מאת בועז קליין, עבור COL

בחמשת השבועות האחרונים, הייתי נוכח להשגחות פרטיות מופלאות, שמחובתי להעלותם על הכתב.

שמעתי פעם מאחד המשפיעים, כי אדם שעושה את דרכו לעשיית מצווה חשובה -יש לו לעיתים עיכובים רבים, המקשים עליו לעשיית וככל שהעיכובים רבים יותר -אלו מעידים כי עשיית מצווה זו חשובה יותר.

רעייתי ואני קיבלנו תשובה חיובית מהרבי, לצאת לשליחות בדרום ארגנטינה בעיירת תיירות ושמה ברילוצ'ה.

זו השנה הרביעית לקיומו של בית-חב''ד בעיר, עליו אחראי השליח הרב ניר אזעי.

מידי שבת בעת העונה מתארחים בבית חב''ד למעלה מ-150 מטיילים ישראלים ויהודים ממקומות שונים בעולם.

במשך השבוע מתקיימים שיעורים, התוועדויות, תפילות בבית-הכנסת, ספרייה גדולה ומסעדה בשרית.

***

כמובן שטרם יציאתינו לשליחות - מילאנו מצברים ב-770 כשבוע על-מנת לקבל מטען חיובי למשך כל השליחות ולקבל שוב ברכת הדרך מהרבי.

אישתי הייתה מעוניינת בעצירת ביניים באירופה בדרך ל-770, אולם הכרטיס הזול ביותר משמעותית היה 'אלעל ישיר' ל-770 וזה מה שקנינו.

במהלך השבוע שליפני הטיסה, עשינו כמה התוועדויות עם משפחה, חברים, קיפלנו את הבית לקרטונים.. ארזנו מזווודות ויצאנו לדרך לכיוון ונתב"ג..

לאישתי היתה מזוודה של 27 קילו ולי של 25.5. למרות שמותר לכל אחד להביא שתי מזוודות של 23 קילו כל אחת, הפקיד של אלעל החליט לא לוותר לנו ודרש או שנשלם או שנוריד במשקל.. אני שני קילו ואישתי 3.. כמובן שהתחלנו לשחק עם המזוודות להוציא-להכניס להעביר-להחזיר לשוב-להכניס, עד שבסוף הפקיד התרצה כאשר המזוודה שלי הייתה 25 קילו ושל אישתי 26.300.... אגב, אני נישארתי עם המעיל צמר הארוך של אישתי עלי למשך כל הטיסה.. לא נעים במיוחד - בייחוד באותו זמן בארץ חמסין בניו יורק גם חמסין והמעיל נועד רק לעוד שבוע וחצי שנגיע לברילוצ'ה...

עלינו למטוס ממורמרים בגלל המעיל... המראה.. וכעבור כ-7 שעות הקברניט עולה על הקשר ומודיע "צוות להכין את הנוסעים לנחיתת חירום ב...איסלנד'!!!"

כולם בלחץ. על המטוס דיילות רצות לכל עבר, אנשים בפאניקה. בינתיים הטייס משחרר כבר באוויר את כל הדלק (למנוע התלקחות בנחיתה) וכעבור כ-20 דקות של לחץ והרבה פרקי תהילים אנחנו נוחתים באיסלנד!!!

בכל מקרה, כעבור כ-15 שעות על המטוס, הטייס מודיע כי אין ברירה ועושים לילה באייס-לנד - באנגלית "אי הקרח".

עכשיו אנחנו כבר מתחילים להבין שהרבי איתנו בנסיעה הזאת... כולם יוצאים עם חולצות קצרות כפכפים ומכנסיים קצרות ורק אני ואישתי כמו ידעו הכל מראש לבושים כמו שצריך באייס לנד.. עם מעיל צמר ארוך!!!

אחר-כך לאט-לאט התארגנו לקבוצות וכעבור כ-20 שעות הלכנו למלונות...

איסלנד זה אי בן 300,000 תושבים בלבד שיושבים בשתי ערים גדולות בלבד,
מקום מאוד-מאוד יפייפה ומטופח עם נופים וגוונים מאד יחודיים.. אנחנו מתחילים לעבור מבית הארחה אחד לשני ומסתבר שהכל תפוס.. עוברים ממלון למלון.. והכל תפוס.. בינתיים כל הישראלים כבר מצאו להם מקומות ורק אנחנו וצוות הטיסה עדיין בלי חדר ללילה... בהגיענו למלון האחרון באיסלנד.. מלון מאוד מפואר, הקברניט ביקש בשבילנו חדר, אך הפקיד ענה שכולם תפוסים.

