ביום שישי יש להדליק לכתחילה את נר חנוכה סמוך ככל האפשר לזמן הדלקת נרות שבת (ורבים נוהגים בירושלים להדליק בקביעות כזאת את נרות השבת 25 דקות לפני השקיעה, ולא 40 דקות כמנהגם בכל שבת), ובשעת הצורך מדליקים מבעוד יום, אבל רק אחרי 'פלג המנחה' (בתל-אביב: 15:27).

חובה ליצוק די שמן או להכין נרות גדולים, כדי שידלקו לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבים (היינו כשעה וחצי אחרי שעת הדלקת נרות שבת). הנרות הקטנים הקרויים 'נרות חנוכה' אינם מתאימים לערב שבת.

מכיוון שחז"ל תיקנו להדליק את הנר בערב שבת בשעה זו, הרי זה זמן ההדלקה, ולכן אומרים "לזמן הזה". אחרים כתבו שלעניין זה "הכשר מצווה – כמצווה".

עדיף להתפלל מנחה קודם הדלקת נרות החנוכה (כנרות המקדש שהודלקו אחרי תמיד של בין-הערביים), אבל אין להתפלל ביחיד לצורך זה.

מדליקים תחילה נר חנוכה ואחריו נר שבת, הן מפני שהסדר הרוחני הוא שנר שבת קודם, הן מפני שמדליקים נר חנוכה גם בשליחות האישה, ועדיף לעשות זאת בטרם קיבלה שבת. אם הזמן דחוק, ידליקו האישה והבנות נרות שבת מיד לאחר שהדליק הבעל נר חנוכה אחד (למשל, בערב השבת הבאה), וכשהזמן דחוק עוד יותר תדליק לפניו או במקביל לו, ולא תמתין.

בבית-הכנסת מדליקים נר חנוכה לפני תפילת מנחה, ואם הזמן דחוק, אפשר להדליק עם הברכות גם קודם שהגיע מניין, על סמך הקהל שעתיד להתאסף אחר-כך.

מקורות: שו"ע ונו"כ סי' תרעט, ופסקי תשובות שם. 'מצות נר איש וביתו' סימן י והערות א-ב. נטעי גבריאל פמ"ד והערה י, פסקי תשובות סי' תרעז הערה 33, וש"נ.