אתם שאלתם, היועץ החינוכי ענה: בואו לקרוא את התשובות
1. שאלה:
יש לי ילד בן 5 מקסים , שכל בוקר יש לי איתו עימותים כיוון שאינו מתלבש בזמן. כל המשפחה צריכה לחכות לו שיתלבש "ויואיל בטובו" לבוא ולאכול משהו. זה מאוד מתסכל אותי כאמא כיוון שאני רוצה להוציא מהבית ילד רגוע ובאוירה נינוחה אך אם אני לא אלביש אותו ואסמוך עליו אני בוודאי יאחר לעבודה, (ביחוד שאחיו הקטן יותר כבר מתלבש בעצמו) מה לעשות ? האם להלביש אותו ולחכות שיגלה רצון מצידו להתלבש לבד ורק אז לאפשר זאת?
תשובה:
ראשית לכל דבר, כשמעוניינים להגיע לתוצאות איכותיות, לעולם אסור להגיע מתוך עימות. ככל שתשדרי רגיעה כך תקבלי את המשוב הנכון. ילדך מצפה לקבל ממך מסר של רוגע ולא של לחץ. ייתכן גם כי זו דרכו לקבל ממך מנת תשומת לב לה הוא זקוק על פי הבנתו. לעולם אל תשווי אותו לאחיו הצעיר, כל אחד ומעלותיו הוא ללא כל אמת מידה. כדאי לנסות לסייע לו ליצור מוטיבציה חיובית על ידי טבלת עיצוב התנהגות.
2. שאלה:
בני בן הכמעט 6 מאוד עסוק כל היום. יש לו רשימות והוא עושה רשימות וניירות.... הוא גם מאוד חומד דברים. ואם הוא מתארח אצל חבר שכן או קרוב משפחה ונראה לו משהו יפה (צעצוע, עט פנקס או כל דבר אחר) הוא יקח בשקט..... וגם בבית משהו מהמגירה או ממדף. הדבר מאוד מאוד מפריע לי כמה שאני אומרת לו שאסור ושאם לוקחים בלי רשות זה גניבה... לא מאוד עוזר. כיצד לחנך להפסק הדבר וכיצד להגיב שתופסים אותו על חם? הוא באמת ילד טוב אבל...
תשובה:
נראה כי מדובר כאן במקרה שיש להציב בו גבולות ברורים יותר בין המותר והאסור. סביר להניח כי בגילו הוא אינו עושה את הדברים מתוך מטרה 'לרכוש' לעצמו את רכוש הזולת. אלא שהגבולות אינם ברורים אצלו די הצורך. נראה גם כי יש צורך בהעברת מסרים אחידים אל הילד. ילד אשר חש בפרצה בחומת המסרים המועברים אליו מקבל את המסר כי ישנה דרך נוספת לעשייה, דרך שהוא זה היוצק את יסודותיה. ולסיכום, הדבר החשוב ביותר הוא, לא לתייג את עשייתו.
3. שאלה:
יש לי שני בנים צמודים עם הפרש של שנה, והם רבים הרבה מאוד. הם בני שלוש ושנתיים.
רציתי לדעת איך אני יכולה לגרום להם שכשיהיו יותר גדולים שיאהבו אחד את השני...?
תשובה:
ראשית, אין חיסרון בכך שאחים רבים. כך הם לומדים טוב יותר להכיר האחד בגבולותיו של השני, יודעים למה לצפות ולמה לא לצפות. מה שכן חשוב הוא, של תכניסי את האמוציות שלך אל תוך מריבותיהם. כל עוד הם אינם מסכנים אחד את השני, אין בכך כל חיסרון.
אדרבא, כך הם יגדלו באופן הבריא ביותר.
4. שאלה:
הבן שלי בן ארבע וחצי ונמצא במכינה... הבעיה שהוא נענש הרבה ב"חדר" בגלל שהוא שובב ומרביץ לפעמים ויש לו מרץ מעל הממוצע... לפעמים הוא לא רוצה ללכת בבוקר לחדר בגלל המורה/העוזר.דיברתי איתם ולא עוזר במיוחד-איך ממשיכים מכאן???
