מערכת COL
|
יום כ"ו אייר ה׳תשס״ד
17.05.2004
לא להתנתק מהפאות
זה כשבועיים שנשות ישראל הכשרות מתהלכות בחרדה, הפאה שעל ראשן נעשתה כבדה ומפחידה, והן אינן יודעות את נפשן מרוב בלבול וצער. שתי בעיות לפניהן, האחת בעיה מעשית: מה לעשות כעת? איך לצאת לרחוב? איך ללכת לבית הספר? האם יש לשרוף או לזרוק את הפאות? איך אוכל לברר אם אין תערובת הודית בפאה שעל ראשי? מי יתן לי הכשר לפאה החדשה שאקנה?
מאמר הלכתי מרתק מאת הרב שלום דובער הלוי וולפא , רב ביה"כ חב"ד בקרית גת וראש כולל 'זכרון יהוסף' בירושלים - בכתבה המלאה.
זה כשבועיים שנשות ישראל הכשרות מתהלכות בחרדה, הפאה שעל ראשן נעשתה כבדה ומפחידה, והן אינן יודעות את נפשן מרוב בלבול וצער.
שתי בעיות לפניהן, האחת בעיה מעשית: מה לעשות כעת? איך לצאת לרחוב? איך ללכת לבית הספר? האם יש לשרוף או לזרוק את הפאות? איך אוכל לברר אם אין תערובת הודית בפאה שעל ראשי? מי יתן לי הכשר לפאה החדשה שאקנה? והשניה בעיה נפשית מצפונית: האם עד עתה הלכתי עם עבודה זרה על הראש? היתכן שבגלל רצוני לקיים את מצוות התורה בהידור נכשלתי? האם התקשרותי לרבי גרמה לי לנגוע באיסור שיש בו יהרג ועל יעבור?
חלק גדול מנשי חב”ד החליטו לרדת למחתרת, בבחינת “כל כבודה בת מלך פנימה”. עם פאה אינה יכולה לצאת, ועם מטפחת חס ושלום, ושב ואל תעשה עדיף. האחרות שחייבות לצאת מהבית, הולכות בחוצות הערים ירושלים ובני ברק, קוראות את המודעות “ובערת הרע מקרבך”, פוגשות בשכנותיהן שלבשו צורה חדשה, וברגע שנכנסות הביתה מתנפלות על הטלפון למצוא איזה רב חבד”י שיושיע אותן וירפא את לבבן ההרוס: כבוד הרב, מה? ברצינות? תראה איך הם חוגגים? אז מה עלי לעשות?
*
אינני יודע אם מאמר זה יפתור את כל הבעיות, אבל אולי יהיה בו משום סם הרגעה, והוא יוריד את מפלס המתח. ובעיקר, יעשה כאן נסיון להבין את הנושא ואת השאלות והספקות שבו.
בתחלה יש לציין את הטוב שיצא מכל הרעש האדיר. והוא, שעתה הוכח לכל העולם, שנשי המשפחות החרדיות השומעות את לקחם של אלו הנחשבים כגדולי הדור, רובן ככולן הולכות עם פאות נכריות. כי אם היו רבנים אלו אוסרים את הפאות, הרי כשם שחרדו עתה להסיר מראשן את השער מהודו, כן היו חרדות להסיר את הפאה בכלל.
רעידת האדמה שנגרמה עם העלאת הפרשה עתה, מוכיחה איפוא בעליל, שהמבצע של הרבי שנשות ישראל יכסו ראשן בפאה נכרית דוקא, הצליח באופן נפלא וחדר לכל המחנות.
ולא זו בלבד, אלא גם כאשר התפרסמו פסקי הדין, והיו מאות נשים שהגיעו ללמד בבית ספרן החרדי עם מטפחת לראשן, יצאה הוראה מהרבנים של אותם המוסדות שכולן יחזרו עם פאה נכרית דוקא. אחד הרבנים החשובים מחסידי גור אף שלח מסר לחדר המורות: “כאן זה לא בית החלמה”! - כלומר, הרבי קבע “רק פאה”, וכן יקום!
*
מי עורר עתה את כל הסערה? ובעיקר מי מלבה את האש? אין ספק שאלו הם אותם האנשים שנלחמים נגד הפאות בכלל, וכאשר ראו שמלחמתם אינה מצליחה ונשות ישראל מסירות את המטפחת (המכסה טפח ומגלה טפחיים) ולובשות פאה צנועה, מצאו דרך צדדית להלחם דרכה.
עוד לפני שהרבנים פסקו מה לעשות עם הפאות ההודיות, כבר פרסמו אותם הארגונים שעל פי דין תורה הפאות חייבות שריפה, ושביום פלוני יתאספו כל היראים אחר תפלת ערבית לטקס שריפת הפאות. ובכך התחייבו באיסור גזל עם כל הכרוך בכך.
משום מה יש בינינו כאלו ששומעים עדיין את גלי הרדיו הנקראים “ערוצי הקודש”, תראו באיזה נופת צופים הם מדברים לכל אחד: “אחי”, “נשמה”, “ישתבח שמו”, “יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים” וכו’, אבל כשהדבר מגיע ללובשות הפאות, כל המרבה בהוצאת שם רע ואפילו בהתבטאויות של היפך הברכה, הרי זה משובח רח”ל.
על כן מורי ורבותי, מבלי לזלזל בבעית הפאות מהודו (וכפי שנאריך בזה להלן), מכל מקום אין ספק, שהחוש הבריא של נשות חב”ד צודק מאד, כאשר הן מרגישות שהבעיה אינה ממש “כצעקתה”, ושהעובדה שאותם רודפי ליובאוויטש יוצאים עתה בתרועת נצחון, זה גופא מוכיח, שאף אחת מאיתנו לא “נכשלה” חס ושלום עד היום באיסור ממשי, כשלבשה את הפאה, וגם אם היתה זו פאה מהודו ועד כוש!
*
כדי לבאר את הדברים עלינו להכנס לשאלה מבחינה הלכתית, אבל בתחילה חובה לציין כי הרבי עורר על בעיה זו כבר לפני למעלה משלושים שנה!. בביתר גר יהודי בשם ר’ יצחק דובאוויק, בהיותו צעיר היה מקורב קצת לחב”ד (אף ששייך לזרם חסידי אחר). הוא היה גר בעיר פרובידנס במדינת “רוד איילנד” בארה”ב, ולפני חתונתו בחודש תמוז תשל”ב נכנס עם כלתו לקבל את ברכת הרבי ביחידות. בין השאר אמר לו הרבי (אני מצטט לאחר שיחה עמו בטלפון): “מסתמא לא תלבש הכלה מטפחת אלא פאה נכרית. צריכים לשמור מאיפה קונים את הפאה, כי יש בעיות עם הפאות מהודו”.
(התפרסמה גם שמועה שהיתה הוראה בענין זה ליצרנית הפאות “פרידה” (גב’ פרידה קוגל תחי’ מקראון הייטס), טלפנתי אליה לדניפרופטרובסק (ששם המפעל שלה לשיער אוקראיני), ואמרה לי שלא היו דברים מעולם).
אלא שמזה גופא שהרבי הכיר בבעיה, ובכל זאת לא עשה מזה “רעש”, הגם שאולי הורה כן לכמה אנשים באופן פרטי, מוכח בלי שום ספק, שעל אף שכדאי להדר ולהזהר מזה, מכל-מקום בודאי שאין כאן “איסור דאורייתא”, ולא עוברים בכך על “תקרובת עבודה זרה”, ולא על איסור חמור וממשי כל שהוא. וכמובן שמי שיש לה פאה כזו אינה צריכה להזדרז ולשרוף אותה.
