.
היתה מודעה מטעם חברת שטראוס, בנוסח של 'משטה אני בכם', נוסח שלא מתאים להגינות.

כותבים שהם מבקשים את טובת הציבור כדי שלא יתבלבלו הלקוחות, לכן הם מאחדים את ההכשרים...

בתשרי הכניסו הכשר אחר לגבינה כדי לבלבל הציבור ובשבט מאחדים את ההכשרים "כדי שלא לבלבל הציבור"...

זו היתה כ'עצת אחיתופל' שבעצם קלקלה את האמינות של שטראוס.

פרק ח:
בעיית המילקי ויוגורט 'דנונה' לפסח

אמרתי קודם שהיו להם בעיות אתי בקשר לפסח. וברצוני לבאר. אומרים שאני מחמיר. וברצוני להסביר את החומרות שלי.

בכל השנה ייצרו 'פודינג' מיוחד ששמו "מילקי". בפודינג הזה נכנס מייצב המגיע מחו"ל, והוא הרכיב ששומר על הפודינג נוקשה יותר, כדי שהפודינג יחזיק את עצמו. המייצב הזה מגיע מחו"ל עם הכשר לפסח של רב שהי' מאד מקובל אולם הרב הזה טעה בהלכה.

המייצב הזה מקבל את קשיותו ע"י ייצור באלכוהול. האלכוהול הזה בעצמו, הוא כשר וגם אינו ראוי לאכילה. הוא נקרא איזו-פרופיל אלכוהול.

בכל השנה, מבשלים באלכוהול זה 'מייצב' מחמץ. ובאותו אלכוהול שבישלו את המייצב של חמץ, בישלו גם את המייצב מסוכר לפסח. המפעל בחו"ל שמייצר את המייצב, סירב לפתרון של החלפת האלכוהול.

ואבאר את הענין. ובפרט שיושבים כאן רבנים וכן אברכי הכולל 'פעמי יעקב', אפשר קצת לדבר יותר למעשה:

הייצוב של החומר בא מן האלכוהול וממילא האלכוהול יש לו דין של 'מעמיד'.

אמנם, בכל האיסורים מעמיד אינו מתבטל ואוסר רק אם יש לו איסור 'עצמי'. אך אם יש בו איסור 'בלוע' בתוכו (בענייננו: החמץ הבלוע באלכוהול), הוא מתבטל.

אך מבואר במגן אברהם (סי' תמ"ב סק"ט), שבחמץ אוסרים אף מעמיד שבלע חמץ, כגון קיבה שהיתה שרויה מעת-לעת בכלי של חמץ ולאחר מכן העמידו עם הקיבה גבינה, הגבינה אסורה באכילה בפסח.

אכן, במחצית השקל הקשה: מדוע שונה דין מעמיד שבלע חמץ ממעמיד שבלע שאר איסורים? יש על כך תירוצים רבים.

החוות דעת במקור חיים כתב שדין זה שמעמיד שבלע איסור, אין לו דין מעמיד. סיבת היתרו הוא מכיון שהוא מוגדר כ'משהו' בלבד אך בפסח הרי חמץ איסורו במשהו. ולכן מעמיד שבלוע במשהו חמץ יהי' אסור מדין מעמיד.

ובמג"א מבואר, דגם כשנתערב לפני פסח הוא אוסר מדין מעמיד. וזה אמנם לכאורה לא מתאים עם ביאור החוו"ד במקור חיים, מכיון שלהחוו"ד האיסור כאן הוא מצד 'משהו חמץ' וקודם הפסח אין איסור משהו.


מילקי. צילום: יח"צ

בכל אופן הלכה למעשה פוסק המגן אברהם כנ"ל שבחמץ אוסרים מדין מעמיד גם מעמיד שבלע חמץ.

ובאשר לדברי הרב הנ"ל שהאלכוהול אינו ראוי לאכילה ומחמת זה רצה להתירו,
במחילה מכבודו, יש בית יוסף מפורש בסימן פ"ז שמביא מחלוקת ראשונים ופוסק להלכה שגם 'פֶּרֶש' אעפ"י שהוא עצמו אינו ראוי לאכילה, בכל זאת הוא יכול לשמש כמעביר טעם של איסור לתוך היתר.

כלומר, הפרש עצמו אינו יכול להפוך לאיסור כי אינו ראוי לאכילה, אבל הוא נושא עמו טעם ומעבירו לשני. ובעניננו: האלכוהול נושא עמו ומעביר את טעם החמץ למייצב שעשוי לפסח.

זו הסיבה שלא נתתי לייצר מילקי לפסח.

היו עוד שינויים שדרשתי בכל היוגורט 'דנונה', בכל הסוגים והטעמים של היוגורט, בגלל בעיה של קטניות. וכעת באו שרוצים לשנות מהדרישות שהיו עד היום. אך אינני יכול לעכב את הציבור בפרטי הלכות ובאריכות הדברים ולכן לא נאריך בכך.

אלו 'החומרות' שלי... אינני יודע איך להקל בהם. ולכן יש הכשר עדיף ממני.

אבי הרב זללה"ה הי' מתפלל רבות בעד העיר בני ברק, שמעתי מאברך חסיד צאנז, שכאשר אבי הי' במלון 'גלי צאנז' בנתני' הוא פגש בו על גג המלון, והוא שם לב שאבי ממלמל בשפתיו ומסתובב אנה ואנה. האברך שאל את אבי: מה הרב עושה כעת על הגג?

בד"כ הי' אבי מתחמק, אך לאותו יהודי הוא ענה: "כשאני בבני ברק אני מתפלל על העיר בני ברק. אך כשאני בנתני' אני מוכרח להתפלל על בני ברק מכאן". הוא דאג לעיר בכל מקום ובכל זמן. זה הי' בראש מעייניו תמיד.

כשאנו נוסעים מחר לקברו בהר הזיתים, צריכים לבקש שימשיך להתפלל בעד העיר, בעד הכשרות בעיר, בעד הצניעות בעיר, ובעד שלום העיר, שלא יהי' פרץ וצווחה בעירנו. וחיים ושלום יהי' לכולנו. והשי"ת יזכנו בקרוב ממש לקבל פני משיח צדקנו ויקיצו וירננו שוכני עפר.