מאת: הרב ישראל מיפעי, יועץ נישואין

התגובות המגוונות שנתקבלו במערכת מאז עלה נושא שלום הבית לדיון באתר, מעודדות ומדאיגות כאחד. מצד אחד, רבים נחשפו כאן לרעיונות ולטיפים מועילים בפיתרון קונפליקטים שונים בחיי נישואיהם ומבלי להיחשף יתר על המידה.

לאידך גיסא, כאן רק נתגלה היקף התופעה המדאיגה בנושא כאוב זה. וכנראה, זהו רק קצה הקרחון.

אולם, ישנם עדיין כאלה המסופקים בתועלת חשיפת הנושא לדיון. ומביעים חשש ויתכן אף מוצדק, חינוך הילדים קודם לזוגיות ההורים!!! 

חלקם אף מתנגדים לכך ומביעים טרוניה והתנגדות בטענות שונות: בעיות בזוגיות אמורות הרי להיפטר בדיון סגור בין הזוג ליועץ/ לרב/ למשפיע וכדו' ולא בפאנל פתוח לכל דיכפין. וחמור מזה, הנזק הרב שעלול להיגרם לצעירי הצאן כתוצאה מחשיפת נושא כה רגיש ודיסקרטי! אחרים לעומתם טוענים, אדרבא, דרך במה אנונימית זו ניתן מענה וסיכוי לשיפור הזוגיות אצל ההורים, וזו תניב בעקבותיה תוצאות טובות גם בחינוך הילדים.

הורים, שימרו על ילדיכם

לדידי, ישנה כאן טענת בריא ושמא. הטענה מפני החשש לנזק חינוכי לילדים הוא בגדר ספק וספק-ספיקא, ראשית משום שהתוכן המתפרסם כאן במדור, אין בו משום גילוי מרעיש וחדשותי העלול לשבש את מחשבתם הטהורה של ילדי ישראל, המסר די שיטחי וכללי ובלאו הכי הצעירים כבר חשופים להנהגת הוריהם בבית.

ואם כבר, אזי כדאי שייחשפו לתכנים אלו באינטרנט ולא ישוטטו אי-שם בתכנים מסוכנים.

לעומת זאת, תופעת הגירושין במחננו (או טרום גירושין) המבהילה בהיקפה, שרק עולה בהתמדה, מדאיגה ומזיקה הרבה יותר. התוצאות הן הרסניות ומשאירות משפחות רבות שבורות וכואבות.

שנית, לטוענים נגד, השאלה היא נגדית, אם חינוך ילדיכם כה חשוב לכם, מדוע האינטרנט בביתכם חשוף לעיניהם? וכי מה יעשה הבן ולא יחטא? ראשית, יש להוציא את האינטרנט כליל מהבית גם זה ה'כשר' וגם כשהתירוץ הוא רק לצורך עבודה... וכדו', (הילדים ילכו רחוק יותר וכשמתרגלים – מתמכרים!!!).

דוגמא אישית, והשקעה בחינוך עצמי לזוגיות טובה, יעניקו לילדיכם חינוך בדרך טובה יותר?!

כיום לצערנו, ישנם כאלה המחפשים שיטות שונות ומשונות לשיפור הזוגיות ורועים לשם כך בשדות זרים. אחרים אף צורכים ספרות זולה בנושא, כדי למצוא מזור למצוקתם. כך גדל בתוכנו דור נבוך ומתוסכל.

מחובתנו להציב את נושא החינוך לזוגיות טובה בעדיפות ראשונה! ולפעול בכל דרך אפשרית לשיפור המצב, זהו צו השעה! לאף אחד אין ביטוח שבמשפחה 'שלי זה לא יקרה'.

אין ספור פעמים הדגיש הרבי את הנחיצות הגדולה בהשכנת שלום בין איש לאשתו, ובלשונו הק' (אג"ק כ' עמ' י"ט):"...ולתוכנו עונה הנני מבלי לחכות על התור, בו כותב אודות היחסים בין איש לאשתו וכו' – ובהתאם לפסק דין חז"ל אודות הבאת שלום בין איש לאשתו שאדם אוכל פירותיהם וגו', מובן שכל יגיעה והשתדלות כדאיות בזה, וקל להבין".

המטרה במסגרת זו נועדה להאיר נקודות חשובות ולהסיר אבני נגף אצל זוגות המתקשים לנהל את ביתם בשלום ושלווה. אנו תקווה, שגם טיפ קטן או רעיון כלשהוא יסייע לזוג נוסף להיות טוב יותר. וגם אם לא הצענו את הפיתרון המושלם, הרי בהקשר לכך אומר הרבי: "ששלום אפי' גרוע, טוב יותר ממריבה אפי' קלה וטובה"...