*
ומעתה נתחיל לעיין בצדדי הבעיה מבחינה הלכתית, אבל זאת לא לפני שאמסור מודעה רבה לאורייתא, שכל מה שיכתב להלן, נעשה רק מפני שעד לרגע זה של סגירת העיתון באור ליום שני כ”ו אייר תשס”ד, עדיין לא יצאה הוראה ברורה מרבני חב”ד בנידון (ולכן לא היתה לי ברירה אלא להכנע ללחצים של רבים וטובים ולנסות להעלות כמה הגיגים על הכתב). אבל ברגע שתצא הוראה מהרבנים, בודאי שכל אחת תקבל הוראתם לטוב או למוטב.
ונתחיל עם תיאור הבעיה, וזאת לאחר שיחה שקיימתי בנידון עם ר’ בצלאל קופצ’יק, ולאחר קריאת מאמרי מחקר באנגלית שנכתבו על-ידי עיתונאים אחראים ושהתפרסמו במקומות הנחשבים לאמינים.
ובכן, המנהיגים של אחד מסוגי העבודה זרה הנוהגים בהודו, מפרסמים בכל העולם, כי אשה הזקוקה לישועה והצלה וברכה, תזכה למילוי בקשותיה, אם תבוא למקום ע”ז פלונית, ותגלח את ראשה בתור “קרבן” לאליל. בתגלחת זו מתכפרים גם עוונותיה של המתגלחת, והיא נחשבת כאילו נולדה מחדש, ובזה היא מכינה את עצמה להתייצב אחר-כך לפני האליל ו”להתפלל”.
ברחבי הודו יש בתי ע”ז רבים, ששייכים לכת זו, והעיקרי שבהם בעיירה “טירופאטי”. המחקר אומר כי כ-000. 0 5נשים ביום! באות להתגלח שם בבנין מיוחד שעובדים בו 600 ספרים. הגילוח עצמו לא נעשה בפני האליל, ורק שלאחריו הולכת גלוחת הראש מרחק רב עד שמגיעה אליו להתפלל במקום הטומאה עצמה.
מ”טמפל” זה יוצאות מאות טונות של שער טבעי הודי לשווקי העולם. כ-%80 מהשערות המשווקות מהודו יוצאים מבתי הע”ז, וזה מהווה כ-%20 מכלל השער הטבעי הנמכר בעולם. אלא שהיצרנים מערבים את שער הע”ז גם בפאות שאינן משער זה.
עד כאן העובדות (והנה לנו עוד טעם למה שכתב הרמב”ם שהסנהדרין היו חייבים להכיר כל עבודה זרה שבעולם). ועתה נבדוק את הענין מבחינה הלכתית:
א. תקרובת ע”ז אסורה בהנאה
כתב הרמב”ם בהלכות עבודה זרה פ”ז ה”ב: “עבודה זרה עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה, אסור בהנאה. שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך. וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים, אחת משום ולא תביא תועבה אל ביתך, ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם”. וכן נפסק בשו”ע יורה דעה סימן קלט ס”א: “אליל אסורה בהנאה, היא ותשמישה ונויה.. ותקרובתה משהביאו לפניה ועשה ממנו תקרובת, נאסר”. ועל פי זה הרי השער הטבעי הבא ממדינת הודו אסור לכאורה בהנאה, כיון שנעשה תקרובת לעבודה זרה. ומשנעשה תקרובת נאסר גם בחוץ, וכמו שפסק הרמב”ם שם הט”ו: “ואע”פ שחזרו והוציאום, הרי אלו אסורין לעולם”.
ב. אין ביטול לתקרובת ע”ז
ולכאורה צריך להבין, דאף שעצם הוצאת התקרובת ממקום ההקרבה אינה מתירה אותה, והיא נשארת אסורה לעולם, אבל כאן כשהכמרים מוציאים את השער למכירה בשוק, הרי בזה הם ביטלו אותו מלהיות עבודה זרה, ולמה שלא יבטל ממנו האיסור. אבל שאלה זו אין לה מקום, שהרי פסק הרמב”ם פ”ח ה”ט, דאף שאת הע”ז עצמה אפשר לבטל (ראה שם ה”י איך הוא הביטול), וכן אפשר לבטל את משמשיה ונויה וכו’, מ”מ “תקרובת ע”ז אינה בטילה לעולם”. וכן נפסק בשו”ע שם ס”ב: “ותקרובתה אין לה ביטול” (ובטעם החילוק שבין ע”ז ונויה לבין תקרובתה, ראה ט”ז סק”ד ובפרישה סק”ד).
ג. השערות הנמכרות לא הוקרבו בפועל, ולמה הן אסורות?
אלא שעדיין אין האיסור ברור, שהרי כאן בגזיזת השערות, לא הקריבו את השערות לפני האליל עצמו, ורק שהחיתוך היה בבית השייך לע”ז, ומיד אחר כך שמים את השער בכלי של ע”ז, ואז לוקחים אותו לאריזה ולשיווק. ובזה כתב הרמב”ם שם הט”ו: “בשר או יין או פירות שהכינום להקריבן לעבודה זרה, לא נאסרו בהנאה אף על פי שהכניסו אותם לבית עבודה זרה, עד שיקריבום לפניה”. וכמו שהבאנו לעיל מהשו”ע שרק “משהביאו לפניה ועשה ממנו תקרובת, נאסר”. וציין שם הט”ז סק”ב: “פירוש בהבאה שהביאה לשם תקרובת, כמ”ש בסעיף ג’ אם הניחו לפניה לשם תקרובת”. וכ”כ השו”ע בס”ו: “מה שרואין שמכניסין אותו לאלילים של עובד כוכבים ועדיין לא נכנס, מותר, שעדיין לא נעשה תקרובת”. ועל פי זה שוב היה צריך להתיר את השער הנמכר. ובמכל-שכן וקל-וחומר, דאם אפילו כשהכינו משהו להקרבה, והכניסוהו לבית ע”ז לשם כך, מכל מקום לא נעשה “תקרובת” עד שיקריבו אותו בפועל, כל-שכן בנדון-דידן שכלל לא חשבו להקריב את השער בפועל, רק לגלח ולמכור. ואמנם בפירסומים של בית הע”ז עצמה (שניתן לקבלם בלי קושי) וכן בכתבה הנ”ל המפרטת כל פרטי העבודה שם בענין השערות, לא מוזכר כלל ענין הבאת השערות עצמן או הקטרתן לפני הע”ז. ואם-כן למה שיאסרו השערות?
ד. שערות אינן קרבות בבית המקדש, ולכן אינן נעשות תקרובת ע”ז
ועוד יש להקשות, שהרי מפורש בגמרא (ע”ז נא, א) שבכדי שדבר יאסר כתקרובת ע”ז, הוא חייב להיות “כעין פנים”, ופירש”י (שם נ, א. ד”ה כעין) שרק אם מקריבים כמותו בבית המקדש, כגון בשר או סולת או שמנים, נעשה תקרובת לע”ז. וכדכתיב “זובח לאלקים יחרם כי אם לה’ לבדו”, והיינו שרק דבר המוקרב לה’ נעשה חרם כשמקריבו לע”ז, אבל מה שאין מקריבים כמותו לה’ אינו חרם, ולא נאסר בהנאה גם אם הקריבוהו לפני האליל. והרי שערות אינן משמשות כקרבן בבית המקדש, ואם-כן אין הן מקבלות דין של תקרובת ע”ז, ואינן נאסרות לכאורה בהנאה (ותגלחת שערות הנזיר, הרי אין זה קרבן לה’, אלא פעולה של טהרה לנזיר. וראה רמב”ם הלכות נזירות פ”ח ה”ג שאסור לו לגלח כנגד פתח העזרה “שזה בזיון מקדש הוא”. והשערות אינן מוקטרות אלא משליכן תחת הדוד שמתבשלים בו השלמים בלשכת הנזירים שבעזרת הנשים).