כעבור מספר שניות, הוא פנה אל הקברניט ואמר לו שבעצם יש חדר אחד. "הוא פנוי, אבל זה רק הסוויטה הכי יקרה", אמר...

הקברניט ענה שאין ברירה וכך בילינו את הלילה במלון הכי יקר באיסלנד בסוויטה הכי יקרה שלו! שוב הרבי דואג לנו...

בבוקר, התארגנו ויצאנו לניו-יורק, 770, לרבי.

כעבור עוד 7 שעות, הגענו לניו-יורק, אך למרבה הצער המשפחה שהייתה אמורה להשאיר לנו את המפתחות של הבית שלה לפני שהיא נוסעת להרים, כבר יצאה. כיוון שלא ידענו מה קורה איתנו (באותו זמן עדיין היה צו איסור פרסום על נחיתת החירום) מצאנו מארחים חמים ונחמדים שאירחו אותנו.

כעבור שבוע וחצי על מזוודות (לא נעים) יצאנו שוב למטוס הפעם לכיוון ארגנטינה בואנוס-איירס...

שוב עיכוב של למעלה מ-4 שעות בטיסה... אך לבסוף הגענו לבואנוס ביום... שלישי אחר-הצהריים.

מיהרנו לסיים את כל הסידורים בבואנוס כמה שיותר מהר, כדי שכבר למחרת.. ביום רביעי נוכל לצאת על הבוקר בטיסה לברילוצ'ה על-מנת להתחיל להרים בחזרה את בית-חב"ד ולהכין שבת ל-40 איש.

הזמנו כרטיסים ליום רביעי בשעה 8:00 בבוקר. הגענו לשדה-התעופה ב-7:00, שילמנו כבר בלי חוכמות על העוברוויט...

הגענו לשער שלנו ואפילו היה כבר בזמן את המטוס בשער.. אולם השעה 8 מגיעה ועדיין לא מכניסים אנשים. 9... 10... אני רואה שהטיסות של 9 ו-10 כבר הגיעו לברילוצה ואצלנו, כלום...

לבסוף עולה נציג מטעם החברה ואומר (התקלה הכי מצחיקה ששמעתם איי פעם) "אחד מצוות הטייסים לא הגיע היום בבוקר"...

לבסוף אחרי יום בתוך השדה הגענו לברילוצה עם טיסה אחרת...

נחתנו לקראת ערב בשדה-התעופה של ברילוצ'ה. ישר לקחנו מונית מתוך שדה-התעופה.. כמו שהזהירו אותנו כדי שלא ישדדו\יכייסו אותנו...

ברגע שיצאנו מהטרמינל, נעלם לנו הנהג שלנו שיצא איתנו מהשדה. מצאנו את עצמנו מוקפים בנהגים מקומיים שנראים מאוד מאיימים וכל אחד רוצה לקחת אותנו...

לבסוף החלטנו על מישהו שהיה נראה הכי פחות מוזר. הוא לוקח אותנו למונית שלו.. ואז לתדהמתנו אנו רואים...שהמספר של המונית הוא... רק 770.. בגימטריה "פרצת" בדיוק הסיבה שאנחנו כאן.

מאותו רגע שום מניע ושום עיכוב. הרבי דאג לנו עד שהגענו לבית-חב"ד, אין לנו מושג איך .. אבל אחרי יום אחד בלבד כל בית-חב"ד עמד על הרגליים והייתה שבת מלאה ועשירה מכל טוב בגשמיות ורוחניות!

דרך אגב, לשנינו זה בכלל הפעם הראשונה שיש איזה שהוא עיכוב בכלל בטיסה.

אנחנו נשואים פחות משנה ואף-פעם אפילו לא הכנו שבת גם לא לשני אנשים... ואנחנו אפילו לא מדברים ספרדית, אלא רק אנגלית. אך בברילוצ'ה אף-אחד לא מדבר אנגלית!

יש עוד מלא חוויות, נשאיר זאת לרשימה הבאה..