בהצלחה.

להיות סמרטוט?

איפה עובר הגבול הדק של לוותר לאישתי על הרצונות שלה (המנוגדים לשלי) לבין להפוך להיות "סמרטוט"?

● ● ●

תשובה: רצונות מנוגדים קיימים כמעט אצל כל זוג, זהו דבר רגיל ונורמלי. אולם תחושת התסכול שלך נובעת כנראה ממקום אחר.

חוסר הערכה הדדית, ואי לגיטימיות לרגשות הזולת ולצרכיו, הופכת כל בקשה לנטל כבד מנשוא. עצור ושאל את עצמך: אילו ידיד אהוב שלי או שכן חשוב היה מבקש ממני טובה כל-שהיא, כיצד אז הייתי מרגיש, תחושת ניצול וסחיטה או רצון טוב למלא את מבוקשו בשמחה...? הנה כי כן, הכל תלוי ביחסך כלפי הזולת, עד כמה הוא חשוב ויקר בעיניך.

לכל אחד מבני הזוג דרכים משלו. אולם גם כשהדרכים ביניהם שונות והרצונות מנוגדים זה לזה, ובכל זאת מטרתם תהיה משותפת - לבנות חיים משותפים ובניין עדי עד וכו', בסופו של דבר יגיעו לעמק השווה ובקלות יותר.  פתיחות ורגישות לצורכי רעייתך יעניקו לכם אושר סיפוק, ותחושה נפלאה. כך תחסכו מעצמכם לחיות כזוג "סמרטוטים סחוטים"...

השקעה בעייתית

בעלי ואני ב"ה מסתדרים. יש כמובן חילוקי דיעות וכדומה, אך ממש בגדר הנורמה. בעלי אדם נמרץ מאוד ופעיל השואף להתקדם ועושה מאמצים רבים על מנת להתקדם ולהשתדרג בעניינים כגון: דירה, רכב וכו' ואילו אותי זה פחות מעניין ואני שואפת יותר ומתמקדת בעניין חינוך הילדים וכו'.

כשאני אומרת לו:"אולי נשקיע בעניין חינוך הילדים קצת יותר מחשבה ועבודה, הוא מצד אחד לא מתנגד וכביכול מתחיל לעשות בעניין, אולם זה מחזיק מעמד לזמן קצר והוא נתון הרבה יותר לענייני כספים וכדומה. איך ניתן למשוך אותו לכיוון שלי? איך אפשר ליצור אצלו רצון פנימי להתמקד בעניינים החשובים יותר? תודה.

● ● ●

תשובה: פרופיל הזוגיות שלכם הוא כנראה פרופיל של זוג משלים. אחד משלים את השני. את דואגת יותר לרוחניות בבית ולחינוך הילדים, בה בשעה שבעלך טרוד רק בפרנסת המשפחה ובדאגה לצרכיו הגשמיים של הבית.

בעצם, שניכם אמורים להיות אחראים על הצד הרוחני של הבית, עם דגש חזק יותר של הבעל. אולם אצלכם המציאות שונה וסיבות רבות לכך. שניים מהם: א. כנראה שבבית הורייך הושם דגש חזק יותר בחינוך ופחות ברכושנות והצלחות גשמיות, ואילו אצל הורי בעלך, המצב היה הפוך או שונה. ב. מן הסתם, הנך רגישה וסובלנית, וקרובה יותר לחינוך הרבה יותר מבעלך. הוא בלבו פנימה כנראה מרגיש מרוצה מכך שאת מטפלת בחינוך הילדים ומשלימה את חסרונו בכך. וכמובן שנוח לו עם זה.

לכן, הייתי מציע לך להמשיך להשתמש בכישרונותיך הברוכים, בהם חנן אותך ה' ולהשקיעם בחינוך ילדייך. את בעלך שתפי בדברים מעשיים יותר, כגון השתתפות קבועה ב'אבות ובנים', סיפור חסידי לפני השינה, השתתפות באסיפת הורים וכדו'. כך אולי יהיה שותף ורגיש יותר בחינוך ילדיכם.

חבל לאבד הרמוניה משפחתית בשל ציפיות שלא מתממשות.