ה. האם אין בזה על כל פנים האיסור של “נוי ע”ז”?
ואף על פי שמפורש בשו”ע שם ס”ג, שגם כאשר “מדליק לפניה נרות, או שטח לפניה בגדים וכלים נאים לנוי”, גם בזה נאסרו הנרות והבגדים והכלים בהנאה. והרי גם דברים אלו אינם קרבים לגבי מזבח בבית המקדש. הנה שתי תשובות בדבר: א. שאיסור זה אינו משום “תקרובת” אלא משום “נוי ע”ז”, ובזה הרי ברגע שמוציאים את השער למכירה ביטלו אותו מע”ז, כי נוי ע”ז מתבטל (מה שאין כן תקרובת). ב. שהרי השערות האלו שנמכרות בשוק, לא שמו אותם מעולם לנוי לפני האליל עצמו, ובמילא גם לא קבלו מעולם אפילו דין של נוי ע”ז. ועל פי כל הנ”ל בטל לכאורה כל החשש של איסור הנאה בפאות מהודו.
ו. לדעת הרמב”ם נאסרים גם דברים שאינם קרבים בבית המקדש.
אבל עדיין יש לערער על כך, שהרי לדעת הרמב”ם פ”ז הט”ז, יכול להאסר כתקרובת “בין דבר הראוי למזבח, בין דבר שאינו ראוי”, וכן פסק הש”ך בשו”ע שם סק”ג ד”כל בעל נפש יש לו להחמיר” כשיטת הרמב”ם. אלא שגם זו אינה קושיא, כי גם לרמב”ם, כל זה הוא רק אם התקרובת נמצאה “בפנים”, היינו “במקום עבודתו”, וכלשון השו”ע ס”ה: “לפנים מהמחיצה הפרוסה לפניה”. מה שאין כן בנדון-דידן הרי כבר כתבנו שהתגלחת היא במרחק ממקום האליל, ואין מקריבין כלל את השערות לפניו. ולכן גם לרמב”ם יהיה מותר. ואפילו אם היה מצב שהיו מקריבים את השערות לפני האליל עצמו, הרי השו”ע מתיר כנ”ל, והש”ך שמחמיר כרמב”ם אוסר רק למי שהוא במדרגת “בעל נפש”, ואין זה מצדיק להטיל איסור על כל הנשים (ולדוגמא: כמה אנשים נמנעים מאכילת מזונות שנילושו במי פירות מסוג “עוגת שמרים”, שאדמו”ר הזקן כותב ש”בעל נפש” לא יאכלם מחוץ לסעודה משום ספק ברכת המוציא).
ז. האיסור אינו בהקרבה אלא בפעולת הגזיזה לשם ע”ז
אלא שכאן נכנסים אנו לנושא חדש, שאמנם עצם הקדשת השערות בבית הע”ז אין בו דין תקרובת (מפני שלא הקריבום בפועל, וגם משום שאינן “כעין פנים”), וגם אין בו דין נוי ע”ז כנ”ל. מכל-מקום כאן מקבלים הן דין תקרובת על-ידי עצם הגזיזה שנעשתה לשם ע”ז. וכדאיתא בגמרא שם: “עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה חייב ונאסרת”, ומבארת הגמרא הטעם, דמאחר שע”ז זו נעבדת במקל (כגון בזריקת מקל לפניה), הרי שבירת המקל היא “כעין זביחה”, ופירש”י (ד”ה מר סבר) “דהויא שבירה וחיתוך”. ובזה ביארה הגמרא את לשון המשנה (שם ע”ב): “מצא בראשו (של האליל).. פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח, אסור”. ושאלו בגמרא, הרי ענבים ועטרות שבלים אינן קרבים במזבח. ותירצו: “אמר רבא אמר עולא, כגון שבצרן מתחלה לכך”,
ופירש”י: “שבצרן מתחלה, לצורך עבודת כוכבים, ובבצירותן עבדה לעבודת כוכבים, דהוי כשבר מקל לפניה, דדמי לזבחיה”. וברמב”ם שם פ”ג ה”ד: “עבודה זרה שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה, חייב ונאסרת” (בהנאה). ובשו”ע שם ה”ג: “דבר שאין מקריבין ממנו בפנים (בביהמ”ק) אינו נאסר, אלא אם-כן עשה ממנו כעין זביחה, או כעין זריקה המשתברת, והוא דרך לעובדה באותו דבר אף על פי שאין דרך לעובדה בזה הענין.. שמקשקשים לפניה במקל.. מפני ששבירת המקל דומה לזביחה”. ואם-כן גם בעניננו, הרי דרך עבודתה של הע”ז הזו הוא בחיתוך השערות, וחתכו אותן לשם הע”ז, ובמילא הוי כעין זביחה.
ח. האם גזיזת השערות אוסרת אף על פי שאין דרך עבודתה בשערות כלל
אמנם בזה גופא צריך להבין, שהרי השו”ע כותב “והוא דרך לעובדה באותו דבר.. שמקשקשים לפניה במקל”, שרק אז נאסר המקל על-ידי השבירה, מה שאין כן כאן שאין דרך לעבוד ע”ז זו על-ידי הקרבת השערות, הרי גם הגזיזה אינה אוסרת אותן בהנאה. אבל זו אינה קושיא, כי מוכח לכאורה מלשון השו”ע שאם “דרך לעובדה בזה הענין” עצמו, היינו שהעבודה היא הגזיזה עצמה, כל-שכן שנאסר במעשה זה דמעין זביחה. וזהו שכתב המחבר “אף על פי שאין דרך לעובדה בזה הענין”, היינו שאם דרך לעובדה בזה גופא, אין צורך שיהיה הדרך גם “לעובדה באותו דבר”. ולכן נאסרו השערות מיד על-ידי עצם החיתוך, אף על פי שלא הקריבום לפני האליל ושלחום מיד למכירה בשוק (מה שאין כן בבצירת פרכילי ענבים, שמלבד שאין עצם הבצירה דרך עבודת המרקוליס, הרי גם אין עובדים אותו כלל בפירות, שלכן הוכרח הר”ן להוסיף על דברי רש”י, ששם נאסרו הפירות משום שהוי כעין עבודת פנים, שמביאים הפירות לבכורים למקדש. ולהעיר מתויו”ט שם מה שביאר את הר”ן באופן אחר לגמרי, ואכ”מ).
ט. האם אמנם אפשר לדמות גזיזת שערות לשבירת מקל
אמנם, הדמיון הזה שחיתוך השערות נקרא “כעין זביחה” דומיא דשבירת מקל, עדיין צריך תלמוד. דהנה לשון הטור הוא: “ששבירת המקל דומה לזביחה ששובר צואר הבהמה”. ולכאורה משמע מלשונו, שדוקא משום פעולת השבירה אנו מדמין זאת לזביחה, ועל פי זה חיתוך שערות אינו מעין זביחה. ואף שאמרו בגמרא שם (ופירש”י שהובא לעיל) שגם בצירת “פרכילי ענבים” נקרא מעין זביחה אם בצרן מתחלה לשם ע”ז, הרי שם אין הפירוש שקטף אשכולות הענבים מהעץ, אלא שחתך הזמורות (וראה תויו”ט במשנה שם שפירש כן ע”פ הרע”ב עוקצין פ”א מ”ג, וכן כתב ב”תפארת ישראל” שם שחותכין הזמורות לעשות “פערגולא” לפני הע”ז), וחיתוך הזמורות הוי כעין זביחה ושבירה, ששובר את הדבר עצמו (ועל דרך זה בעטרות של שבולין שחותך אותן בעצמן לפני הע”ז). אבל חיתוך השערות אין בו מעשה שבירה, כי לא שבר שום דבר שלם, והשערות הן דבר שמחוץ לגוף, וגילוחם הוא דבר הרגיל שאין בו ענין של שבירה (ואף שחיתוך השערות הוא עצמו עבודתה של אותה ע”ז, אבל בזה הרי נפסק בשו”ע שם ס”ג, שגם כשעושה משהו שהוא דרך עבודתה, אף שחייב מכל-מקום אינו נאסר בהנאה, אלא אם-כן הוא מעין עבודת פנים שבמקדש (כנ”ל) או שיהיה בזה כעין זביחה. ובשערות הרי אינו דבר שקרב בבית המקדש וגם אינו כשבירת צואר הבהמה. ואף שזוהי סברא שאפשר להתוכח עליה, אבל כאן כשבאים להטיל “איסור דאורייתא של עבודה זרה” על רבבות נשים כשרות, ולחייבן בהפסד ממון כבד כל כך, חלה חובת ההוכחה על הבא לאסור.
