מאת חיים ברון, COL

לשולחן המערכת הגיע סיפור מדהים ומצמרר כאחד. הוא אירע אומנם לפני 25 שנים, אך מקבל משמעות מדהימה בימים אלה.

בחג-הסוכות תשמ"ה, במהלך התוועדות עם הרבי ב-770, התעלף הרב זלמן ליברוב.

וכך זה תואר ב'תורת-מנחם': ["באמצע השיחה התעלף אחד הנוכחים, והפסיק כ"ק אדמו"ר שליט"א  ואח"כ אמר:

"כאשר מדברים אודות 'הלומד את התורה מעוני' - בוודאי אין הכוונה למצב התעלפות ח"ו, שכן, כאשר אדם נמצא במצב כזה - אינו שייך לעניין של עבודה כלל, לא שייך לדבר עמו ולא שייך לתבוע ממנו כו'.

"כאשר כוחותיו של האדם פועלים פעולתם באופן המתאים, אזי שייך לתבוע ממנו שאפילו אם הוא נמצא במצב של עוני, ועד לעוני כפי שהי' אצל הלל הזקן (כנ"ל ס"ט) - גם אז צריך ללמוד תורה, עד שיגיע למצב הלימוד דהלל הזקן... שהרי אמרו חז"ל 'כאו"א מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב'; משא"כ כאשר נמצא במצב של התעלפות.

"ולכן, לכל לראש יש לעוררו מההתעלפות, ויה"ר יקויים בו '(כאשר יענו אותו) כן ירבה וכן יפרוץ"].

25 שנה לאחר-מכן, בשבוע של פרשת שמות בו נכתבו המילים "כאשר יענו אותו" וכו', עבר הרב ליברוב את התאונה הקטלנית, בדרכו מחתונה משפחתית - בו נהרג בנו.

כתב COL בניו-יורק מוסיף, כי אמש (מוצאי-שבת) התעורר הרב ליברוב. הוא זוכר את התאונה.