עזרה בבית

שאלתי חשובה ששאלתי בפעם הקודמת ולא נעניתי. אנו בשנות ה-30 לחיינו, מטופלים בילדים קטנים. בעלי עובד קשה מבוקר ועד ליל(חוזר בד"כ כשהילדים ישנים) ובכך מסתכם תפקידו. הוא מאמין כי תפקידו כבעל הבית הוא לפרנס, וכל השאר מוטל על האישה, חשוב לציין כי גם אני עובדת מחוץ לבית, וכמובן עול הבית, נקיון, בישול, ילדים וכו' מוטל עליי. הדבר מעיב עליי נפשית כי אני חשה שאני מתמודדת לבד בניהול חיי המשפחה, וכי הילדים לא מרגישים ממש את אבא, וכמו"כ פיזית הדבר קשה ודורש כוחות רבים. 

ניסיתי להניעו רבות בדרכים שונות ולעודדו ליותר עשייה בבית, בעיקר בכל הקשור לילדים, אך ללא הועיל. מה ניתן לעשות ע"מ לשפר ולשנות את המצב, וכמובן בדרכי נועם? 

אודה מקרב לב על תשובתכם.

● ● ●

תשובה: משאלתך עולים וצפים רגשות של תסכול, אכזבה, עייפות פיזית ונפשית הנובעים מניהול בית לא תקין. אכן, בית אינו יכול להתנהל כראוי כאשר עומס של תפקידים ומטלות רבות נופלים בעיקר על צד אחד.

על מנת להשפיע על בעלך להגיע להבנה, שעשייה בבית חשובה לא פחות מעשייה שמחוץ לבית, וכן שתרומתו עשויה להועיל מאוד לשניכם ולשיפור חיי משפחתכם, עליכם להסכים יחד על מגשר/משפיע או יועץ המקובל על שניכם, ולהיוועץ עימו כיצד ניתן לשנות את הסדר הקיים ולהחליט סדר חדש ועל שינויים מהותיים שיתקבלו על דעת שניכם. המשך התנהלות כזו רק תחריף את המצב.

לידיעתכם! כעת הנכם הורים לילדים קטנים ואתם רק בתחילת דרככם. באם לא תשכילו כבר עתה לערוך שינוי וסדר בחייכם ותשאירו את המצב כמות שהוא, אזי נכונו לכם בהמשך התמודדויות קשות ומורכבות יותר. ויפה שעה אחת קודם!!! 

אפס מחמאות

בעלי לא מסוגל להחמיא לי על שום דבר. מאמץ גדול או קטן כביכול הכל מובן מאיליו... הוא בא מבית שרק דרשו ודרשו ואפילו הילדים (רובם) לא נקראו בשמם הפרטי. אלא בכינויים מכינויים שונים... 

כשהתייעצתי עם איש מקצוע הוא אמר לי שלבעלי יש בעיה עם האישיות שלו עצמו. וברגע שהוא מחמיא לאחר זה מציב אותו במקום חסר ביחס אלי. והוא לא מסוגל להתמודד עם הצלחת השני כיוון שזה מחייב אותו להיות בסדר במישור האישי שלו. הייתכן???

● ● ●

תשובה: בשאלתך הבעת קביעה, לפיה בעלך אינו מסוגל להחמיא לך על שום דבר והכל אצלו מובן מאליו. ציינת גם, כי בהתייעצות עם בעל מקצוע הביע הוא את דעתו כי לבעלך ישנה בעיה עם האישיות שלו עצמו וכו', ושאלתך: "היתכן???

ראשית, אינני מוסמך לקבוע ולאשר את קביעתו של יועץ זה או אחר. שנית, את בעלך לא אבחנתי ולכן איני מכיר אותו. אולם לעניות דעתי, את בעצמך זיהית את שורש הבעיה בכך שנוכחת לראות כי כך נהגו בבית הוריו, לדרוש ולדרוש מבלי להעניק לזולת. תכונה זו של קבלה ללא נתינה, ודאי משפיעה על יחסו לזולת.              

במצב זה, מומלץ לפנות ליועץ מקצועי המתמחה באימון אישי על מנת לקבל את הכלים המתאימים שיסייעו לבעלך לשפר את רמת רגישותו ויחסו לזולת ובפרט אלייך. טיפול (חיצוני) אישי ומקצועי, ותרגול עיקבי, מלווים כמובן בהבנה ועידוד מצידך, ישפיעו עליכם רק לטובה.

שליחות

בעלי ואני יצאנו לשליחות למרות שמלכתחילה היה ברור שהוא לא ממש מרגיש מתאים לתפקיד של שליח מצליח שמרים פרוייקטים גדולים, אלא יותר מישהו שקט שמתאים לעבודה שקטה וכו. 