י. מי חותך את השערות לשם ע”ז?
וכאשר מתבוננים עוד בדבר, רואים שאין לדמות את חיתוך השערות לשבירת מקל מצד סיבה נוספת. שהרי האשה המאמינה בע”ז זו ונותנת את שערותיה לשם קרבן, איננה חותכת בעצמה את השערות. ומי חותך בפועל, ה”ספר” שעושה עבודתו בכדי לקבל משכורת, והוא הרי יודע ברור שהשערות אינן מוקרבות או מוקטרות לפני האליל, אלא מיועדות למלאות את כיסם של הכמרים במליוני דולרים. ואם כן בחיתוכו שעשה “לשם הדולרים” לא נעשתה שום פעולה של “כעין זביחה” לשם הע”ז. ואף שהאשה מרכינה את ראשה ומסייעת לו בחיתוך, והיא הרי מתכוונת לשם ע”ז, הרי כבר פסק אדמו”ר הזקן בשו”ע הלכות שבת סימן שמ ס”ב “שמסייע אין בו ממש ומותר גמור מן התורה” (וראה מג”א שם ריש הסימן מה שהביא מהש”ך ב”נקודות הכסף”, ועיין שו”ת “חכם צבי” סימן פב, ואכ”מ). ומאחר שאין הסיוע שלה נחשב לשותפות במעשה החיתוך, אם-כן הוי ממש כהלכות שחיטה סימן ד’ ס”ג, ד”ישראל ששחט בהמתו של עובד כוכבים, אפילו חישב העובד כוכבים לעבודת כוכבים (השחיטה) כשירה”, כי המחשב לא שחט, והשוחט לא חשב. ואף על פי שהספר שחותך את השערות יודע שהמתגלחת מכוונת לשם עבודת כוכבים, מכל מקום אין השערות נאסרות בכך, וכמ”ש הש”ך שם סק”ג: “ומשמע אפילו שמע השוחט שהעובד כוכבים חשב. דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן”.
יא. אפילו אם היה דומה לשבירת מקל, מ”מ אין זה “בפניה”
ועוד ספק יש כאן, שהרי בשבירת מקל מודגש בשו”ע ששובר “לפניה” (וכן הוא לשון הגמרא והרמב”ם), שרק אז נאסר המקל מדין תקרובת ע”ז, מה שאין כן בגזיזת השערות אין זה לפני האליל, ולכן אין השערות נאסרות על-ידי גזיזה זו (ואף שגם בבצירת פרכילי ענבים אין זה לכאורה בפני האליל, הרי כבר כתבנו את ביאור הר”ן, ששם זהו דין מיוחד שהוי כעין עבודת פנים דבכורים, מה שאין כן בנדון-דידן. ובכלל אין להביא ראיה מפרכילי ענבים שהרמב”ם והשו”ע לא הביאו דין זה, ואכ”מ).
יב. אי אפשר לאסור תקרובת ע”ז במקום ספק
ומאחר שיש כמה ספיקות, אם אפשר לדמות את חיתוך השערות לדין ד”כעין זביחה”, לכן כאשר עולה השאלה הלכה למעשה, אם אלו שיש להן כבר פאה מהודו חייבות להשליכן לאשפה או לשורפן, ולקנות פאה חדשה, אי אפשר לאסור את הפאות מספק. וכמבואר בט”ז סימן קמא ס”ב וז”ל: “כל שיש סברא להיתר ולאיסור, ראוי להקל, דהא קיי”ל בכל דוכתי דלא מחזיקינן איסורא מספק”. ומבאר שם, דאף שהדין הוא ש”ספק עבודת כוכבים לחומרא”, הנה זהו רק “במקום דאתחזק איסורא כבר”, מה שאין כן במקום דלא אתחזק איסורא מקילין בספקו. והרי כאן יש כמה סברות להיתר, ופשוט שיש להקל.
יג. כשיש ספק אם הפאה היא מהודו או לא, ודאי שאי אפשר לאוסרה
ומעתה, אם גם כשיודעים ברור שהפאה היא מהודו, עדיין יש ספקות גדולים אם ההלכה אוסרתן, ו”ראוי להקל”, כל-שכן וקל-וחומר במצב שזה גופא הוא בספק אם יש בפאה מסוימת שערות מהודו או לא, הרי בודאי שאין לאסור את הפאה מספק.
יד. במקום הפסד מרובה בודאי שאין שום מקום להחמיר
והנה בשו”ע שם סימן קכג כתב הב”ח לענין יין נסך (ורוב דבריו הובאו להלכה גם בש”ך סק”ב) וז”ל: “אפילו תמצי לומר דמנסכין ושפכין לה קומיה עכו”ם בדרך ניסוך פנים, מכל-מקום כיון דקיי”ל דנכרים שבחוץ לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהם בידיהן, אם כן מה שמנסכים (בזמן הזה בחוץ לארץ) יין לעבודת כוכבים, אין קרוי ניסוך, כיון דקרינן בהו שאין יודעים בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה” (ובזה מבאר את מה שכתב הרמ”א שם, שבזמן הזה שאינו שכיח שהגוי מנסך לעבודת כוכבים, אין לאסור “סתם יינם” בהנאה במקום הפסד, והאיסור הוא רק בשתיה, וזהו משום ש”אין רגילין לנסך לעבודת כוכבים, כלומר אין רגילין לנסך תמיד אלא לפעמים”). והאי דינא שאין לנו בזמן הזה עובדי ע”ז אמיתיים, הביאו הש”ך להלכה (לדעת הרמ”א) בכמה מקומות, ראה סימן קכד סקע”א, קכח סק”ד, ובעיקר קכט סקי”ד (וראה שו”ת “מים עמוקים” שנדפס לפני כ-400 שנה, שבסברת הרמ”א והש”ך מצא כמה קולות לגבי איסור הנאה של תקרובת עבודת כוכבים בזמן הזה).
ומאחר שנקטינן להלכה שאפילו כשרואים גוי המנסך יין בפועל לפני האליל, מכל מקום “אין קרוי ניסוך”, כי “אין יודעים בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה”, ואנו משתמשים בחילוק זה לגבי כמה דינים בהלכה למעשה, הרי בלי ספק, שגם הגויה המגיעה להתגלח פעם אחת בחייה לפני האליל בהודו, אין זה משום שהיא אדוקה בעבודת כוכבים זו ויודעת בטיב העכו”ם ומנהגיה, אלא שמנסה את מזלה, ששמעה שעל-ידי הגילוח תהיה לה ישועה וכו’, אבל אין לה שום קשר לא במוחה ולא בלבה לע”ז זו. ולכן הרי זה פחות אפילו מהסברא דמנהג אבותיהם בידיהם, דכאן אין לה שום מנהג בידיה, רק פעולה חד פעמית (כמו קניית כרטיס הגרלה, שאולי גם זה יעזור לה). ולכן גם לולא כל הספקות שהעלנו לעיל, הרי אי אפשר לאסור את הפאה בהנאה במקום הפסד, וכל-שכן בהפסד מרובה. ובפרט שכל האיסור עצמו אינו עומד על בסיס מוצק.
