כשהרבי הסביר באיזה פרק תהילים צריך להתבונן ● האזינו
להאזנה לחצו על כפתור ההפעלה, או באופצייה הנוספת:
● לא מצליחים להאזין? לחצו כאן
(תרגום מילולי חפשי בלתי מוגה)
גם כאשר "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים", עד (כאמור לעיל) שרואים אפילו בעיני בשר והכל מודים שעתה זהו מצב שלא הי' כמוהו, הגם שבטח הכל יסתיים בטוב – אעפ"כ תובעים, שעוד בשעת מעשה תהי' לו שמחה כפי שתורת אמת דורשת, כלומר שמחה אמיתית,
לא ע"י שצובט בלחיו ואומר: כיון שצריך להיות שמח, הריני מחליט שאהי' שמח, בדוגמא שמצינו בכמה עניינים, שע"י "מחשבה טובה" גופא נפעל כבר העניין – אבל אעפ"כ אין זה דומה לקיום העניין בפועל, ביחד [עם המחשבה], ואינו "מצרפה למעשה" לאחרי זמן, כמבואר בתניא הדיוק "מצרפה למעשה", אלא ישנו המעשה בשעת מעשה ממש.
מתעוררת על כך השאלה: איך ייתכן דבר והיפוכו? תובעים ממנו שיהי' יתרון השמחה מן החושך, בעת ש"החושך יכסה ארץ",
- והרי הלשון "יכסה ארץ" הוא ביטוי מבהיל, ומוסיף בכתוב שזה עוד לא הכל, אלא זהו "ערפל" שלמעלה מ"חושך" -
ו"אין סומכין על הנס" עם כל העניינים, וצריך לעשות העניינים הקשורים בזה, כולל בדרך הטבע וכו' – אבל אסור שזה ייגע – אפילו לא באופן שיחליש – את שמחתו, עד שתורת אמת מעידה עליו, שישנה אצלו שמחה אמיתית?!
ומוסיפים שזהו ענין השייך לכל אחד ואחת שאליו מגיע עניין זה בחסידות [שנתבאר בד"ה ויהיו חיי שרה דהתוועדות זו – נדפס לאח"ז בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קמה ואילך], שנכתב בתורת כ"ק מו"ח אדמו"ר ממלא מקומו של בעל [יום] ההולדת – בסגנון זה או אחר, אבל תוכן הנקודה הוא כנ"ל,
וכתורת הבעש"ט, שכיון שהאדם שמע מזה, יש בזה הוראה עבורו ביחוד, שעליו להוציא מזה הוראה בפועל בעבודתו לקונו.
ולזה בא מזמור קכ"א [מזמור החדש דבעל יום ההולדת] ואומר, שאין כאן סתירה כלל: מתי אפשר ש"החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" יוכל לבלבלו? – לפני שמביט או לפני שיודע מ"ש במזמור קכ"א בספר תהלים, מזמור שנאמר ע"י "נעים זמירות ישראל", דוד מלכא משיחא, וכפירוש המפרשים, שנקרא "נעים זמירות ישראל" מצד שהזמירות נאמרו על ידו בשם כאו"א מישראל, עאכו"כ בנדו"ד, שהעניין כתוב בפירוש: כשבא העניין ד"מאין יבוא עזרי", הרי, אין הפירוש שיש כאן תמי' ושאלה וכיו"ב – אלא, תיכף נאמר כאן מניין בא עזרו של יהודי, שעזרו של יהודי הוא – "מאין":
"מאין" בגימטריא ק"א, ככל המעלות שישנם ב"מאה ואחד", כמבואר בלקו"ת, עד שמקשרים זאת במאמרי רבותינו נשיאינו במאחז"ל הידוע "אין – מזל לישראל",
...ובזה מתחיל מזמור קכ"א, שעזרו של יהודי הוא, מלכתחילה בפשטות: "מאין – יבוא עזרי".