כיום, לאחר 4 שנים בשליחות, הוא לא ממש יוצא מגדרו לעשות פעילות, ויותר מחכה שהדברים יקרו מעצמם, וכשמזמינים אותו אז הוא לפעמים מוכן ללכת וכו', אבל לא יוזם בעצמו. 

האם יש טעם להמשיך מתוך תקווה שהדברים ישתנו, או שזה פשוט לא מתאים לאופיו ואין טעם לנסות לשנות אופי, במיוחד כשאין רצון כ"כ מצידו...

● ● ●

תשובה: בשאלתך ציינת בין השאר, שזה כארבע שנים הנכם בשליחות ובעלך אינו לוקח יוזמות מעצמו וכו'. ובכן, לפני שניגש למענה, רציתי לצטט מדברייך ולברר מס' דברים:

א."היה ברור שהוא לא ממש...", למי משניכם היה ברור שהוא לא ממש...לך, לו או לשניכם? ב."שליח מצליח שמרים פרויקטים גדולים"... מי הוא זה שמצפה ממנו להרים פרויקטים גדולים? ג."הוא לא ממש יוצא מגדרו..." זה שהוא לא יוצא ממש מגדרו, את מי זה כן מוציא מגדרו?...

כמדומני, שתשובות לשאלות אלו רמוזות בהמשך דברייך: "האם יש טעם להמשיך"? כלומר, בלי כל זה, אין טעם להמשיך בשליחות...

אולם, את התשובה האמיתית כתבת את לעצמך: "זה פשוט לא מתאים לאופיו ואין טעם לנסות לשנות אופי, במיוחד כשאין רצון כ"כ מצידו..."!!!

תשומת לב

אנחנו למעלה מארבעים שנה נשואים. כל הילדים כבר לא בבית, נשארנו אנחנו לבד. מעבירים את הזמן עסוקים ומרוצים, אך ישנו דבר שדי מציק לי, וזה המחמאות. לעולם לא יחמיא על האוכל,וכששואלים אותו איך האוכל התשובה תמיד: בסדר...

וכשאני מתלבשת והבגד יכול להחמיא לי. לעולם לא יאמר אוי כמה יפה שאת נראית.. אין מצב אבל יכול להיות שאני לובשת בגד שאינו חדש וחרשתי עליו כמה שנים פתאום יאמר: אוי "יש לך בגד חדש"???תתחדשי... 

● ● ●

רציתי לציין שאני נראת צעירה יותר מגילי וכן המרץ לא בטוח שלצעירות יש יותר..מה יכול להיות הסיבה לחוסר תשומת הלב??

תשובה: ארבעה עשורים של חיים משותפים, זהו זמן די ארוך מכדי לשנות דברים באופיו של בן זוג. אתם אומנם מעבירים את הזמן ומרוצים יחד – כך ציינת - אך בעלך 'עדיין' לא למד לפרגן ולהחמיא לך.

התנהגות זו של בעלך, וודאי טעונה בדיקה מעמיקה ומקרוב. אולם מעניין לציין כי בשאלתך הזכרת, שהוא דווקא כן מחמיא לך ורק כשהבגד ישן ומשומש.

מה שלא ברור לי כאן הוא, האם מחמאה זו נאמרת בציניות או ברצינות. כי זהו באמת אבסורד להחמיא על דבר שלא ראוי למחמאה. אם המחמאה נאמרת בציניות, זוהי אכן משימה לא פשוטה מכדי לשנות את המצב. ואם אכן המחמאה נאמרת ברצינות, מתוך כוונה להחמיא, מומלץ לך לבדוק האם זה קשור ל'הוצאות מיותרות' על ביגוד שאולי מוגזמות לדעתו ואינן מקובלות עליו, וכוונתו בכך לעודד אותך לרכוש פחות ביגוד 'מיותר'.

זו בסך הכל אבחנה אחת שיכולתי לשער מהמידע הדל שהעלית בשאלתך. 

 אתם שואלים: פרויקט מיוחד ב-COL:
● חג הספרים: אתם שאלתם, הרב לוין השיב
● תזונה: אתה שאלתם, ד"ר רלי אבל השיבה
● בריאות תינוקות: אתם שאלתם, מומחה השיב
● ייעוץ זוגי: אתם שאלתם, הרב ישראל מפעי השיב
● ייעוץ הלכתי: אתם שאלתם, הרב דוד דרוקמן השיב
● ייעוץ חינוכי: אתם שאלתם, הרב יצחק ריבקין ענה