*
ולכן לפי עניות דעתי:
א) מי שיש ברשותה אמצעים להחליף את הפאות שלה, לכאלו שאין עליהן חשש של שער טבעי מהודו, תעשה כן בהקדם האפשרי בכדי להדר במצוות, שכן נראה שזוהי דעתו של הרבי, שיש בזה “הידור” שלא ללבוש פאות אלו, ולא מעיקר הדין של ע”ז, אלא בכדי להמנע עד כמה שאפשר משייכות לזה.
ב) מי שאינה יכולה להחליף את הפאה, או שאינה מסוגלת לעשות זאת עתה, תמשיך ללבוש גם פאה שבאה מהודו, עד שתוכל לקנות פאה חדשה. ועל כל פנים חס ושלום שלא לצאת לרשות הרבים עם מטפחת או כובע.
ג) כל-שכן וקל-וחומר, שמי שיש לה פאות שאיננה יודעת טיבן המדויק, ואינה מסוגלת לקנות עתה פאה חדשה, בודאי שיכולה להמשיך ללבשן, וכשירחיב ה’ לה תשתדל לקנות פאות שאין עליהן שום חשש.
ד) לפני שקונים פאה חדשה, יש לבקש מהפאנית אישור מרב מוסמך, שהפאה אין בה כלל שערות שעלולות להגיע מהודו.
ה) כדאי מאד, שעסקניות נשי חב”ד תשבנה עם פאניות המספקות פאות לנשות חב”ד, ותקבענה מחיר השוה לכל נפש לפאות שאין עליהן שום חשש, באופן שכל אחת מנשות חב”ד תוכל במשך זמן סביר לרכוש פאות חדשות.
ויהי רצון שבזכות שמירת הצניעות, ובפרט כיסוי הראש, נזכה כולנו לברכות המפורטות על כך בזוהר הקדוש פרשת נשא, לבריאות ופרנסה ושלום בית ונחת מהילדים שי’.
נ. ב. חלק מהדברים ברשימה זו נתבהרו בשיחות שקיימתי עם הרבנים הגאונים החסידים הרב אשר לעמיל הכהן שליט”, הרב ברוך בועז יורקוביץ שליט”א והרב טוביה זילברשטרום שליט”א, ותודתי נתונה להם.
לכתבה זו התפרסמו 43 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
43 תגובות
1.
יישר כוח!!
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
יישר כוח לרשד"ב וולפא על המאמר המאלף.
בשולי הגליון... דרך אגב. איך מודה הרשד"ב וולפא שליבן הענין עם 'הרבנים הירושלמים 'שכנגדם יצא חוצץ במאמרו לפני שבועיים?
אולי לצורך לימוד מותר ללבן עימם ענינים. ואין כאן חשש וכו'?
ואולי נלמד זכות על הרד"ב הלוי שחזר בו מההתקפה על 'הרבנים הירושלמיים'
בשולי הגליון... דרך אגב. איך מודה הרשד"ב וולפא שליבן הענין עם 'הרבנים הירושלמים 'שכנגדם יצא חוצץ במאמרו לפני שבועיים?
אולי לצורך לימוד מותר ללבן עימם ענינים. ואין כאן חשש וכו'?
ואולי נלמד זכות על הרד"ב הלוי שחזר בו מההתקפה על 'הרבנים הירושלמיים'
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
2.
אשרינו שחסידים אנחנו
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
ב"ה שיש לנו רבנים ומורי הוראה שאפשר ללכת בדרכם, ואין אנו שמים עצמינו כעלים נידפים לכל רוח הנושבת ברחובות.
יישר כח לרב וולפא.
כי מציון תצא תורה ודבר ה' בירושלים.
אישה אחת.
יישר כח לרב וולפא.
כי מציון תצא תורה ודבר ה' בירושלים.
אישה אחת.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
3.
מאמר מרתק ומדהים!
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
אני מוריד את הכובע בפני הרב וולפא. רב ראשון שמנתח את העסק לנתחים, ומעמיד את הנושא בפורפורציה הנכונה. כה לחי!!!
הלוואי והרבנםי בציבור החרדי ילמדו מוולפא כיצד לערוך בירור הלכתי, לפני שיוצאים עם הכרזות. קצת זהירות, לפני שקובעים עניין חמור כל כך על נשות ובנות ישראל הצדקניות.
הלוואי והרבנםי בציבור החרדי ילמדו מוולפא כיצד לערוך בירור הלכתי, לפני שיוצאים עם הכרזות. קצת זהירות, לפני שקובעים עניין חמור כל כך על נשות ובנות ישראל הצדקניות.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
4.
אחד ויחיד
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
מזמן טענתי שהאיש הזה הוא גדול באמת. כל גדולי המתנגדים לא יכולים עליו. כבר בישיבה ידעתי שהוא כזה. ולא לחינם הרבי נתן לו בגיל 28 לערוך את הספר על שלימות הארץ, תוך שהרבי סומך עליו ביותר. איש עם ראש ישר. ואני כותב זאת למרות שבענייני משיח אני לא בדיוק בקו שלו, אבל ליובאוויטש יכולה להתגאות בו.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
2
0
5.
KOL HAKAVOD
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
KolHakavod for rabbi Wollpo,
a women from France
a women from France
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
6.
דיברי שטות
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
עוד ממשיך ומפליא אותנו ר' ש"ד וולפא בתורותיו, והרי דעת רבינו משיח ה' הייתה להלך חוצץ נגד הפיאות ולא להתיר לכתח', וכן דעת כל רבותינו נשיאנו!
ואין קשור לנידון זה דע"ז, דהפיאה אסורה לרוב הפוסקים, והמתירים הם מיעוט בטל, והסומכים מסתמכים על קורי עכביש באיסורא דאורייתא, ולכן כל דעת חסידי חב"ד ורבותיהם והרבי, לא התירו את הפיאה, רק במקום הדחק ושא"א ולכן עדיף לא לבלבל ת'מוח
בתורות שונות לרוח הטהרה ע"מ לטהר השרץ בק"ן טעמים, ולהלך בחציפות יתרה וכמש"כ מרן הדברי חיים מצאנז ע"ז, וכן כל רבותינו נשיאנו, ובפרט שמעתי עדות זו מזקני החסידים דחב"ד והוראת הרבי על כך, אולם קומץ נבוב הפך את הוראת שעה של הרבי ללכתחילה וה' יכפר.
ואין קשור לנידון זה דע"ז, דהפיאה אסורה לרוב הפוסקים, והמתירים הם מיעוט בטל, והסומכים מסתמכים על קורי עכביש באיסורא דאורייתא, ולכן כל דעת חסידי חב"ד ורבותיהם והרבי, לא התירו את הפיאה, רק במקום הדחק ושא"א ולכן עדיף לא לבלבל ת'מוח
בתורות שונות לרוח הטהרה ע"מ לטהר השרץ בק"ן טעמים, ולהלך בחציפות יתרה וכמש"כ מרן הדברי חיים מצאנז ע"ז, וכן כל רבותינו נשיאנו, ובפרט שמעתי עדות זו מזקני החסידים דחב"ד והוראת הרבי על כך, אולם קומץ נבוב הפך את הוראת שעה של הרבי ללכתחילה וה' יכפר.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
3
5
7.