תשובה:
ענישה על רוב גוררת עוד עשייה בלתי חיובית.ככל שמרבים להעניש כך מייצרים חומר בערה איכותי יותר להיתקלות הבאה. זה שהוא שובב זו עדיין אינו חיסרון, הרי נאמר 'ורב תבואות בכוח שור'. חשוב לנצל נכון את שפע המרץ שיש לו ולנתב אותו לאפיקים חיוביים ומועילים.
ראשית, חייבים להפסיק את מעגל הקסמים השלילי שנוצר כאן. יש לתאם שיחת תיאום ציפיות עם המלמד, ליידע אותו על מאפייניו הייחודיים של בנכם, לשמוע כיצד הוא מתכוון להתמודד עמו בזמן הלימוד, לכוון ולהדגיש כי הנכם שותפים מלאים לחינוך בנכם, מאידך חשוב שתעבירו את המסר של הראייה החיובית ותוצאותיה הברוכות.
5. שאלה:
הילד שלי אוהב ספורט. גם משחק המון כדור רגל... וזה התחיל לענין אותו מאוד...
מה יש לעשות?
תשובה:
ראשית, חשוב שלא תגיעו למצב של מסלול התנגשות, דבר שהוא לעיתים בלתי נמנע כשרק נכנסות האמוציות אל תוך התמונה.
חשוב להסביר לו שאכן הנכם רואים בחיוב את הערך של 'נשמה בריאה בגוף בריא', אולם לא בתור סגידה לדבר, אלא מתוך רצון לשמור על גוף בריא היכול למלא את מצוות בורא העולם מתוך בריאות ושמחה.
ככל שתשדרו מסר ברור, כך יבין בנכם שהנכם רוצים את טובתו ויסיק את המסקנות הנכונות בס"ד.
6. שאלה:
בני לומד בת"ת ידוע של חב"ד. בבית אין לנו אינטרנט ולא טלויזייה. גם עיתונים למיניהם אין לנו בבית. רדיו לא מושמע כלל, רק מוזיקה חסידית. לפתע אנו שומעים את בננו היקר שכ"כ אנו משקיעים בחינוכו, מקלל ומנבל את פיו בעידנא דריתחא.
מאיפה הוא יודע לקלל בכלל? הוא הסביר לנו שיש ילדים בת"ת שכך מדברים בהפסקות כשמשחקים. מדובר בילדים ממשפחות של מקורבים וכדו'. שאלתי היא" א. איך מגיבים, מה בעצם עושים, מה הדרך הנכונה להתמודדות עם העניין? ב. האם עלינו כהורים לדרוש שהת"ת יהי' סטרילי רק ממשפחות משלנו? האם ילדינו צריכים להיות קורבן של קירוב לבבות?
תשובה:
סביר להניח כי אם אין בביתכם כל מקור לתארים אותם משמיע בנכם שי' הרי שמקורם הינו בחברה בה הוא מצוי. להפוך את החברה לסטרילית, אינו מציאותי לחלוטין.
בדיוק כפי שאינכם יכולים להפוך את כל סביבתו לכזו. למעשה, הכל תלוי בבית ובדרך בה הנכם בוחרים להתמודד עם הגברת מידת החסינות שלו.
ככל שתגיבו בבהלה ובחרדת יתר, כך תגבירו אצלו את הסקרנות שבדבר. חשוב להעצים אותו, לעמוד איתו על החיובי שבהנהגה חסידית, על כך שליהודי ישנה האפשרות לגרום נחת לבורא העולם ועל ידי כך להוסיף אור וקדושה בעולם. שוחחו איתו ברגיעה ולא תמיד רק בצמידות לאירוע כזה או אחר. נצלו עיתות פנאי איכותיות ובנו אותו כהלכה.
7. שאלה:
בנינו שיחי' בכתה א' והתגלו אצלו ליקויי למידה משמעותיים. באיזור שלנו המקום היחידי שמתמודד עם הבעיה באופן מקצועי הוא בית ספר מזרחיסטי. המורות חלקן בגילוי ראש, והרבה בעיות בתחום של יר"ש ואמונה טהורה. אבל מאידך - בת"ת אין להן את הכלים לעזור לו. המצב הוא שאוירה חסידית יהי' לו בהחלט אבל הוא לא ידע קרוא וכתוב ויצא מתוסכל מכשלונו בתחום הלימודי. זה אולי עלול לפגוע בו נפשית. מה עושים?