אמנם, לאחר מכן נדרש שהעזר לא יישאר רק ברקיע השביעי... לא רק במזל שבנשמה, לא רק ביחידה שבנשמה, שהרי, יהודי רוצה שהעזר יהי' אצלו בטוב הנראה והנגלה, "אוצרך הטוב לנו – תפתח", ועל זה ממשיך תיכף – "עזרי מעם הוי' עושה שמים וארץ": העזר מתחיל ונמשך "מאין", ד"לא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ", אבל אח"כ נמשך תיכף ה"עזרי" ב"הוי' עושה שמים וארץ", שבזה נכלל כל סדר ההשתלשלות, עד עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה הימנו
וממשיך – כיון שנמשך בעוה"ז התחתון, צ"ל עניינים מיוחדים שלא הוצרכו להבהירם בעולמות שלמעלה מזה, אפילו לא בעולם העשי' הרוחני – מיתוספת איפוא שמירה מיוחדת: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל",
היינו, שאע"פ שנמצאים בעולם ששייכת בו קס"ד דהיפך מ"לא ינום ולא יישן שומר ישראל", עאכו"כ דידע אינש בנפשי' שישנו העניין ["חטאינו"] שבגללו "גלינו מארצנו", "ישן מן המצוות" – שעי"ז "אלקיכם ישן הוא" למעלה,
הנה על זה אומרים שכל זה אין לו שייכות ל"עזר" זה, כי מקורו במקום ד"עינא פקיחא" (כמ"ש בזהר) ששם לא שייך כלל ענין השינה, כמדובר לעיל שהעזר בא "מאין", שלמעלה אפילו מהוי',
עאכו"כ כפי שנמשך ב"עושה שמים וארץ" הדרגא ד"לא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ", בחינת "עינא פקיחא" שלכתחילה לא שייך שם כללות ענין השינה, עד שע"ז נאמר ששם "לית שמאלא בהאי עתיקא", כולל אפילו "לית שמאלא" דקדושה, כי "כולא ימינא",
וזהו באופן ד"לא שניתי" – שלכן אומרים דבר ברור, שאפילו כפי שבאים ב"בירא עמיקתא", וב"בירא עמיקתא" גופא מיתוספים עניינים בלתי-רצויים – יודעים תיכף את ההבטחה גמורה, עד לוודאות גמורה, אשר "לא ינום ולא יישן שומר ישראל", ככל הפרטים כמ"ש בהמשך הפסוקים שלאח"ז.
ומזה ישנה נתינת-כח וביאור בפשטות, ביאור המובן לא רק ל"ראשיכם" "שבטיכם", אלא אפילו ל"חוטב עציך" ו"שואב מימיך" – כיצד אומרים שיהודי שמח בשמחה אמיתית, ובשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, וכמדובר [בהמאמר] בענין הענוה, שאין זה לפי שאינו מודע למתרחש בעולם; הוא יודע ש"החושך יכסה ארץ וערפל לאומים", ולכן עושה הוא כמה פעולות למנוע זה – אבל ביחד עם זה "שמחה תקיעא בליבאי מסיטרא דא", וכיון שזה נמשך מ"לית שמאלא בהאי עתיקא, כולא ימינא" – נעשית שמחה גם מאידך סיטרא,
...ואדרבה – זהו [השמחה] א' מכל שאר העניינים הפועלים לתיקון הענין ד"החושך יכסה ארץ" ו"ערפל לאומים", שהרי יהודי צריך לתקן גם הנהגת בני נח,
- כמדובר כמ"פ פס"ד הרמב"ם, בספר הלכות דהרמב"ם, שיהודי עליו לדאוג שבני נח ישמרו המצוות שנתחייבו בהם, ובהדגשה שבדבר – שעליו לשומרם מצד שניתנו להם בשעת מ"ת ע"י משה רבינו - הנה על זה אומרים, שזוהי העצה [=שמחה].
ולמרבה הפלא: ניסו דרכים שונות, ואילו דרך השמחה, לפרוץ עי"ז גדרי הגלות – עשו זאת יחידים, בחשאי, מזמן לזמן וכו', והרי צריך להרעיש את העולם, ולהוציא את העולם מהגלות שלו, דבר הכרוך בכך שיהודי מוציא עצמו מגלות הפנימית שלו, וכמדובר – לא עי"ז שלא רואה מה קורה בעולם, ומתחבא "תחת השמיכה", וטוען שאין זה נוגע לו, העולם הוא אחיזת עינים וכו' – אלא אומרים, שהעולם הוא מציאות, אלא – שזוהי מציאות ש"נמצא מאמיתת המצאו". אבל זוהי מציאות. ואדרבה – זוהי מציאות שרק מי ש"לא קדמה לו סיבה ועילה ח"ו" יכול הי' לברוא מציאות כזו.
וגם מה ש"גלינו" וזה ש"נתרחקנו" – ה"ז ג"כ לפי שזה בא מכחו וע"י אותו זה ש"לא קדמה לו סיבה ועילה ח"ו".
וביחד עם זה נותן הוא הכח – ואומר שזהו באמיתיות – לשמחה אמיתית, ואדרבה – מובטח לו, שבשעה שתהי' עבודת הוי' בשמחה ובטוב לבב – ה"ז מבטל לגמרי מ"ש אילמלי כן ח"ו, "ועבדת את אויביך" – נעשה ההיפך מזה לגמרי: ויכחשו אויביך לך"...
מאפשרים לכם לקבל