ציון לשלחן ערוך אדמו"ר
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
יש לציין גם לשלחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות שחיטה סימן ב סעיף א:
שחיטת גוי נבילה, אבל אינה אסורה בהנאה משום תקרובת עבודה זרה, דלא אמרינן סתם מחשבת גוים לעבודה זרה, אלא אם כן הוא מין, דהיינו כומר האדוק בעבודה זרה, ובזמן הזה, אף הכומרים אינם אדוקים בעבודה זרה כל כך, כי מעשה אבותיהם בידיהם, ויש להתיר בהנאה בהפסד מרובה.
שחיטת גוי נבילה, אבל אינה אסורה בהנאה משום תקרובת עבודה זרה, דלא אמרינן סתם מחשבת גוים לעבודה זרה, אלא אם כן הוא מין, דהיינו כומר האדוק בעבודה זרה, ובזמן הזה, אף הכומרים אינם אדוקים בעבודה זרה כל כך, כי מעשה אבותיהם בידיהם, ויש להתיר בהנאה בהפסד מרובה.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
8.
למס' 3 - אתה מוריד את הכובע?
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
הביטוי מוריד (או מסיר) את הכובע, כמדומני מקורו רחוק מלהיות יהודי, ואדרבה - ממנהגי עכו"ם המסירים את כיסוי ראשם בהכנסם לבית תיפלתם.
חכמים הזהרו בדבריכם!!!
חכמים הזהרו בדבריכם!!!
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
9.
ישר כח
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
עד עכשיו לא שמענו מהבי"ד מאומה אוליי מאמר זה יקל עליהם
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
10.
אכן יישר כוח!
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
לצערי ידעתי זאת מראש, מי שיצא בשצף קצף נגד הפיאה לא האמין בפיאה ומשיחות שקיימתי ידעתי שהאש הגדולה יצאה מהמתנגדים לפיאות בכלל או מהמתחרים הסינטטים שהם המרוויחים הגדולים, ולכן גם אם לא נחשוד לשווא בשום גורם כל זמן שאין לנו אפשרות לברר זאת לעומק מי בוחש בקדירה, מ"מ שימת דברים בפרופורציה היא דבר חשוב ויישר חילו של הרב! שי
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
11.
מה שכבוד הרב כותב שערות
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
אין מתקבלות כקורבן בבית המקדוש לכן אינם יכולים להתקבל כקורבן לע"ז .ומדוע בעל פעור שבודאי לא מתקבל לבית המקדוש מדוע זה ע"ז הכי גדולה ?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
12.
הרב לנדא
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
שהוא בודאי הרבה יותר מוסמך מהרב וולפא לא מחזיק כמו הרב וולםא, לכן אין לקב זאת כתורה מהשמים
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
13.
ל11
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
בבעל פעור זו דרך עבודתו, אך כמובן שאין לגללים דין "תקרובת ע"ז" שזהו מה שמדובר בענייננו. השאלה כאן אינה אם מותר חלילה לגזוז שיער לשם ע"ז, אלא האם הוא הופך להיות "תקרובת" שאסורה בהנאה ואינה מתבטלת, ועל זה הדיון.
אגב, בקרוב יוקמו בהודו בתי ע"ז, עם אישור מרבנים שאין בהם "תקרובת" אלא "רק" אלילים שבהם מועיל ביטולם ע" גוי...
אגב, בקרוב יוקמו בהודו בתי ע"ז, עם אישור מרבנים שאין בהם "תקרובת" אלא "רק" אלילים שבהם מועיל ביטולם ע" גוי...
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
14.
ל- 1
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
אותם "רבנים ירושלמים" חזרו בהם מנוסח המכתב שהיה חריף מידי, למעט זה שניסח אותו... וחוץ מזה "את והב בסופה" בעניני הלכה, אין הבדל בין ת"ח, האוהבים זל"ז, והלוואי מהם ילמדו וכן יעשו כל רבני אנ"ש.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
15.
to #11
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
The offering to baal peor is not osur behanah for this reason.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
16.
ל-11
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
לא לערבב. כאן מדובר על השאלה האם התקרובת שהקריבו לפני הע"ז נאסרת בהנאה, ולא אם העושה את המעשה הזה עובר על איסור עבודת אלילים. ופשוט.
ל-3 - ניכר היטיב מדבריך שאינך נמנה על חסידי חב"ד ("שמעתי עדות זו מזקני החסידים דחב"ד"...), לכן תשתדל לפרש רק את הדברי חיים כרצונך, ואל תעקם את דברי "רבינו משיח ה'", בחציפות יתירה.
ל-3 - ניכר היטיב מדבריך שאינך נמנה על חסידי חב"ד ("שמעתי עדות זו מזקני החסידים דחב"ד"...), לכן תשתדל לפרש רק את הדברי חיים כרצונך, ואל תעקם את דברי "רבינו משיח ה'", בחציפות יתירה.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
17.
Peor
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
Slichah, she'ein li ivris al hamachshev. Hachiluck Pashut: B'peor medabrim lo al tikroves, ela al avodah she'ovdim osah. Ubazeh Chayav im darkab b'kach. BNDD medabrim al hatikroves.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
18.
תגובה ל 11
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
אני לא ביררתי את הנושא אבל לכאורה מה הקשר בין זה שאסור לעבוד ע"ז שזה נאסר בכל דרכי עבודתה המיוחדים לה לבין זה שתקרובת ע"ז אסורה שע"ז יש את הדין המובא בפנים שרק מה שמוקרב מעין זה בביהמ"ק נאסר
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
19.
אני ה11 תראו בפוסקים
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
אם הגלילים שהקריבו לבעל פעור אם מותר לזבל שדות מהם,אפילו שזה לא יוכל לשמש ח"ו להקרבה בבית המקדש, ומזה תלמדו על הפאות,
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
20.
אפילו שאני חבדניק
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
לא כל דבר שהצד המנגד פוסק מוכרחים להיות נגד, אני לא יודע מדוע אבל על כל דבר מיד יש קופץ נגד, ואד מהם הוא הרב וולפא . ממתי הוא נהיה פוסק, ודין, יש לחב"ד מספיק פוסקים ודינים שהם יחליטו, למה מיד אנחנו נגד, ומה הבעיה שכן ילכו עם מטפחת , באו וראו את בנותי הם הורידו בימים אלו את הפאה מתוך חשש עד שרבני חב"ד יפסקו, וב"ה שאפילו שערה אחת לא נראה להם מחוץ למטפחת , והם נראים כמו ההורים שלנו מלפני דור, חן וחסד שוכן על פניהם, למה רק נגד?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
21.
פאות סינטטיות
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
ניתן להשיג פאות 100% סינטטי מעוצבות ויפהיפיות.
טל: 066-481171
טל: 066-481171
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
22.
ל-17
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
בחלק השני של ההערה, הכוונה היא לתגובה מס' 6, ולא ל-3
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
23.
כנראה שאשתו של הרב וולפא
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
היא פאנית , ולכן הוא מחפש באלף ואחד תירוצים מנובבים להכשיר בכלל פאה , ובפרט שזה ע"ז ברורה, כך פסק גדול הפוסקים שדוקא מקורב מאד לחב"ד הרב הגאון ר' מאיר ברנסדורפר, וגם אחיו של הרב ר' טוביה בלוי הגאון ר' יעקב בלוי, פסק שזה ממש ע"ז, אז למי נשמע , לפוסקי הדור אוף לאנשים שכל דרכם מבוסס על איפכא מסתברא?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
24.
סוף סוף !
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
בושה לרבני חב"ד שאינם יכולים לתת דעה ברורה בנשא כל כך חשוב ועקרוני
כל הכבוד לרב וולפא וישר כח על הבהירות
כל הכבוד לרב וולפא וישר כח על הבהירות
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
25.
