מי שרואה ברק או שומע רעם ואינו יכול לברך עליהם כרגע, מה יעשה?

תשוה:

לרוב הפוסקים, ברכת הברק והרעם צריכה להיות מיד לאחר הראייה והשמיעה.

באמצע התפילה: אם הוא עומד ב'פסוקי דזמרה' - יפסיק ויברך. בקריאת-שמע וברכותיה - לדעת שולחן-ערוך-הרב, יפסיק ויברך, כמו שמפסיקים לכבוד שמים בעניית 'ברכו' וכדומה. לשאר הפוסקים, יפסיק רק אם הוא בין הפרקים. אם הוא באמצע פסוק ראשון של קריאת-שמע (עד שסיים "לעולם ועד"), או בתפילת שמונה-עשרה - לא יענה, ולאחר שמונה-עשרה, יברך בלא שם ה'. כמובן, אם יראה ברקים וישמע רעמים נוספים לאחר מכן - יברך עליהם כראוי.

השומע רעם בהיותו בשירותים או בחדר-האמבטיה, אם יכול לצאת מיד למקום נקי (כמובן, אם טרם עשה צרכיו ואף לא נגע במקום מכוסה בגופו, שאז יהיה חייב לנקות ידיו תחילה) ולברך "תוך כדי דיבור" - חייב לעשות כן. אם לאו, יברך בלא שם ה' כשייצא.

המתעורר משנתו מקול רעם בלילה, ינקה ידיו מעט במשהו, אם אפשר, ויברך על הרעם מיד, לפני 'מודה אני' ונטילת ידיים. אם עומדים בסמוך מים שנטלו בהם ידיים - יכסם או ישפוך לתוכם מים נקיים או ידחפם מתחת למיטה. רק אחר-כך יאמר 'מודה אני' וייטול ידיו כראוי (אם אין בדעתו לחזור לישון).

מקורות: שו"ע או"ח ר"ס רכז ונו"כ. שו"ע-הרב מהדו"ת סי' א ס"ז, מהדו"ק סי' ד ס"ג, סי' ס"ו ס"ד, וסי' צב ס"ה. סידורו, סדר ברכת הנהנין פי"ג הי"ז (נדפס בסוף השו"ע ח"א עמ' 346). משנה ברורה סי' ס"ו ס"ק יט, כף החיים שם ס"ק טז, וטבלת דיני הפסקות בתפילת ע"פ הגר"ע יוסף. כף החיים סי' ד ס"ק לג. קצות השלחן סי' ס"ו סי"ב ובבדי השלחן ס"ק כב. שו"ע-הקצר ר"פ פו וש"נ.