תשובה:
הפתרון המוצע לכם, לדבריכם, הינו הטוב ביותר שהנכם יכולים להעניק לילדכם. אלא שחסרון הדרך מעיק עליכם.
ככל שתבנו נכון את הדרך אל המטרה, כך יגדלו אחוזי הצלחתכם.
היפכו את בינכם לשליח חב"ד במקום. דאגו (בתיאום עם המורה) שהוא יגיד דבר-תורה קצר בע"פ פעם בשבוע. כשיגיע יום הולדתו, עשו התוועדות יום הולדת באופן שיגיעו הדיו לכלל אוכלוסיית ביה"ס.
רבות הן הדרכים ותכליתן אחת, להעצים את בנכם ולבנות אותו כשליח ונותן. תוך כדי, חשוב לבנות אותו נכון, לדבר על כל מיני התמודדיות שיהיו לו בדרכו שם. לתת לו להבין שישנן עוד דרכים, אולם לנו יש את דרכנו בה אנו הולכים. לבנות גאוות יחידה. כמו כן, חשוב לבדוק, ייתכן מאוד כי בשלב מוקדם או מאוחר תוכלו לשלבו בהדרגה בת"ת מן המניין. כך תרוויחו שני דברים בת אחת, גם תלמיד שיידע ללמוד בס"ד וגם תלמיד אשא אישיותו נבנתה כהלכה.
8. שאלה:
הבת שלי לומדת בתיכון בכתה י'. תמיד הייתה צנועה ובעלת הרגש חסידי. לאחרונה שמנו לב כי חלה התדרדרות בהתנהגותה. היא בוחרת בבגדים פחות צנועים ממש על הגבול ובכלל היא מונחת יותר בשטויות. ניסינו להעיר אבל זה גורם להתפרצויות זעם מצידה . היא טוענת שהיא יודעת מה היא עושה וכלום לא השתנה ובסך הכל יש לה טעם שונה משלנו. אנחנו יודעים שהמצב מסתבך אנחנו רוצים להציל אותה אבל לא יודעים איך. בכח זה לא הולך ואפילו בדיבורים מהר מאד הכל מתפוצץ בכעסים גדולים. מה הדרך להתמודד עם התופעה המדאיגה.
תשובה:
שלום וברכה,
ראשית, כלל גדול הוא בחינוך, לעולם לא בכוח. דבר הנפתר בכוח מגביר תסכולים והתמרמרות ועד לפיצוץ בלתי נמנע.
דברים אינם מתרחשים לפתע פתאום. ככל הנראה קדמה לתופעה מדרגה שלא הייתם ערים להתרחשותה די הצורך.
ככל שתרבו לשדר אמוציות וניסיון לעורר על עצמכם רחמים, כך תגדל מידת התנגדותה ורצונה ילך ויגבר להראות לכם מיהו השולט בכל מהלך העניינים.
לעולם אל תהיו צד בדבר, השיחות שלכם איתה תמיד צריכות להיות בדבר טובתה ואיכות חייה. אמרו לה כי אך זאת לנגד עיניכם.
לעולם אל תיגשו לשוחח איתה בעת כעס, הן שלכם והן שלה. נצלו הזדמנויות בהן האווירה נינוחה והיא ברת שיחה, או אז נסו לשוחח על כל מיני דברים בלתי מחייבים ותוך כדי הכניסו את המסרים הרצויים לכם ולה.
דבר נוסף, חשוב לא פחות, חשוב שתהיה אחידות במסר המועבר אליה. מצב בו כל הורה מושך לכיוון אחר מזמין על פי רוב תופעות של שטח הפקר בו הילד המתבגר עושה כבשלו, חשוב שתתאמו עמדות עוד בטרם הנכם מחצינים עמדה זו או אחרת.
עשו הכול ברגיעה (עד כמה שניתן) וה' יהיה בעזרכם.
עד כאן מקבץ השו"ת לפעם זו.
יצחק ריבקין הוא יועץ חינוכי מומחה, ומחבר הספר "לאהוב ולחנך".
מאפשרים לכם לקבל