RABAY ELYAHOO WAS WRIGHT!!
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
I WAS IN A SHIOOR ON THURSDAY BY RABAI ELYAHOO SHOOL AND SOMEONE ASK HIM ABAOUT WHAT TO DO WITH THE PEOT (SHAITEL( AND HE SAID " TO CONTINUE TO WEAR THE PEOT (SHAITEL) UNTIL THE TRUTH WILL REVEIL. ( LEHAMSHICH LELBOSH ET HAPEOT AD SHAEMET TITGALE!!
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
26.
פלפולי הבל
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
תראו באיזה פלפולי הבל הוא "מוכיח" שהגויים דהאידנא לא עובדים ע"ז.
אבל מה נעשה ורבינו נשיאנו לא סבירא ליה הכי, ובאג"ק ח"ג עמ' קע"א הוא חולק על הגאון הרוגאטשובי שסובר שהיום אין ע"ז, וכותב רינו וז"לק "ובפרט שכנודע גם בימיו אלה ישנם בהודו בכרכים גדולים כמה כתות עובדי עבודה זרה הנ"ל במקצת עני' עכ"פ".
אבל מה נעשה ורבינו נשיאנו לא סבירא ליה הכי, ובאג"ק ח"ג עמ' קע"א הוא חולק על הגאון הרוגאטשובי שסובר שהיום אין ע"ז, וכותב רינו וז"לק "ובפרט שכנודע גם בימיו אלה ישנם בהודו בכרכים גדולים כמה כתות עובדי עבודה זרה הנ"ל במקצת עני' עכ"פ".
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
27.
למי מוכרים לוקשים
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
וי באמת אדם רציני חושה שהרבנים ווזנר ולנדא לא ידעו מהרמ"א הזה שוולפא הביא.
וולפא הצליח לשכנע אולי כמה תלמידות בסמינר, אבל לא יהודים יודעי ספר.
וולפא הצליח לשכנע אולי כמה תלמידות בסמינר, אבל לא יהודים יודעי ספר.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
28.
ההיתרים
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
הרב ולפה תמשיך להתיר, אתה תצבור הרבה אוהדים.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
29.
דמגוג כרגיל
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
כאן הוא מביא סיפור שהרבי עצמו חשש שמקור השערות מהודו, אז לכאורה זה מצדיק את הרבנים החוששים?
וכאן לפתע הוא הופך את הקערה על פיה, ואומר שם הרבי לא המשיך לעשות רעש מזה סימן שזה מותר.
אף אנחנו נמשיך בדרכו של וולפאף נכון שפעם אמר הרבי על הרבי הריי"צ לאחר הסלקותו "שליט"א" אבל היות והוא לא המשיך בזה סימן...
וכאן לפתע הוא הופך את הקערה על פיה, ואומר שם הרבי לא המשיך לעשות רעש מזה סימן שזה מותר.
אף אנחנו נמשיך בדרכו של וולפאף נכון שפעם אמר הרבי על הרבי הריי"צ לאחר הסלקותו "שליט"א" אבל היות והוא לא המשיך בזה סימן...
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
30.
היות שוולפא כותב כך עלינו להגיד הפוך
כ"ו אייר ה׳תשס״ד
זה לא חשוב מה הוא אומר.
ואם אינכם מבינים למה הרי אפשר לבקש מגדול הדור, צדיק עלי אדמות, האיש האמתי שמבין בדיוק את דברי הרבי ורק הוא מוסמך לדבר בשם חב"ד הרי הוא הקלוסטר מקרית מלאכי והוא יסביר לנו למה צריך להגיד הפוך מוולפא.
ואם אינכם מבינים למה הרי אפשר לבקש מגדול הדור, צדיק עלי אדמות, האיש האמתי שמבין בדיוק את דברי הרבי ורק הוא מוסמך לדבר בשם חב"ד הרי הוא הקלוסטר מקרית מלאכי והוא יסביר לנו למה צריך להגיד הפוך מוולפא.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
31.
דוגמא לסילוף במאמרו של הרב וולפא
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
יש לו בעיה עם מה שהגמרא בע"ז נ"א ע"א אומרת שאם אדם בצר ענבים לשם ע"ז זה נאסר מדין תקרובת ע"ז, ועפי"ז ה"ה בשערות.
כיצד מתרץ את זה וולפא: שהכוונה לא סתם לענבים אלא לזמורות של ענבים ואשר ע"כ זה דומה לשבירת מקל שזהו דרך שחיטה.
אבל הוא "במקרה" מתעלם שהגמרא עצמה אומרת שם: "פרכילי ענבים...לא כעין פנים .
איכא ולא כעין זריקה המשתברת"!
אני מציע תבדקו אחת לאחת את הציטטות ויתבררו דברים מעניינים..
כיצד מתרץ את זה וולפא: שהכוונה לא סתם לענבים אלא לזמורות של ענבים ואשר ע"כ זה דומה לשבירת מקל שזהו דרך שחיטה.
אבל הוא "במקרה" מתעלם שהגמרא עצמה אומרת שם: "פרכילי ענבים...לא כעין פנים .
איכא ולא כעין זריקה המשתברת"!
אני מציע תבדקו אחת לאחת את הציטטות ויתבררו דברים מעניינים..
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
32.
הרב וולפא - הצלת את כבוד רבינו
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
אני נהנה לראות כיצד נשארת עם רוח צעירה. איך שהנך לא חת מכל רוח נושבת ומשיב מלחמה שערה, תרתי משמע. עכשיו אני רואה כמה צדקת שהוצאת את הספר לקט שכחת הפאה. סליחה שחלקתי עליך בנושא הזה. לגבי עצם העניין, כמו שהרמת קמפיין בנושא שלימות הארץ לאחרונה, כדאי מאד שתרים קמפיין בנושא החדרת הפאות, וזכותו הגדול של רבינו רוח אפינו משיח ה' תגן עליך וכו' וכו'. אל תירא ואל תחת כי ה' עמך.
ידידך אוהבך זה 35 שנים
ידידך אוהבך זה 35 שנים
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
33.
פלפולי סרק
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
כל הלומדת של הרב וולפא הם פלפולי סרק העיקר להיות איפכא מסתברא, ישנם פסקי דין ברורים בלי פלפולים מדופלמים 1) שאם אשה הולכת בכיסוי ראש במטפחת ולא נראה לה שום שערה, זה עדיף על הכל 2) שהשער מהודו זה ע"ז ממש,וזה נפסק ע"י הרב ווזנר הרב ברנדסדופר הרב בלוי והרב לנדאו, ועוד, אז למה להיות תמיד נגד והראות כאילו לומדת ,בפלפולי סרק, שהאיש הפשוט לא נכנס לעובי הקורה,מי ביקש מהרב וולפא להכניס את ראשו בין פוסקי הדור,
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
1
34.
הרב וולפא
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
אתה גדול!!!
רואים שידך הייתה בהחלטת הבית דין.
רואים שידך הייתה בהחלטת הבית דין.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
35.
האים באמת זה כל כך פשוט ?
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
1. לכותב תגובה 6 הרבי אמר לכתחילה ללכת עים פאה ויתרה מכך הרבי לא הסכים לקדש זוג עד אשר האישה לא קיבלה על עצמה ללכת עים פאה !
2. ומה עושים עים דעתו של הרב לנדא ( ושאר הרבנים הלא חבד"ים היתכן שהם באמת לא יודעים להחזיק ספר ?? או ללמוד פשט בשו"ע וברמב"ם ?? רבנים כמו הרב וואזנר וכדו' )
3. האים זה הידור ללכת עים פאה נוכרית שאולי לא ממש נופלת בגדר של איסור תיקרובת ע"ז אבל ללא ספק הינה חלק מטכס של עבודה זרה ??
והאים זה בריא מבחינה רוחנית ללכת עים פאה כזאת ?
4. מאיפה באה הטבעיות באי התיחסות (ואולי אף זלזול) לרבנים אדמו"רים ופוסקים שאינם חבד"נקים ?
5. למה אין פסק הלכה של וועד רבני חב"ד שמאגד בתוכו את כל רבני חב"ד ??
6. ישר כח לרב שהציע לפנות ליצרני הפאות והפאניות ולבקש מהם לקבוע מחיר שווה לכל נפש
שהרי ידוע שהעלויות של הפאות הם מזעריות לעומת המחיר שלהם
7. אולי יעשו טוב באים וועד רבני חב"ד יקבע סטנדרטים לפאות :
א. מחיר (1000$ זה לא מוגזם ?? )
ב. גידרי צניעות.
ג. רשימת חנויות באישור וועד רבני חב"ד שמהם ניתן לקנות.
אין לנו אלא את דברי הרבי פיאה = צניעות !!!!
2. ומה עושים עים דעתו של הרב לנדא ( ושאר הרבנים הלא חבד"ים היתכן שהם באמת לא יודעים להחזיק ספר ?? או ללמוד פשט בשו"ע וברמב"ם ?? רבנים כמו הרב וואזנר וכדו' )
3. האים זה הידור ללכת עים פאה נוכרית שאולי לא ממש נופלת בגדר של איסור תיקרובת ע"ז אבל ללא ספק הינה חלק מטכס של עבודה זרה ??
והאים זה בריא מבחינה רוחנית ללכת עים פאה כזאת ?
4. מאיפה באה הטבעיות באי התיחסות (ואולי אף זלזול) לרבנים אדמו"רים ופוסקים שאינם חבד"נקים ?
5. למה אין פסק הלכה של וועד רבני חב"ד שמאגד בתוכו את כל רבני חב"ד ??
6. ישר כח לרב שהציע לפנות ליצרני הפאות והפאניות ולבקש מהם לקבוע מחיר שווה לכל נפש
שהרי ידוע שהעלויות של הפאות הם מזעריות לעומת המחיר שלהם
7. אולי יעשו טוב באים וועד רבני חב"ד יקבע סטנדרטים לפאות :
א. מחיר (1000$ זה לא מוגזם ?? )
ב. גידרי צניעות.
ג. רשימת חנויות באישור וועד רבני חב"ד שמהם ניתן לקנות.
אין לנו אלא את דברי הרבי פיאה = צניעות !!!!
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
36.
הצעה מעשית נגד מתנגדי הפאות
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
לפתוח בקמפיין ענק, עם דעתם של כל גדולי ישראל בעד הפאות. ולהביא תא דברי הרבי משיח ה' על הברכות שיהיו לכ לאשה שתחבוש פאה בדווקא. הגיע הזמן שמול כל הרעל והחיצים יהיה קמפיין חיובי שכל אשה תדע שמי שהולכת עם פאה היא היא מקיימת את רצון ה' ונוהגת לכתחילה.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
37.
6,11,20,26 מתחזה!!!
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
לומר (ב6) שהרבי היה נגד הפיאות??!!
חוצפה שאין כדוגמתה!!!
אינך חב"דניק וזה ברור מכל מילה שלך!
היזהר והישמר בכבודו של רבינו, אל תשחק באש!!
חוצפה שאין כדוגמתה!!!
אינך חב"דניק וזה ברור מכל מילה שלך!
היזהר והישמר בכבודו של רבינו, אל תשחק באש!!
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
38.
שטויות
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
פשוט הדבר שכל הפוסקים שכתבו שבימנו אין הכומרים בקיאים בטיב ע"ז--הכוונה לעולם המערבי שהכומרים הנוצרים והמוסלמים--מנהג אבותיהם בידיהם אבל ה"ז שטות גמור לפסוק שה"מונקס" בהודו אינם בקיאים בע"ז שהרי הם עובדי גילולים ממש! גם מה שכותב שהספרים אינם מתכוונים לשם ע"ז אלא לשם דאלארים ה"ז שטות הכי גדול. וכי נצטרך לחקור בכל כומר אם הוא אכן מאמין בהאליל שלו לפני שנאסור??? וכן מה שכותה שהנשים באות לנסות את המזל--אין לזה שחר כלל שהרי הנשים האלה מגדלים במשך עשרות שנים בכדי "לזכות" להקריבן ומדובר בנשים מהדת הזאת ולא איזה מטיילות שנדלקות מהפרסומות. לכן אני מציע שנחכה בסבלנות (שהרי בכדי לפסוק באמת חייבים לבדוק ולברר כל הפרטים ולא לקפוץ) לפס"ד מרבנים מורי הוראה בפועל (כדמרגלי בפומי דכ"ק אדמו"ר ) ולא נסמוך על מי שלומד ע"מ לקנטר.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
39.
למה צינזרו את וולפא?
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
משום מה במקומות אחרים נדפס הפסק של וולפא ושם לא צונזר אחרי "ר' בצלאל קופצ'יק" - "שליח הרבי בהודו" ובסיום - "יחי".
סומכים עליו או לא?.....
או שחייבים את הסקופ, ומצד שני אי אפשר לתת בימה....
סומכים עליו או לא?.....
או שחייבים את הסקופ, ומצד שני אי אפשר לתת בימה....
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
40.
יישר כח
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
תודה לרב וולפא על הבהרת הדברים החשובים.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
1
45.
וולפא תמשיך להתיר
כ"ז אייר ה׳תשס״ד
החבר'ה אוהבים את זה. עבדא בהפקרא ניחא להו, ואם יש "הכשר" להפקר מה טוב ומה נעים.
אשרי חלקנו, אנו לא כמו כל החנוקים, אנו משוחררים.
יחי אנחנו!
אשרי חלקנו, אנו לא כמו כל החנוקים, אנו משוחררים.
יחי אנחנו!
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
46.
תשובה למספר 31
כ"ח אייר ה׳תשס״ד
קושיתך מוכיחה שלא טרחת לעיין בגמרא: מה שהגמרא אומרת שבפרכילי ענבים אין זריקה המשתברת, זהו בקושית הגמרא, ועל זה מתרצת הגמרא: כגון שבצרן מתחלה לכך, ובמילא זהו כעין זביחה. ועיין ברש"י שצויין במאמר של הרב וולפא.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
50.
לכל הצינים למינהם
כ"ט אייר ה׳תשס״ד
מדוע להחמיר במקום שלא צריך להחמיר?????????????
הרבה וולפא מסתמך על הכתובים.
והוא מתיר היכן שאפשר להתיר.
רבנים שלא שולטים מספיק טוב בחומר הם אלה שמחמירים בכל דבר.במקום להכנס לעומק ולראות היכן יש דברים להתיר והיכן באמת אסור.
הם פוסלים הכל מהתחלה.
אך הרב וולפא שולט היטב בחומר
וכאחד שיודע לפתוח ספר
ולהכנס לעומקן של דברים
הוא באמת רואה היכן באמת מותר
הרבה וולפא מסתמך על הכתובים.
והוא מתיר היכן שאפשר להתיר.
רבנים שלא שולטים מספיק טוב בחומר הם אלה שמחמירים בכל דבר.במקום להכנס לעומק ולראות היכן יש דברים להתיר והיכן באמת אסור.
הם פוסלים הכל מהתחלה.
אך הרב וולפא שולט היטב בחומר
וכאחד שיודע לפתוח ספר
ולהכנס לעומקן של דברים
הוא באמת רואה היכן באמת מותר
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
